לז:
הקומץ
רבה
פרק שלישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אך חלק. אך פדה תפדה והאי נמי כנטרף דמי שהרי לא
ומיהו ההיא איכא לשנויי דנהרג איצטריכא ליה דהוה אמינא דווקא מת
א)
קצח א ב
ב) ג)
יחיה: בגולגולת תלא רחמנא. לפדיון בכור דכתיב חמש
מעצמו דמוכח מילתא דנפל הוא וכן פירש שם בקונטרס דמת מעצמו
ד)
לא איצטריכא ליה דאין פודין דהא כתיב ופדויו מבן חדש
שקלים לגולגולת והאי אית ליה תרי ואי משום אך חלק השתא מיהא
ה) ו)
קצט ג
לא מית: גובה. קיבורת דהוא אצל הכתף: ידך ממש. כף: מה
תפדה אבל נהרג איצטריכא ליה לאשמועינן דלא אמרינן דאי לא
ז)
להלן בגובה שבראש. כדילפינן לקמן
קטליה הוי חיי ולאו נפל הוא ולפרקיה
ח)
ט) י)
מקראי: ולא לאחרים לאות. שלא
וקשה לפירושו דופדויו מבן חודש גזירת
אך חלק שאני הכא דבגולגולת תלא
1
כ) ל)
ר ד
יראו החוצה ואי בכף מיתחזי
הכתוב הוא ולא לאפוקיה מתורת נפל
רחמנא אמר מר ידך זו קיבורת מנלן דת"ר
מ) נ)
ס) ע)
לכ"ע: קיבורת כנגד הלב היא:
אלא אפילו קים ליה בגויה שכלו לו
(א)
על ידך זו גובה שביד אתה אומר זו גובה
2
פ) צ)
רא ה
הוה ציריא בידיה. מכה היתה לו אצל
חדשיו אע"ג דמהכא נפקא דכל ששהה
רב ו
שביד או אינו אלא על ידך ממש אמרה
הקיבורת ונקרע חלוקו שם כדי שלא
ל' יום באדם אינו נפל מידי דהוה אבן
ק)
תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש
רג ז
תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך
שמנה ימים דבהמה דילפינן מינה
ר)
מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה
❖
הקריעה: במקום לך לאות איתמר.
דאינו נפל אע"ג דגזירת הכתוב כי קים
ש)
שביד רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא
מקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים
לן בגוויה שכלו לו חדשיו כדמוכח
❖
ת)
דהיינו קבורת ולעולם אם נקרע שרי:
בפ"ק דראש השנה דאין מונין
אומר והיה לך לאות לך לאות ולא
א]
2
תורה אור השלם
בין עיניך ו] ממש. בגובה ז) עיניו:
כ]
לו אלא משעת הרצאה ועוד אמרי'
לאחרים לאות ר' יצחק אומר אינו צריך
1. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
הגהות הב"ח
שעושה קרחה. ז] [שיש בו] שער
בפרק יש בכור גבי
הרי הוא אומר ושמתם את דברי אלה על
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדם
3
(א) רש"י
פודה את בנו בתוך שלשים יום ונתאכלו
ואם מורטו עושה קרחה: יד בנגע
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פּדֹה
לבבכם וקשרתם שתהא שימה כנגד הלב
א
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם
המעות בתוך ל' יום אין בנו פדוי עוד
א' שער לבן וראש בנגע א' שער
ח)
נגד הלב (ב) ד"ה
וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמאָה
ר' חייא ב] ורב אחא בריה דרב אויא מכוין
צהוב דכתיב בפרשת נגעים גבי
אמרי' בירושלמי בפ"ק דקדושין גמרא
במדבר יח טו
תִּפְדֶּה:
ומנח ליה להדי ליביה רב אשי הוה יתיב
לכנפיה
2. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ
ח] ראש וזקן בעיט) שיער צהוב לטמאו
בהמה גסה ניקנית במסירה ק) רבי
(ג) ד"ה
וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן
❖
קמיה דאמימר הוה ציריא בידיה וקא מתחזיין
יהודה אמר שאל רבי אלעזר בכור
אלמא מקום שער מטמא י) (בשער
דליכא שלשה מצות
תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפיךָ כִּי בְּיָד
תפילין אמר ליה לא סבר לה מר לך לאות
צהוב): לאפוקי בין עיניך דאיכא.
שנטרף בתוך ל' יום א"ל דומה לו כמי
חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצרָיִם:
שמות יג ט
שער דגבות עינים ואיכא בשר ובעי
שמת ופטור מחמש סלעים של בן ואי
ולא לאחרים לאות אמר ליה במקום לך
3. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלּה
מוסף רש"י
תרתי שער לבן בבשר ושער צהוב
בנהרג מאי שייך למימר כמי שמת
עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשׁכֶם
לאות איתמר גובה שבראש מנלן דת"ר
ב
שתהא שימה כנגד הלב.
וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל
במקום שער: מאי בינייהו. מ"מ בין
ומפרש ר"ת דנטרף כא] היינו דנעשה
בין עיניך זו גובה שבראש אתה אומר זו
יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין
טריפה אע"פ שחיה יותר מל' יום
למר ובין למר בעינן ד' ציצית כדכתיב
דברים יא יח
עֵינֵיכֶם:
גובה שבראש או אינו אלא בין
עיניך ממש
4. בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם
על ארבע כנפות כסותך:
וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ
נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן 4 לא
סדין. דפשתן בציצית בתכלת דעמרא
ר)
דכל יתר כנטול דמי. מ"ר :
כ)
קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת:
❖
מה להלן במקום הראוי ליטמא
(ברכות יג:) מה
תשימו קרחה בין עיניכם למת מה להלן
דברים יד א
הוא איכא בינייהו לת"ק דאמר מצוה
להלן בגובה שבראש
בגובה שבראש מקום שעושה
קרחה אף
בנגע אחד כו'. וא"ת אי מה
אחת הן הלכך אי חסר סדין ציצית
מקום שעושה קרחה.
שיטה מקובצת
להלן במקום בשר אף כאן במקום
אחד ליכא מצוה והוו להו אינך כלאים
כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה
ולרבי ט] ישמעאל לא הוו כלאים דהשלש
בשר כגון פדחתו. מ"ר ש) :
ר' יהודה אומר אינו צריך אמרה תורה הנח
א] לך לאות ולא לאחרים
האי מאן דחייטיה לגלימיה לא
לאות ומפיק יד ממש שאינו
שנשארו שלשה מצות הן: בעלת חמש.
תפילין ביד הנח תפילין בראש מה להלן
מכוסה ועדיין אינו ידעינן
שחתך מקרן הא' באלכסון והוו בה
עבד כלום דכמאן דשריה
(קידושין לו.)
מהכא אם הוא קיבורת
במקום הראוי ליטמא
בנגע אחד אף כאן
היוצא בטלית וכו' חייב
ת)
[דמי]. פירש בקונטרס בלשון אחר
שני קרנים ותנא לקמן בהתכלת
למעלה מן המרפק או למטה
במקום הראוי ליטמא בנגע אחד לאפוקי
חטאת.
מן המרפק שגם הוא מכוסה
טלית בעלת חמש חייבת
שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב
בבגדים אלא אדרבי יצחק
בין עיניך דאיכא
בשר ג] ושער דאיכא שער
בציצית ויליף מריבויא דאשר תכסה
לאיתנה אפ"ה לא עבד כלום ולא
סמיך דאמר שתהא שימה
כנגד הלב: ב] רבי חייא
לבן ואיכא נמי שער צהוב: ארבע ציציות
כב] היה לו לפרש כן דלקמן בפ' התכלת
בהל) לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר
בריה דרב אויא: ג] בשר
מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת:
תניא טלית כפולה חייבת
ארבעה דוקא למצוה אחת וכי רבי
ואיכא שיער: ד] בינייהו.
(שבת קלט:) שדוחה
ס"א למ"ד מצוה אחת אי
בציצית ורבי שמעון פוטר ושוין שאם
רחמנא בעלת חמש להטיל י] ארבע
מאי בינייהו אמר רב יוסף סדין בציצית איכא
את ל"ת שבתורה.
איפסקא חדא הנך הוו להו
כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף
כפלה ותפרה שחייבת אלמא שחייבת
(ברכות יט:)
בינייהו רבא בר אהינא אמר טלית בעלת
כלאים ולמ"ד ד' מצות לא
(רב אדא) [רבא בר אהינא]
חמישי ומצות ציצית בד' כנפות ולר'
במקום הכפילות להטיל שם ציצית
חמש איכא בינייהו רבינא אמר דרב הונא
ד]
אמר כו' למ"ד מצוה אחת
ישמעאל דאמר ארבעתן מ) [ארבע]
ולא אמרינן כמאן דשרייה דמי
כיון דרמא ליה ארבעתן לא
איכא בינייהו דאמר רב הונא ג היוצא בטלית
מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש
ויועילה ציצית שבקרנותיה:
צריך למ"ד ארבע מצות הן
שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת
צריך רבינא אמר כו' מ"ד
נמי להטיל (ב) לכולהו רבייה דהא כל
הדרן עלך הקומץ את
(שבת פא:)
ארבע מצות לית ליה דרב
❖
אמר רב שישא בריה דרב אידי האי מאן
ד
חד מצוה באנפי נפשה : דרב
סליק פרק הקומץ
יא]
הונא ומ"ד מצוה אחת אית
המנחה
ליה דרב הונא ורש"י לא
דבצריה לגלימיה לא עביד ולא כלום שוייה
הונא איכא בינייהו כו'. וכ"ע אית
פי' כן: ה] ולית הלכתא
להו דרב הונא מיהו הטיל לשלש ולא
טלית בעלת חמש אמר רב משרשיא האי מאן דצייריה לגלימיה לא עבד
כר"י ונפקא מינה לכל הני
ה
שיטה מקובצת (המשך)
נפקותא דאמרן לעיל ואם
לד' לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה
ולא כלום מאי טעמא דכמאן דשרייה דמי ו ותנן נמי כל חמתות הצרורות
נפסק בשבת אחת מן הציצית
כלום לפוטרה מן הציצית
וחייב חטאת דהוו להו ציצית משוי
אע"ג דבחול אסור ללובשו
וכמאן דשייריה דמי ובת
טהורות חוץ משל ערביים אמר רב דימי מנהרדעא ז האי מאן דחייטיה
בשבת מותר ללובשו שהרי
[ד'] כנפים היא שהרי סופיה
ולרבי ישמעאל יב] נ) (נהי ד)הויא
לגלימיה לא עבד ולא כלום אם איתא דלא מיבעי ליה ליפסוק ולישדייה:
כבוד הבריות הוא להיות
לחזור לתחלתה: טז] דכמאן
מצוייצת כהלכתה דג' מצות (מיהא)
יג] ס)
מעוטף בטליתו דבחול דוקא
דשרי דמיא: יז] לפסוק לאותו
רבי ישמעאל
אומר ארבעתן ארבע מצות: אמר רב יהודה אמר
אמר רחמנא גדילים תעשה
כפל ולישדייה ואח"כ יתלה
איכא ואינו פסול ודרב הונא בעשויה
לך על ארבע כנפות כסותך
הציצית ל"א ועיקר האי
שמואל הלכה כרבי ישמעאל ה] ולית הלכתא כותיה רבינא הוה קא
בפסול (דהאיכא שלשה מצות):
(ג) ע)
בזמן שהוא בר עשייה אבל
מאן דחייטיה לגלימא כפל
אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא איפסיק קרנא דחוטיה
דבצריה לגלימא. שחתך אחד מן
יד]
בשבת שאינו בר עשייה אינו
הכנפות כאלו הם מקוצצות
מוזהר ואין לומר דמוזהר
ותפר הכפלים של שניהן
ולא אמר ליה
ולא מידי כד מטא לביתיה אמר ליה מהתם איפסיק א"ל
הקרנות חתיכה כגון פגימה דנראין
הוא שלא ללבוש ד' כנפות
אפ"ה לא עביד ולא כלום
כשני קרנים: לא עבד כלום. לפוטרה
אי אמרת לי מהתם שדיתיה והא אמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה
בלא ציצית דע"כ אינו מוזהר
להפקיעה מן הציצית דכל
על הלבישה אלא מצווה
כמה דלא פסק להו חשובין
מן הציצית: שוייה טלית בעלת ה'.
את לא תעשה שבתורה תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא
על העשייה וראיה לדבר
הן מן הטלית ובעלת כנפים
וחייבת: האי מאן דצייריה לגלימיה.
מפרק האשה רבה דפריך גבי
היא דאם איתא דלא מבעיא
בלאו
סדין בציצית דפטור מדרבנן
ליה לצורך לפסוק ולשדייה
שהיתה טליתו ארוכה וכפלה ותלה
גזירה משום קלא אילן וכי
אבל השתא מדלא פסק להו
הציצית בקרנות הכפל אף על גב שצררה ודיבקה שלא תחזור לאיתנה לא עבד כלום דסופו להתיר ולחזור לאיתנה ונמצאו ציצית
יש כח ביד חכמים לעקור
שמא מבעיא ליה ועדיין מן
דבר מן התורה ומשני שב
הטלית הן וללישנא קמא
באמצעיתה ואנן כנפות בעינן הלכך מהשתא כמאן דשרייה דמיא טו]: כל חמתות. נודות הצרורות שאין שוליהן תפורין אלא צרורין
ואל תעשה משום גזירה
קשה דתניא בפרק התכלת
טהורין דאין מקבלין טומאה דרואין כאילו ניתר הקשר וליכא בית קיבול והוי ככלי הנקוב במוציא רימון: חוץ משל ערביים. דדרכן
דקלא אילן ואם היה מוזהר
ושוין שאם כפלה ותפרה
בכך: האי מאן דחייטיה לגלימיה. שכפל לטליתו כדפרישית ותפרה שלא תשוב לאיתנה ואפ"ה לא עשה כלום דכמאן דשייריה דמיא:
שלא ללבוש טלית של ד'
שחייבת: יח] שבת שהיו
פ)
טז]
כנפות בלא ציצית הוי קום
דורשין: יט] דחוטים. דמר
אם איתא דלא מיבעיא ליה. אם ארוכה היא לו ואינה צריכה לו ארוכה כל כך יז] לפסוק אותו כפל ולישדייה ואחר כך יתלה
עשה: ו] עיניך ואשמועינן
בר רב אשי עם הציצית ולא
הציצית : הלכה כרבי ישמעאל. וכי הנך שינויי דאמרן לעיל מאי בינייהו: שבתא דרגלא. שבת שדורשין בהילכות הרגל כדקיי"ל
צ)
יח]
בגובה ותיבת ממש נמחק:
ידע ולא אמר ליה רבינא ולא
ז] קרחה שיער ותיבות שיש
מידי הס"ד ומה"ד מהתם
שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום: איפסיק קרנא דחוטייט] . ציצית דמר בר רב אשי: מהתם. דאיפסיקא:
בו ל"ש: ח] גבי נתקי ראש:
איפסוק בר"ה הס"ד ומה"ד
שדיתיה.
הייתי משליכה מעלי דלית הלכתא כרבי ישמעאל
אלא כתנא קמא וכיון דחסרו אין בה מצוה והויא כמשוי:
ט] ישמעאל דאמר כל אחד
אי אמרת לי מהתם דאיפסק
ואחד מצוה בפני עצמה לא
הס"ד: כ] ועוד מאי רבותא
בלאו
הוו כלאים דמ"מ דהשלש
אתא לאשמועינן דאם הוא
שנשארו שלשה מצות הן ואינן כלאים: י] להטיל לד': יא] נפשה היא: יב] תיבות נהי ד' ל"ש: יג] מצות מיהא איכא ואינו משוי ורב הונא
נהרג תוך שלשים דאינו נפדה פשיטא דאפי' חי הרבה ופדאו תוך שלשים אינו פדוי דהא תוס' אחרות: כא] היינו דנולד בו סימנים והיינו דומה
מיירי בעשויה בפסול הס"ד והשאר נמחק: יד] שחתך. באחד מן הקרנות חתיכה כמין פגימה נ"א באלכסון דנראין תיבת כגון נמחק:
בדומה ותיבת דנעשה נמחק: כב] היה לו לפרש ויש לחלק בין האי דחייטיה לגלימא לההיא דלקמן מיירי דההיא דלקמן כגון טלית
טו] דמיא ל"א ועיקר האי מאן דצייריה לגלימיה קרנות טליתו כפל וקשר ודומה כאלו קצצן ואין לה כנפות להפקיעה מתורת ציצית לא עביד
כפולה לשנים ואין עתיד להתירה כלל אבל הכא לא כפל כי אם הקרנות ועתיד להתירן דאם איתא דלא מבעיא ליה לשדייה תוס' אחרות: