הקומץ רבה פרק
שלישי מנחות
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין תפילה לתפילה. בין של יד לשל ראש דסיפר קודם ז] שיניח אותן
של תפילין קשר של קיימא ואם היה צריך להתיר ולקשור בכל יום
א) ב)
קפג א
על הראש: להניח. דבשל יד מתחיל להניח: מצות תפילין. דעכשיו
אם כן לא הוי של קיימא ומשעת הנחה עד קשירה דהכא מפרש ר"ת
ג)
גומר את המצוה: לא סח. אין מברך אלא על של יד בלבד: סח
דהך קשירה היינו ההדוק שמהדקו ומצמצמו בראשו כמו שליא קשורה
ד)
קפד ב ג
ה)
מברך שתים. כדשלח רב חייא: סח בין תפילה לתפילה. ולא בירך
ט)
בולד דנדה לאו קשורה ממש היא וכמו קשורה בו ככלב
על של ראש אלא סמך על ברכה
ולפירוש רבינו אליהו הוה ליה למימר
קפה (ד
ראשונה: עבירה היא בידו וחוזר
משעת קשירה ועד שעת הנחה ויש
אמר א] רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר
עליה מערכי המלחמה. כדאמרינן
ספרים שכתוב כן ומסתברא כדברי
ומברך סח אין לא סח לא והא שלח רב
קפו ה
ו)
בפרק משוח מלחמה הירא
ר"ת בתפילין של ראש וכדברי רבינו
חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על
ורך הלבב ז) מעבירות שבידו: והיו.
אליהו בתפילין של יד דכתיב בשל יד
ז) ח)
תפילה של יד א אומר ברוך אשר קדשנו
משמע שתים כל זמן שיהו בין עיניך
וקשרתם לאות על ידך דמשמע דכל
ט) י)
קפז ו
במצותיו וצונו להניח תפילין על תפילין של
כ)
יהו שתים כל זמן שאותן של ראש
שעה שמניח צריך לקשירה י) תדע
ל)
קפח ז
ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו
מונחים ח] אותן של יד נמי מונחין
דלקמן דריש ר' נתן הנחה
מ)
וצונו על מצות תפילין אביי ורבא דאמרי
אלמא דראש ט] חליץ ברישא: תפילין
בשמאל מדכתיב וקשרתם וכתבתם
ב
נ)
קפט ח
❖
שהניחן קודם עמוד השחר מברך עליהן
מה כתיבה בימין אף קשירה בימין
תרוייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים
ס) ע)
פ)
משעת הנחתן משעת זמן הנחתן
וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל
תנא סח בין תפילה לתפילה ג עבירה היא
דאמר בפרק קמא דברכות
היא ואם היה קושר תחילה ואח"כ
צ)
בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא
שיטה מקובצת
ד
בק"ש אחרים אומרים משיראה חבירו
היה מכניס בזרוע אם כן היכי דייק
כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח
ה
ק)
א] אמר רבה בר שילא אמר
מרחוק ד' אמות ואמרינן התם
מינה דהנחה בשמאל ועוד אמרינן
י]
ר)
רב חסדא: ב] רב המנונא
של ראש ו וכשהוא חולץ חולץ של ראש
לתפילין כאחרים כלומר להנחת תפילין
בפרק אין מעמידין מעשה
אסברא לי: ג] חכמים ורבי
ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא
ש)
יעקב: ד] ומניחן עיין תוס'
יא] כאחרים: שמא יאבדו. אם ישאם
באשה אחת שהיתה נישאת לחבר
❖
חולין דף פ"ח ע"א: ה] דהא
מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש
בידו: מניחם. בראשו: ממשמש בהו.
והיתה קושרת לו תפילין כ) בזרועו
רב חסדא: ו] דאמרי אמר רב
נחמן אין: ז] שיניח אותו של
דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו
דהוי כאילו מניחן: שתכלה רגל מן
משמע דתמיד היתה עושה כן ואפילו
1
הראש: ח] מונחים יהו של יד
תורה אור השלם
השוק. לאחר שחשכה: מודים חכמים
לספרים שכתוב בהם קומעת מכל
לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ
ותיבת אותן נמחק: ט] דראש
1. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ
יב] לרבי יעקב שאם חלצן כו' אין
אותו חליץ: י] חבירו ברחוק:
מקום רוצה לומר שהיתה קושרת לו
של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה
יא] תפילין הלכה כאחרים:
וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
❖
חוזר ומניחן. יג] דלילה לאו זמן תפילין
כעין קמיע ולפי שאין נוח לקשור ביד
רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו
דברים ו ח
יב] חכמים ורבי יעקב לת"ק
הוא כדאמרינן לקמן : מצלו בהו
אחת היתה מסייעת לו תדע דלא
שאם: יג] דלילה. כתוב
לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו
בגליון פרש"י דלילה לאו
באורתא. תפלת ערבית כר' יעקב: ח)לא
קאמר שהיתה מסייעה לתפילין של
זמן תפילין הוא כדאמרינן
גליון הש"ס
שתים ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן
חולצין.אםמונחיןולאמניחאםחלוצין:
ראש דתפילין של ראש ודאי אין צריך
יד]
לקמן ולא נהירא דא"כ מאי
תוס' ד"ה לא כו' ור"ת
משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת
קאמר למר עד שתכלה רגל
ז
ה"ג
לקשור בכל יום דלא צוותה תורה
פי' וכו'.
מן השוק ולמר עד זמן שינה
לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן
לקשור כל שעה וקשר שלה הלכה
ואי לילה לאו זמן תפילין
❖
הוא לא היה לו להניחם כלל
למשה מסיני והכי גמירי דליהוי קשורין
ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל
ח
אחר שקיעת החמה לכך
תמיד והשתא קשירה דשמעתין קשירה
מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים ג] לר' יעקב
נראה דכולהו ס"ל דלילה זמן
תפילין ואפ"ה אין מניחן
ל)
מוסף רש"י
ממש דבשל יד מתחיל לברך חוזרני
שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה
למר כדאית ליה ולמר כדאית
לומר דתפילין של יד נמי לא בעו
סח בין תפילה לתפילה.
ליה ואם חלצן אינו חוזר
שוב אינו חוזר ד] ומניחן אמר רב נחמן הלכה כרבי יעקב ה] רב חסדא
קשירה בכל יום דבפרק בתרא
ומניחן דחיישינן שמא ירדם.
ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא איכא דאמרי אין הלכה כר' יעקב
עבירה
ע"כ: יד] לא חולץ אם:
ו]
דמקוואות קחשיב קשרים
היא בידו.
טו] ויש מסבבים אל הרצועה
והא
דאין צריכין שיבואו בהן המים תפילין
כו' ומדקאמר כשאינה עולה
דלא חייץ: טז] בשל ראש.
של ראש בזמן שהיא חוצה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת פירוש חוצה כמו אוצא דטבעות ידיו דתוספתא דמקואות דהקשר מיהדק
ואין נראה כן במסכת ברכות
(סוטה מד:)
שפיר בזמן שאינה עולה ויורדת דיד היינו לפי שיש קושרים ראש הרצועה באמצע זו בזו שאינה יכולה להרחיב ולעלות ולירד ויש מ) מסבבים
[דף ס' ע"ב] שהולך ומפרש
סדר מאה ברכות שאדם חייב
טו] הרצועה שמסובבת בקשר העשוי בראשה שהרצועה נ) נתחבר בקשר ועולה ויורדת ומדקאמר כשאינה עולה לא חייץ וא"צ להתירו בשעת
לברך בכל יום כי משי ידיה
סח
טבילה ש"מ קשר של קיימא הוא. מ"ר: בין תפילה לתפילה חוזר ומברך. מכאן מדקדקים כשאדם שוחט עופות או בהמות הרבה
מברך על נטילת ידים כי מנח
תפילין של יד מברך להניח
וסח בין עוף לעוף שחוזר ומברך ומ"מ עבירה היא בידו כדאמרינן הכא שחוזר עליהם מערכי המלחמה ושמא שאני תפילין שמצוה אחת
תפילין ואשל ראש על מצות
הן אבל התם שאם ירצה ישחוט ואם ירצה לא ישחוט ומיהו מסתברא דכיון דיכול לפטור בברכה אחת אין לו לדבר כדי שיהא זקוק לברכה
תפילין ולכן נראה לא סח
שניה כדמוכח בפרק בא לו ובאלו נאמרין דתנן נוטל ספר תורה וקורא באחרי מות ואך בעשור ובעשור
מברך כו' ויש לדחות ההיא
דברכות דמיירי דאין לו אלא
שבחומש הפקודים קורא על פה ופריך בגמרא ס) ונייתי ספר תורה וניקרי ביה ומשני ר' שמעון בן לקיש משום ברכה שאינה צריכה אלמא
אחת מהן של יד לבד או של
כיון דיכול לפטור עצמו מברכה שניה קרי לה ברכה שאינה צריכה ושמא סח בין עוף לעוף כסח באמצע סעודתו וזה דבר פשוט שאם
ראש לבד (ובהכי) [ולהכי]
קאמר של יד מברך להניח
שואל עוף לשחוט לא חשוב הפסק מידי דהוה ע) אטול ברוך ומידי דהוי נמי אברכת כסוי הדם דאמרינן בפרק כסוי הדם אמר
בשאין לו של ראש ועל של
רב יהודה שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט עוף ומשמע התם דאין צריך לחזור ולברך וכן כשאדם מברך יקנה"ז אין הברכות האחרות הפסק
ראש מברך על מצות אם
[אין] לו של יד אבל אם יש
בין ברכת היין לשתיה ומיהו אם היה זקוק לחזור ולברך כשסח בין עוף לעוף כמו כן היה זקוק לכסות דהא פ) זימנין צ) אפילו במקום שזקוק
לו שתים אינו מברך אלא
לא
לכסוי אמרינן בפרק כסוי הדם דנפטר בברכה אחת. מ"ר: סח מברך אחת סח מברך שתים. פירש בקונטרס לא
אחת בלא סח: יז] סח מברך
שתים על של ראש:
סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין טז] בשל ראש $ ור"ת פירש לא סח
יח] תיבות על מצות נמחק:
מברך אחת ק) לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב' יז] לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא
דתפילין. ר) מ"ר: עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. מתוך פירוש הקונטרס משמע דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא
אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה וזה לשונו סח בין תפילה לתפילה ולא בירך על של ראש יח] על מצות אלא סמך על ברכה ראשונה עבירה
היא בידו. מ"ר: וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך. מכאן קשה לפירוש הקונטרס דפרק אמר להם הממונה
גבי אין מעבירין על המצות דאמר שמע מינה עבורי דרעא אטוטפתא אסור כשפוגע בתפילין של יד תחילה אסור להעביר
ולהניח של ראש דאין מעבירין על המצות והשתא מאי איריא משום דאין מעבירין על המצות תיפוק לי משום דכך מצותו דמניח של יד
ואח"כ מניח של ראש ומפרש ר"ת משום ר' חננאל בשם רב האי גאון דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד
ויתננה בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשבא להניח תפילין היה פוגע בשל ראש תחילה והיה צריך להעביר על המצות
משום דשל יד מניח תחילה ואח"כ של ראש לפיכך צריך להניח בתוך התיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה ורבינו אליהו מפרש
דלענין משמוש איירי דאמרינן לקמן שאדם חייב למשמש בתפילין בכל שעה ושעה קל וחומר מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה
משום דפגע בהו ברישא ואין מעבירין על המצות. מ"ר: אמר רבה רב הונא אסברא לי. רבה גרסינן ולא רבא דרבא לא ראה רב
הונא מעולם דהא אמרינן בפרק בתרא דקדושין דביום שמת רב יהודה נולד רבא ורב הונא שכיב קודם רב יהודה כדמוכח
במועד קטן דכי נח נפשיה דרב יהודה קאמר התם גברא רבה כרב יהודה ליכא הכא ורב הונא ש) היה גדול בחכמה ובמנין
מכל תלמידים דרב כדמשמע בפרק בתרא דכתובות . מ"ר: וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך. מכאן נראה כשאדם
משכים קודם היום ומתעטף בציצית כשיאור היום אין צריך להסיר טליתו כדי לחזור וללבוש ולהתעטף ולברך דכיון שממשמש בו
יכול לברך אף על פי שיש לחלק בין תפילין לציצית שהמשמוש מצוה כדלקמן
אין נראה לחלק דבפרק התכלת
מדמי תפילין לציצית לענין מישמוש ולברך. מ"ר: רבי יעקב אומר עד שתכלה
רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה.
רבי יעקב וחכמים
סבירא להו דלילה
זמן תפילין אלא חיישינן
לשמא ישן בהן
ועביד רבי
יעקב הרחקה טפי מדרבנן. מ"ר:
והא