ד:
כל
המנחות פרק ראשון
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשם מצורע בא הוא להכשירו לבא יד] במחנה
ולקמן פריך שאר
בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל הוא
א)
ט א
ב)
אשמות נמי באו לכפר ולא כפרו: בגלל זבח. עם הזבח דמנחת
גופיה לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה הל"ל משום דגמירי
ג)
י ב
העומר באה עם הכבש דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר
דבאשם רועה ומתוך פי' הקונטרס משמע דלא גמירי אלא ניתק
ד)
ה) ו)
יא ג ד ה
וגו' : דקבוע לו זמן. טו] בניסן: [מצינו שחילק]. ד)ובמכשירים
לרעייה בעלמא ומשמסרו לרועה כשר לעולה משם ואילך אפילו הוא
ז)
החמירו: לא יביאו יורשין חטאתה.
בעצמו דשוב אין שם אשם עליו
ח)
❖
ט)
דזו אחת מחמש חטאות המתות חטאת
ותימה גדול הוא לומר כך ועוד דהוה
ואשם מצורע ששחטן
שלא לשמן פסולין
י)
שמתו בעליה. וחטאת יולדת מכשיר
ליה למימר גזירה לאחר ניתוק אטו
הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו תנן כל
כ)
הוא כדאמרינן בכריתות בפ' דם
קודם ניתוק ועוד דמשמע בהדיא
שיטה מקובצת
המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא
שחיטה מפני שמכשרתה
התם בפסחים דניתוק לרעייה דרבנן
ל)
הני דכתיב חטאת הוא אשם הוא
שלא עלו לבעלים א] לשום חובה חוץ ממנחת
❖
לאכול בקדשים ומדחטאתה להכשיר
מדדייק אמילתיה דרב הונא דהכא
דמשמע בהוייתן אבל הכא
חוטא ומנחת קנאות ואם איתא ליתני נמי חוץ
דכתיב האשם הוא ה"ק כחטאת
עולתה לכפר כדכתיב
דאמר שחטו סתם כשר לעולה אלמא
יהיה האשם לכהן: א] לשם
ממנחת העומר כי קתני באה יחיד באה צבור
ביולדת טז] אחד לחטאת ואחד לעולה.
קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי
חובה: ב] כי קתני באה:
מוסף רש"י
לא קתני כי ב] תני באה בגלל עצמה באה בגלל
ג] תיבות אמר מר נמחק:
אלמא מכפרין קרבי מכשירין לא קרבי
לא ניתק נמי ומשני גזירה לאחר
הואיל ובאו להכשיר.
ד] הזבחים שנזבחו שלא לשמן
יז] הכי נמי מכפרין בשלא לשמן
כפרה אטו לפני כפרה ורבינו שמואל
זבח לא קתני כי קתני הנך שאין קבוע להן
כו' לבעלים לשם חובה חוץ מן
כשרין להקריב ולא עלו ומכשירין
לא גריס התם כי לא ניתק נמי אלא
הפסח והחטאת: ה] תיבות
זמן הא דקבוע לה זמן לא קתני: ג] אמר מר
(עי' רש"ש כאן) כל
דבאו להכשיר ולא הכשירו
פסולין לגמרי: יח] לא נהנין. מדרבנן
הכי גריס א"ה לכתחילה נמי פירוש
וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע
הזבחים שנזבחו שלא
נמחק: ו] לא פסיקא ליה. גליון
מפני דמי עולה שבהן: ולא מועלין
יכול לשוחטו סתם כיון דלא בעי
לשמן.
דאי אמר חוץ מפסח ואשם לא
ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו
(זבחים ב.) כשרים.
ידענא איזה אשם קאמר אי אשם
מפני שראויין לבא. לשלמים הואיל
עקירה ואמאי נקט ושחטו סתם
יט]
דלהכשיר אי אשם דלכפר.
להכשיר ולא הכשירו תנן א כל הזבחים
ולא הפריש אלו לחטאת ואלו לשלמים
דמשמע דיעבד דבשלמא אי הוה
הרגמ"ה: ז] בין מכפרין
ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו
למכשירין. בין אותם המביאין
ד]
ושלמים אין בהן מעילה דלאו קדשי
אמר ושחטו לשם עולה דבעי עקירה
(שם) אלא שלא עלו
קרבן לכפרה לאותן המביאין
לבעלים לשום חובה חוץ מפסח וחטאת ואם
ה' נינהו אלא ממון בעלים אלא
הוה ניחא דנקט דיעבד אפילו לאחר
לבעלים לשם חובה.
קרבן להכשירם לאכול בזבחים.
הרגמ"ה: ח] מכפרים אית בהו
איתא ליתני נמי חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע
באימורים לאחר זריקת דמים בפ"ק
ניתוק גזירה שמא ישכח לעוקרו ומשני
חוץ מפסח
דאתו כו' יש דבר שקרב עמהם
דמסכת מעילה : סתומין. דלא
דכי לא בעי עקירה נמי אסור
דבאו להכשיר ולא הכשירו כיון דאיכא
וחטאת.
ה]
דהוי כמכפר ואתי לאחר מיתה.
(שם) האשה.
פירש אלו לחטאת ואלו לעולה: יפלו
הרגמ"ה: דאתו לאחר מיתה.
לכתחילה כמו לפני כפרה ודוחק הוא
אשם גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו
לא יביאו יורשין
וכיון דאשכחן במקום אחר שהן
לנדבה. לשופרות דהלכה היא בנזיר
שמגיה הספרים ועוד דהוה ליה לשנויי
חטאתה.
ו] לא פסיקא ליה מאי שנא אשם נזיר ואשם
באין (בקל) [לבטלה] ה"נ הכא
למשה מסיני וכן מפרש בנזיר בפרק
גזירה אטו לפני ניתוק ור"ת לא גריס
בשלא לשמו אע"ג דלא מכפרי
מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו הני נמי
(זבחים ה.)
שהרי לא עלו לבעלים לשם
ובנזיר
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו
כאן ובפ"ק דזבחים
המפריש מעות לנזירותו.
חובה מ"מ כשרים להקטיר אבל
באו לכפרה ולא כפרו א"ר ירמיה מצינו שחלק
כו' : יוליך לים המלח.
ניתק אין לא ניתק לא
מכשיר לית בהו דאתי לאחר
לא נהנין
הכתוב ז] בין מכפרים ובין מכשירין ח] מכפרין
מיתה א) אלא אינם בקל ה"נ
ובתמורה אינו ברוב ספרים בפ'
כדין חטאת שמתו בעליה דלמיתה
ולא מועלין.
הכא בשלא לשמו כיון שאינן
אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית
אזלא: לא נהנין. מדרבנן: ולא
ואלו קדשים ובפ"ב דזבחים
מפני שהן ראוין להביא
מכשירין ליפסלו: מכפרים אית
בכולן שלמים.
בהו דאתו כו' אע"ג דלאו בני
מועלין. דאמר בשמעתא קמייתא
אינו בשום ספר דקרא דהוא
בהו דאתו לאחר מיתה דתנן האשה
ב
ט]
כפרה נינהו דאין כפרה למתים
דמעילה חטאות המתות
בהוייתו יהא לא לפסול בלא ניתוק
שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה
וכמו כן כשנקרבו שלא לשמן
לא פסלו דמשום דלא כפרו
ומעות ההולכות לים המלח אין
קאתי דרעיי' דרבנן היא והכי גמירי
עולתה ומתה י] לא יביאו יורשין חטאתה
אינם פסולים אלא הוי נדבה.
מועלין בהן דלאיבוד קיימי ולאו
הלכתא דכל שבחטאת מתה באשם
תו"ח: ט] האשה יולדת
מתקיף לה ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי
קדשי גבוה נינהו: דמי שלמים
קרב עולה ומשום דתקון רבנן רעייה
שהביאה חטאת כו' יביאו
מכשירין נמי מי לית בהו דאתו לאחר מיתה
יורשין עולתה דעולה דורון הוא
כו'. אבל כ] דמי אשם ליכא דאינו
גזירה אטו לפני כפרה נקט הש"ס
וכשרה היא להביאה לאחר
והתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין
ג
בנזיר טהור אלא בנזיר טמא
באשם רועה וקרא אתא למימר דכשר
מיתה ועולה כיון דאתיא עם
מכפר כמכפר דמי. הרגמ"ה:
יא] ולא מועלין מפני שראויין לבא כולן שלמים
ומכשירו
לעולה בלא עקירה דבהוייתו מה
י] לא יביאו יורשים חטאתה.
מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת יוליך לים המלח
שבסופו להיות לאחר עקירה יהיה בלא
ה
ד יב]
שאין מכפר לאחר מיתה.
הרגמ"ה: יא] ולא מועלין. גליון
עקירה דהיינו עולה כדגמירי ואין
לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביא בהן עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביא
מעות סתומין.
דאמרינן כל מעה ומעה ראויה
לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכי האי
יפלו לנדבה.
בהן שלמים ונאכלין ליום אחד יג] ואין טעונין לחם והא עולה ושלמים דנזיר
ליקח בה שלמים ושלמים לפני
דמי חטאת ילכו
זריקה ממון בעלים הוא.
גוונא אשכחנא בפ' הלוקח עובר
דמכשירים נינהו וקא אתו לאחר מיתה אמר רב פפא הכי קא אמר ר' ירמיה
לים המלח.
הרגמ"ה: יב] מת סתומין יפלו
פרתו דאיצטריך קרא
דמי עולה יביא
לנדבה. בנזיר פריך והלא דמי
לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ודנזיר הכשר שאינו קבוע הוא
בהן עולה.
ואיצטריך הילכתא והשתא ניחא הא
חטאת מעורבין בהן ומשני
דאמר
הלכה היא בנזיר ותימה מאי
דפריך בפסחים אי הכי כי
פריך והלא אי בעי נמלך ועביד
לא ניתק נמי ועוד יש לפרש דגרסינן הכא שפיר ניתק אין לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא קודם כפרה והיכא דאבד והפריש
כולהו שלמים וי"ל (נמחק תיבה
ונאכלין ליום אחד.
אחת ונ"ל שצ"ל) [דבמת] לא
אחר ונמצא הראשון והרי שניהם עומדים דפליגי בפרק שני שעירי דרב אמר מצוה בראשון ור' יוחנן אמר מצוה בשני לא
ואינן טעונין
שייך למימר איבעי נמלך ועי"ל
ה) אמר שיהא חבירו קרב מיד עולה דבהויי' אשם יהא קודם כפרה הילכך ניתק אין לא ניתק לא משום דגזרינן אטו לפני כפרה ובפסחים
לחם.
דמתניתין דהכא מיירי דאמר
(במדבר ו)
אלו לקרבן גזירתו דסתומה
דפריך כי לא ניתק נמי היינו לאחר כפרה אלא שלא ניתק ו) דבשלמא אי בעי עקירה הוה ניחא דבעי ניתוק כדי שיהא נזכר
❖
(מעילה יא.)
משמע כל מיני סתומין וכה"ג
לעוקרו לשם עולה וא"ת ומותר הפסח דקרב שלמים ז) (לימא) דבעי עקירה וליבעי ניתוק כדי שיהא נזכר לעוקרו ועוד אמאי לא גזרינן
נמי מיקרי סתומין והשתא ניחא
[מאי דפריך] והלא דמי חטאת
ביה אטו לפני כפרה כמו באשם וי"ל דשאני פסח שאין זמנו רק ערב הפסח מחצות ולא שייך למיגזר ביה כלל בשאר ימות השנה וא"ת
מעורבין בהן כי אמר לקרבנות
שיטה מקובצת (המשך)
בשלמא אשם שמתו בעליו איכא למיגזר אטו קודם מיתה ונתכפרו בעליו אטו קודם כפרה דהוא גופיה לא ליקרב עולה אלא תמורת
גזירות דמשמע לכל קרבנות
וכשרין שלא לשמן: הס"ד
וכיון דאמר הכי לא מצי
ח)
אשם וולד תמורת אשם דתנן בפרק ואלו קדשים ירעו ובעי למימר בגמרא קודם כפרה דגזרינן שמא הוא עצמו יקרב ואיתותב
ומה"ד לא פסיקא ליה. למתני
לאמלוכי דלקרבנות משמע לכל
התם מאי גזירה איכא והלא אף קודם כפרה ט) דיש ליקרב עולה וא"כ הוא עצמו יקרב עולה וי"ל דגזרינן אטו אשם גופו לפני כפרה
אשם: הס"ד ומה"ד שחילק
קרבנותיו ולפי זה ניחא [מה]
וקצת קשה לפי' ר"ת מנזיר דר' ישמעאל דריש ולד חטאת ותמורת אשם אי מקריב ליה קאי עליה בעשה מדכתיב רק ר"ע אומר
הכתו'. דבמכפרין הקל
דתנא מת סתומין יפלו לנדבה
ובמכשירין כו': טז] ביולדת
והלא בסתומין איירי לעיל אלא
אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא כא] י) הוא קריבה ואין תמורתו קריבה ופריך למה לי קרא והא הילכתא גמרינן ליה כל שבחטאת
אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר
ש"מ דאין זה כסתומין דלעיל
מתה באשם רועה ומשני אין ה"נ וכי אתא קרא לכדרב הונא כו' משמע דהוא אתא למעוטי מהקרבה ולאו לאכשוריה להקרבה:
עליה: יז] קרבי הכא נמי:
[דהתם] מיירי דאמר לנזירות
מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה. פי' בקונטרס כב] חטאת יולדת מכשיר היא כדאמרינן בפ' דם שחיטה מפני שמכשרתה
יח] עיין בהשמטות שבסוף
והכא מיירי דאמר לקרבנות
נזירתו: מפורשין. פי' דאמר
המסכת: יט] שראויין להביא
לאכול בקדשים ואגב ריהטיה לא דק שם ומשנה היא בפ' המביא כ) אשם תלוי כג] :כד] ה"ג בת"כ האשה כו'
אלו לחטאת ואלו לעולה:
כולן שלמים הואיל ולא פירש
אלו לחטאת: כ] אבל אשם
סתומין יפלו לנדבה כו' גליון
עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה. משמע אבל היא אם היתה חיה היתה מביאה חטאתה אחר עולתה ועלתה לה עולתה לשם
במס' נזיר פריך והלא דמי
ליכא דאשם אינו בנזיר:
חובה וכן משמע [בת"כ] בפרשת אשה כי תזריע שאם הביאה עולתה תחילה תביא חטאתה ממין עולתה וכן במסכת קנים
חטאת מעורבין בהן ומשני
כא] אשם הוא בהוייתו יהא
ופריך למה לי והשאר נמחק:
הלכה היא בנזיר וא"ת מאי
כה]
כו]
ותימה דבפ' תמיד נשחט אמרי' זה בנה אב שכל החטאות קודמות לעולה אפילו חטאת עוף קודם לעולת בהמה ואפילו
פריך והלא הם ראויין לבא
כב] עיין בהשמטות שבסוף
דיעבד קאמר מדמשני שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה שהעלה כבר והיינו דיעבד דלכתחילה חטאתה קודמת כדכתיב בקרא בהדיא
כולה עולה כדאמרי' הכא
המסכת: כג] אשם תלוי. ובת"כ
ש"מ דבעלמא אפילו דיעבד לא ותירץ ה"ר חיים דה"ה בעלמא והא דבעי קרא במצורע משום דכתיב ביה הויה זאת תהיה בהוייתו יהא
נמי איתא דאמרי' התם כתיב
שראויין לבא כולן שלמים
ותירץ רבינו יצחק דסיפא איירי
אחד לחטאת ואחד לעולה
דמשמע עיכובא כדאמרינן כז] בשמעתין בסוף אע"ג דמסקינן לקמן יש מחוסר זמן לבו ביום אין לפסול בעלמא מטעם זה דלא הוי אלא
שאמר בשעת הפרשה לקרבנות
וכתיב והקריבו לומר דחד לא
בסדר מצורע כמו שאפרש לקמן: לא יביאו יורשין חטאתה. הגירסא משתבשת בת"כ בפרשת ויקרא [בפ'] אם לא תגיע [וגו'] אחד
מעכב ומסתמא החטאת עיקר
נזירותיו ובכה"ג לא שייך לבא
כולן שלמים שהרי פירש שהיה
שבכ"מ החטאת עיקר אלמא
לחטאת ואחד לעולה שממין חטאת יביא עולה שאם הביא חטאתו ומת יביאו יורשין עולתו ומנין שאם הביא עולתו ומת שיביאו יורשין
רוצה לעשות מהן קרבנות
חטאת מכשירה שעיקר קרבן
חטאתו ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה כח] וכך יש להיות הגירסא יכול שאם הביא עולתו ומת שיביאו יורשין חטאתו ת"ל אחד לחטאת
יולדת להכשיר הוא בא שהרי
הרבה ומ"מ כיון שלא פירש זה
פי' חטאת קודמת לעולה כט] ואסמכתא בעלמא היא דמהילכתא הוא דנפקא לן דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא: לא נהנין ולא
לחטאת וזה לעולה יפלו לנדבה
אינה צריכה כפרה כל כך:
והא דאמרי' מפני שראויין
כד] תיבות ה"ג בת"כ האשה כו'
ואין
מועלין. בנזיר בפרק [מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר] ואני תנן כי האי גוונא:
טעונין לחם. אע"ג דבסמוך
נמחק: כה] ותימה דבפ' כל
להביא כולן שלמים היינו היכא
התדיר ובפרק תמיד: כו] עיין
דאמר לנזירות סתם וא"ת מנ"ל
גבי אשם מצורע שלא לשמו קתני דטעון נסכים יש לחלק בין נסכים דשייכי בכל הקרבנות ללחם ועוד כדפי' בקונטרס משום דבעינן
בהשמטות שבסוף המסכת:
למקשה דסיפא באומר לקרבנות
על כפי הנזיר וליכא ומיהו קשה למה הטעינו כאן זרוע בשילה ל) יותר משלא כמצוותו ושלא לשמו בפ' התכלת וי"ל דשלא
כז] כדאמרי' בסוף שמעתין
[נזירותיו] הא קיימינן באומר
כמצותו הוי משונה יותר מדאי ועוד שלא כמצותו נראה דהיינו בן שנה והביא בן שתים או מחוסר זמן דהוי משונה יותר מדאי וקצת תימה
אע"ג דמסקינן. עיין תוס' זבחים
לנזירתו וי"ל דמשמ' ליה
דף ה ע"א: כח] וכך יש. גיליון
מדאמרי' סתומין דמכדי
כיון דאין טעון לחם יפסול כדאמר בפ' שתי מדות גבי אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן
והר"ר יחיאל בר יוסף יישב
בסתומין מיירי למה הוצרך
פסלתו והכא נמי יהא טעון לחם שאם אי אתה אומר כן פסלתו ויש לחלק כמו שפי' דנסכים אלימי מלחם ובפ' שתי מדות אאריך בעזרת האל:
הגירסא דלא אמרי' חמש
למימר סתומין אלא לרבות כל
חטאות מתות אלא בבהמה אבל
סתומין ואפי' אמר לקרבנות כך
גילח בעוף לא ובת"כ בעוף איירי
פי' הרב ר' מאיר. תו"ח וע"ש
בתוס' נזיר: לא נהנין. מדרבנן ולא מועלין דכתיב ומעלה מעל בה' בקדשי ה' ואין אלו קדשי ה' כיון דלמיתה אזלא: יג] אחד. ואינן
וא"ת והלא הכא בעוף איירינן וקאמר לא יביאו יורשין חטאתה וי"ל דהיינו דוקא הכא משום דחטאת מכשיר גבי יולדת והכשירה עיקר
טעונין: יד] במחנה. גליון וקשה דהא בלא אשם נמי מכי הביא צפורין אתכשר ליכנס במחנה ונראה לפרש להכשיר בקדשים דעד עתה
דכפרה לא שייך בה שהרי לא חטאת וקשה להר"ר שמואל מאיוורא שהרי אמרי' [יומא דף מ"א ע"ב] גבי מטמא מקדש הפריש מעות
לא היה יכול לאכול בקדשים עד שהביא אשמו. תו"ח ותוס' מהר"פ: טו] דקבוע לו זמן. בששה עשר בניסן. הס"ד ומה"ד דלכפרה אתו.
לעולתו וכו' וקאמר כיון דהאי פרידה למיתה אזלא ומאי קאמר והלא בעוף איירי ואנן אמרי' דעוף לא הוי בכלל חטאות המתות וצ"ע
תו"ח (עי' שעה"מ הפ"מ בפ' ד' בסופו): כט] קודמת לעולה. לאשמועינן דלא יביא כי הכא:
א)