ה:
כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האיר
המזרח מתיר. וא"ת נהי דמתיר הלאו עשה מיהא איכא
האיר מזרח די"ו בניסן מתיר החדש דכתיב עד עצם
א) ב)
כג א
ג) ד)
כדמוכח לקמן בפרק רבי ישמעאל דעד
ומתרגמינן עד בכרן ובכרן היינו מראית היום דכתיב
ה)
כד ב
תרשיש שוהם ישפה מתרגמינן נ) כרום ימא שמראיתו דומה לים. והאי
הביאכם את קרבן אלהיכם למצוה ב) ומיהו קשיא בההיא שמעתא
ו) ז)
ח) ט)
גופא דפריך מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואי ס"ד מצוה משום מצוה ליקו
דאין שיריה נאכלין דמצוה להמתין עד הבאת העומר כדפרכינן לריש
י) כ)
וליגזור מאי קושיא אמאי לא נגזור
לקיש בפ' רבי ישמעאל
ל) מ)
כה ג
נ) ס)
והא כתיב עד הביאכם ומשני למצוה:
משום עשה אפילו באיסור הכנה
ס)
האיר מזרח מתיר והא דריש לקיש לאו
א
א]
ע)
כו ד
אין מביאין יח] מנחת ביכורים ומנחת
דרבנן אשכחן בפ"ק דביצה
בפירוש איתמר ב] אלא מכללא איתמר
פ) צ) ק)
כז ה
בהמה. היינו מנחת נסכים: קודם
ר)
דגזרינן שמא יבנה בית המקדש
דתנן אין מביאין מנחת בכורים ומנחת
ב
ג]
כח ו
יט] לשתי הלחם לא יביא. דאמרינן
לפיכך נראה דאינו אלא מצוה מן
❖
ש)
בהמה קודם לעומר ד] (דבעינן ממשקה
בת"כ ע) קרבן ראשית שיהא
המובחר בעלמא ואפילו עשה ליכא:
ת) א)
ישראל) ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם
במי שראוי לעבודה. דאע"פ
ב) ג)
ראשית לכל המנחות ומנין אף
שיטה מקובצת
לא יביא (משום דאיקרו בכורים) ואם הביא
ה]
לג] ג)
שהכהן נפסל או כשקיבלו
לביכורים ת"ל בכורי קציר חטים :
פ)
כ]
כשר ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש לא שנו
א] האיר המזרח. גליון פי'
ואם הביא כשר. טעמא מפרש בפ'
פסולין וזרקו את דמו או שנפגם
ד) ה)
דכתיב עד עצם עד ולא עד
❖
ר' ישמעאל : כא] במי שראוי
המזבח ס"ד דמהניא מחשבה לקובעו
אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל
ו) ז)
בכלל. הרגמ"ה עיין רש"י לקמן
לעבודה. למעוטי אחד מן הפסולים:
בפגול כדאשכחן גבי יוצא בסוף
דף ס"ח ע"א: והא דריש לקיש
בששה עשר אם הביא כשר ו] (וקשיא לי ליהוו
כו'. אמר מורי דאמילתא דלעיל
פירקין: ובדבר הראוי לעבודה.
כב] ובדבר הראוי לעבודה. כגון
כמחוסר זמן) אלמא קסבר האיר המזרח
קאי דמנחת העומר שנקמצה
תורה אור השלם
ד)
פירש בקונטרס כגון מנחת חוטא
מנחת חטין אבל מנחת העומר של
שלא לשמה כשירה ואהא מייתי
מתיר ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא
ג
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שפיר אבל אי אפשר לומר דקאי
שעורים אינה ראויה אלא לעבודה
לאפוקי מנחת העומר של שעורים
כג]
אברייתא דהאיר המזרח מתיר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אדָם כִּי יַקְרִיב
לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה
זו בלבד להתיר ולא משום קרבן
דאינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד
דמהא לא הוה מייתי שפיר
מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מן הַבְּהֵמָה
מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה
דאיכא למימר דטעמא משום
ד
מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקרִיבוּ
אתיא. ואי משום מנחת סוטה כד] לאו
וקשיא דא"כ מנחת קנאות לא תיפסל
❖
אֶת קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
דאין מחוסר זמן לבו ביום ולי
ז] מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר
ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל
שלא לשמה ונראה לפרש דחשיב
נראה דע"כ טעמיה דר"ל משום
דהאיר דטעמא דאין מחוסר זמן
הראוי לעבודה ח] ובמקום הראוי לעבודה
עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא
מנחת העומר דבר שאין ראוי לעבודה
לבו ביום טעמא פריכא הוא.
גליון הש"ס
דלברר עון קאתיא והאי דפסלה
משום דאפילו לגבוה אסור להקריב
במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום
ט]
נראה לי ברוך: ב] אלא מכללא
רש"י ד"ה ובדבר הראוי
אתמר. דהיכא דקמצה שלא
מחשבה $ במנחת קנאות משום
חדש קודם העומר ולפירוש הקונטרס
ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר
לעבודה כו' במנחת קנאות
לשמה כשרה והטעם ע"כ
דרחמנא קרייה חטאת: פגימת
יש קצת לדחוק דבמנחת העומר דלא
משום דרחמנא קריי' חטאת.
דלא חזיא דחדוש הוא ובמקום הראוי לעבודה
כדמסיק לעיל משום טעמא
המזבח מההיא קרא נפקא וזבחת
שייך ביה שינוי בעלים דהא דציבור
דהאיר המזרח מתיר אבל לא
לאפוקי נפגם המזבח: ת"ר כשהוא אומר
מייתי ראיה הכא דטעמא משום
ה)
היא ולא פסול בה (נמי) שינוי קדש
בזמן
עליו את עולותיך
האיר המזרח מתיר דילמא
1 מן הבקר למטה שאין ת"ל ה אלא להוציא
כיון דלא הוי ראוי לעבודה ובקונטרס
שהוא שלם כתיב עליו כולו במשמע
טעמא הוי משום דאין מחוסר
את הטרפה והלא דין הוא ומה בעל מום
זמן לבו ביום. תו"ח: ג] מנחות
תירץ דשאני מנחת לד] חוטא דחטאת
במסכת זבחים בפרק קדשי קדשים
ובכורים. גליון. ובכורים שום
שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה
ואם פיגל בקומץ בשעת
קרייה רחמנא וכי תימא הרי עומר
פרי חדש קודם לשתי הלחם לא
יביא למקדש מחדש א) העומר
פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם
שעורין ראוי לעבודה גבי סוטה חדא
שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה
במדינה. ושתי הלחם במקדש.
יתקן המזבח באותו היום יקטירנו:
דהתם קמח והכא גרש ועוד אין זה
חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרין
הרגמ"ה: ד] תיבות דבעינן
ממשקה ישראל נמחק:
מן הבקר למטה. דאם עולה קרבנו
ראוי לעבודה דלברר עון אתיא:
❖
לגבוה מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר
ה] תיבות משום דאיקרו בכורים
שכן קדושתה אוסרתה. פירוש
מן הבקר. בקרא דלעיל דרשינן צ)
נמחק: ו] תיבות וקשיא לי להוו
תאמר בטריפה שכולה אסורה י] ולא תהא
מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע
שקדושתה גורמת לה להיות
כמחוסר זמן נמחק: ז] עיין
מותרת לגבוה מליקה תוכיח שכולה איסור
בהשמטות שבסוף המסכת:
מוסף רש"י
ו) חלוקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר
מן הבקר להוציא הנעבד ומן הצאן
ח] ובמקום הראוי לעבודה.
ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למליקה
חולין: כרבי עקיבא דאמר ספיחים
להוציא את המוקצה כשהוא אומר מן
האיר המזרח מתיר.
לאפוקי נפגם המזבח דאמרי'
מזבח שנפגם כל הזבחים
שכן קדושתה אוסרתה (בשעת קדושתה
הבקר למטה כו': והלא דין הוא.
אסורין. פירש בקונטרס לה] לאחר
אין מביאין
שנזבחו עליו פסולים דכתיב
(להלן סח.)
למזבח היא נאסרה להדיוט דהיינו מליקתה
דטריפה לא תקרב ולמה לי קרא:
הביעור וקשיא לר"ת דבהא רבנן מודו
מנחות. ומנחת
וזבחת עליו בזמן שהוא שלם
בהמה.
וכו' ותימה מאי נפקא מינה
מכלל היתר. ק)שכל שאר כה] הבהמות
דכלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית
אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט) מה שאין
(להלן סח:) קודם לשתי
במחשבה והלא בלאו הכי
מותרות להדיוט: שכן קדושתה
ועוד דרבי עקיבא דריש לה בפ'
הלחם לא יביא.
כן בטריפה שאין קדושתה אוסרתה ואם
מפסלא כיון שנעשית על מזבח
שנפגם כדפי' וי"ל דנפקא מינה
אוסרתה. בדבר שהוא קדוש לגבוה
מקום שנהגו מקרא
השבתה כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין
במחשבת פיגול לענין כרת עי"ל
ז)
דהן לא נזרע ולא נאסוף ואילו לאחר
דהיינו מליקה בה נאסרת להדיוט
דהיינו דוקא במילי דזביחה
ת"ל להוציא את הטריפה יא] מה אם השבתה
(להלן סח:)
ביעור נפקא לן מלבהמתך ולחיה
אבל טריפה אינה קדושה משום
והכי כתיב קרא וזבחת עליו
כשהוא אומר מן הבקר
(סי' רקיח מר אדא לשישי"ה) אמר רב משום
אבל במילי דהקטרה כמו מנחה
טריפות ואכתי קרא למה לי: כו] מה
ועוד דבשעת העומר לא היה ביעור
למטה.
ודאי לא מפסל במזבח שנפגם
דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה
אם השבתה. הא אינך מוציא
שאדרבה אז התבואה במילואה ואינה
כדאמר בזבחים פ' קדשי קדשים
מזבח שנעקר מקטיר קטורת
להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר
מן הדין כז] שהם מותרות: מה למנחת
כלה לחיה שבשדה עד שנה ח'
במקומו. תו"ח: וז"ל תוספות
העומר שכן. מרובה מצותה דמתרת
בימות החורף במרחשון ובפרק מקום
שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי
אחרות אע"ג דנפגם המזבח
יב]
יג]
פסול בלא מחשבה וי"ל דדוקא
חדש תאמר בטריפה כח]: ספיחין
שנהגו פירשתי:
שכן מתרת ספיחין בשביעית כר' עקיבא
זבחים אבל מנחות לא כדאיתא
שכן באה להתיר לאו שבתוכה.
אסורין. כט] קדושת שביעית נוהגת
(תמורה כט.)
בפ' קדשי קדשים מזבח שנעקר
דאמר ספיחין ו אסורים בשביעית אמר ליה
כר' עקיבא דאמר ספיחין
מקטירין עליו קטורת במקומו
פירש בקונטרס שלא יעבור
בהו וחייבין בביעור משנה שעברה
רב אחא בר אבא לרב אשי לרבי עקיבא
אסורים בשביעית.
ע"כ: גליון לאפוקי נפגם
יד]
בה האוכל שירי העומר משום לאו
דהא כלה לחיה שבשדה הילכך אין
המזבח שאם ב) חשב להקטיר
נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת
קומץ על גבי מזבח פגום
לו]
דחדש אלא משום שביעית וזהו תימה
והא נתבערו
העומר מתירן
ל] ר)
שסתמו בבול של מלח שלא
טו] חדש בחוצה לארץ ואפילו למ"ד חדש
כולן: ספיחין אסורים. מן הביעור
אם לא יתיר עומר איסור שביעית
לא]
לשמו לכשיתקן המזבח חוזר
בחו"ל לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו
ואילך דיליף מהן לא נזרע ולא נאסוף
איקרי כאן ממשקה ישראל ועוד מאי
ש)
ומקטירו לשמו. הרגמ"ה:
❖
(פסחים נא:)
ט] מתיבות במי שראוי לעבודה
שבתוכה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא א"ה
את תבואתנות) וכי מאחר שאין זורעים
קפריך טריפה נמי תיקרב לז] להתרת
טז]
כו' עד לאפוקי נפגם המזבח
לאו שבתוכה שיאכלו הקרבן של
מהיכא אוספים לימד על הספיחים
טריפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה אלא
נמחק: י] שכולה אסורה מליקה
תוכיח שכולה אסורה ומותרת
שיטה מקובצת (המשך)
טריפה והלא אינו מתיר איסור
שהן אסורים וביעור לב] משתרד
פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותה
יז]
לגבוה מה למליקה שכן
רביעה שנייה דהויא לה כלה לחיה
שביעית ולמה יתיר איסור לח] טריפה:
הדין הרי לך מקרא מן התורה
קדושתה אוסרתה ואם הישבתה
בכך ריש לקיש אמר משום דאיכא למימר
שאסור והס"ד ומה"ד מאי אם
כו' והשאר נמחק: יא] מאי אם:
מה
שבשדה כדתניא עד מתי נהנין ושורפין
מפטם הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר
השבתה הא: כז] הדין להתיר
יב] בשביעית. עומר של שנת
בתבן וקש של שביעית משתרד רביעה
טריפה לעבודה והס"ד:
שביעית יוכיח שאין חדש ואין
לגבוה מפטם גברא הוא אלא פטום הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר
כח] בטריפה שאינה מתרת כלום
מתיר כלום ואסור להדיוט
שניה במסכת תענית הילכך
הס"ד: כט] אסורין. תורת
ומותר לגבוה. הרגמ"ה:
לגבוה מה לפטום הקטרת שכן מצותו בכך מר בריה דרבינא אמר משום
לרבי עקיבא איצטריכא קרא להוציא
שביעית נוהגת בהו וחייבין
יג] תיבות שביעית נמי נמחק:
דאיכא למימר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה לשבת שכן
טריפה: ואפילו למ"ד. במסכת
בביעור מחנוכה ה) שעברה
שכן מתרת ספיחין בשביעית.
ה"ה דהמ"ל שכן מתרת חדש
דהא: ל] מתירן. דהא: לא] מזמן
קדושין בסוף פ"ק : חדש
הותרה מכללה אצל הדיוט במילה אטו מילה צורך הדיוט הוא מילה מצוה
בתבואה שהביאה שליש קודם
הביעור ואילך דיליף מהאי קרא
בחו"ל לאו דאורייתא. ולא חשיב ליה
ראש השנה: יד] בר רבא:
הן לא נזרע: לב] וביעור
היא אלא מה לשבת שכן מצותה בכך רב אדא בר אבא אמר משום דאיכא
טו] מתרת בשביעית חדש:
התבואה שהן אסורין משתרד:
היתר אפילו הכי יש בה רבותא
למימר כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה מה לכלאים שכן
טז] תיבות אי הכי בס"א אינו
לג] שהקרבן נפסל כשקבלו
דמתרת לאו שבתוכה לאו דלחם וקלי
ונמחק: יז] מצותה בכך עיין
פסולין וזרקו את דמו (נמחק
הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית אטו ציצית צורך הדיוט היא מצוה היא אלא
תוס' לקמן דף פ"ד ע"א:
קצת ונ"ל שצ"ל) [ולמה לי]
וכרמל לא תאכלוא) שבתוך מנחה עצמה
מה
יח] מביאין מנחות ובכורים:
מחשבה וי"ל דאי לאו משום
מתרת אפי' לר' עקיבא שאם נאכלו
יט] קודם לעומר. דעומר מתיר
מחשבה משום קבלו [פסולים
במדינה ושתי הלחם במקדש:
לא היה] פסול דאפשר שיחזור
שירים לא יעבור האוכלן משום חדש אלא משום שביעית תאמר בטריפה שאינה מתרת כלום ולמה לי קרא: א"ל רב אחא כו'. דילמא
כ] חטים. וכתיב וביום הבכורים
הכשר ויקבל. תוספות אחרות:
להכי איצטריך קרא סד"א טריפה נמי תקרב כמנחת העומר להתיר לאו שבתוכה שהאוכלה לא יעבור משום טריפה לא תאכל: שכן מצותה
בהקריבכם מנחה חדשה:
לד] מנחת חוטא גליון ול"נ
בכך. שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר תאמר בטריפה שאפשר להביא כשירה: גברא הוא. ומאי מותר לגבוה איכא:
כא] ג)במי שראוי לעבודה.
דלעיל אמרי' בשלמא מנחת
חוטא כו'. תו"ח: לה] עיין
למעוטי אם שחט ישראל או
שבת מותרת לגבוה להקריב תמידין ומוספין: שכן מצותה בכך. שאי אפשר להקריב תמידין ומוספין אלא בו ביום אבל טריפה אפשר בכשירה:
בהשמטות שבסוף המסכת:
אחד מן הפסולין וחשב עליו
לו] דחדש. ולכן פי' כן מדלא
לפגל לא פסלוה במחשבה.
אמר להתיר לאוין שבתוכה ולפי דבריו מנחת עומר של שביעית לא היו שיריה נאכלין ולא נהירא דא"כ קרי כאן ממשקה ישראל אלא
הרגמ"ה גליון: כב] בדבר הראוי לעבודה כו' עד אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה דלברר עון קא אתיא א"נ התם קמח והכא גרש
והאי דפסלה מחשבה כו' גירסת רש"י של מהר"פ: כג] שעורים הוא: כד] סוטה. נוסחא אחרינא דאע"ג דאתיא שעורים אינה באה אלא נראה לפרש דלאו דשביעית לא הי' בה כלל דמקרא מלא דבר הכתוב דבכל שנה ו) התיר מנחת העומר קרינן ושיריה נאכלין ואין בה כי
קמח ומנחת העומר גרש ומנחת סוטה אע"ג דשעורים היא דהוי ליה דבר שאינה ראויה לעבודה דלברר עון קא אתיא אפ"ה אתרבי בה אם לאו דחדש ואותו לא באתה להתיר. תו"ח: עוד שם וזהו תימא דלא מצינו בשום מקום שיהו שירי מנחת של העומר אסורין באכילה
ועוד אם כו': לז] תיקרב להתיר: לח] טריפה. לכך צריך לפרש דמתרת לאו שבתוכה להתירה לאכול השירים מכל וכל מיהו קשה דהוי
מחשבה לפסול דהא כתיב בה היא במנחת קנאות כמו במנחת חוטא דרחמנא קרייה חטאת ובספרים אחרים נוסחא אחריני אפ"ה פסלה
בהו מחשבה והא כתוב בה היא ואתרבו לפסול מחשבה: כה] ד)הבהמות: כו] מה"ד ואם השבתה. אם תמצא תשובה להתיר טריפה מן
ליה למימר לאוין שבתוכה:
א) ב) ג) ד)
ה) ו)