הקומץ רבה פרק
שלישי
מנחות
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבן
תמני סרי דקנים. דכתיבי) שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד: כפתוריה.
היתה לפני המנורה. משנה היא במסכת תמיד .
א) ב)
קב א
מ"ר: סילוקו כסידורו. ולמ"ד אין כג] תנור מקדש
כ) דמנורה גופה תרי: ושית דקנים. דיש בכל קנה וקנה כפתור
קג ב
ט] כדכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח הרי ח'
ר) לא היה חם בשעת סידורו אלא כלומר רך. מ"ר:
ג) ד)
הכא כתיב כמשפטו והתם כתיב כתבניתם. ואם תאמר גבי משכן
קד ג
וכפתור תחת שני קנים וכן לשנים האחרונים י] כדאמרן לעיל ושני קנים
יוצאין ממנה הא חד סר: [וששה
נמי כתיב ככל אשר אני מראה
ה) ו)
ז)
דקנים]. בכל קנה כפתור ופרח
אותך את תבנית המשכן ואת תבנית
ותמני סרי דקנים הא
עשרין ותרתין כפתורין
ח)
כדכתיב ל) בקנה האחד כפתור ופרח:
כל כליו וי"ל דהכא לא כתיב בהר
נמי אחד עשר א] כפתורין תרי דידה וששה
ט) י)
קה ד
עד פרחה. ריבה לך הכתוב חד
כ)
והתם כתיב בהר דמשמע שמן השמים
דקנים וכפתר וכפתר וכפתר הא חד סר אלא
פרח: אבן יא] גדולה כו'. ואם אינה
ירדו למשה על ההר. מ"ר:
פרחים תשעה מנלן פרחים תרי דידה וששה
שלשה
גדולה אלא ט' טפחים למה לי אבן
דברים היו קשין לו
ל)
קו ה
דקנים תמניא הוו אמר רב שלמן כתיב עד
מ) נ)
1
תחת הכהן: יב] שימי את. אתה הוא
למשה כו'. ואם תאמר
❖
ס)
ירכה עד פרחה מקשה היא אמר רב גובהה
המקשה לי בתמיה: משפת קנים
וליחשוב נמי ההיא דאלו טריפות
ע)
פ) צ)
של מנורה תשעה טפחים איתיביה רב שימי
ולמעלה. היתה ט' ומן הארץ ועד
דאמר וזאת החיה אשר
ק)
שיטה מקובצת
לקנים ט' כדמפרש לעיל : הוא מיכלות
תאכלו מלמד שתפס הקב"ה כל מין
בר חייא לרב אבן היתה לפני מנורה ובה
מ)
א
ר)
ב]
זהב. ופסוק הוא: זהב סגור.
ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת
א] עשר כפתוריה: ב] לפני
יג]
שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את
ש)
המנורה: ג] מתיבת וכל
שבשעה שמוכרין אותו נסגרות כל
אכול וזאת לא תאכל ש) ויש לומר דלא
ת)
הנרות א"ל שימי את כי קאמינא משפת
עד תיבת זהב סגור
א)
החנויות שמוכרין את הזהב
חשיב אלא הך דכתיב זה ויש לתמוה
יד]
נמחק: ד] זהב קורדינקי:
❖
קנים ולמעלה כתיב והפרח והנרות
2
ה] שמגביהין אותו ומראין
: והכתי' איןכסף נחשב. אלמא עשיר
דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה
עליה להם לחם הפנים:
והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב מאי מיכלות
הוה ואת אמרת טו] כליתו: ומי חסר
יתנו ואמרינן ת) כמין
ו] וכלי מתכות קבולי מקבלי
זהב אמר רב אמי שכילתו לכל זהב סגור של
טומאה: ז] פסולה אמר
תורה אור השלם
כולי האי. דקאמרת אלף טז] הככר נ)
מטבע של אש הראהו למשה ויש
רב אשיאן: ח] כשיעור.
שלמה דא"ר יהודה אמר רב עשר מנורות
הכניסו אלף פעמים לכור עד שיעמוד
לומר דלא שייך התם נתקשה אלא
1. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה
פי' למעלה אצל הגג אבל
בירכות אינו כלום. תו"ח:
עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף
על ככר אלמא בכל פעם חסר ככר:
משום דלא הוה ידע כד] בשום ענין
מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכהּ עַד
ט] כפתור דכתיב: י] האחרים
פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּראֶה
יז] קורדייקני. שם מטבע: כיון דקאי.
אם לא היה מראהו. מ"ר:
ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור
כדאמרינן: יא] תיבת גדולה
אֲשֶׁר הֶרְאָה יְיָ אֶת משֶׁה כֵּן
קוצו של יו"ד. פירש בקונטרס
נמחק: יב] שימי את ס"א
שנשרף יפה בימי שלמה קאי לפיכך
עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
והעמידוהו על ככר איני והכתיב וכל כלי
ג] 3
לפי שהיה חביב בעיניו זה
במדבר ח ד
לא חסר עכשיו אלא דינר: ממקום
רגל ימיני וקשה א) דהא
2. וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת
משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער
המקשה היה רגיל לומר
טהרה. מן השמים הראו למשה
כה]
פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת
ס)
כן וי"א לפי שרב עניו
וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא
הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה
היה ולא היה מסתכל חוץ
מִכְלוֹת זָהָב:
יח] לנגד המנורה: מכלל שהוא טמא.
דהוא ראשו כפוף כדאמרינן בסמוך
לד' אמות ולא היה רואהו
דברי הימים ב ד כא
למאומה זהב סגור קא אמרינן ומי חסר כולי
כלומר מקבל טומאה: בשלמא התם.
מפני מה כפוף ראשו ואם תאמר
3. וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלךְ
היה רגיל לומר לו כן ולא
האי והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשה
נהירא דמאי לשימי יותר
שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בּית
גבי שולחן איצטריך לאשמועינן
דאמרינן בהגדת חלק
מכל שאר תלמידים: יג] הוא
יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אין
והיתה [מנורת] בית המקדש יתירה על של
ונער
יכתבם דהיינו יו"ד שאם
דמקבל טומאה משום פירכיה דריש
מכלות זהב. פסוק הוא
כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמה
לִמְאוּמָה: מלכים א י כא
בדברי הימים: יד] שמוכרין
לקיש: לנחת. שאינו מטלטל. כלי עץ
השליך
נער אבן בקיר ועושה רושם
משה בדינר זהב ד] קורדיקיני והכניסוה פ'
4. עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה
שם הזהב הס"ד: טו] אמרת
העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דכתיב
עושה יו"ד ויש לומר דכעין יו"ד
פעמים לכור והעמידוה על ככר כיון דקאי
כילתו: טז] ככר ואות
יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְני יְיָ
ויקרא כד ד
ה' נמחק: יז] קורדיניקי:
גבי שרצים מכל כלי עץ או עור או
קאמר ולא יו"ד ממש:
תָּמִיד:
קאי א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי
5. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם
יח] למשה מנורה ועשה
שק מה שק מיטלטל מלא
זיל כנגד זה: יט] וריקם אף כל
דכתיב 4 על המנורה הטהורה שירדו מעשיה
מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת על
וריקם : שמגביהין אותו. הלכך
מטלטל מלא וריקם אבל
יט] ע)
הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְני יְיָ:
ממקום טהרה אלא מעתה על השלחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור
ויקרא כד ו
בכלי מתכות לא כתיב שק
5
מיטלטל מלא וריקם הוא: חום ביום
6. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כּי
לפיכך אף פשוטיהן מקבלין
אלא טהור מכלל שהוא טמא הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה בשלמא
הלקחו. משמע כשמסלקים היה חום:
טומאה הס"ד: כ] דהראהו
לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם
דמותם הס"ד: כא] אזור
התם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השולחן הטהור מכלל
לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים
כתבניתם. אארון ושולחן ומנורה
כדרך אומנים: כב] פשיטא
מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחם חֹם
שהוא טמא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל
כתיב וכתיב אשר אתה מראה בהר
ב
דהא: כג] תנור מקדש. פי'
בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
שמואל א כא ז
למ"ד אין תנור מקדש לא
אלמא הראוהו: הכי נמי. דמשכן
טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים
ה]
7. וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם
היה דוחה שבת והיה נאפה
של אש ירד מן השמים בתמיה: הכא
ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום מאי חיבתכם כדריב"ל דא"ר יהושע
מע"ש אבל למ"ד תנור
אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר:
שמות כה מ
מקדש היה דוחה שבת דאילו
כתיב כמשפטו. משמע הלכותיו
בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חם
6
8. וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן
מע"ש הוה מפסל בלינה כיון
נאמרו לו: התם כתיב כתבניתם.
דתנור מקדש. תו"ח: כד] ידע
כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ
ביום הלקחו אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו
משמע דהראוהו כמותם: חגור
שמות כו ל
ס"א איזה מטבע יביאו אם
כ]
בָּהָר:
וכלי מתכות ו] מקבלין טומאה אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה תניא רבי
9. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
לא כו' א"נ התם לא נתקשה
כמין פסיקיא. אזור כרוך אומנים
כא]
רק בהא דדבר מועט יכפר
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו
שרוצים לעשות מלאכה נאה חוגרין
על עון העגל: כה] דאין
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
שמות יב ב
זה אות עיין בהרא"ש בה'
מן השמים וראה משה ועשה כמותם שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר
עצמן שלא יהו נגררין בבגדיהם:
7
01. וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרץ
ס"ת. ומפרש ר"ת אותו
ראש חדש. בשעת מולד לבנה אינה
אתה מראה בהר אלא מעתה והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית
שלצד שמאל דהוא אותו
8
הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד
דאמרינן בסמוך מפני מה
וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינהוּ:
נראית כי אם מעט ואינה ניכרת
בהר הכי נמי הכא כתיב כמשפטו התם כתיב כתבניתם א"ר חייא בר אבא
ויקרא יא כט
ראשו כפוף. תו"ח:
כדאמרינן בראש השנה
11. וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל
אמר ר' יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה מנורה
כזה ראיתם אם כזה ראיתם:
הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּני שָׁנָה
דכתיב וזה מעשה המנורה תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו
שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד:
❖
שרצים. לא היה מכיר איזה טמא
שמות כט לח
למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים
ואיזה טהור: הלכות שחיטה. לא
מנורה דכתיב 1 וזה מעשה המנורה ראש חודש דכתיב 9 החודש הזה לכם
היה מבין
מהיכן היא מוגרמת:
הגהות הב"ח
ראש חדשים שרצים דכתיב 01 וזה לכם הטמא ויש אומרים אף הלכות שחיטה
וזה אשר תעשה על המזבח.
(א) רש"י
שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח: שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו
(א) ועשייה תחילת זביחה פ) [היא]
11
ותחלת עשייה
❖
וכתיב וזה
אלמא הראהו באצבע:
וכתב
את זו ואפילו כתב אחד מעכבן: פשיטא אמר רב יהודה אמר רב לא
פשיטא. דאות אחת מעכבתן דכתיב
נצרכה אלא לקוצה של יוד והא נמי פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה אמר
ג
וכתבתם צ) כתיבה תמה :
מוסף רש"י
רב דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה
ד
קוצו של יוד. רגל ימיני של יוד:
פסולה אמר ז] אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה ניקב תוכו של ה"י כשר
שימי את.
הא נמי פשיטא. כב] הא לא נעשית
יריכו פסול א"ר זירא לדידי מפרשה לי מיניה דרב הונא ורבי יעקב אמר
האות: שאין גויל מוקף לה.
לדידי מפרשה לי מיניה דרב יהודה ניקב ה תוכו של ה"י
כשר יריכו אם
שמודבקת באות אחרת והיינו
(להלן
נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול אגרא חמוה דר' אבא
קי:)
דקתני כתב אחד מעכבן כלומר
ח]
איפסיקא
הלכות משפט אות אחת ק) מעכבו
למזוזה ותפילין: תוכו של ה'. רגל שבפנים: יריכו. רגל הימנית. ל"א תוכו הגויל והחלק שבתוכו.
ובתפילין קמיירי:
איפסיקא
(נדה כד.) השלחן הטהור. (חגיגה כו:) מכלל שהוא
טמא. (להלן צו:) סילוקו כסידורו. חם ביום הלקחו. (חגיגה שם)
(יומא כא.)