הקומץ
רבה
פרק
שלישי
מנחות
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
ח) (א) אבל יתרות לית לן בה. אלא גוררן: מחזי כמנומר. ט) כשכותב
יתירות לית לן בה. יש טועים כשמסופקין בתיבה אם מליאה
א) ב)
קיב א ב
ג)
ומגיה בו השיטין את מה שחיסר: הוה ליה יתירות בספריה.
אם חסירה שעושין אותה מליאה משום דיתירות לית לן בה
ד)
דף י) : מקצר. השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל
ד' בכל
ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתירות שגררן דלא אמרינן דמיחזי
ה)
קיג ג
כמנומר. מ"ר: שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן. ה"ר
ו)
בסוף הדף כזה: כי קאמר רב. יגמור באמצע הדף:
ז)
בחומשין. קא ס"ד
משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא
ח)
קיד ד ה
ט)
בשאר חומשין שאין
ש"צ עמו וקשה לר"ת דבימי החכמים
אבל יתרות לית לן
בה אידך דאמר רב
עשויין כקדושת ספר
לא היה רגילות שיסייע שליח ציבור
הכותב ס"ת ובא לגמור גומר ואפילו באמצע
י)
כ) ל)
תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:
לקורא בתורה כדמוכח בפ' שני דמגילה
הדף מיתיבי הכותב ס"ת בא לו לגמור לא
מ)
קטו ו
בחומשין של ס"ת. כגון ויישם
דאמרינן קראוה שנים
נ)
יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין
בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם
יצאו משא"כ בתורה אלא כן עיקר כמו
ס) ע)
אלא מקצר והולך עד סוף הדף כי קא אמר
א
(ב) ובהר סיני וירדן
שפירש בקונטרס לאפוקי שלא יקראו
פ) צ)
קטז ז
רב בחומשין והא ס"ת קאמר בחומשין של
יריחו יכול לכתוב באמצע
זה אחר זה אותם ח' פסוקין כגון זה
ק)
ס"ת איני והא"ר יהושע בר אבא אמר רב
הדף כדרך שגומר בשאר חומשין
ד' וזה ד' או זה ה' וזה ג' ומה שנוהגין
קיז ח
שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל כ)
עכשיו שמסייע ש"צ לקורא בתורה כדי
גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף
ר)
קיח ט
מודי דבסוף הדף: אף באמצע שיטה.
שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות
ההיא באמצע שיטה איתמר רבנן אמרי אף
❖
ובאמצע הדף ט]: באמצע שיטה דוקא.
כענין שמצינו במס' ביכורים
באמצע שיטה רב אשי אמר באמצע שיטה
י
ולא באמצע הדף: שמנה פסוקים.
שהתקינו שמקרין את הכל וכי ההיא
כ
דווקא והלכתא באמצע שיטה דווקא אמר
ב
א]
שיטה מקובצת
מוימת משה: יחיד קורא אותן. אדם
דבפ' בתרא דנדה שהתקינו
י]
רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב
אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי
שמטבילין כלים על גבי כל הנשים.
קיט ל
א] דוקא. ולעולם בסוף
שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן
כב] מ"ר: מכאן ואילך כתב יהושע.
ולפיכך אין להקפיד ביריעה
ג
לעמוד אחר ולקרות: אפשר ס"ת
אחרונה אם הוא פחות מג'
בבהכ"נ כמאן דלא כר"ש דתניא וימת שם
חסר . ומשה קורא לו ס"ת לקוח
מה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת
1
יא]
קכ מ
דפין ואע"ג דאמרינן לקמן
עושה אדם יריעה של ג' דפין
משה עבד יי' אפשר משה חי וכתב וימת
את ספר התורה הזה: הקב"ה אומר
במנחה פירש רב שר שלום גאון $ על
❖
באחרונה אין להקפיד כדי
ומשה אומר. אחריו כדי שלא יטעה
שנפטר משה רבינו באותה שעה לפיכך
שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן
לכוון לעיני כל ישראל
בכתב וכותב: מכאן ואילך משה כותב
באמצע השיטה ובסוף הדף:
נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרי' נ)
ואילך כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה
ב] הקב"ה אומר ומשה אומר
תורה אור השלם
בדמע. יב] ולא היה אומר אחריו מרוב
חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר
ואמרי לה רבי נחמיה אמר לו ר"ש אפשר
וכותב. מכאן שצריך לקרות
צערו: כמו שנאמר להלן מפיו יקרא
בטילין וקשה דהא כתיב בן מאה
1. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ
לאדם כשהוא כותב ס"ת
ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר
2
תפילין או מזוזה: ג] הגיה בו
בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְיָ:
וגו'. שלא היה אומר אחריו משום
ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן ס) היום
אפי': ד] סי' עגלם ואות ס'
דברים לד ה
התורה הזה ושמתם אותו וגו' אלא עד
דקינות הוו: לימא דלא כר"ש. דכיון
מלאו ימי ושנותי ואם בשבת מת א"כ
2. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה
נמחק: ה] ולא ימעט כגון אם
כאן הקב"ה אומר ומשה כותב ואומר
שירטט למטה כל כך שלא
הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד
ב]
דאמר ר"ש משה כתב הוו להו
כתב היום מערב שבת ויש לתמוה
יג]
השאיר למטה טפח או
אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע
כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא
דכתב על העתיד ולר"ש לא בעי למימר
למעלה ד' אצבעות או שלא
וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:
הניח בין שיטה לשיטה
דברים לא כו
אחר: דאישתני. דנכתב בדמע
דהפסוק נאמר על העתיד מדקשיא
כמה שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו
3
3. וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו
כמלא שיטה אם אינו ממעט
אישתני משאר יד] ס"ת: כחוטף מצוה.
ליה מהא דכתיב לקוח את ספר התורה
יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב
בכתיבתו א) לא ימעט בין
יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדּבָרִים
פרשה לפרשה כגון אם כתב
ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה
הזה שמא על שם שעתיד יהושע
הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב על הַסֵּפֶר
❖
על הספר בדיו לימא דלא כר"ש אפי' תימא
ירמיהו לו יח
בשיטה ג' תיבות או ד'
בַּדְּיוֹ:
יתירה טפי: פחות מכאן או יתר על
כג] להשלימו ועוד קשה דבסדר עולם
והוצרך להניח פרשה סתומה
ר"ש הואיל ואישתני אישתני וא"ר יהושע בר
כן לא יעשה. שתפרים של חבורי
משמע דבשבעה באדר שמת משה בו
ולהתחיל בסוף אותה שיטה
טו]
אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן
לא ימעט כתיבתו כדי
הגהות הב"ח
היריעות יפין בה כשאין בהן יותר
ערב שבת היה דקתני ואחר הפסח
להשלים התיבה של סוף
השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה
ד
(א) רש"י
מדאי הלכך ל) לא יעשה יריעות קצרות
בעשרים ושנים סבבו את העיר כל
שיטה אלא יצמצם בשיטה
שלמעלה הימנה כדי לעשות
עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני אמר רב
שלא יהו טז] התפרים מקורבין יותר
אנשי המלחמה הקף פעם אחת ויהי ביום
דלא אמר
פרשה סתומה כהלכתה:
ששת אם הגיה אפי' אות אחת מעלה עליו
מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר
השביעי וישכימו בבוקר וגו' רבי יוסי
אלא
ה
ג]
ו] אפי' פסוק אחד עיין
(ב) ד"ה
בהרא"ש הס"ת: ז] ריוח שתי
מדאי: ולא ירבה בדפים. לעשות
אומר יום שבת היה והשתא משהתחילו
כאילו כתבו (סי' סגלם) ת"ר עושה אדם
ד]
כגון בהר
ותיבת רוחב נמחק: ח] ריוח
שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני
לסבב לו בכ"ב בניסן א"כ יום שביעי
(ג) ד"ה
יריעה
מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין
גודל ותיבת רוחב נמחק:
❖
השורות
ט] הדף ובחינם פי' כן אלא
שהדפין קצרים ונראין כאגרות: ולא
שהיה שבת כ"ח בניסן היה ומדכ"ח
פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה ולא ירבה
ו
ז
נראה לפרש אף באמצע
ימעט בדפין. לעשות מ)ג' יז] (ביריעה)
בניסן שבת שבעה באדר ערב שבת.
השיטה וה"ה בסוף השיטה
בדפין מפני שנראה אגרת ה] ולא ימעט
מ"ר ע) : ומשה כותב. יש ספרים
אם יריעה גדולה היא: מפני שעיניו
ולעולם בסוף הדף. תו"ח:
גליון הש"ס
בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון
י] מוימת שם משה: יא] חסר
משוטטות. כשהדפין רחבים וטועה
דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא
תוס' ד"ה מכאן וכו' על
אות אחת ומשה קורא לו
למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם)
בראשי השיטות: נזדמנה לו יריעה
היא לכותבי ס"ת ומזוזה ותפילין אע"ג
שנפטר משה רבינו
ס"ת דכתיב לקוח: יב] בדמע
באותה שעה.
או שלא היה אומר: יג] משה
ג' פעמים נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים
שיש בה ט' דפין. למדת (ג) האחרים
❖
דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא
ח
כתבו: יד] משאר פסוקי
וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על
היה עושה כן מ"ר ובקונטרס נמי גריס
לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן אלא ארבע
דס"ת: טו] יעשה מפני
שתפרים: טז] יהיו התפירות
שמנה: אלא ד' לכאן וה' לכאן. כדי
אומר וכותב ופירש טעם פ) (בברוך) וזה
לכאן
וחמש לכאן בד"א בתחלת הספר אבל
מקורבין: יז] לעשות ג'
מוסף רש"י
שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:
לשונו הקב"ה היה אומר ומשה אומר
ביריעה אם יריעה גדולה
בסוף הספר ו] אפי' פסוק אחד ואפי' דף אחד
שמונה פסוקים שבתורה
היא: יח] יעשה מכל היריעה
בד"א. דלא ימעט ולא ירבה בדפין:
כד] צ) (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה
פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק אחד בדף
יחיד קורא אותן.
הס"ד ומה"ד פסוק אחד ס"ד
בתחלת הספר אבל. בסופו אפילו אין
בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב
לימא
הא אמרינן לעיל דצריך
אחד שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה
ט
דלא כר"ש.
לגמור בסוף הדף וא"כ היכא
בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו
לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו
משכחת לה שימלא פסוק
ג' אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח ז] רוחב
בכל היריעה: ואפילו דף אחד. יעשה
כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא
אחד כל היריעה: יט] קצר
שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות
בכל היריעה: אלא אימא פסוק
הואיל ואישתני.
י
היה אומר אחריו משום דקינות הוו.
יח]
מתיבה: כ] ריוח הגיליונות
(בבא
מ"ר: אם הגיה בו אפי' אות אחת.
הס"ד: כא] הדף שהם שני:
מלמעלה שתי אצבעות ובין דף לדף כמלא
אחד בדף אחד. אם רוצה יעשה דף
בתרא טו.) יריעה מבת
כב] הנשים ויש מפרשים יחיד
קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת
פירוש בס"ת שלקח מן השוק לא נחשב
יט]
שלש דפין.
ריוח ח] רוחב גודל ובין שיטה לשיטה כמלא
קורא אותם שאין צריך
(רש"י שעל
לקרות במנין של עשרה
כדי שיגמור בסוף הדף: שיעור גליון.
עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו
שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה
כ
הרי"ף)
דאמרינן אין קורין בתורה
דס"ת: ובחומשין.
שאינן עשויין לס"ת
בעבירה שהיה משהה ספר שאינו מוגה
פחות מעשרה בני אדם
ובין אות לאות כמלא חוט השערה ל אל
ובהנך ח' פסוקים אין לחוש:
אבל עשויין הן כגליון דס"ת: לא ימעט.
ומעלין על זה כאילו כתבו. מ"ר:
ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה
כג] להשלימו אבל לרבי
כגון למשפחותיכם ג"פ. ר"ת פי'
לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה
יהודה נאמר הפסוק על
ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח
העתיד: כד] תיבת וכותב
ותחתונה מפני ריוח כ] הגליון: מפני
בתיקון ס"ת שלו בשם רבינו
נמחק: כה] בדף אחרון תיבות
שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה
ריוח שבין שיטה לשיטה. כגון אם
חננאל שאמר בשם הגאון דהיינו
ארוכות מ"ר הס"ד ותיבת
לפרשה נזדמנה
לו תיבה בת חמש אותיות
שרטט באמצע הדף שני שיטין
כשהכתיבה דקה אבל כשהכתיבה גסה
שיטין נמחק:
כא]
מ
שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא
הכל לפי הנוי ויכול לעשות דפין
לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף
א)
ימעט הכתב מפני אותו ריוח:
בשיטין ארוכין דאין עיניו משוטטות
אלא
לא
כיון שהכתיבה גסה. מ"ר:
פסוק
אחד. ואף על גב
דליכא ס' שיטין או
שיעורין אחריני דמסכת סופרים ליכא למיחש בדף אחרון ק) אף על פי
אחד בדף
לסיים הדף בפסוק אחד ר) כיון שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא אם כן יעשה בדף אחרון שיטין
כה] ארוכות. מ"ר:
שאי אפשר
לו
שלשה