לד:
הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לטטפת
לטטפת לטטפת ז] לטוטפת הרי כאן ד'. מכאן ח] שכותב ד' פרשיות
לטטפת לטוטפת. בשמע והיה אם שמוע כתיב לטטפת
א)
קסז א
ב)
בד' בתים: טט בכתפי שתים. באותו מקום קורין לשתים טט: על
בוהיה כי יביאך כתיב ולטוטפת בספרים מדויקים
ג)
ד' עורות. ט] ד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות
אבל בין פ"א לתי"ו לא כתיב וי"ו ותימה היכי משמע תרי ואי הוה
ד)
ה) ו)
ב
קלף: בד' בתים בעור אחד. שמפשיטין עגל קטן ג) [ולוקחים חתיכת
אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין ניחא
אבל לא אשכחן אלא בתחילת
עור] ומניחין אותו בדפוס שיש בו
תיבה ובסוף תיבה בפ' שני דזבחים
ג
גבי ולקח מדם הפר
כמין [ד'] אצבעות ומניחין אותו
י] ד)
ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד'
דדרשינן דם מהפר יקבלנו וכן ונתתם
לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס
דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך טט
ז) ח)
קסח ד ה ו
ונעשים בתים מאליהן: ואם כתבן
ט)
את נחלתו לשארו דדרשינן בפרק י"נ
בכתפי שתים א] פת באפריקי שתים ת"ר יכול
י) כ)
בעור אחד. שעשה עור אחד וכתבו
ונתתם נחלת שארו לו
ל)
יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד'
ומפרש ר"ת דוי"ו קמא דולטוטפת
בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של
מ)
קסט ז
עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד
1
עור אחד כמה שפירשנו: וצריך שיהא
מוקמינן בסוף כאילו כתיב לטוטפות
❖
אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא א כיצד
ריוח. בין הפרשיות כשיכתבם
כדאשכחן בפ' הזהב
ב] כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור
מ)
שקליה לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו
(א) יא] שלאחר שכתבן בעור אחד יחתוך
שיטה מקובצת
והשתא מוקמינן ליה באמצע תיבה
מלמעלה העור כמין ד' אצבעות
אחד ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים
ה)
ב
ג]
נ)
ויניחן בד' בתים ויהיה מדובק למטה
והוה ליה חמישיותו ומוקמינן ליה
א] פת באפריקי שתים
ו)
יצא וצריך שיהא ריוח ביניהן דברי רבי
וב' פת (פי' דחד לטטפת
עור אחד כדי שתהא פרשה אחת
במקום יו"ד באמצע תיבה וק' לפי'
וחכ"א אינו צריך ד] ושוין שנותן חוט או משיחה
לגופא ונשאר שנים לדרשה
ס)
בבית אחד: ביניהם. בתוך הד' בתים
דפריך בתר הכי א"ה גבי הקדש נמי
עיין תוס' סנהדרין דף ד)
בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר
ה] ג
דהוו להו באפריקי ד' וטט
של עור האחד: שנותן חוט או
דכתב ויסף חמישית כו' ומשני דכי
ע)
באפריקי לאו כלום הוא
פסולות תנו רבנן אכיצד כותבן תפלה של יד
משיחה בין. כל בית ובית: ואם אין
שקלת לוי"ו דויסף ה"ל חמישיתו והשתא
ועי"ל כל מקום שפירש
כותבה על עור אחד ואם כתבה בארבע
לנו הכתוב במקום אחד
חריצן. החריץ שבין כל בית ובית
לוקמיה באמצע תיבה דליהוי חמישיות
פ)
מנין ונישנית פעמים או
עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבק
יב] אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון
הילכך נראה דבשום פעם לא מוקמינן
שלש אין לנו להרבות בהכי
צ)
המנין ככל דבר שנאמרה
שנאמר והיה לך לאות על ידך כשם שאות
אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואין
ליה אלא בסוף תיבה ככל הני
1
ונישנית לא נישנית אלא
חריץ ניכר מבחוץ: כותבה על עור
שהבאתי נ). מ"ר:
אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים דברי
ק)
מפני דבר שנתחדש בה:
לטוטפת. נראה דלשון טוטפת
ר)
אחד. כל הארבע פרשיות: בד'
ב] כותבן על ד' עורות
ס)
ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך א"ר יוסי
ש)
ומניחן בד' בתים בעור אחד
עורות. בד' אגרות: וצריך לדבק.
הוא הראש אצל המצח
ת)
ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין
וכן הלכה: ג] ואם כתבן
בדבק שקורין גלו"ד: ❖
את הד' אגרות ביחד בתפירה או
כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה
בעור אחד והניחן בד' בתים.
של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה
ד
כגון שחלק למטה ומחוברים
אות. סימן:
אשה
דהיינו כלילא שמקפת
קצת למעלה והניח מה
עור על אחת מהן ומניחה מודה היינו
והיה לך לאות. אפי' לך לא יהא אלא
כל המצח א"נ נקראו טוטפות על שם
שנחלק מלמטה בד' בתים:
תורה אור השלם
פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר' יוסי חזר
ד] ושוין כו' יש מפרשים על
אות אחת דכי הוו בפנים ד' אגרות
שהם בראש בין העינים לשון הבטה
1. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ
הקלף אחר שנכרך כל פרשה
בו ר' יהודה איני והא שלח רב חנניה משמיה
כמו שפיל ואזיל בר
שאינם דבוקות ונתונות בבית אחד
ופרשה לבדה כורך עליה
וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן
חוט או משיחה ויש מפרשים
תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפיךָ כִּי בְּיָד
אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון
לאחרים שאין רואין אלא חיצון
דר' יוחנן תפלה של יד עושין אותה של ראש
ה
אחר שנתפרו שמעביר חוט
חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצרָיִם:
❖
יג] חשוב ז) אות אחת אבל לך המשמש
הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי
ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין
של התפירה בין כל בית
שמות יג ט
ובית: ה] ואם אין חריצן
בהן וניכר (ב) ממשן של ד' אגרות כל
ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח
מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה ל"ק הא
ו
כו' פרש"י כגון אם עשה
אחת לבדה הוו ב' אותות: אינו צריך.
כמו ויפלל שעשה
מחיצת הבתים מבפנים כו'
הגהות הב"ח
בעתיקתא הא בחדתתא ולמ"ד הזמנה מילתא
לדבק: יהודה ברבי. יהודה החכם:
פלילות עם קונו על שם שהם עדות
וקשה להבין איך אפשר
היא דאתני עלייהו מעיקרא ת"ר כיצד סדרן
(א) רש"י
שנעשו מבפנים המחיצות
ו] ז
ויש לו ב' (ג) ח) (זוגות) תפילין של
והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים
בעור אחד
ואין החריץ ניכר מבחוץ
קדש לי והי' כי יביאך מימין שמע והי' אם שמוע
ראש. העשויין בד' בתים: שטולה עור
ממנו יט] כגון דאמרינן לקמן
שלאחר שכתבן
אם לא העביר עור עליהם:
ו] כיצד סדרן. סדר רש"י
משמאל והתניא איפכא אמר אביי ל"ק כאן
על אחת מהן. על הד' בתים מכסה
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא
פרשיות ומניחן
פסול לר"ת וסדר ר"ת פסול
מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא
עור אחד ונראין כבית אחד: ומניחה.
עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ"ר:
(ב) ד"ה
לרש"י ויש מניחין שני
טט בכתפי שתים. להאי תנא לא
משמוש
זוגות כדי לצאת ידי שניהם
בידו אע"פ שאין מדובקות בפנים:
קורא כסדרן: אמר רב חננאל אמר רב
(ג) ד"ה
ויש אומרים לפיכך טוב
מתוך דבריו של רבי יוסי. נשמע
אמרינן דליבעי י"ב בתים כ] דמסתבר
(ד) ד"ה
החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרן
לברך על של יד ולהניח
של ראש בלא ברכה וטעם
ע)
ליה שכתוב הכל בפסוק אחד דלא
שחזר בו רבי יהודה ואין צריך
אלא
מקדושה חמורה
לדבר דמסתמא בשל יד לא
לדבק (ד) : תפילין של ראש חמורה
אשכחן בתורה שלא הוזכרו תפילין
(ה) תוס'
פליגי ורבינו ברוך אמר דכי
קדושתה שרובו של שדי נעשה (בקשר) בשל ראש שי"ן דל"ת אבל
אלא בד' פרשיות יש גורסין טוט ומפרשין כי האי דאמרינן במו"ק
היכא דפליגי בשל ראש
ט)
כ) ❖
דבשימושא
פליגי נמי בשל יד ואע"ג
טוט אסר טוט שרי גבי שמתא היינו שני ת"ח אוסרין וב'
בשל זרוע אין יד] אלא יו"ד שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב אצבע
דבכתיבה לא פליגי אפ"ה
ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד ועוד כתיב וראו כל עמי וגו' ותניא
אחרים יכולין להתיר ואין נראה דתרי לאו ב"ד נינהו אלא בתקיעת
י)
נראה דלר"ת כותב בתחלה
קדש ואח"כ והיה כי יביאך
לעזי רש"י
ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש טו] : עתיקתא.
שופר איירי כדאמר התם בארבעה מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז
ומניח מקום חלק לכתוב
❖
אפיק שיפורא ושמתיה. פ) מ"ר: ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל
שכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשות של יד: ולמאן דאמר.
גלו"ד. דבק חזק.
והיה אם שמוע כדי לכתוב
תחילה שמע כסדר הכתוב
בסנהדרין בפרק נגמר הדין : הזמנה מילתא היא. ומשזימנה
אחת. היינו דוקא בכתובות בעור אחד אבל בד' עורות לא ויש
בתורה ואח"כ חוזר וכותב
נוהגין אפי' בד' עורות. מ"ר: והקורא קורא כסדרן. פירש
לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד טז]: כגון דאתני עליה מעיקרא.
והיה אם שמוע במקום חלק
מוסף רש"י
שהניח ונהגו העולם כדברי
ל) לשל יד אי צריך להם: כיצד סדרן. סדר הנחתן: כאן מימין של
בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר
לטטפת לטטפת לטוטפת
רש"י: ז] לטוטפת. תלתא
קורא כאן מימינו של מניח. כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של
הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא
הרי כאן ד'.
קראי כתיבי תרין בק"ש וחד
זה לשמאל של זה: והקורא קורא כסדרן. כסדר שהן כתובין בתורה
בוהיה כי יביאך תרי חסרים
קאמר והשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קורא קורא
וחד מלא לטטפת לטטפת
מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי
כסידרן וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא צ) שתיהן הראשונות מימין
ולטוטפות הרי תרי. גליון
וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות
יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו
ואינו כן בכל הספרים אלא
גורעין ויו של דולטוטפת
יז] לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי
משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר
כתפי.
א): ח] מכאן שכותבין: ט] ד'
יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא: החליף. כדמפרש:
מערבי דפרק שתי הלחם דיליף דנרות של מנורה מזרח
יח]
עורות על: י] כמין ארבע:
ואפריקי.
יא] כשיכתבם ויהיה של
ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני
גוייתא
עור אחד כדי שתהא פרשה
ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' כא] ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא
(סנהדרין ד:) ולמ"ד.
אחת בבית אחת כשיניחם
בתוך [הד' בתים] והד"א
הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל ק) בסנהדרין כל בית החיצון שאינו
והשאר נמחק: יב] בית
רואה את האויר פסול ר) כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות
ובית. ניכר ותיבות אם אינו
נמחק: יג] חיצון. הוי אות
זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר
ותיבת חשוב נמחק: יד] זרוע
שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש
(מגילה כו:)
אין שם אלא יו"ד כו'
והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה
אצבע. וכפוף ראשה מעט:
טו] שבראש הס"ד ומה"ד
כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע
חדתא שלא נקשרו עדיין
פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר
בראש מותרים לעשות של
יד הס"ד ומה"ד עתיקתא:
אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל (ה) ובשימושא רבא ש) תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס וז"ל ומשוי פרשתא דקדש
טז] לשל יד. אשכחה לה כגון
מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה ת) בביתא תניינא והיה כי יביאך ופרשתא דשמע בשלישית ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית. מ"ר:
דאתני עליה מעיקרא. לשם
של יד. דאי איצטריך להם
תיתורא
הס"ד והד"א: יז] לשמאלו.
נמצא: יח] כדפרישית הס"ד: יט] ממנו. כמו דאמרינן: כ] כיון דמסתבר ליה כו' דלא אשכחן בתורה שהוזכרו תפילין: כא] ומפרש ר"ת דרך סדר הנחה קדש יביאך שמוע שמע וה"פ כשבא להתחיל לקרות מימין מוצא קדש יביאך וכל הסדר
מימין וכשהוא מתחיל משמאל מוצא שמע תחילה ואח"כ שמוע וכל הסדר יביאך קדש והקורא קורא כסדרן האמור בברייתא ראשונה ולפי שתירץ התלמוד כאן מימינו של מניח ולא פירש איזו נעמיד בקורא ואיזו נעמיד במניח לפיכך פי'
הקורא קורא כסדר של ברייתא ראשונה. תו"ח:
א)