הקומץ רבה
פרק
שלישי מנחות
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתבה
בטפח הסמוך לרשות ג)הרבים. ב] (כדאמר לקמן דקדים פגע במצוה)
על שני דפין פסולה. פי' בקונטרס שהניח גויל חלק בין
א) ב)
קמח א
אם היה עובי החלל ד' טפחים או ה' כגון חומת אבנים יניחנה בחלל
דף לדף ולפירושו יש ליישב בדוחק ט) הניחו בשני סיפין
ג)
טפח הסמוך לרה"ר כדאמר לקמן ד)דקדים פגע במצוה כי אתי
אלא על ב' דפין בשתי חתיכות קאמר כי ההיא דפ"ב דסוטה
ד)
קמט ב
לביתיה: כמה דמרחיק. מן הבית טפי
מעלי ויניחנה מבחוץ קמ"ל:
דאמר בשני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והיינו בשתי
ה)
על שני דפין. חציה בדף זה וחציה
חתיכות דומיא דגט בפ"ב דגיטין
ו) ז)
ח)
קנ ג
בדף זה: בשני סיפין. בשני מזוזות
דבעי רבא בין שיטה לשיטה בין
בטפח הסמוך לרשות
הרבים כמה דמרחק
ט) י)
של פתח: ראויה לשני סיפין. שהניח
תיבה לתיבה מהו ופריך תיפוק לי
מעלי קמ"ל ואמר רב יהודה אמר שמואל
קנא ד
כ)
גויל חלק בין דף לדף וראוין לחלק
דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים
כתבה על שני דפין פסולה מיתיבי כתבה על
ל)
קנב ה ו
לשתים חציה כאן וחציה כאן: אבקתא.
וג' ספרים ומשני לא צריכא דמעורה
מ) נ)
שני דפין והניחה בשני סיפין פסולה הא בסף
❖
אותו חור שבאיסקופה שציר הדלת
ועל כרחיך לא מיפסיל לגט בשני דפין
אחד כשרה ראויה לשני סיפין קאמר ואמר רב
קנג ז
א
סובב בו: היכי דמי. האי הלך
בחתיכה אחת דהא אמרינן בפרק
יהודה אמר שמואל במזוזה ב הלך אחר היכר
❖
אחר היכר ציר דרב יהודה: כגון
בתרא דגיטין שייר מקצת
הגהות הב"ח
ציר מאי היכר ציר אמר רב אדא אבקתא
פתחא דתרי בתי ג] בי גברי ובי נשי.
הגט וכתבו בדף השני כשר ולא
(א) רש"י
אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים
אמרינן דהוי כשני ספרים ופסול ויש
היכי דמי כגון פיתחא דבין תרי בתי בין בי
שיטה מקובצת
(ב) ד"ה
המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות
לדחות משום דגבי גט כתוב ספר
גברי לבי נשי ריש גלותא בנא ביתא אמר
היו באין
א] עייל ביה: ב] תיבות
❖
מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו
אבל בסוטה כתוב בספר דמשמע
ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא א"ר נחמן
כדאמר לקמן דקדים פגע
ופתח לכל בית לרה"ר ואמרי' לקמן
בספר המבורר ומיוחד למעוטי ב'
במצוה נמחק: ג] בתי בין בי
תלי דשי ברישא אמר רב יהודה אמר רב
ג
גברא לבי נשי: ד] ימין
מזוזה דרך ימין לביאה ולא
דפין אפילו בחתיכה אחת ובירושלמי
שנכנסין: ה] הסיפין תיבת
גליון הש"ס
עשאה כמין נגר פסולה איני והא כי אתא
ד
ליציאה והכא בפתח שבין זו לזו לא
משמע דבשני עורות פסולה דפריך
הסיפא נמחק: ו] המזוזה.
רב יצחק בר יוסף אמר כולהו מזוזתא דבי
רש"י ד"ה איסתוירא
בסיפין והדר הסיפין בבנין:
ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב
ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין
היינו מקום חיבור השוק
ז] המדרש. נכנסין באותו
❖
רבי כמין נגר הוו עבידן וההיא פיתחא דעייל
ה
יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי
בשני עורות והתפילין ומזוזות אין
כו'.
פתח אבל אותו של בית לא
היה רגיל אלא פתח קטן היה
ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה לא נכתבין אלא בעור א'. מ"ר:
להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר
שעשה אצל מקומו ונכנס
תלי דשא ברישא. פי' בקונטרס
הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו
קשיא הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא
ויוצא לפעמים כדי שלא
לעזי רש"י
יטריח את תלמידיו לעמוד
העמיד הסיפין תחילה שאם
חשיב בית ודרך ימין ד] כשנכנסין בו
כאיסתוירא איני והא ההוא פיתחא דהוה
קבילי"א [קיביל"א]. יתד,
בפניו אבל פתח אחר רגיל
❖
נותנין מזוזה: תלי דשי ברישא.
לא כן ה"ל תעשה ולא מן העשוי
עייל א] בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה
היה בו לנכנסים ויוצאין
וו, זיז.
העמיד הסיפא בבנין תחלה ואח"כ
וקשה דהוה ליה למימר קבע סיפי
ה]
ואע"ג דאמרינן בתי כנסיות
מזוזה ההוא רגיל הוה דאמר רב יהודה אמר
ובתי מדרשות אינן חייבין
קבעינהו ה) המזוזות דגמרינן מציצית
ברישא ועוד לקמן הוה ליה לאיתנויי
במזוזה צריך לומר שהיה נמי
מוסף רש"י
רב במזוזה הלך אחר הרגיל א"ר זירא אמר
ו
דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ואי
גבי לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף
ו)
ז)
(לתמיש) [לתשמיש] ביתו.
אבקתא.
רב מתנא אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת
תוס' אחרות: ח] מלמטה
ז
קבענא תחילה המזוזה ו] בסיפא והדר
חתך כו' ט] ונראה לפרש דהאי ביתא
(עירובין יב:)
למעלה: ט] חתך כו' דמייתי
שליש העליון ורב הונא אמר מגביה מן הקרקע
הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה
דבנה ריש גלותא היינו כגון פיתחא
נמי דין תעשה ולא מן
העשוי: י] רומו כרחבו. ועוד
קוד' שתבא לידי מצוה: עשאה כמין נגר.
בין גברי לבין נשי דסליק מינה
טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו
אנו רואין מנהג בכל יום שכל
שקבעה ותחבה בסף
ומשום היכר ציר קאמר ליה תלי דשא
כשר למזוזה מיתיבי מגביה מן הקרקע טפח
זמן שהס"ת זקוף על הבימה
ברישא. מ"ר: הא דעבידא כסיכתא
כל העם עומדים וכשהוא
כנגר שתוחבין הנגרין
ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו כשר
שוכב על הבימה הן יושבין
בכותל כזה: פסולה.
הא דעבידא כאיסתוירא. פי' בקונטרס
אלמא חשבינן לה כל זמן
למזוזה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר וקשרתם
דמצות' לתתה באורך
דסיכתא פסולה שתחובה בסף כנגר
שהוא זקוף שלא כדרך
וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה
מקומו. תוס' אחרות:
בסף כזה. נגר
שתוחבים בכותל איסתוירא מקום
יא] מלבן. בשלמא לפר"ת
בשלמא לרב הונא הוא דאמר כר' יהודה אלא
קבילי"א:ההואפתחא
חיבור השוק והרגל ומעומד הוא
דמצות מזוזה מושכב ולא
זקופה לפיכך צריך לחתוך
לשמואל דאמר כמאן לא כר' יהודה ולא כר' יוסי
דעייל ביה רבי לבי
כשירה והשתא בין מעומד בין מושכב
אחד מן הקנים לתחוב בתוכו
אמר ר"ה בריה דרב
נתן לעולם כרבי יוסי
מדרשא.
פתח קטן
תרווייהו מיקריין כמין נגר וקשיא
המזוזה אבל לפרש"י למה לו
לחתוך אינו צריך אלא
ומאי
י) לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא
היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויצא בו
להניחה דרך נקב העליון
וקבורת חמור קרי ליה בהמוכר פירות
כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו
שהרי הקנה כולו חלול וי"ל
דמ"מ צריך לחתוך לפי
אם יעבור לפניהם: איסתוירא. $ היינו מקום חיבור השוק והרגל
וספר תורה ולוחות שבארון מושכב ולא מעומד כדמשמע
שהוא סתום בין קשר לקשר.
ומעומד הוא כזה כשירה: (א) עבידא כסיכתא. נגר כשל אומנים כזה
בפ"ק דבבא בתרא אע"פ שהיו יכולין להניחו מעומד
תוס' אחרות: יב] היא. ואחד
י]
פסול. ל"א איסתוירא כי היכי דמקום חיבור השוק
דארון רומו כרחבו ועוד אמרינן בסמוך העמיד לה מלבן של קנים
לצד פנים: יג] יושבין.
והעולם נהגו כרש"י. והרוצה
והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה כך
חותך שפופרת ומניחה ואי מעומד יניחנה באחת מן הקנים של מלבן
לצאת ידי שניהם יקבענה
הניחה למזוזה כשירה הואיל וראשה אחד זקוף: רגיל
יא]
וע"כ פר"ת כי סיכתא מעומד כיתידות המשכן הנועצות בארץ
מוטה כזה: יד] מזוזה בבית
הכנסת: טו] בפרק שלישי
הוה. רוב הנכנסין לבית המדרש (ב) ז] באותו פתח:
פסולה כאיסתוירא הנתון בשוק לרחבה בלע"ז קבילי"א כשרה ומיהו
דמגילה:
הלך אחר הרגיל. אם יש ב' פתחים לחדר א' באותו פתח שרגיל לצאת
בפרק מצות חליצה דאמרינן האי איסתוירא עד ארעא
ולבא יותר יניח המזוזה: בתחילת שליש העליון. ימדוד מלמטה ח] שני
נחית על כרחין היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביליא
שלישי הפתח ולכשיכנס לתחילת שליש העליון יתן המזוזה: מה קשירת.
ומיהו הא דאמר כ) בפ"ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה
תפילין בגובה הראש כדאמרי' בהאי פירקא מקום שמוחו של
רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפירוש ר"ת יש ליישב
תינוק רופס: אף נתינת. מזוזה בגובה הפתח. ומשמע סמוך לתקרת
כגון דשיטה אחרונה לצד רשות הרבים היא יב] וראשונה לצד פנים
הפתח יניחנה ולא כשמואל דאמר בתחילת שליש העליון מלמטה
והופך שמע לצד אויר הפתח וכן פרשיות של תפילין נמי היה אור"ת
למעלה: ח) להרחיקה. כלומר יותר משליש לא ירחיקנה מן התקרה
שמניח מושכב ולא מעומד ומיהו הא דאמרינן לקמן כתב
ולעולם כרבי יוסי: מצוה בטפח הסמוך כו'. פירשתי למעלה:
על עור אחת והניח בארבע בתים יצא לא קשיא מידי דמעומד
דתינטריה
נמי יש ליישב וקשה לפי' ר"ת מהא דתניא בתוספתא דכלים שפופרת
שחתכה ונתן בה את המזוזה ואח"כ נתנה בכותל אע"פ שלא כדרך קבלתה טמאה נתנה בכותל ואח"כ קבע בה המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא
כדרך קבלתה טהורה משמע שהשפופרת סתומה מצד א' ל) ולפי' ר"ת דמפרש כמין נגר פסולה מעומד אבל מיושב כשירה מאי כדרך קבלתה ויש
ליישב שהשפופרת פתוחה לאורכה מ) משני ראשיה סתומה ושלא כדרך קבלתה היינו דכפאה על פיה וצ"ע האי דקאמר כולהו מזוזתא דבי רבי
כמין נגר עבידן משמע אבל שאר מזוזתא דעלמא לא עבידא כמין נגר הלכך נראה בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דכאיסתוירא דכשירה היינו
באלכסון לא שוכב ולא זקוף אי נמי כמין נון מחצה שוכב ומחצה זקוף וכן פי' בקונטרס בלשון אחר אבל שאר מזוזתא דעלמא לאו הכי
עבידן אלא לפר"ת הויין מיושב ולפי' הקונטרס מעומד ואומר ר"ת צא ולמד דהא מעשה בכל יום כשספר תורה עומד על הבימה הכל
עומדין וכששליח ציבור מושיבו הכל יושבין.יג] מ"ר: והא ההוא פיתחא דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזה. מתוך הלשון משמע דווקא
פתח הבית שהיה יוצא ממנו לבית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה ובפ' קמא דיומא איכא פלוגתא
דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו בית ומסיק הא רבי מאיר
הא רבנן דפליגי לענין מזוזה יד] לבית הכנסת שאין בה דירה לחזן הכנסת ובמסכת ברכות נמי משמע דהלכה כמאן דפטר
גבי אביי ורבין דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא אמר ליה רבין
לאביי ליעול מר אמר ליה עד השתא
לאו מר אנא א"ל
הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו
מזוזה
ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע
דפתח בית הכנסת
טו] שני דמגילה משמע דבי מדרשא
דרבי
חנינא
היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו
של אדם. נ) מ"ר:
פטור ובירושלמי בפרק
ומאי