כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גילח
ומכשירו להתחיל נזירות טהרה: כ) ליום אחד. כחומר שלמי נזיר
על אחד משלשתן יצא. ואפי' לרבנן דלא שרו
לשתות ביין
א)
יב א
ב)
כדאמרינן באיזהו מקומן : ואין טעונים לחם. דבעינן
עד שיביא חטאתו בפ' ג' מינין :
יג ב
תיובתא. הוה מצי למימר רב תנא הוא ופליג כדקאמר
ונתן על כפי הנזיר וליכא: קבוע. דאין שם שום ד"א מכשיר הבעלים
ג)
בכמה דוכתי: שהמנחות טעונות כלי.
ד)
אלא הואל): על אחת משלשתן. אפילו על חטאת דכתיב ואחר ישתה הנזיר
ה)
יד ג
יין ואמרינן בנזיר יד] אחר מעשה
וא"ת אדרבה זו היא קולא לגבי
ו) ז)
ח)
טו ד
יחידי ויליף התם שפיר בפ' ג' מינין
עופות דבעו מליקה בעצמו של כהן
דאמר מר גילח על א' משלשתן יצא מיתיבי
א
ט)
: וטעון נסכים. כדין אשם
כז] וי"ל דבקדושה איירי שצריך לקדשו
אשם מצורע שנשחט שלא לשמו או שלא
טז ה
ב
י)
יז ו
מצורע בפ' ב' מדות :
בכלי שרת מה שאין כן בעופות:
ניתן מדמו ע"ג בהונות ה"ז עולה לגבי מזבח
כ)
ואם איתא במנחות נמי משכחת
להכשירו מ) . למצורע בהקהל: תיובתא
ל)
יח ז
וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו
דרב. דאמר לעיל דפסול הואיל ובא
לה. פי' ואם איתא שתהא
מ)
יט ח
$ תיובתא דרב ורשב"ל אמר מנחת העומר
כשרה: ואי אין מחוסר זמן לבו
כ ט
ג
א]
להכשיר ולא הכשיר: ושיריה אין נאכלין.
כא י
שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אין
משום איסור חדש: ממשקה ישראל.
ביום אמאי יחזור ויתן. לבסוף
נ)
❖
ס) ע)
כב כ
ב] נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת
פסוק הוא ביחזקאל בקרבנות: מן
מסקינן דיש מחוסר זמן לבו ביום
פ) צ)
המותר. טו] למשקה ישראל יביאו
ותימה דביומא בפ' הוציאו לו
ותתירנה (ששיריה אין נאכלין עד שתביא
ק)
ג]
נסכים ולא מן האסור: אין מחוסר
מצריך חוקה שלא ישנה את
תורה אור השלם
מנחת העומר אחרת) מקרב היכי קרבה
❖
זמן לבו ביום. הואיל טז] והיום תהא
הסדר והיכא דלא כתיבא חוקה לא
ד] ממשקה ישראל מן המותר לישראל אמר
1. וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן
1
כח]
מותרת לישראל אחר שתקרב מנחת
חיישינן אם משנה וי"ל דדוקא
הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂראֵל
רב אדא בר אהבה קסבר ר"ל אין מחוסר
גליון הש"ס
לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמים
כט]
העומר אחרת ולא מחוסרת זמן
בהדי מצורע חשיב מחוסר זמן
יז]
לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם נְאֻם אֲדנָי
זמן לבו ביום מתיב רב אדא בריה דרב יצחק
היא לגבוה: עופות באין בנדבת
במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתן
גמ' תיובתא דרב.
יחזקאל מה טו
אֱלֹהִים:
יש בעופות שאין במנחות יש במנחות שאין
2. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע
שנים. בפרק המנחות והנסכים
אבל סדר עבודת יוה"כ דלכפרה לא
שם ימלאנו שמן.
בְּיוֹם טָה¢ רָתוֹ וְהוּבָא אֶל
חשיב מחוסר זמן: שחיטה לאו
❖
❖
בעופות יש בעופות שהעופות באין בנדבת
רבי אומר לכל נדריהם
ה] ד
יח]
ויקרא יד ב
הַכֹּהֵן:
שנים (אבל מנחות נפש כתיבא) ומחוסרי
ונדבותם אשר יקריבו הכל באין
עבודה היא. פי' הקונטרס מדאכשרה
ה
בשותפות חוץ מן המנחה מפני שנאמר
רחמנא בזר וא"א לומר כן דאהכשר
כפרה (זב וזבה יולדת ומצורע) והותרו מכלל
מוסף רש"י
שיטה מקובצת (המשך)
בה נפש: יט] ומחוסרי כפרה. כולן
זר גופיה מייתי לה לקמן בפירקין
איסורן בקודש משא"כ במנחות ויש במנחות
גילח על א' משלשתן
שעתא דמי ונימא מאי דעבד
ובספ"ק דזבחים
מביאין עופות להכשירן בקדשים זב
יצא.
שהמנחות טעונות ו כלי ז ותנופה והגשה ח וישנן
עבד. הרגמ"ה: י] בהוייתה תהא
וזבה ויולדת ומצורע: והותרו לקדש
ומיהו יש ליישב פירושו דכיון דבשום
כסדורה. הרגמ"ה: יא] מאי קא
בציבור כביחיד מה שאין כן בעופות ואם
ט
מותיב רב פפא ולאו רב פפא:
מכלל איסורן. להדיוט דמליקה אסורה
מקום לא בעי כהן בשחיטה לאו
יב] שחיטה לאו עבודה היא.
איתא במנחות נמי משכחת לה דהותרו
בחולין וכשרה בקדשים: כ] מנחות
עבודה היא ולא דמי לשמאל דיש
(ערכין כא.)
וא"ת והא איכא קבלה דעבודה
מכלל איסורן בקודש ו] ומאי ניהו מנחת העומר
היא ואמר הר"ר יעקב בר
טעונות כלי. בפ' שתי הלחם
מקום שצריך ימין ולהכי פריך עלה ל]
יהוצדק מדקתני הקדים חטאתו
כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא
עופות אין טעונין כלי שהרי
[בזבחים] מפרה והרב רבי יצחק
לאשמו ולא קתני הקדים קבלת
חטאתו לקבלת אשם משמע
מליקתן בציפורן: כא] והגשה. בפ' כל
מאורלינ"ש מפרש לאו עבודה היא לפי
הוא מתיב רב ששת הקדים מתן שמן למתן
י
דאפי' אהקדמה דשחיטה קפיד:
המנחות באות מצה הגשה
ששווה בחולין ובקדשים אם כן לא
דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן
יג] עיין בהשמטות שבסוף
ז]
המסכת: יד] בנזיר בפרק ג'
מגישה בקרן מערבית דרומית של
מטעם עבודה צוה המקום שחיטה
דם מתן בהונות למתן שבע $ ימלאנו שמן
מינין אחר מעשה יחידי. אבל
מזבח כנגד חודה של קרן בפ' הקומץ
ונראה לפרש דלאו עבודה היא
אשם נזיר קבוע הוא דאין שום
ח] ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' ואי
רבה : מנחת העומר
מדאכשרינן בפ"ב דזבחים
דבר מכשיר הבעלים אם לא
אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום אמאי יחזור
קרב האשם הס"ד והשאר
ט]
ישנה בציבור כב]. עופות אין באין
עמד בדרום והושיט ידו בצפון ושחט
נמחק: טו] המותר לישראל
ויתן מאי דעבד עבד אמר רב פפא שאני
בציבור בת"כ גבי נדבת העוף
בקדשי קדשים ובמקבל פסול דדרשינן
(זבחים נה.) אשם מצורע
יביאו: טז] בו ביום תהא ותיבת
שנשחט שלא לשמו וכו'
היום נמחק: יז] אחרת לא
הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה דאמר
נ) קרבנו (והקריב) היחיד מביא עוף
אותו בצפון ולא שוחט בצפון אבל
וטעון נסכים.
מחוסרת: יח] נדריהם ולכל
הכתוב זאת תהיה תורת המצורע תהיה
ולא הציבור: ואם איתא. דעדיין חדש
לא] מקבל בצפון ובשלמים מכשירין
2
נדבותם: יט] נפש: מה"ד
ובמחוסרי כפרה. ארבעה
אסור מנחת העומר נמי אישתכח
עמד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט
בהוייתה תהא מתיב רב פפא הקדים
כ
י]
מחוסרי כפרה זב וזבה ויולדת
דקרבה לגבוה מה שאסור להדיוט:
ואם קיבל קבלתו פסולה דדרשינן בפ'
חטאתו לאשמו לא יהיה אחר ממרס בדמה
ומצורע כולן מביאין עופות
להכשירן בקדשים ואין כולן
לאו איסוראכג] הוא. דכמאן דקרבה
כל הפסולים בן
אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה
מביאין מנחות והס"ד:
מנחת העומר האחרת דמי: מתן שמן.
הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה'
(להלן פט:) אשם
כ] שהמנחות טעונות כלי. פ"ה
יא] אמאי קא מותיב רב פפא והא רב פפא הוא
אחר להכשירו.
דמצורע. מתן דם צריך להקדים כמו
אבל אם קיבל קבלתו פסולה משום
דזה היא הקבלה לאחר שקמץ
דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו
(יומא
נותן בכלי הקומץ מה שאין כן
שאמור בענין ס) על מקום דם האשם
דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו אלמא
סא:) ממשקה ישראל מן
בעופות דבעינן עצמו של כהן
הוייה אלא רב פפא הכי קא קשיא ליה אימא
יתן השמן: ימלאנו. ללוג: למתן
כל שירות לפני ה' ש"מ מדאכשרה
המותר לישראל.
למליקה. ולא נהירא דמה ענין
מליקה דעוף לקבלה דמנחה
ה"מ עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואי
שבע. והזה מן השמן באצבעו שבע
רחמנא עמד בחוץ והושיט ידו לפנים
יב]
והלא קמיצה במקום מליקה
פעמים וגו' ע) : לא יהא אחר ממרס.
ושחט מכלל דשחיטה לאו שירות היא
אין מחוסר זמן לבו ביום יהא אחר ממרס
והיא עצמה בגוף של כהן ועוד
דאדרבה גופו של כהן חומרא
בדם כד] שלא יקרוש כשיזה מדם
ועוד מדאמר בההיא שמעתא בפ"ב
בדמה ולקריב אשם והדר ליקרב חטאת
היא ונראה לפרש טעונות כלי
האשם: תעובר צורתה. כה] תניחנה
דנתלה ושחט שחיטתו כשירה
(חולין צ: וכעי"ז תמורה
שהיה נותן קידוש הקומץ בכלי
יג] אלא אמר רב פפא היינו טעמא דר"ל דקסבר
כט.)
וזה מתן כלי שכנגד הקבלה
עד למחר ותיפסל בלינה ותעובר
שחיטה על ירך אמר רחמנא ולא
האיר מזרח מתיר דרבי יוחנן ור"ל דאמרי
שבזבחים ובכאן ליכא קבלה כי
מראה ליחלוחית בשר הימנה משום
שוחט על ירך אלמא שחיטה לאו
לא היה רק אוחז בראש ובגוף
תרוייהו אפילו בזמן
שבית המקדש קיים
ומזה. גליון: כא] בצפורן:
בזיון קדשים דכל זמן שלא נפסלו
עבודה היא דאי עבודה היא לא היה
האיר
תנופה והגשה: כב] בצבור.
בלינה אין נשרפין אלא א"כ פסולו
מכשיר לה רחמנא בכה"ג דהא נתלה
(יחזקאל מה טו)
דבאה מתרומת הלשכה:
אין מחוסר זמן לבו ביום.
לב]
בגופו. אלמא מדקתני תצא לבית השריפה יש מחוסר זמן לבו ביום: וקיבל אמר דקבלתו פסולה משום דאין שירות בכך ומיהו מדפריך
כג] איסורא חשוב: כד] בדם
החטאת שלא: כה] תעובר
ה"מכו] דכתיבא הוייה. בעבודה אבל שחיטה לאו עבודה היא
לקמן ובפ"ק דזבחים ובפ' חטאת העוף מפרה
זאת
(יומא סב:)
צורתה. יניחנה: כו] ה"מ היכא
דהא כשרה בזר: אלא טעמא דר"ל. דאמר קומצה נקטר דקסבר
דאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה משמע קצת כפירוש הקונטרס
תהיה תורת המצורע.
דכתיבא הוויה בעבודה: כז] של
(להלן יט.)
כהן. ספרים אחרים וי"ל
ומיהו גם לפי מה פ) שפירש יש ליישבו אבל קשיא לג] דא"כ לשמעון
האיר
שחיטה לאו עבודה היא.
דבקדושה איירי דמנחות
שחיטה
התימני דבעי בפרק כל הפסולין שיהו ידיו של השוחט לפנים מן הנשחט הויא שחיטה עבודה:
לאו עבודה
טעונות קדוש כלי אחר הקמיצה
❖
(זבחים יד:)
אבל עוף אחר המליקה אין טעון
היא. לא מצי לשנויי דר"ש בן לקיש סבר דעבודה היא דבזה לא מצינו שום מחלוקת דאע"ג דפריך לקמן לד] משחיטת פרה בזר ומשני
כלי לקבל את הדם אלא בעוף
דקדשי בדק הבית היא ומשמע דאי קדשי מזבח היא הוה דייקי מינה דעבודה היא ובפ' טרף בקלפי איכא למ"ד דשחיטת פרו
עצמו היה עושה הזאה ומיצוי:
כח] וי"ל. לא אמרי' יש מחוסר
שיטה מקובצת
בזר פסולה ופרו קדשי מזבח הוא אין זה דיוק דמ"מ כיון דאשכחן שחיטת פרה בזר פסולה אע"ג דקדשי בדק הבית היא א"כ מה שפסלה
זמן לבו ביום אלא בדבר הבא
הכתוב גבי צ) פרה לאו משום דהוי עבודה דהא בפרה ק) אין שחיטה עבודה דפסלה כדמפרש מידי דהוה אמראות נגעים דבעי כהונה תדע
א] תיובתא דרב תיובתא רשב"ל
להתיר או להכשיר דעדיין לא
דהא בזבחים אמרי רבה ורב יוסף הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן ומסקינן התם לר"ש שחיטה לאו עבודה היא ושאני פרה דקדשי
אמר: ב] ושיריה אינם:
הגיע זמנו שיועיל דבר זה
ג] ותתירנה וכיון דשיריה אין
להכשיר או להתירו אבל בדבר
בדק הבית היא ולקמן בהקומץ רבה (דף יט.) משמע דלר"ש שחיטת פרו בזר פסולה דקאמרינן מדגלי רחמנא גבי פרו של אהרן ושחט
נאכלים מקרב היכי קרבה:
שבא לכפר וכן שאר קרבנות
(אהרן) את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים ומיהו קשיא מהא דאמרינן בפרק טרף בקלפי מ"ש פרה דכתיב
ד] ממשקה. גליון. פירוש ההוא
שאינן מתירין ולא מכשירין אין
קרא דכתיב ושה אחת מן הצאן
מחוסר זמן והא דאמרי' לעיל
בה אלעזר וחוקה פרו נמי הכתיב וכו' ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא וכיון דמפרה ידעינן פרו א"כ מאי קא משני וקל לתרץ
מן המאתים ממשקה ישראל
אם לא מתה תקריב חטאת אחר
דה"ק שאני התם בפרה שהיא קדשי בדק הבית ולא שייך בה עבודה א"כ יש להעמיד אלעזר וחוקה אשחיטה כמו אשאר דברים שבה
ומשוינן כוליה קרא לדרשא
עולה אע"ג דלהכשיר באה
ממשקה ישראל מן המותר
היינו משום דכתיב העולה.
אבל פרו שהוא קדשי מזבח אין סברא להעמיד אהרן וחוקה אלא אעבודה שבו ולא אשחיטה דלאו עבודה היא:
לישראל מותר להקריב למזבח
תו"ח: כט] דדוקא בהא דמצורע
שחיטה
לאו עבודה היא. תימה הא איכא קבלה דעבודה היא ודילמא משום קבלה הוא דקאמר שלא יהא אחר ממרס בדמה משום
כו' לא הגיע זמן טהרתו:
ולא מן האסור לישראל.
דכתיב בה הוייה וי"ל דהוייה לא קאמר אלא אמידי דכתיב באותה פרשה: אלא א"ר פפא לה] ה"ט דרשב"ל. משמע
ל] עלה מפרה. פי' בפ"ק דזבחים
הרגמ"ה: ה] באין בנדבת שנים.
דף י"ד ע"ב והא אמר ר' זירא
ובמחוסרי כפרה והותרו והשאר
הכא דסבר רב פפא יש מחוסר זמן לבו ביום ותימה דבפ"ק דזבחים גבי הא דפסיל בן בתירא פסח ששחטו בי"ד בין לשמו
אמר רב שחיטת פרה בזר
נמחק. גליון וא"ת מנחת חוטא
לו]
בין שלא לשמו מסיק רב פפא דאי אפרשיה שחרית או בלילה לאו דחוי מעיקרו הוא דאין מחוסר זמן לבו ביום וי"ל דאין לדמות הפרשה
פסולה וע"ש בתוס': לא] אבל.
נמי מחוסר כפרה וי"ל דאינה
המקבל: לב] דאין דרך שירות:
קבועה אלא בדלי דלות דוקא
להך דהכא דאטו בההיא דשמעתין מי לא מודה רב פפא במצורע שיכול להפריש החטאת קודם שיקריב האשם דדוקא קתני הקדים חטאתו
לג] קשיא לי לפירושו דא"כ:
באה תחת העוף. תו"ח: הותרו
לז]
לאשמו ששחטו קודם האשם כדקתני לא יהא אחר ממרס בדמה וההיא דיומא פ' שני שעירים גבי שעירי יה"כ ששחטן בחוץ שהגריל עליהן
לד] לקמן. דף ו' ע"ב משחיטת:
מכלל. גליון. עופות הותרו
לה] היינו טעמא. כאן משמע
מכלל איסור מליקה הותרה
דמסיק עלה דאין מחוסר זמן לבו ביום וליכא מאן דפליג אין לדמות כמו כן כאן דלגבי שחוטי חוץ חשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דחזי בו ביום:
לפי המסקנא דיש מחוסר זמן
מכלל נבילה מה שאין כן
לבו ביום ותימה דבפ' תמיד
במנחות שאין בהם היתר מכלל
נשחט דף סא ע"א תנן הקדים פסח לתמיד בין הערבים יהא אחד ממרס בדמו עד [שיזרוק התמיד] ואע"ג דלמצוה תמיד קודם לפסח
איסור. הרגמ"ה: ו] ומאי ניהו מנחת העומר. דכיון דמביא מנחת העומר אחרת הותרה שיריה של ראשונה שנאסרה. הרגמ"ה: כיון דאין
אלמא דאין מחוסר זמן לבו ביום ועוד דבסוף פ' הוציאו לו מצריך חוקה לעכב סדר יום הכפורים אם הקדים המאוחר ולמה לי תיפוק
מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא אלא כאילו שרוי הוא מעיקרא. הרגמ"ה: ז] ויתן מתן שמן: ח] ויחזור ויתן מתן בהונות א) גליון
לי דיש מחוסר זמן לבו ביום וי"ל דבכל אותן הבאין לכפרה אמרי' אין מחוסר זמן לבו ביום אבל הני דהכא מכשירין נינהו ואמרי' בהו
פ"ה אותו שנעשו כבר ולא נהירא שהרי מלוג חסר נעשו וצריכות להיות מלוג שלם ופי' ה"ר שמואל אחר מתן שבע יחזור ויעשה מלוג
השלם לאחר שיחזור וימלאנו. תו"ח: ט] אמאי יחזור ויתן. לימא כיון דההוא יומא הוה קאי למחזי שיכול לחזור וליתן כאילו הוי האי
יש מחוסר זמן לבו ביום ומ"מ תימה מה דסבר רב פפא יש מחוסר זמן לבו ביום ובפ"ק דזבחים כו': לו] ביום. ולפי מה שחלקתי בין
מכשיר למכפר ניחא עוד י"ל דהתם לא איירי אלא בהפרשה. מהר"פ: לז] בחוץ. עד שלא הגדיל:
א)