לב:
הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
דאם כתבן אדוכסוסטוס פסול אבל מזוזה אקלף שפיר דמי: והא בעיא
מורידין עושין והא בעיא שרטוט. וא"ת דילמא במשרטטי
א)
קמב א
שרטוט. כדמפרש לקמן ובתפילין לא אשכחן דבעי שרטוט: מגרס
וי"ל דלא היו רגילין לשרטט ספר תורה ותפילין כיון דלא בעו
ב)
גריסין. רהוטים הם בפי כל אדם ואין טועין בהם הילכך אין צריך
שרטוט כדאמרינן בירושלמי בפ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר
ג) ד)
קמג ב
להעתיקם מספר אחר: ה] כף ט) כדא אארעא. כפה כד על הארץ:
ועושהו נקרא הדיוט ובסדר רב עמרם
מביאו והא דאמרינן בספ"ק
ה)
והניח ס"ת עליו. לפי שהיה ס"ת
דמגילה דברי שלום ואמת
ו)
ז)
קמד ג
מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של
מונח על ראשה והיה רוצה לישב
ו]
דכתבינהו אדוכסוסטוס
במקום בשר ואיבעית
ח) ט)
על המיטה: ונדמה לו. מרוב צער
תורה לא כמו שפירש שם בקונטרס
אימא שינה בזה ובזה תנאי היא דתניא שינה
קמה ד
כמי שהכישו נחש: על גבי קרקע.
י) כ)
דמיירי בס"ת ממש אלא במזוזה קאמר
בזה ובזה פסול ר' [אחא מכשיר משום
א]
ל) מ)
היה ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא
שהיא אמיתה של תורה שיש בה
נ) ס)
ה
רבי] אחאי ברבי חנינא ואמרי לה משמיה
לכך נצטער: כתבה איגרת. בלא
ס)
מלכות שמים וכדמוכח הכא דמזוזה
ע)
דרבי עקיבא ברבי חנינא הא מורידין
פ) צ)
קמו ו
ב]
(א)
בעיא שירטוט ותדע דאי בספר תורה
שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות
ק)
עושין והא בעיא שרטוט דאמר רב מניומי
כאיגרת בעלמא: כתיבה כתיבה.
כפירוש הקונטרס היה לו לדרוש
ר)
בר חלקיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב
ע)
וכתבתם על מזוזות י) וכתב לה ספר
מדנקראת ספר כדדרשינן התם
ש)
קמז ז
דרשא אחריתי מדנקראת ספר ומיהו
כריתותכ) אי נמי כתוב זאת זכרון בספרל)
כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ורב
ת)
❖
מה ספר בעי דקדוק אף מזוזה בעיא
י"ל דאי מדנקראת ספר הוה ליה
מנימין בר חלקיה דידיה אמר שרטוט של
א) ב)
דקדוק: תלאה. למזוזה על הפתח
לאשכוחי חד עניינא דלא ליבעי
מזוזה הלכה למשה מסיני תנאי היא דתניא
ג)
במקל: שהניחה אחורי הדלת.
שרטוט כיון דנקראת כמו כן איגרת
שיטה מקובצת
ר' ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות
שקבעה בכותל אחורי הדלת: סכנה.
כדאמרינן נמי לענין
ד)
א] ר' אחאי. מכשיר משום
נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שירטוט
מן המזיקים שאין הבית משתמר בה
תפירה דלא צריך לתופרה כולה בגידין
רבי יהודה ברבי חנינא:
והילכתא תפילין לא בעי שרטוט ומזוזה
ה)
ב] יעקב תיבת עקיבא נמחק:
א
ב
עד שיקבענה בצורת הפתח כהילכתה:
ובירושלמי משמע כפירוש הקונטרס
ו)
ג] לרב הונא דכף כדא
בעיא שירטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן
היו עושין בפונדקותיהן כן. פונדק
ג
דמספר תורה עצמה יליף דקאמר
ז)
אארעא ואנח עליה ס"ת
ח)
קסבר אסור והשאר נמחק:
הכתב מ"ט מיגרס גריסין אמר רב חלבו אנא
היינו בית שלנין בו עוברי דרכים
התם נאמר כאן דברי שלום ואמת
ט)
ד] תיבות מ"ט בשעריך בעינן
בדרך ואין חייבין במזוזה דלאו דירת
ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור
חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת
י)
ג]
נמחק: ה] דכף כדא: ו] על
❖
המטה והיה: ז] לעיר בכל
קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת
מה להלן צריך שרטוט אף כאן צריך
מ)
עליה וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת
מלכותו: ח] דדילמא. בד'
הדר בפונדקי בארץ ישראל כל
שרטוט משמע דאיירי בכל התורה
והדר יתיב במיטה קסבר ד אסור לישב על
שירטוטין דהיינו עליון
שלשים יום פטור מן המזוזה ושל בית
כולה דאכל התורה כולה כתיבא קרא
ותחתון ומן הצדדין תוס'
הגהות הב"ח
גבי מיטה שס"ת מונח עליה ופליגא דרבה
אחרות: ט] ומה שנוהגין
מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך
ואמר רבינו תם דס"ת בעי שרטוט
(א) גמ'
לכתוב באגרות: י] מסיני.
בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
משום זה אלי ואנוהו אבל
נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן
וס"ת אמרינן לעיל דלא בעי
אמר
מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח
שרטוט ועוד פי' שלא דקדק
תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט
בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה
כשר (ב) שם
בחסירות ויתירות דכתיב
עליה ואם לחשך אדם לומר מעשה בר'
דלא שייך בהו נוי וקצת תימה דבסמוך
לפי שלא היו דרין לעולם דירת
ונדמה
וכתבתם כתיבה תמה
❖
ויתירות נמי אמרינן לעיל
ילפינן מזוזה מס"ת בג"ש כתיבה כתיבה
קבע אלא הולך היה מעיר לעיר
אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שס"ת
בס"ת אבל ביתירות לית לן
ז] במלכותו: בתוך חלל הפתח.
לענין כתיבת אגרת ואמאי לא ילפינן
מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע (ב) ודומה
בה לכך נראה דלא גרסי'
מס"ת אלא ה"ג אתיא כתיבה
ולא מבחוץ: פשיטא בשעריך
מוסף רש"י
מינה ס"ת ממזוזה לענין שירטוט
כמי שהכישו נחש התם ס"ת על גבי קרקע
מספר והיינו מספר דכתיב
כתיב נ) . דהיינו מקום סגירת השער:
וכ"ת לענין כתיבה לא ילפינן הא
והילכתא תפילין לא בעי
גבי סוטה וה"נ אמרינן בפ"ב
הוה אמר רב יהודה אמר שמואל ה כתבה
שרטוט.
פ)
לקמן בעי למילף לענין כתיבה על
בטפח
דסוטה גבי מגילת סוטה
אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר
(מגילה יח:) מיגרס
כתבה אגרת פסולה שנאמר
האבנים ומהא דאמרינן במסכת
גריסין.
בספר ולענין חסירות ויתירות
ואמר רב יהודה אמר שמואל ו תלאה במקל
פסולה ד] מ"ט בשעריך בעינן
סופרים מסרגלין בקנים
יליף לה מסוטה. תוס'
(שם)
אחרות: יא] הוה ליה למימר
תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה
וכותבין בדיו עוד נמי אמרינן התם
הכי כל העשויה שלא
מצוה של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה
דכל יריעה שאינה מסורגלת פסולה
כהלכתה. ומאי שנא הכא
דנקט האי לישנא דסכנה טפי
משם אין ראיה ח] דדילמא בשרטוט
ואמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללו של פתח
ז
מבכל שאר פסולין ותיבת
עליון איירי צ) דאי אפשר לכתוב שלש
פשיטא בשעריך אמר רחמנא ס"ד אמינא הואיל ואמר רבא מצוה להניחה
אבל נמחק: יב] ראשו. לפי
שאינה קבועה (בסוף)
תיבות או ארבע בלא שרטוט כדתניא
בטפח
[בתוך] הסף:
בפ"ק דגיטין אבל שרטוט
ק) בין שיטה לשיטה אפשר דלא בעיא
ט] ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרות שלומים ארבע וחמש תיבות מן הפסוק בלא שרטוט משום
דלא אסרו אלא דוקא שכותב הפסוק לדרשא כי ההוא עובדא דרבי אביתר דגיטין אבל מה שאדם כותב באגרת מן הפסוק לדבר צחות ר)
שרי בלא שרטוט ומיהו משמע בירושלמי דאסור בכל ענין שאפי' באגרת שלומים היו מהפכים הפסוק ולא היו כותבים אותו ככתבו
דקאמרינן בפ"ג דמגילה מהו ש) מיכתב תרתין תלת מילין מן הפסוק מר עוקבא שלח ת) לריש גלותא דהוה דמיך וקאי בזימרי ישראל אל
תשמח (ישראל אל) בעמים [אל] גיל וחולק על הש"ס שלנו דקאמר בגיטין א) דשירטט וכתב ליה רבי זעירא כתב ולא זכר יואש
המלך ולא כתב כדכתיב המלך יואש רבי ירמיה שלח כתב לרבי יודן לשנוא את אהוביך ולאהוב את שונאיך שלח רבי אבהו ב) אבל תמר
תמרורים בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צרוף רבי מנא שלח כתב לרבי אושעיא בר שמאי ג) ראשיתך מצער
היה ואחריתך מאד תשגיא ד) מ"ר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. בירושלמי בפרק מי שמתו אמרינן
תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה לראש המטה ואינו נותנה למרגלות המטה רבי אבין בשם רב הונא והוא שתהא מטה גבוהה עשרה
טפחים ולא יהו ה) רגלי המטה נוגעין בתיבה עוד קאמר לא ישב אדם על גבי ספסל שס"ת מונח עליה ומעשה ברבי אליעזר כו' אם היה
נתון על גבי דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא: דאמר רבה בר בר חנה
א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס"ת מונח עליה. נראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הונא דאפי' לגביה רב רביה הלכה כמותו
כדאמר ו) ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס"ת אפורייה בפ' בתרא דמועד קטן מ"ר:
כתבה אגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. פירש בקונטרס איגרת בלא שרטוט וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה
הלכה למשה מסיני י] והכא יליף כתיבה כתיבה ומפרש ר"ת אגרת מקרא ולא מסורת שלא דקדק בחסירות ויתירות אלא כאגרת
בעלמא והא דיליף כתיבה כתיבה לא כמו שפירש בקונטרס מוכתב לה ספר כריתות דכמה חסירות ויתירות יש בגט דיתיהווייין דיתיצבייין
חמשה חמשה יודין וגם חסירות כגון למהך ז) ושרטוט נמי אשכחן דבעי בגט ועוד מספר הכתוב בגט לאו למעוטי אגרת דלספירת דברים
הוא דאתא כדאמרינן בגיטין ומיהו בפרק שני דגיטין דאמרינן דספר דגט אתא למעוטי שנים וג' ספרים וה"ה דנמעט נמי כתבו
אגרת כמו בפרק שני דסוטה דדרשינן תרווייהו מספר ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דממעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת
מדכתיב בספר ובפירוש הקונטרס לשון אחר דיליף מכתוב זאת זכרון וצ"ע אמאי לא ילפינן ליה גט כתיבה כתיבה דליפסול בהכי ח) (או) מדכתיב
ביה ספר ואין לפרש אגרת ר"ל בעמודים קצרים שאינם רחבים כג' פעמים למשפחותיכם כדאמר לעיל ולא ירבה בדפין שנראה
כאגרת דהא אמרינן לעיל מזוזה שעשאה שתים שלש ואחת כשירה ואע"פ שפירשתי שצריך לדקדק בחסירות ויתירות אין להקשות מהא דתנן
בפרק השואל דמשכיר חייב בכל דבר שהוא מעשה אומן ומשמע בגמרא דשוכר חייב במזוזה דחובת הדר היא דהתם לא מיירי אלא
בבנייני הבית ומקום מזוזה נמי דהוי על השוכר כדאמר התם משום דלא מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא דקניא היינו מעשה ט) שהוא בגוף הבית
עצמו. מ"ר: סכנה ואין בה מצוה. פי' בקונטרס כיון דעשאה שלא כהילכתה אין הבית משתמר מפני המזיקין וקשה לרבינו תם דא"כ הו"ל
יא] למימר הכי י) אבל העשויה שלא כהילכתה ונראה דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה
ראשו יב] והא דאמר בפ' השואל אפשר בגובתא דקניא ופירש שם בקונטרס דתלי ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר. מ"ר:
כתבה