הקומץ
רבה
פרק
שלישי מנחות
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ר' יוסי ד] החורם. חוטמו משוקע כדאמרי' בבכורות חרום
יוסי החורם. פי' בקונטרס חוטמו היה שקוע
כעין חרום
א) ב)
א
ג)
זה שחוטמו משוקע: מצינו ימין שנקרא יד. ולא ה] ילפינן מהכא:
דבכורות ותימה הוא לומר שכינהו
בלשון גנאי
ד)
קצה ב ג
מה ו] (מזוזה) כתיבה בימין. כשכותבין המזוזה בימין דרוב בני אדם אלא על שם מקומו נקרא כן. מ"ר: יד ימינו איקרי. ומדכתיב
ה)
ו)
ויתמוך יד אביו
לא קשיא מידי $ כיון שכבר פירש יד
כותבין בימין אף קשירה נמי עבד קשר בימין ומדקשר בימין מכלל
קצו ד ה
ימינו ונראה דר' יוסי נמי אההוא קא
הנחה בשמאל דאי הנחה ז] על ימין
ז)
ח) ט)
שוב אינו יכול לקושרה בימין: מידכה
סמיך ומשום הכי לא מייתי מידו
רבי יוסי א] החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד
י) כ)
קצז ו
בה'. מדכתיב ד) בה"י ח] כהה משמע
הימנית דמצורע. מ"ר ה) :
שנאמר וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו
ל)
1
מה כתיבה בימין
מ) נ)
לשון נקיבה שמע מינה בשמאל קאמר
אף קשירה
❖
ואידך יד ימינו איקרי יד סתמא לא איקרי ר'
ס) ע)
בימין. בסמוך אמרי' דאיטר
דאין בה כח כנקיבה. ל"א ידכה יד
נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר 2 וקשרתם
כהה עמיא בלא כח: כתנאי. דאיכא
מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו
פ)
וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין
צ) ק)
א
שיטה מקובצת
תנא דיליף שמאל מידכה כרב אשי
והשתא אדם הכותב בימינו ושאר
וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא ור'
❖
ואיכא דלא יליף: לרבות את הגידם.
רוב מעשיו בשמאלו יש להסתפק
א] ר' יוסי החרום ובתוס'
יוסי ב] החורם הנחה דבשמאל מנא ליה
חיצונית גריס ההרס על שם
שאין לו יד ט] דידכה דמשמע יד רצוצה
באיזה מהן יב] מניח תפילין ושמא יש
מקום כמו עיר ההרס [ישעיה
ומקולקלת: אין לו זרוע. שמאל:
לדמותו כשולט בשתי ידיו יג]. מ"ר:
נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן רב
י"ט] או חרס כמו תמנת חרס
תורה אור השלם
אין לו זרוע פטור מן התפילין
ימין של אטר הויא שמאל לדידיה
[שופטים ב]: ב] ור' יוסי
(א)
אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה א"ל ר'
ג]
1. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו
החרום: ג] מידכה. בה"י יד
הואיל ורוב כחו בשמאלו: בשולט
אחרים אומרים ידכה כו'.
אבא לרב אשי ואימא ידך שבכח א"ל מי
כהה א"ל ר"א לרב אשי
יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַים
בשתי ידיו. ששתיהן שוות לו בכח
מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא
ואימא יד שבכח א"ל: ד] ר'
וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתמֹךְ יַד אָבִיו
כתיב בחי"ת כתנאי ידכה בה"י זו שמאל
פליגי . מ"ר: קיבורת. פירש
יוסי החרום: ה] ולא מהכא
לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ
יד] ו)
דכיון דאף בימין נמי שולט הלכך
נפקא א) כדי ליפנא ותיבת
אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:
אחרים אומרים ידך לרבות את הגידם תניא
בקונטרס בדרו"ן וקיבורת הוא
מניחה בשמאלו לפי שהיא שמאל לכל
בראשית מח יז
ילפינן ל"ש: ו] מה מזוזה:
אידך
אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים
2. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ
ז] הנחה הוי על קיבורת ימין:
לשון קבוצת בשר כמו
אדם ואע"ג דלדידיה הויא י] ימין:
ח] תיבת כהה נמחק: ט] דידך
וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
אומר ידכה לרבות את הגידם ת"ר אטר
קבורת. בדרו"ן: היכא. אקדקוד
ב
קיבורא דאהיני ואור"ת דהוא גובה
דברים ו ח
כהה דמשמע יד רעועה
3. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשׂר
ומקולקלת: י] הויא כימין:
מניח
תפילין בימינו שהוא שמאלו והתניא
קאי: רופס. רך כשהוא קטן בן
הבשר טו] שבזרוע שבין בית השחי
יא] מעליא הוא נ"א שנטרף
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדם
שנה: או קום גלי. או עמוד וצא
למרפק שקורין קודא טז] ז) (ואור"ת) לא
מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם
שנולדו לו סימני טריפה כגון
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פּדֹה
ניקב קרום של מוח: יב] מניח
בגלות או קבל עליך שמתא דאחוכי
כדברי המפרשים גובה בשר שבאותו
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם
אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו
ג
תפילין. אי אזלינן בתר
וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמאָה
❖
חייכת בי: עשר סלעים. דחד בכור
עצם שבין היד למרפק דהא
משמע
תנא דבי מנשה על ידך ד זו קיבורת בין
במדבר יח טו
כתיבה הואיל דכתיב
תִּפְדֶּה:
הוא ואית ליה תרי רישי וחשיב כתרין
בכל דוכתי דמצות תפילין
בזרוע
וקשרתם וכתבתם אי לא:
עיניך זו קדקד היכא אמרי דבי רבי ינאי
יג] ידיו ולא כתב כן בעל
חביבין
ואע"ג דיולדת תאומים לא יהיב אלא
כדאמרינן לקמן
התרומות: יד] פליגי
הגהות הב"ח
מקום שמוחו של תינוק רופס $ בעא מיניה
ה
ישראל שסיבבן הקב"ה במצות
תפילין
ה' סלעים כדאמרינן בפ' יש בכור
ובירושלמי משמע דפליגי
(א) רש"י
פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה
דאמר לרבות את הגידם
לנחלה אפ"ה התם הוא
בראשיהן ובזרועותיהן ובפ'
בתרא
שמניח בימינו וכן אמרי'
❖
מהן מניח תפילין א"ל או קום גלי או קבל
דעירובין וקושר
בזרועו
משום דאי אפשר לצמצם אבל הכא
בימינו
בהדיא ב) במכילתא דפליגי:
טו] שבזרוע שהוא למעלה מן
במקום תפילין ואמרינן נמי אין לו
חד הוא ואפשר לצמצם שיצאו כאחד
עלך שמתא אדהכי אתא ההוא גברא א"ל
המרפק שקורין קודא אבל אי
והוי שניהם פטר רחם: שומע אני
זרוע פטור מן התפילין ואותו עצם
איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה
אפשר לומר שהוא במקום
גליון הש"ס
קבוצת בשר למטה מן
אפי' נטרף. נהרג בתוך ל' יום נמי
שבין יד לקודא אינו קרוי זרוע אלא
בעינן למיתב לכהן אתא ההוא סבא תנא ליה
גמ' בעא מיניה פלימו.
המרפק דהא משמע כו'
חייב דאף על גב דכתיב
קנה כדתנן במס' אהלות
וזרוע הוא העצם שבין מרפק
חייב ליתן לו י' סלעים איני והתני רמי בר
ופדויו מבן חדש תפדה אפ"ה
דקחשיב רמ"ח איברים ל' בפיסת יד
לשחי כדתנן בפ"ק דאהלות
חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור
תוס' ד"ה יד כו' כיון
כו' תוס' אחרות: טז] תיבת
3
ח) [ו' בכל אצבע] שנים בקנה שנים
הכא איכא למימר אם לא נהרג
שכבר פירש כו'.
ואור"ת נמחק: יז] בשלמים
האדם שומע אני אפילו נטרף בתוך ל' ת"ל
ו
במרפק אחד בזרוע וד' בכתף ומשמע
הוי חי ל' ובכור מעליא הוא יא]:
(ומיהוי בעצמות) מן הפרק
❖
אך
של הארכובה עד בוקא
בהדיא דההוא דסמוך לכתף הוא זרוע
אך
דאטמא דהיינו כל הירך שני
בפ' האומר משקלי דקתני מכניס ביד עד האציל וברגל עד
שבין הכתף למרפק ומרפק הוא קודא כדמשמע במסכת ערכין
עצמות: יח] שלמה. נ"א
שלמה בחכמתו הרתיח מים
לעזי רש"י
הארכובה ט) קרי לאציל מרפק במתני' וכתיב נמי י) על כל אצילי ידי ומתרגם מרפיקי ידי ומשמע דמרפק ביד כנגד ארכובה ברגל וגם
וכסה אחד מן הראשים ושפך
בכל דוכתי משמע דאציל הוא קודא ולא כפירוש הקונטרס דפירש כ) גבי אוב וידעוני איישיל ובמסכת סופרים תניא לא ישים שני
בדרון [ברדו"ן]. החלק
הרותחים על ראש השני
❖
מחמת צער הרותחים צעק
הבשרני של הזרוע.
אציליו על הספר וזהו הקודא שדרך להשען עליו עוד אמרי' בפ"ב דזבחים ולא יחגרו ביזע שאין חוגרין במקום שמזיעין ולא למטה
בשני ראשים אמר שלמה
ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא כנגד אצילי ידיהן והיינו כנגד הקודא ששם דרך לחגור ולא כנגד איישיל דאדרבה שם מקום זיעה יותר
ש"מ דתולדה אחת לשתי
ל)
ובפרק המפלת דאמרינן גבי ולד במעי אמו ושני אציליו על ברכיו ומהא דכתיב בירמיה שים נא בלויי הסחבות תחת
הראשים ואין נידון אלא
מוסף רש"י
כאיש אחד: יט] וקשה לר"ת
אצילי ידיך לא קשיא מידי מ) ולפי שהיה אוחז בחבלים בידיו ומשים תחת הקודא בלויי הסחבים שלא יזיקו לו והא דתנן גבי שבת נ) המוציא
זו קיבורת.
הדא דהל"ל נהרג בהדיא
בפיו ובמרפיקו אפשר שיתן אדם גרוגרת כנגד אותו פרק של קודא מבפנים וכופף ידו על כתיפו שלא תפול הגרוגרת ויוציאנה והא דתנן
ולמה שינה את לשונו לומר
(עירובין צה:) פדה תפדה.
נטרף ועוד דמה ענין זה למי
בפ' ד' מיתות בעל אוב זה פיתום המדבר בשחיו ובגמ' תניא בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו משמע
שיש לו שני ראשים. תוס'
דאציל הוא בית השחי צריך לומר דמאי דשייר במתני' פירש בברייתא וכמו שהוסיפו בין הפרקים היינו פירקי אצבעות כך הוסיפו אצילי
(בבא קמא יא:) בכור
אחרות:
שנטרף.
ידיו שהוא מרפק קודא בלע"ז כדפרישית ומדקדק ר"ת מההיא דערכין דמשמע התם דמדאורייתא ידך זו קיבורת אבל בנדרים
ת"ל אך
(שם)
א) ב)
הלך אחר לשון בני אדם ועד מרפיקו הוא דמיקריא יד משום דקיבורת לא הוי בכלל ועוד מדאמרינן בשמעתין שתהא שימה כנגד הלב
חלק.
והיינו כנגד הדדים כדאמרינן במועד קטן הספד על הלב כדכתיב על שדים סופדים ומההיא דערכין קשה לדברי המפרשים בפ'
כל הבשר לחולין עד הפרק הוא פרק שלישי של האצבעות עד חיבורן לפיסת ידים ולתרומה כל היד ולקידוש ידים ורגלים עד
הפרק דהיינו קודא והכי איתא בספר הזהיר ולא יתכן כדמוכח ההיא דערכין דקודא היינו שיעורא דנדרים עוד ראיה מדתנן בפ'
הזרוע איזהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד הכף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק האמור בשלמים יז] מן הארכובה
(שם) אך
ס)
ע)
הפרק של הארכובה עד בוקא דאטמא עד הירך דהיינו שני עצמות בעצם האמצעי ועצם של קולית ר' יהודה אומר מן הפרק של
חלק.
הארכובה עד סובך של רגל והוא עצם האמצעי המחובר לקולית ולאותו פרק קרי סובך של רגל כך פירש שם בקונטרס ומיהו אין ראיה
(עירובין קה. פסחים ה. שם
מזרוע דבהמה לזרוע דאדם דהא שוק דאדם נמי לא הוי כשוק דבהמות דתנן באהלות ב' בשוק חמשה בארכובה וא' בירך אלמא קרי שוק
עא. שבועות יג.)
עצם המחובר לרגל ויתכן לר' יהודה נמי היינו שוק דבהמה פ) ויש מפרשים דסובך של רגל דקאמר ר' יהודה היינו פרק הסמוך לרגל
דהיינו איסתוירא קבילי"א בלע"ז וכן משמע בתוספתא דמסכת ידים דקתני שיעור שבקידוש ידים עד הפרק וברגלים עד הסובך והיינו עד
הפרק דקאמר במסכת ערכין ובירושלמי דמצות חליצה נמי מוכיח כן דקאמר גבי חליצה כיני מתני' בקשור מן הארכובה ולמטה כשירה
אבל מן הארכובה ולמעלה פסולה ופריך והכתיב ורחצו בני אהרן את ידיהם ואת רגליהם ותנן עלה ביד עד הפרק וברגל עד
הסובך והיכי אמר כך שנייה דכתיב מעל רגלו מעתה אפילו מן הארכובה ולמעלה תהא כשירה שנייה צ) (היא) דכתיב מעל רגלו
ולא מעל דמעל רגלו משמע דקרי סובך לפרק הסמוך לרגל. מ"ר ק) :
מקום שמוחו של תינוק רופס. הוא הדין הסמוך למצח כדמוכח לקמן מקום הראוי לטמא בנגע א' ואמרינן בעירובין מקום
יש בראש שראוי להניח שם שני תפילין. מ"ר: או קום גלי כו'. בעולם הזה ליכא אבל יש במדרש אשמדאי הוציא מתחת
קרקע אדם א' שיש לו שני ראשים לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכיוצא באשתו בראש אחד וכשבאו לחלוק
בנכסי אביהם מי שיש לו שני ראשים שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה יח]. מ"ר: שומע אני אפי' נטרף בתוך ל' יום. פירש
בקונטרס נטרף נהרג יט] וקשה לר"ת דממתני' הוה ליה לאקשויי דתנן בבכורות מת הבן בתוך ל' יום האב פטור מחמש סלעים
דאמר
עולא א"ר
אלעזר
בכור
שנטרף בתוך ל' יום
אין פודין אותו מאי
קמ"ל
מתני' היא
ועוד קשה דבפ"ק
דבבא קמא
ומיהו