לו:
הקומץ רבה פרק
שלישי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
ה"ג מימים ולא כל ימים כו': אלא לפסח בלבד. וה"ק עשה פסח
רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא. פשיטא
א)
קצ א
ב)
משנה לשנה: נפקא ליה. כלומר לעולם קסבר לילה זמן תפילין הוא
ליה דהא דקאמר רב נחמן אין הלכה כרבי יעקב לאו משום
ג) ד)
ושבת מימעיט ליה מהיכא דנפקא ליה לר' עקיבא: שהן עצמן אות.
שיהא הלכה כחכמים דאם כן לימא הלכה כחכמים אלא למימר
קצא ב
כי אות היא וגו': ו] עובר
בין הקב"ה לישראל דכתיב
דהלכה כתנא קמא והא דלא אמר הלכה כת"ק לפי שהדבר שנוי
קצב ג ד
בלאו. דכתיב ושמרת וכל השמר לא
סתם ולא נזכר בה לשון רבים ולא לשון
ה)
יחיד . מ"ר: אי קסבר לילה זמן
ו)
תעשה הוא: השמר דלאו לאו. רבי
ט)
והא רב חסדא ורבה
בר רב הונא מצלו בהו
קצג ה
תפילין. וא"ת מכל מקום חולץ
אלעזר סבר השמר דכתיב במילתא
באורתא ההוא פליגא ומי אמר רבה בר רב
ז)
י)
כדאמרינן בפ' במה אשה
דמזהר רחמנא לא תעשה הוי לאו
הונא הכי והא אמר רבה בר רב הונא ספק
ח)
גמרא ולא בתפילין דאפי' למאן
גמור ללקות כגון השמר
קצד ו
חשיכה ספק לא חשיכה לא חולץ ולא מניח הא
דאמר שבת זמן תפילין לא יצא דלמא
בנגע צרעת דמשמע שלא יקוץ בהרתו
❖
ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר
ט)
וכן השמר לך פן תכרות
מיפסקן ואתי לאיתויינהו ארבע אמות
י)
מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת
ברית וגו' אבל השמר דעשה כגון
ברשות הרבים ומיהו לרבי ענני בר
כ)
נמי זמן תפילין אי קסבר שבת לאו זמן תפילין
שיטה מקובצת
האי דמשמע ז] לעשות תפילין עשה
ששון דאמר בפרק במה אשה יוצאה
ל)
הוא: ואם לשומרן. שלא יאבדו מותר
כ) בכבול לא אסרו אלא
לילה נמי לאו זמן תפילין דמהיכא דממעטא
א] ואם לשמרן מותר וא"ת
מ)
ברה"ר אבל בחצר שרי ניחא דהכא
להניחן אפילו לאחר שקיעת החמה:
וכי בשביל לשמרן יעבור על
שבת מהתם ממעטי לילות דתניא 1 ושמרת
נ)
לאו וי"ל דלקיים קאמר אם
קסבר הלכה. דלילה זמן תפילין הוא:
בחצר ור"ת פוסק כרבי ענני אבל לרב
ס)
את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים
כבר הם מונחים בראשו אבל
ואין מורין כן. שמא ישכחם וישן
דאמר כל שאסרו חכמים לצאת
ח]
להניחן לכתחילה לא קאמר
ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות
וכן משמע בסמוך דקאמר
בהן מדקאמר ליה לשומרן קבעינא:
לרה"ר אסרו לצאת לחצר קשה ואין
ע)
קסבר הלכה ואין מורין כן
וימים טובים דברי רבי יוסי הגלילי ר"ע אומר
ידי יסדה ארץ וימיני וגו'. מדכתיב
לומר דמודה רב בבית דשרי דהא
וא"ת נהי נמי דלילה זמן
לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד נפקא
תפילין הא לעיל [אמר] דאם
אמרינן ט] בריש כירה
ידי וימין ש"מ יד היינו שמאל:
פ)
חלצן אינו חוזר ומניחן ולפי
ליה מהיכא דנפקא ליה לר' עקיבא דתניא
השירים והנזמים והטבעות הרי הן
ר'
מאי דפרישית דהכא מיירי
לקיימן ניחא וא"ת הא
ר' עקיבא אומר
יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים ת"ל והיה
ככל הכלים הניטלים בחצר ואמר עולא
א
2
אמרינן לעיל אם היה משכים
מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי
לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים
לדרך ומתירא שמא יאבדו
מניחן לכתחילה והיאך
עליהם ואם היו ראויין להתקשט לא
טובים שהן גופן אות אמר ר' אלעזר כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה
יעבור על לאו וצ"ל דלעיל
היה לומר טעם (דמשמע) דשרי לטלטל
עובר בעשה ור' יוחנן אמר ב עובר בלאו לימא בר' אבין אמר ר' אילעא קא
מיירי אחר עמוד השחר
משום תורת כלי אע"ג דלא חזי בשבת
ומיהו לאו זמן תפילין הוא
מיפלגי דאמר ר' אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו
צ)
עדיין לברך כדאיתא בברכות
❖
דמדמי ליה התם לשרגא דנפטא וי"ל
[דף ט' ע"ב] (לכתחילה)
אלא לא תעשה דמר אית ליה דר' אבין ומר לית ליה דר' אבין לא דכולי
דמודה רב דתפילין דשרי בחצר דלא
[לתפילין] כאחרי' דאמרי
עלמא אית להו דרבי אבין אמר ר' אילעא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר
כדי שיראה חבירו ברחוק ד'
אסירי אלא ברה"ר דלא דמי לשאר
אמות ויכירהו: ב] וחשך
תורה אור השלם
השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה ומר סבר השמר דעשה נמי לאו ואמר
תכשיטין דגזר רב בחצר דלמא
והוה מניח תפילי ולא סליק
1. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה
תפילי ואמרי: ג] הוא אלא
מישתלי ואתי לאפוקי לרה"ר אבל
רבי אלעזר ואם לשמרן מותר ואמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי
א] ג
קסבר ותיבת בעי נמחק:
הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים
תפילין כיון דעשויין למשמש בתפילין
וחשך ב] והניח תפילין ואמרי ליה לשמרן קא בעי להו מר ואמר לי אין
שמות יג י
ד] למשמש. והא דאמרי'
יָמִימָה:
2. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה
במס' סוכה רבנן דבי רב אשי
מידכר דכיר ליה כדאמר בפ"ק דשבת
וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוא ג] בעי קסבר הלכה ואין מורין כן אמר
ד
אימתי דהויא ממשמשי
וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי
גמרא לא יצא החייט במחטו
בתפילייהו הוי מברכין וכי
בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ
רבה בר רב הונא ה חייב אדם ד] למשמש בתפילין בכל שעה ה] קל וחומר
ל)
דאמר שמואל יוצא אדם בתפילין
מִמִּצְרָיִם: שמות יג טז
תעלה על דעתך דמברכי כל
מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד
3. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימינִי
שעה ושעה דאמרינן הכא
עם חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה בר
חייב למשמש כל שעה
טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲני
שלא תסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה
אבוה חייב אדם למשמש בתפילין כל
ושעה. משמוש דהתם לאו
אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו:
ישעיהו מח יג
כמשמוש דהכא דהתם מיירי
ת"ר ידך זו ו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין תלמוד לומר 3 אף
שעה ושעה הלכך מידכר דכיר להו
4. יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה
במשמש לתקנם ולהניחן
ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה
וא"ת אם כן כי אמר רב
4
במקומם אם נהפכו לצדדין:
וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים
ה] קו"ח מציץ כו'. גליון
וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה
כל שאסרו חכמים לצאת לר"ה אסור
להלמות עמלים ואומר למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה
5
והקשה הר"ר שמחה כיון
רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה
לצאת לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית
רבי
שופטים ה כו
דתפילין בעו כוונה איך יכול
רַקָּתוֹ:
5. לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ
להתפלל או לקרוא ק"ש בהם
הוה ליה למימר נמי חוץ מתפילין
דהא אינהו נמי בעי כוונה
מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה:
❖
זמן תפילין מ) הוא לא שייך למימר חוץ מתפילין ואם תאמר
וי"ל דלא מיירי רב אלא בתכשיטין ועוד משום דלמאן דאמר
שבת לאו
תהלים עד יא
ותירץ דהעוסק במצוה פטור
דהכא אמרינן ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח ובפ"ק דשבת קאמר יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משמע הא ספק חשיכה
מן המצוה כיון דאי אפשר לו
לקיים שניהם ביחד ועוד
לא וי"ל התם ברשות הרבים והכא בחצר. מ"ר: ושמרת את החוקה הזאת למועדה כו'. בפרק בא סימן ובסוף כיצד
הקשה ר"י הואיל ועוסק
מוסף רש"י
מברכין דאמרינן דבני מערבא מברכי בתר דמסלקי תפילייהו לשמור חוקיו מפרש רבינו תם דלאחר שמסלק את טליתו
במצוה פטור מן המצוה מי
ושמרת את החוקה.
(שמניח) [שמונח] טלית
ליכא מאן דמברך דלא שייכא ברכה דלשמור חוקיו אלא מתפילין דווקא דכתיב בהו חוקה ודווקא כשמסלקן סמוך לשקיעת החמה
ותפילין עליו יהא פטור
דדרשינן ימים ולא לילות ומחויב לסלקן כדאמרינן בסמוך הניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה ובירושלמי דברכות פרק היה קורא
מללמוד וכן כל תרי"ג מצות
אלא לענין פסח.
דליכא למימר דמיירי דאינו
אמרינן נמי על מילתא דבני מערבא דמברכי לשמור חוקיו כמאן דאמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר אבל למאן דאמר דבחוקת הפסח
יכול לעשות שניהם בבת
הכתוב מדבר לא א"כ כל שכן דלאחר ציצית לא מברך ובפרק בא סימן גבי יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו
אחת דא"כ פשיטא דפטורים
דאיך יעשה זאת ויניח זאת
דקאמר לאיתויי מצות ופריך לבני מערבא דמברכי לבתר דמסלקי תפילייהו לאיתויי מאי הוה מצי למימר נ) ציצית והאידנא לא מברכי לשמור
(עירובין צו.) מי שצריכין
דאין אתה יודע מתן שכרן
חוקיו אפי' לאחר תפילין דבסמוך פסקינן דלילה זמן תפילין דקאמר הלכה ואין מורין כן ומדרבנן הוא דאסור דחיישינן שלא יישן בהם
אות.
של מצות אלא ע"כ מיירי
וקרא דושמרת את החוקה בחוקת הפסח הכתוב מדבר . מ"ר: יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן קרויין אות. לא משום דאסירי
אפילו יכול לעשות שניהם
ס)
בבת אחת אפ"ה פטור עיין
בעשיית מלאכה דאפי' חולו של מועד דשרי בעשיית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות י] דחייב בסוכה ובפרק
תוס' ב"ק דף נ"ו ע"ב ד"ה
בתרא דמועד קטן משמע דחולו של מועד חייב דאמר התם כותב תפילין לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר"מ ר' יהודה אומר
בההיא: ו] עובר בעשה
דכתיב ושמרת את החוקה
מערים ומוכר כדי פרנסתו את שלו וכותב לעצמו כו' אורי ליה רבה בר בר חנה לרב חננאל וכן אורי ליה רב הלכה כותב ומוכר
וגו' מימים ימימה ולא לילות
כדי פרנסתו משמע דמניח במועד דאי משום לאחר המועד מה לי לעצמו מה לי לאחרים למה מותר לכתוב לעצמו שאין זה צורך
(שם) השמר דלאו
לאו הבא מכלל עשה עשה
לאו והשמר דעשה
הס"ד ומה"ד עובר:
פרנסתו מיהו לאו ראיה אפשר דרבי מאיר ור' יהודה לטעמייהו דאית להו שבת זמן תפילין בפרק בתרא דעירובין עוד ראיה
עשה.
ז] דמשמע שמור לעשות:
מירושלמי פרק בתרא דמועד קטן חד בר נש איבד תפילויי במועדא אתא לגבי רב חננאל יא] שלח לגבי רבה בר בר חנה אמר ליה
ח] ישכחם בראשו ויישן בהן
כו' לשומרן קא בעינא
ע) יהיב יב] תפילויי ואזיל כתוב לך אמר ליה רב זיל כתוב ליה פירוש בלא הערמה מתני' פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה
הס"ד: ט] אמרי' בסוף:
לעצמו הא לאחר אסור רב פתר לה בכותב להניח פ) ומסתמא רב צ) (גרסינן כו') הוה סבירא ליה כהלכתא דשבתות וימים טובים לאו זמן
י] דחייב בסוכה. ולפי זה לאו
זמן תפילין הוא ולפי
תפילין אפילו הכי שרי לכתוב ולמכור תפילין בלא הערמה ולרבה בר בר חנה ע"י הערמה דכולהו אמוראי סבירא להו שבת לאו זמן
הירושלמי לא משמע כן
תפילין רב חסדא ורבה בר רב הונא ואע"ג דסבירא להו לילה זמן תפילין ומיהו בזה חולק הש"ס שלנו דרבה בר בר חנה סבר כרב
(שם)
דבעי התם מהו לכתוב
והתם פליגי. מ"ר: ידך זו שמאל. ואם תאמר לעיל בספ"ק דאייתר ליה יד דמצורע לאגמורי איד דקמיצה דוימלא כפו
והיה על מצחו תמיד.
תפילין לעצמו אמר ליה שרי
ובעי נמי מהו לכתוב ולמכור
היינו נמי בימין אדרבה הוה לן לאגמורי איד דתפילין דהוי בימין ודמי ליה דילפינן יד מיד והתם
ילפינן כפו מיד ויש לפרש דניחא ליה
לאדם שאין לו יציאה לצורך
לאגמורי התם עבודה מעבודה מיהו קשה דאתרוייהו נילף ושמא משום דלא דמי לההוא דהתם
יד ממש והכא קיבורת בזרוע. מ"ר:
(שבת
המועד ואמר ליה זבין דידך
יב.)
וכתוב לעצמך משמע דזמן
רבי
תפילין הוא בחול המועד ויש
לדחות דהני ס"ל דשבת ויו"ט זמן תפילין הוא אבל מ"מ דוחק הוא זה לומר דס"ל כל הני אמוראי דהתם דלא כהלכתא. תו"א: יא] חננאל שלחיה: יב] יהיב ליה תפילויי וזיל: