לג:
הקומץ
רבה פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומאי
דתינטריה. לכל הבית מן המזיקין: על יד ימינך. דמזוזה ליד
תחילת שליש העליון דקאמר להרחיקה. שיותר לא ירחיקנה
א) ב)
קנד א
ג) ד)
הימין היא בכניסתו: העמיק. החור טפח וקבע בו המזוזה פסולה:
מן התקרה. ובירושלמי משמע בפ"ב דמגילה דכשהפתח
גבוה הרבה מניחה כנגד כתפיו וחולק על הש"ס שלנו. מ"ר: פצים. ז] דהיינו סף מזוזה של צורת הפתח: או שטלה עליה מלבן.
דלית להו תקרה. פירוש מקום
ה) ו)
קנה ב
שהפתח שוקף שם מלמעלה
לבנה. שלאחר שקבע המזוזה בסף הוסיף מלבן בפתח כנגד
ז) ח)
אינו שוה אלא האבנים
ח] הפתח ז) אם יש בעומק הפצים או
ט)
י)
ג
מן הכיפה אבן נכנסת ואבן יוצאת
באותו מלבן (שלה) שטלה על המזוזה
ח)
ומאי תחילת שליש העליון דקא אמר להרחיקה
כ)
וכענין זה דלית ליה שיקפי שאין שם
טפח דהשתא היא מזוזה תחובה
שלא להרחיקה מן הקורה של מעלה יותר
ל)
קנו ד
א]
מ)
מזוזות אלא האבנים בולטות כגון שיני
בעומק הכותל טפח צריך מזוזה אחרת
משליש אמר רבא מצוה להניחה בטפח
א
נ)
קנז ה
כו': טלה. לשון טלאי פלשטר"א:
חומה וכעין זה [איתא] בפ"ק דעירובין
ס)
הסמוך לרה"ר מאי טעמא רבנן אמרי כדי
בפתח שאחורי הדלת. כגון שיש
גבי סוכה ומה שפי' הקונט'
שיפגע במזוזה מיד רב חנינא מסורא אומר
ע) פ)
קנח ו ז
ב]
לשון אחר דלית ליה תיקרה שאין
ט] במקצוע הבית פצים קבוע ושני
צ)
כי היכי דתינטריה אמר רבי חנינא בוא וראה
פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד
הבית מקורה ת) קשיא מי גרע משערי
ק)
קנט ח
❖
ר)
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת
למערב וקבע מזוזה (א) בפנים ט)
חצירות דחייבין במזוזה כדאמר פרק
ש)
קמא דיומא . מ"ר:
בחלל פתח הדרומי וכשהדלת י) סתום
בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין
איספלידי דבי מר. סוגיא
הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם
תורה אור השלם
אותו מבחוץ מדת הקב"ה אינו כן עבדיו יושבין
יש עובי בפצים המבדילן טפח בין
דשמעתין מוכחא
מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה'
1. יְיָ שֹׁמְרֶךָ יְיָ צִלְּךָ עַל יַד
1
❖
ת)
דהיינו אכסדרא ולא כמו שפי'
פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח
תהלים קכא ה
יְמִינֶךָ:
שומרך ה' צלך על יד ימינך דרש רב יוסף
מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו
בקונט' בפ"ק דבבא בתרא
י]
א)
בריה דרבא משמיה דרבא ב העמיק לה טפח
דהיינו
טרקלין נאה ובערוך פירש
כ) ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת
ב)
לעזי רש"י
פסולה לימא מסייעא ליה הניחה בפצין או
דהיינו מערה כדמתרגמינן
שהרי כמונח באותו פתח עצמו וכן
פלשטר"א. טלאי.
שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח צריך
שטלה מלבן לפצים משני צדדים
אוישיריא"ש. מזוזות בברחו מפני שאול במערה
פתח, עמוד או קורה
מזוזה אחרת אם לאו אינו צריך מזוזה אחרת
והמלבן ריבה את עביו והבדיל ל) את
באיספלידא וסוגיא דבבא בתרא
המהווים צורת פתח,
❖
קשיא לפי' הערוך דמשמע התם שיש
הבדלתו. פי' אחר שדרך עשירים
כי תניא ההיא בפתח שאחורי הדלת הא
ג]
מסגרת לדלת.
אלואייר"א [אלידוי"ר].
לעשות פתח אצל שער הגדול שאין
באיספלידא כשורי וליבני ובמערה
בהדיא קתני לה פתח שאחורי הדלת אם יש
ג
גזוזטרה, מרפסת.
ליכא כשורי וליבני ועוד דקאמרינן
פותחים שער הגדול תמיד מ) יא] והכי
קמבר"א. חדר.
שם טפח צריך מזוזה אחרת ואם לאו אינו
הגהות הב"ח
❖
התם מעיקרא איספלידא והשתא
קאמר או שטלה עליה מלבן ועשה
לויא"י [לוי"א]. צריף.
צריך מזוזה אחרת כיצד קתני תנא העמיד
(א) רש"י
אינדרונא פירוש לפי שבנה אשיתא
אצל המלבן פתח אחר אם יש בין פתח
בפצים
לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה
אפומא דאיספלידא ואי איספלידא
לפתח טפח הוי שניהם חשובין וצריך
(ב) ד"ה
שיטה מקובצת
(ג) ד"ה
אמר רב אחא בריה דרבא לא שנו אלא
מזוזה אחרת לקטן: הא בהדיא קתני
היינו מערה אין לך חדר אפל
א] תיבות שלא להרחיקה מן
שהעמיד ולבסוף חתך והניחה אבל חתך
לה. בסיפא דההיא: כיצד קתני.
ממערה. א) מ"ר:
ד
באכסדרה דבי רב
כו' יותר משליש נמחק:
אכסדרה ומרפסת חייבין
סביב
ב] שיפגע במצוה מיד:
והכי קאמר הניחה בפצים או שטלה
והניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולא מן
שמוקפת
ג] בפתח שאחורי הדלת.
עליה מלבן אם יש שם טפח כו'
במזוזה. וכן משמע
חלונות (ד) ד"ה
העשוי ואמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין
רש"י פי' ב' לשונות וללשון
ראשון צ"ל שאותו פצים
כיצד כגון פתח שאחורי הדלת יב]:
בפ"ק דסוכה דבית שער
מן המזוזה מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב
דפנות נמוכות שאין
שבמקצוע [העמיד] לשני
מלבן של קנים. שלא מצא מזוזות
חייב במזוזה גבי שתי סוכות של
מגיעות לתקרה
פתחים [לצד] ימין ביאה לזה
ריחומי ואבא יוסי חד אמר ה דלית להו תקרה
יוצרים זו לפנים מזו דפריך ותיהוי
עץ ועשה צורת פתח של קנים. מלבן
ולזה וללשון שני קשה להבין
וחד אמר דלית להו שקופי אמר רבה בר
(ה) ד"ה
דמה ענין הוא זה לפתח
נ) מזוזה סף: חותך. חתיכה מאחד
חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב
דחייב כי
שאחורי הדלת: ז"ל תו"ח
שילא אמר רב חסדא אכסדרה פטורה מן
ו
במזוזה ותימה דבפ"ק דיומא
הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה
פליגי מבית לגינה דהיכר
בפתח שאחורי הדלת. פ"ה
ציר הוי בגינה מר סבר
כגון במקצועות הבית כו'
המזוזה לפי שאין לה פצימין הא יש לה
באותו מקום יג] חתך: אבל חתך.
תניא יכול שאני מרבה אף בית שער
❖
ולפירושו קשה אי תרוייהו
פצימין חייב לחיזוק תקרה הוא דעבידי הכי
אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר
בשפופרת והניח מזוזה בתוכה ואחר
פתוחות לרה"ר היכא
משכחת לה דרך ימין לזה
כז] בית כו' וי"ל דהתם מדאורייתא
כך ס) העמיד המלבן יד] בצידה לא
קאמר אע"פ שיש לה פצימין פטורה שאין
ולזה וצ"ל שאחת פתוחה
מוסף רש"י
משום תעשה ולא מן העשוי: פיתחי
ב)
והכא מדרבנן והר"ר יצחק אלפס
עשויין אלא לחיזוק לתקרה אמר אביי חזינא
לרה"ר ואחת פתוחה לחדר
מצוה להניחה בטפח
ואז הוי דרך ימין לזה ולזה
שימאי. מקולקלין ואשמים כמו זקן
תירץ דהכא בפתוחה לבית. מ"ר:
להו לאיספלידי דבי מר דאית להו פצימי
הסמוך לרה"ר.
ע"כ: ד] וחכ"א נדון. כאויר.
כשהוא
אשמאי דאמרינן בקדושין :
(ותיבות כבית שער נמחק).
ולית להו מזוזתא קסבר לחיזוק תקרה הוא
תקרה. אסקופה עליונה: שקפי.
דנהי דאמרינן לעיל גבי בי
דעבידי מיתיבי בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה באכסדרה
הרזקי חייב בשתי מזוזות
ז
מזוזות. ל"א תקרה שאין טו] הבית
ואפי' בפתח של צד החצר
דבי רב אכסדרה דבי רב כאינדרונא מעלייתא הוא באכסדרה רומיתא
מקורה. שקפי אסקופה עליונה :
(לעיל לג.)
טז]
היינו דוקא חצר אבל
שיפגע במזוזה מיד.
קיטונית אינו עשוי כל כך
אמר רחבה אמר רב יהודה בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות מאי בי הרזיקי
(ב) פצימין. עמודים: אכסדרה.
לתשמיש ולא מחייב במזוזה.
שלשה דפנות סתומות בלא פתח
אמר רב פפא סבא משמיה דרב בית שער הפתוח לחצר ובתים
(שם) פיתחי
תו"ח: ה] מגינה לבית. פ"ה
ח
שימאי.
בלשון אחר אם כשהוא
והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל
פתוחין לבית שער ת"ר בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית רבי יוסי אומר
פותח כו' עד עיקר קיטונית
למעלה יש דופן מעט המחזיק את
וחייב ואע"ג דאמרי' לעיל
נידון כקיטונית וחכ"א נידון ד] כבית שער רב ושמואל דאמרי תרוייהו
שיקופי.
הלך אחר היכר ציר ה"מ
הסכך: הואיל ואין לה יז] פצימין.
מגינה לבית כולי עלמא לא פליגי דחייב מאי טעמא ביאה דבית היא כי
בפתח שבין גברי לנשי
ה]
אוישריא"ש ואותה פתיחה לא פתח
דתרוייהו חייבין וליכא אלא
פליגי מבית לגינה מר סבר ו] קיטונית עיקר ומר סבר גינה עיקר רבה ורב יוסף
תיקרה.
הוא: הא יש לה פצימין חייבין. בתמיה.
לידע איזה דרך ימין ולדין זה
אזלינן בתר היכר ציר אבל
דאמרי תרוייהו מבית לגינה דכולי עלמא לא פליגי דפטור מאי טעמא פיתחא
ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי
לפטור כשהיכר ציר במקום
דגינה הוא כי פליגי מגינה לבית מר סבר ביאה דבית הוא ומר סבר כולה
הפצימין ולא לשום פתח: אלא לחזוק
(עירובין יא.)
יח]
פטור ודאי לא אזלינן בתריה
אכסדרה דבי רב.
ומאן דפטר סבר דאף לפטור
אדעתא
תקרה. שלא תפול: אספלידי דבי מר.
אזלינן בתר היכר ציר. תו"ח:
אכסדראות דבי רבה ע) : בית שער. בית קטן שעושין בצד שערי חצירות ויושב שם שומר הפתח: מרפסת. אלואייר"א: יט] חייבת
אכסדרה רומייתא.
ז"ל תוס' מהר"פ מגינה לבית
היינו פתח קיטונית שהבאין
במזוזה. מדרבנן. קשיא לאביי (ג) : ההיא דקתני חייבת באכסדרא דבי רב. שיש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך: אינדרונא. קמבר"א:
בית שער.
מן הגינה דרך בית שער
באכסדרא רומיתא. עשויה (ד) חלונות חלונות וקורין לויא"י: בית שער הפתוח לחצר כו'. בעי ב' מזוזות כ] אחת בפתח שמן בית שער
נכנסין בו לקיטונית כ"ע לא
פליגי דחייב כי פליגי מבית
לבתים ואחת בפתח שמן החצר לבית שער: כא] נדון כקיטוניות. וצריך מזוזה: נדון כב] כבית שער. באויר פ) ואין צריך מזוזה: מגינה
מרפסת.
לגינה פתח החיצון היוצא
לבית. באותו פתח שבין הגינה לבית שער דכ"ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער כג] שבו נכנסין צ) מן הקיטונית [לבית שער כשרוצים
מבית שער לגינה שהיוצאין
מן הבית דרך בית שער
ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה. ולי נראה איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית] שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו
(בבא בתרא יא:)
יוצאין בו לגינה כך פרש"י
לקטוניות כ"ע לא פליגי דחייב: כד] כי פליגי מבית לגינה. פתח החיצון שיוצא מבית [שער] לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו
בית שער.
בלשון ראשון וצ"ל דלא דמי
וכו' חייבין
לגינה: מר סבר. עיקר בית שער כו' לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה: ומר סבר.
בית שער הגינה דהכא לבית
כה]
כו]
במזוזה. (סוכה ח:)
שער דחצר לעיל דבית שער
עיקר בית שער לגינה נעשה ליציאה מקיטונית לגינה הילכך נדון כאוירק) ולא כבית שער: ר)(מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה
החצר רגיל יותר מבית שער
ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטורה). ל"א ועיקר היא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ"ע
ש)
הגינה ועוד פי' לשון אחר
ועיקר. ע"כ: ו] מ"ס עיקר
לא פליגי (ה) דחייבת: קיטונית עיקר. וחייב ואף על גב דציר סובב בגינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי בפתח
קיטונית ומ"ס גינה עיקר:
דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה חייב ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטור:
ז] פצים. והיינו סף המזוזה:
ח] כנגד. המזוזה אם יש כו'
והילכתא
או באותו מלבן שטלה על:
ט] שיש במקצועות הבית פצים קבוע בו ושני פתחים מחותכין בו אחד לדרום כו' מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת פתוח הוי פתח מערב אחורי הדלת אם יש עובי בפצים. עובי הבדל טפח בין פתח לפתח: י] המזוזה. מונחת בחללו
ואם לאו כו' שהרי הוא כמונח באותו פתח כו' משני צדדיו והמלבן ריבה את עביו והרחיב את הבדלתו פי' כו' לעשות פתח קטן אצל שער הגדול כו': יא] תמיד. ואותו פתח קטן פתוח תדיר וה"ק כו' מלבן כגון טפח ועשה אצל המלבן פתח
אחר אם יש: יב] שאחורי הדלת. העמיד לפתח: יג] מקום החתך: יד] העמיד המלבן בצורת הפתח: טו] שאין בו בית מקורה: טז] עליונה הס"ד ומה"ד אכסדרה: יז] הואיל ואין לה פצימין. עמודין פצימין בלעז אוישראש: יח] לחזוק התקרה:
יט] חייבין: כ] אחד בפתח שבין בית שער לבתים. ואחד מפתח חיצון שבין החצר לבית שער. ולא אמרינן כיון דבתים פתוחים לו לבטיל בית שער לגבי בית ולא בעי מזוזה פתח חיצון וכי אמרי' בית שער חייב במזוזה היינו בית שער שאין
בתים פתוחים לו: כא] נדון כקיטונית: כב] נדון. הבית שער כאויר בגינה: כג] אותו שער. הפתוח הימנו לבית שער אמרי' לעיל דחשיבי בית לענין מזוזה שבו נכנסין מן הקיטונית לבית שער כשרוצים ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה
שהבאים: כד] כי פליגי מבית לגינה. כלומר באותו פתח שבין הקיטונית לבית שער פתח החיצון שיוצא מבית לגינה: כה] עיקר בית שער קיטונית לשם ותיבת כו' נמחק: כו] מ"ס עיקר. ההוא פתח לשם קיטונית עביד וחייב ומ"ס עיקר לשם
גינה עביד ופטור ול"נ איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית: כז] בית כו'. בשלמא אכסדרה לא קשיא דיש לחלק וכדמחלק בשמעתין אלא בית שער ומרפסת קשיא: