הקומץ רבה
פרק
שלישי
מנחות
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסלתה
אליבא דמ"ד ו] ח) (על העצים) על בסמוך.
אצל העצים על המזבח:
ומשמנה מגרשה ומשמנה. לגבי עיכובא דנפשיה
א) [פסחים סג: לקמן סב. צח.
עב א מיי' פי"ג מהל'
סוטה לז. סנהד' יג:], ב) [לעיל
מעה"ק הלכה יד:
בפ' שתי הלחם (לקמן דף צו.) במשנה פליגי ה"נ דכתיב על העצים על
דאם חסר לא בעי שנה הכתוב אבל למעכבין זה את
ט:], ג) לקמן עח. לעיל יט.,
עג ב מיי' פי"ב שם הלכה ה:
בסמוך ז]: מתני' מיעוטו מעכב את רובו. שאם חיסר כל שהוא
זה בעי שנה הכתוב כדפרישית לעיל (דף יט.) מ"ר:
ד) [עיין הגירסא בילקוט
עד ג מיי' פ"ב שם הלכה ה:
ארבעה שבמצורע. עץ ארז ואזוב ושני תולעת [וצפורין] אבל
פרשה אמור], ה) סוכה יא:
עה ד ה ו מיי' שם פי"ג
פסול: היין. שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין
ג)
לג., ו) שם יא:, ז) [זבחים לט.],
הלכה יד:
לפר וכן השמן בין דמנחת נסכים
מים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב
ח) צ"ק מ"ז, ט) שהוא כשיעור
עו ז ח מיי' פ"ח מהל'
היין. צ"ק, י) [ויקרא ב],
תמידין ומוספין הלכה
כשיעור ההין בין בלוג דמנחת
בהם הדם כדכתיב (ויקרא יד) וטבל
ט)
ח]
א] דעל העצים כתיב
כי תיבעי לך אליבא
כ) ויקרא ה, ל) מסלתה,
יד:
נדבה: גמ' מלא קומצו תרי זימני.
אותם בדם תימה דלא חשיב הזאות
דמ"ד על בסמוך מאי ה"נ על בסמוך או
מ) צ"ק, נ) [במדבר טו],
עז ט י מיי' שם פ"ה הלכה
א)
ס) צ"ל עומר, ע) ס"א נהפך
בויקרא חד במנחת נדבה וקמץ משם
דמצורע דמעכבות זו את זו וי"ל דתנא
י)
ג:
דלמא על העצים דומיא דעל המזבח מה
עח כ מיי' פ"ט מהל' מעשה
הוא מן במעשה יוה"כ עד שתי
מלא קומצו וחד במנחת חוטא כ)וקמץ
ושייר דהא לא חשיב נמי דפרים ואילים
חלות וצ"ל אחר המתני' ושם
הקרבנות הלכה כד:
התם על ממש אף ה"נ על ממש תיקו:
דחג דכתיב בהו (במדבר כט) כמשפט
הכהן ממנה מלא קומצו חד למצוה
צריך לרשום גמרא, פ) דעצרת
ל [מיי' פ"ג מהל' פרה
מתני' הקומץ מיעוטו מעכב את רובו
א
הס"ד אח"כ מ"ה ג' שבפרה
אדומה הלכה ב]:
וחד לעכב: שאם חסר כל שהוא
לעכב ואיכא טובא. מ"ר:
עט מ מיי' פ"ז מהל' לולב
כו' תולעת הס"ד ואח"כ מה"ד
עשרון מיעוטו מעכב את רובו היין מיעוטו
ולקחתם
ג
ב] ב
פסולה. דסלתה מריבויא דה"א
לקיחה תמה. י"מ
ל)
ט]
וד' שבמצורע מוסיף ציפרים
הלכה ה טור ש"ע א"ח
במצורע הס"ד וכצ"ל. צ"ק,
סימן תרנא סעיף יב:
מעכב את רובו השמן מיעוטו מעכב את
י]מ)[דריש]: ככה. בנסכים יא] (א) ככה
דביום ב' סגי בחד
ד
צ) [במדבר ו], ק) ר"ל במצורע
פ נ מיי' פי"א מהלכות
יעשה לשור האחד בפרשת שלח לך נ) :
מד' מינים ומברך על נטילת לולב
רובו $ הסולת והשמן מעכבין זה את זה
ה
איכא צפורים מוסיף על ג'
טומאת צרעת הלכה א:
שבפרה, ר) [שם יט],
פא ס מיי' פ"ד מהל' פרה
מסלתה ומשמנה. ומשמע שיהו
כמו אתרוג דשרי חסר ולא בעינן
גמ'
יב]
ו הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה:
ש) [ויקרא טז], ת) גמ' ד"ה
הלכה ז:
שניהן והדר כתיב נמי מגרשה ומשמנה
תמות אלא ביום ראשון כב] ולדבריהם
פב ע מיי' פ"ב מהלכות
מ"ט אמר קרא מלא קומצו תרי זימני עשרון
חוקה במעשה יוה"כ אח"כ
1
ביום שני תיסגי שיטול האחד בשביל
שיהו שניהן שנה הכתוב לעכב:
מ"ה הויה סלת תהיינה אח"כ
פסוה"מ הלכה ג:
מיעוטו מעכב את רובו מאי טעמא אמר קרא
פג פ מיי' פ"ז מהל' לולב
מ"ה בלחם הפנים כו' ואכולהו
גרש וסולת חד הוא אלא שגרש
כולם וליתא דבסוף לולב הגזול (סוכה
יג]
קאי כו' אח"כ ד"ה כן יעשה
הלכה ו טוש"ע א"ח סי'
מסלתה שאם ב) חסרה כל שהוא פסולה היין
❖
במנחת ביכוריםס) וסלת בשאר מנחות:
מא:) ובריש לולב וערבה (שם מג.)
עיכובא אח"כ ד"ה חוקה כו'
תרנא סעיף א:
מיעוטו מעכב את רובו ככה השמן מיעוטו
התורה הס"ד אח"כ ד"ה
על כל לבונתה ואת כל הלבונה. שנה
דרשינן מולקחתם לקיחה לכל אחד
תהיה הויה עיכובא אח"כ ד"ה
מתני'
מעכב את רובו דמנחת נסכים ככה ג] ומנחת
הכתוב לעכב: יד]
ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא
ע) במעשה
לקיחה כו' כאחד הס"ד אח"כ
תורה אור השלם
ד"ה שאין לו כו'. צ"ק, א) צ"ל
נדבה אמר קרא ומשמנה שאם חסר כל שהוא
כתיב ולקחת כג] אלא כי היכי דעיקר
יה"כ כתיב חוקה באחרי מות והיתה
לרבות שלמי, ב) [כריתות ו:],
1. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
זאת טו] לחוקתעולם וגו' [ויקראטז] וחוקה
לקיחה קיימא אכולהו יומי הוא הדין
פסולה השמן והסולת מעכבין זה את זה
ג) צ"ק, ד) ל"ש דמעכבים
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מלֹא
משום. צ"ק, ה) נ"א ולכולהו,
עיכובא:הוייה.סלתתהיינה[שםכג]:בלחם
כד]
לקיחה תמה דבעי לקיחת ד' מינים
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנהּ עַל
מסלתה ומשמנה מגרשה ומשמנה הקומץ
ו) [וע"ע תוספות סוכה לד:
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הכֹּהֵן
❖
הפנים כתיב [שם כד] מאשי ה' חק עולם
אכולהו יומי ולקיחת כל אחד ואחד
ד"ה שתהא],
והלבונה מעכבין זה את זה על כל לבונתה
אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה
ואכולהו קאי אסדרים ואבזיכין:
אבל תמות של עצמן וכן לכם למעוטי
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְי:
ואת כל הלבונה אשר על המנחה: מתני'
2
מתני' שתי חלות. טז] עצרת פ) :
ויקרא ב ב
שאול וגזול לא בעי אלא ביום ראשון.
2. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
הגהות הב"ח
שני שעירי יה"כ מעכבין זה את זה שני כבשי
מ"ר: לא שנו אלא שאין לו אבל יש
ז
שני סדרים. דלחם הפנים: שני מינין
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנהּ
(א) רש"י ד"ה ככה בנסכים
עצרת מעכבין זה את זה ח ב' חלות מעכבות
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשׁר עַל
שבנזיר. חלות ורקיקין בפרשת נשאצ):
לו אין מעכבין. פי' בהלכות גדולות
כתיב ככה: (ב) ד"ה שלמי
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזבֵּחַ
❖
זו את זו שני סדרין מעכבין זה את זה שני
ג' שבפרה אדומה. עץ ארז ואזוב ושני
בהלכות לולב יש לו אין מעכבין דלא
ט
צ"ל קודם ד"ה תהיה:
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ ליְיָ:
ויקרא ו ח
תולעת יז] וצפורין במצורע ק) : שבע
תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי לא
בזיכין מעכבין זה את זה הסדרין והבזיכין
י
3. עַל חַøת לֶחֶם חָמֵץ
הזאות שבפרה. והזה אל נכח פני
נפיק אלא אי מגבה חד חד לחודיה
מעכבין זה את זה ב' מינים שבנזיר ג' שבפרה
גליון הש"ס
כ
ל
יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבח תּוֹדַת
ויקרא ז יג
אהל מועד וגו' ר) : שעל בין הבדים.
שפיר דמי דקי"ל לולב אין צריך אגודה
שְׁלָמָיו:
וד' שבתודה וד' שבלולב וארבע שבמצורע
מ
נ
מתני' הסולת והשמן
4. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
ביה"כ כדאמרינן במס' יומא (דף נג:):
מ"ר. ור"ת הגיה בספרו ד) ל"ש פירוש
מעכבין. עיין לקמן דף מד
מעכבין זה את זה ס שבעה הזאות שבפרה
הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָה¢ רָתוֹ
❖
ע"ב תוספות ד"ה הסולת:
שעל הפרכת ומזבח הזהב. בין
דמעכב' משום תמה אלא שאין לו
וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:
מעכבות זו את זו ז' הזיות שעל בין הבדים
ע
ויקרא יד ב
דיה"כ ש) בין דפר העלם דבר יח] בין
אבל יש לו תמה הוא אף על פי שלא
5. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
שעל הפרכת שעל מזבח הזהב מעכבות זו את
מוסף רש"י דפר כהן משיח בויקרא [ד]: גמ' כן
חיברו באגודה כדאמרי' לקמן דלא
ת)
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת
זו: גמ' שני שעירי יה"כ מעכבין זה את זה
תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת
יעשה. על תורת נזרו (במדבר ו)
דרשי רבנן קיחה קיחה ולר' יהודה
על בסמוך. כל היכא
וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתּם לִפְנֵי
חוקה שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה
עיכובא:חוקה.זאתחוקתהתורה[שםטו]:
דדריש ליה קיחה קיחה דלא הויא
דכתיב על משמע בסמוך
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמים:
וכו' כמו ועליו מטה מנשה
ויקרא כג מ
תהיה. הויא עיכובא: לקיחה תמה.
תמה אלא א"כ אגדו ה) וכולהו פי' דגמ'
הויה שתי חלות הויה שני סדרין חוקה שני
6. הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו
(במדבר ב) (פסחים סג:).
ארבעתן כאחד: (ב) יט] שלמי א) נזיר.
אפי' לפי' הלכות גדולות נראה דצריך
וכן ישראל בהרצאה
בזיכין חוקה הסדרין והבזיכין חוקה שני
וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדהּ
עד שיהו כולן באגודה
ליו"ד קבין ירושלמיות סלת ולרביעית
לאוגדו כדמסיק עליה זה אלי
הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשׁפְּכֵם
מינים שבנזיר דכתיב כן יעשה ג' שבפרה
אחת. פי' עושין פירות אלו
עַל פְּנֵי הָאָרֶץ יְיָ שְׁמוֹ:
ו)
שמן כ] כתודה בפ' התודה (לקמן עח.):
ואנוהו. מ"ר :
תלמידי חכמים שהם מבקשים
עמוס ט ו
חוקה ארבעה שבתודה דאיתקש לנזיר
לא גמרי קיחה קיחה. אע"ג דגמרי
7. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיהִי לִי
רחמים על בעלי בתים שינצלו
שאין לו. ד' מינין דלולב מעכבין:
דכתיב על זבח תודת שלמיו ואמר מר
מן הפורעניות כדשלחו מתם
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
ג)
3
אבל יש לו אין מעכבין. אפילו לא
קיחה קיחה משדה עפרון בריש
(עי' חולין צב.) יבעון רחמי
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
שלמיו לרבות שלמי נזיר וארבעה שבמצורע
אגדן כאחד: שנים מהן עושין פירות.
קידושין (דף ב.) שמא הך דהכא אינה
איתכלייא דליקיימי עלייא דאי
שמות טו ב
8. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשׂה
לא עלייא לא מתקיימת
דכתי' זאת תהיה תורת המצורע וד' שבלולב
דאתרוג ותמרים: יהו זקוקים. כלומר
מופנה א"נ קיחה קיחה גמרי לקיחה
4
איתכלייא, ושאין עושין פירות
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשׂה לּוֹ
כולן יהו כאחד: בהרצאה. כשהן
לקיחה לא גמרי. מ"ר:
ולקחתם לקיחה תמה אמר רב חנן בר רבא
אלו בעלי בתים שהם צריכים
5
וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן ונִסְלַח
❖
ועשה כאשר עשה כו'. ברייתא
לעשות נחת רוח לחכמים
ויקרא ד כ
לָהֶם:
מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה
ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין
ולתלמידיהן (סדור רש"י סי'
זו מיתנייא בפרק ב"ש כה]
אחת צדיקים ורשעים ב) דומיא דעושין
רעא, מחז"ו סימן שסד) פי'
מיתיבי ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות
לולב ואתרוג שעושין פירות
שיטה מקובצת
ואין עושים פירות: על הארץ יסדה.
(זבחים לט.) והתם מפרש לה שפיר. מ"ר:
וב' מהם אין עושין פירות העושין פירות יהיו
מכפרים על בעלי בתים שאינן
בזמן שאגודתו ביחד אז יסדה: ועשה
עושים פירות, והדס וערבה
א] תיבות דעל העצים כתיב
זקוקין לשאין עושין ד] ושאין עושין פירות יהיו
זקוקין לעושין פירות ואין אדם
שאין עושין פירות מכפרים
לפר כאשר עשה לפר חטאת. בפר
נמחק: ב] רובו העשרון:
על תלמידי חכמים שעושים
ג] ככה דמנחת: ד] עושין
יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת וכן ד) ישראל בהרצאה עד
העלם דבר כתיב שיעשו לו כאשר
פירות (מחז"ו שם). אגוד.
פירות ושאין: ה] ועשה
שיהו כולן באגודה אחת שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ
עשה לפר כהן משיח שלמעלה
שלשת המינים כאחד (סוכה
6
כאשר עשה וכיפר: ו] אליבא
יא:). ורבנן לא גמרי
דמ"ד על העצים ס"א דמ"ד
יסדה תנאי היא דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר
הימנו: מה ת"ל. והלא כל מה
ה)
קיחה קיחה. לא למדוה
על בסמוך כדכתיב ועליו
שפירש לפר כהן משיח פירש לפר
ואין אדם דן גזירה שוה
אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דר' יהודה גמר קיחה קיחה מאגודת
מטה מנשה ופלוגתא היא
מעצמו אלא א"כ למדו מרבו
בפרק שתי הלחם גבי בזיכי
העלם דבר: לכפול בהזיות. לשנות
אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לא גמרי קיחה קיחה כמאן
ורבו מרבו עד משה רבינו,
לבונה אם מסדרן על
באזהרת הזאת כא] הדם עליו:
ושמא מקראות הללו לא
המערכה של לחם הפנים
אזלא הא ו) דתניא פ לולב מצוה לאוגדו ואם
לא אגדו כשר כמאן אי כרבי
לדרוש גזירה שוה נכתבו
ממש או בסמוך: ז] בסמוך
שאם
יהודה לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי מצוה לעולם רבנן ומאי מצוה
(שם). זה קלי ואנוהו.
נ"א אבל על המזבח לא
התנאה לפניו במצות, סוכה
קאמר שכשאתה אומר על
משום זה אלי ואנוהו: שבע הזאות שבפרה מעכבות זו את זו חוקה שבע הזאות שעל בין הבדים
7
נאה לולב נאה ציצית נאה
העצים אתה מקיים על
(שם). ועשה כאשר עשה.
המזבח כשאתה אומר על
ושעל מזבח הזהב ושעל הפרוכת מעכבות זו את זו דיה"כ כתיב חוקה דפר כהן משוח ודפר העלם
בפר העלם דבר כתיב לאחר
המזבח אתה מבטל על
דבר של ציבור ודשעירי עבודת כוכבים כדתניא ועשה לפר כאשר עשה לפר מה ת"ל לכפול בהזאות
שפירש בו כל מתנות דמו
העצים ותפיס אותו שמקיים
ז) 8
ה]
שנה לכתוב ועשה לפר כאשר
את עצמו ומקיים חבירו:
שאם ח] כשיעור היין בין לוג:
עשה לפר החטאת וגו',
ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו בפר העלם כמו בפר כהן משיח, חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות
ט] פסולה מסלתה: י] תיבת דריש ליתא שם: יא] בנסכים כתיב ככה: יב] משמע: יג] מתיבות גרש עד תיבות מנחות ס"א אינו: יד] תיבות
שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא
למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי
מתני' במעשה כו' אסדרים ואבזיכין נמחק מכאן ושייך לקמן אחר תיבת גמ' קודם ד"ה כן יעשה: טו] זאת להם לחוקת: טז] חלות של
קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו' ואימורין לא מעכבי כפרה,
אלא כולה לדרשה וסרסהו על כרחך דלא מצי
עצרת: יז] תולעת הס"ד ומה"ד ארבע שבתודה חמץ וחלות ורקיקין ורבוכה בפרק התודה הס"ד ומה"ד ארבע שבמצורע עץ ארז ואזוב
למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר דמשמע דמאחרינא יליף דלא
חסר מידי דניבעי למילפיה, אלא ועשה
כאשר
ושני תולעת וצפרים הס"ד ומה"ד שבע: יח] דבר של צבור בין דפר כהן משיח כדמפורש בויקרא: יט] לרבות שלמי: כ] שמן שבתודה:
עשה לכפול באזהרת הזאות
שלו והכי משמע ועשה לו כאשר כתבתי
לך כל
עשיותיו
ושנה עליהם לעכב
שאם
חיסר
כא] באזהרת הזאות בפר העלם דבר הס"ד: כב] ראשון ולא נהירא דלדבריהם: כג] ולקחת ואינו כן דהתם לא מחלקינן בין יו"ט ראשון
וכו' (זבחים לט.).
לשאר ימים: כד] תמה עיין בתוס' ר"פ לולב הגזול: כה] ב"ש (דף מא):