לא:
הקומץ רבה פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
מי קאמר במשנתינו. דמשמע משנה ולא
ברייתא: קרע הבא בשני
קאמר במשנתינו כו'. כי האי גוונא דייק בפ' בתרא דכתובות
א) ב)
קלב א ב ג ד ה
ג) ד)
שיטין. אם נתקרע גליון של ספר תורה
גבי כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי
ונכנס הקרע בשני שיטין
בתוך הכתב יתפור: בשלש אל יתפור. אלא יסלק את היריעה:
אדמון ותימה דבפ' כירה גבי כל מקום שאתה מוצא שנים
ה) ו)
ז) ח)
קלג ו
עתיקא. קלף ישן מיגניא קריעה: אפיצן. הוי שחור כעתיקא. אפיצן
חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות וקא
ט)
מתוקן הקלף בעפצין שקורין גל"ש:
פריך אימא ה"מ במתניתין אבל
י)
קלד ז
והני מילי. דתופר: בגידין. יתפור
בברייתא לא ויש לומר כיון דאמר חוץ
ב]
מי קאמר במשנתינו כל מקום ששנה קאמר
כ) ל)
אבל לא בגרדים פינדי"ש בלע"ז:
מקולי מטלניות שהיא משנה הוי כאילו
אמר רב זעירא אמר רב חננאל אמר רב
מ)
בין דף לדף. אם נקרע עד כנגד
ד)
פירש במשנתינו ומיהו קשה בהני
❖
קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל
א
קלה ח ט
כללות דבפ' מי שהוציאוהו
הכתב שאילו היה בכתב היה יותר
יתפור א"ל רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רבי
מג' שיטין: ובין שיטה לשיטה. אם
דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה הלכה
קלו י
ירמיה מדיפתי משמיה דרבא הא דאמרינן
תורה אור השלם
נקרע יתפור או לא יתפור: שתים
כר' יהודה ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר'
קלז כ
בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא
❖
שתים. שיטות קצרות שיטה שיטה בת
יוסי אמרי' ה) סד"א הני מילי במתני'
1. כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל
אבל חדתתא לית לן בה ולא עתיקתא
שתי תיבות: שתים (א). בזו וג' בזו וא'
אבל בברייתא לא אע"ג דלא קאמר
הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל
ב
❖
תהלים קג יא
יְרֵאָיו:
בזו מאי: כל שכן. דכשרה שעשאה
במשנתינו ושמא שאני התם דלא קאמר
עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש
שיטה מקובצת
כל מקום. מ"ר: הא דאפיצן הא
כשירה דאז ישיר משה ששיטה אחת
אלא $ הא דלא אפיצן הא דאפיצן וה"מ
ג
א] פרשיותיו סתומה:
הגהות הב"ח
דלא אפיצן. משמע דס"ת כשר בלא
ארוכה ושיטה אחת קצרה שאין ממלא
בגידין אבל בגרדין לא בעי רב יהודה בר
ב] תיבת יתפור נמחק:
ד
(א) רש"י ושלש
כל השיטה: או שירה כמותה. שכתב
אפיצן והקשה ר"ת מהא דאמרי' פרק
ג] כשאר כתיבות: ד] כשירה
❖
אבא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי
כו' ר"ל ב'
כזה
המוציא יין גבי ס"ת
השירה כשאר התיבות אריח על גבי
ג]
ה תיקו אמר ר' זעירי אמר רב חננאל אמר
שתים שלש ואחת. היינו
על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשירה
אריח:
רב מזוזה שכתבה שתים שתים כשרה
גליון הש"ס
כשירה ד]: שלא יעשנה כקובה.
משמע אבל דיפתרא דמליח וקמיח ולא
איבעיא להו שתים ושלש ואחת מהו אמר
ו)
עפיץ לא (מיקרי ספר) ובפ' שני דסוטה
כזה
כאהל רחב מלמטה
ה]
ה] כזה
גמ' הא דלא אפיצן.
רב נחמן בר יצחק כל שכן שעשאה כשירה
אמרי' אין כותבין פרשת סוטה
וקצר מלמעלה דהיינו אחת
❖
שתים שלש: זנב. שלש שתים ואחת
לא על הלוח ולא על הנייר ולא על
מיתיבי עשאה כשירה או שירה כמותה
על הארץ בשיטה
כזה ו]:
הדפתרא אלא על המגילה שנא' בספר
פסולה כי תניא ההיא ו בס"ת אתמר נמי אמר
ו] כזה
לעזי רש"י
אחרונה. כלומר אין בשיטה
וכ"ש ס"ת דנקרא ספר טפי ז) כדאמרי'
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ואמרי לה
אחרונה אלא שתי תיבות הללו: בסוף
במס' סופרים אין כותבין לא על הנייר
גל"ש [גלי"ש]. עפצים
אמר רב אחא בר בר חנה אמר רבי יוחנן
(גידולים טפיליים בעלה
שיטה.
היו מתחילין לשיטה אחרונה
ולא על הדפתרא ומיהו מחוק לא גרס
האלון).
ז מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשרה
ז] כזה
ז]:
בתחילת
כזה
דהא בפרק המוציא יין
פינדי"ש [פירניי"ש].
ובלבד שלא יעשנה כקובה ובלבד שלא
ציציות (הטבעיות של
שיטה.
קתני על הנייר ועל המטלית פסולה
היו מתחילין
❖
הבד).
יעשנה כזנב אמר רב חסדא על הארץ
ולא קתני מחוק ועוד קשה היאך אנו
לשיטה
אחרונה כזה ח]:
ח
ח] כזה
מ"ד בסוף שיטה. כדי
כותבין ס"ת על הקלפים שלנו הא אינם
בשיטה אחרונה א"ד בסוף שיטה ואיכא דאמרי
מוסף רש"י
שיהו שמים על הארץ דמשמע כדכתיב
מעופצין וכן גיטין שאנו כותבין בקלפין
ט בתחלת שיטה מ"ד בסוף שיטה 1 כגבוה
עשאה כשירה.
ח)
שלנו ובפ' [שני] דגטין משמע
כי כגבוה שמים על הארץ כן יאריך
שמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכי
ט] שמע הס"ד ומה"ד
ימיכם: ומ"ד בתחילת שיטה. כלומר
דווקא בדאפיצן כותבין אבל לא אפיצן
(שבת קג:)
סתומה היינו שמניח ריוח
דמרחקא שמים מארץ א"ר חלבו חזינא ליה
בעי ארחוקי ארץ משמים דהכי משמע
לא דיכול להזדייף ומפרש ר"ת דתיקון
באמצע ויש כתב משני
לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע ועושה
י
צדדין אי נמי מניח חלק
כי היכי דמרחקא שמים מארץ כן
שלנו חשיב כאפיצן תדע דהא קמן דאין
בראש השיטה: י] קלף שהוא
פרשיותיה סתומות
מיתיבי אמר רשב"א
א] כ
יאריכו ימיכם: דכריך לה מאחד כלפי
יכול להזדייף והא דמשמע בגיטין בדלא
נקלף:
ר"מ היה כותבה על
דוכסוסטוס כמין דף
שמע. לאחר שנכתבה כופלה מצד
אפיצן יכול להזדייף היינו בקלפים שלהם
ועושה
שמאל לצד ימין כשהניחה בדלת והיינו
שהיו עושים בהם תיקון של עיפוץ
מאחד כלפי שמע שראש השורה שמע ישראל וסופה יי' אחד והתחיל
דקודם עיפוץ יכול להזדייף ונקרא דיפתרא ופסול ותדע שגם בימיהם
לכופלה מאחד וקיפל ובא עד שמע ט]: דוכסוסטוס. קלף
כותבין שטרות בקלף שאינו מעופץ כדאמרי' בפ' שני דגיטין כתבו
י] שלא נקלף: כמין דף. כמין עמוד שבספרים ארוכה וקצרה:
במי טריא ועפצא כשר ומוקי לה בדלא אפיצן ומיהו איכא לאוקומי בנייר
אמרתי
של עשבים דלא מיתקני ליה בעפצים כמו שפי' שם בקונטרס גבי
חיישינן שמא במי מילין כתבו א"נ בעדי מסירה ורבי אלעזר. מ"ר: עשאה כשירה. מכאן משמע הא דתניא בפ' הבונה
כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו בס"ת מיירי דהא מוקמינא לה הכא בס"ת
ותימה דבפ' כל כתבי בתחילתו תניא אין בין ספרים למגילה אלא שספרים נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית
על הספר ובדיו ותירץ הרב רבי יוסף דההיא דכל כתבי בשאר ספרים דלאו ס"ת ואכתי קשה דבפ"ק דמגילה תניא מקרא שכתבו תרגום
ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו ומוקי לה רב אשי בשאר ספרים ור' יהודה
היא אלמא שאר ספרים בעי דיו ולא אשכחן דפליגי עליה דרבי יהודה אלא לגבי הא דשרי בכל לשון אבל בדיו לא אשכחן דפליגי ונראה לפרש
דההיא דכל כתבי לענין להציל מפני הדליקה דווקא מיירי ולא לענין לקרות בהם ולפי שיש בהן אזכרות מצילין אותן אע"פ שלא נכתבו כהלכתן
אבל מגילה עד שתהא כתובה כהלכתה תדע דבעיא דריש גלותא התם לענין הצלה אבל הא לא מיבעיא ליה אם ניתנו ליקרות בהם או לא וא"ת
תיקשי ט) הך ברייתא לרב הונא דאמר בריש גמרא דכל כתבי היו כתובין תרגום ובכל לשון אין מצילין למ"ד אין ניתנין לקרות בהן
ויש לומר דהאמר התם תנאי היא: שלא יעשנה כזנב. כעין שפירש בקונטרס כאן יש לפרש הא דאמר בבבא בתרא גבי כרם
שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב שאחד בשורות שתים ולא כנגד אויר שבין שתי השורות שתים שתים. מ"ר: ועושה פרשיותיה סתומות.
קצת קשה דנקט לשון רבים ואין שם כי אם פרשה אחת ושמא משום על הארץ דבסוף שיטה אע"פ שאין כתוב כלום י) אח"כ. מ"ר: רבי שמעון
בן אלעזר אומר ר"מ היה כותבה על הדוכסוסטוס. משמע דתלמידו של ר"מ היה שאמר דברים הרבה משמו בשאר מקומות כדאשכחן נמי לעיל (ל:)
דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על כ) הנייר ולא על המחק וכן בפ"ק דקדושין ל) גמרא ובלבד שיהא הכסף משל
אחרים דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אשה פודה מעשר שני בלא חומש ותימה דבפ' המוציא יין (שבת דף עט:) כתוב בכל הספרים אמר רבי
שמעון מאיר היה כותבה על הקלף מ) מפני שהיתה משתמרת משמע שהיה חבירו דקאמר מאיר ולא קאמר ר"מ ושמא טעות סופר יש בכל הספרים
ואי הוה אמרי' דתרי רשב"א הוה ניחא ומיתרצא בהכי פירכא אחריתי דהכא קתני אדוכסוסטוס והתם תני אקלף והיה נראה לומר דתרי תנאי אליבא
דר"מ אבל אי אפשר לומר כן דבפ' מרובה גבי מכרה חוץ מגיזותיה משני תרי תנאי אליבא דרשב"א ולא משני דתרי היו ומיהו יש לדחוק
משום דהנהו דאיפלגי עליה בחדא איפלגי עליה באידך ברייתא ויש לתרץ דעל הדוכסוסטוס דקתני הכא היינו אף הדוכסוסטוס כדמפרשינן נמי אף
פתוחות וכ"ש נמי אקלף דמשתמר ולפי מה שר"ל בסמוך דוכסוסטוס דווקא ולא קלף הוי תימה דלמר דוכסוסטוס עדיף למזוזה ולמר קלף עדיף. מ"ר:
ועושה