לח:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
אילימא חיסר מצוה דלבן. והוי כאילו לא נתנו לגמרי אמאי יצא הא
חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת. תימה
א)
ד א
לרבי עיכובי מעכבא ומתני' כרבי אוקמא לה: חיסר מצוה. מצות
דאיפכא הוה ליה למימר דמצות לבן עבד אבל מצות
ב) ג)
ה ב ג
הקדמה: ועשה מצוה. דהאיכא לבן ותכלת: תכלת דאין מעכבת
תכלת הנעשית שלא כהלכה חיסר וי"ל דמשום מתניתין נקט הכי
ד) ה)
לבן מאי היא. דמשמע אם
הקדים לבן ז] ומאי עיכוב איכא למימר:
הלבן אינו מעכב התכלת פירוש אינו
מעכב כלל
התכלת שקידם:
❖
ו)
ו ד
לרבי עכובי מעכב. פירש
איתמר נמי. ח] מתני'ה) דקתני [תכלת
ז)
ח) ט)
בקונטרס וכדרבי בעינן
וכו' איירי להקדים] ואיבעיא ליה
ו)
אילימא חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת
שיטה מקובצת
לאוקמה ותימה דמשמע דלרבנן ניחא
נמי תכלת דאין מעכב לבן מאי היא:
לרבי עכובי מעכב אהדדי אמר רב יהודה
א]
אריוך. לשון מלך כמו
ואם כן למסקנא לא נצטרך לתירוץ
א] לרבי עכובי מעכבי אהדדי
אמר רב שחיסר מצוה ועשה מצוה ומאי
[כלומר] כיון דאמרת חיסר
גור אריה יהודה להכי קרי לשמואל
רב יהודה ולא מיסתבר הכי מיהו
י)
מצוה דלבן והוי לבן כמאן
חיסר מצוה דלא עבד מצוה מן המובחר
אריוך דקיימא לן הלכה
למסקנא נמי מצינו למימר דבעי
דליתא גם התכלת לרבי
התינח לבן דאינו מעכב את התכלת
כ)
לאו כלום היא משמע הא
כשמואל בדיני כי היכי דדינא דמלכותא
לאוקומי מתניתא כרבי אי נמי י"ל דכל
ל) מ)
לרבנן ניחא ולפרש"י דמתני'
תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא ב] אמר
דינא: (א) להכי ז) נקיט סדין משום
שכן לרבנן דקשה טפי אמאי חיסר
נ) ס)
דכי לית ליה תכלת צריך
רמי בר חמא לא נצרכא אלא לטלית שכולה
לעשות ד' חוטין של לבן
דלבן הוא: מידי צבעא גרים. אפי'
מצוה הא לא מעכבי אהדדי:
ואין למעט מנין החוטין
לא נצרכא אלא לסדין בציצית.
כולה תכלת נמי מצוה להקדים לבן
תכלת איתמר נמי אמר ליה לוי לשמואל
לרבנן נמי תיקשי דכיון דלבן
ע) פ)
תימה אמאי נקט הכי לינקוט
לתכלת הואיל ורוב טליתות לבנות
כמאן דליתיה (דאיכא) [דמי]
ט]
אריוך לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת
❖
חוטין דתכלת לאו כלום
טלית צמר בציצית יט] ויש מפרשים
הן לבן קא גרים ולהכי כתיב תכלת
לי להא מילתא התכלת אינה מעכבת את
נינהו: ב] תיבות אמר רמב"ח
דווקא תכלת לא הוי מין דסדין משום
אחר הכנף דלעולם יהא המאוחר:
כו' שכולה תכלת נמחק:
הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת מאי
ג] לסדין בציצית לאו דוקא
הגהות הב"ח
איגרדם. נפסקו החוטין של ציצית:
דהוו כלאים גביה אבל צמר ותכלת
י]
וה"ה בשאר טליתות לבנים
היא אמר ליה לא נצרכא אלא ג] לסדין
גרדומין. היינו שיריה שנשתיירו לאחר
הוי מינו ולבן נמי דתניא לעיל מפשתן
(א) רש"י
והכי נמי מסתברא דבסמוך
בציצית דמצוה לאקדומי לבן ברישא מ"ט
לא מצי לאוקמא רישא
שנפסקו: כדי יא] לענוב כל. החוטין
הוי וקשה דאם כן מאי קשיא ליה תינח
❖
לסדין בציצית
דמתני' דתכלת אינה מעכבת
הכנף מין כנף ואי אקדים תכלת ללבן לית
אלימי.
אהדדי דהיינו שיעור גדול:
לבן אינו מעכב התכלת אלא תכלת
את הלבן אלא בטלית שכולה
תכלת אלמא בשאר טליתות
לן בה תינח לבן דאינו מעכב את התכלת
עבים: דאי הוו קטיני. דקים הוו
אינה מעכבת את הלבן מאי ניהו ומאי
מצוה לאקדומי לבן ברישא
שיטה מקובצת (המשך)
מיענבי דארוכין הן כ"כ אבל מפני
פירכא הא נמי משכחת לה דהא תכלת
תכלת דאינה מעכבת את הלבן מאי היא
כמו שמפרש הכנף מין כנף
עוביין הוו יב] קטנים לענוב: כל
וסתם טליתות לבנים הי':
ט] לבן כדקתני ברישא
וצמר חד מינא הוי ואינה מעכבת חוטי
אמר ד] ליה רמי בר חמא לא נצרכא אלא
ד] תיבת ליה נמחק: ה] מידי
דלעיל ומצוה להקדים לבן
שכן. דכשרין דהואיל ואילו הוו דקים
לבן אי נמי חוטי פשתן למאי דפשטינן
לטלית שכולה תכלת דמצוה לאקדומי
ציבעא גרים. תימה מאי
לתכלת כו' טליתות לבנות
לקמן חוטי פשתן פוטרין
כל כך כשרים דהא ארוכין הן כדי
יג]
קאמר אה"נ דציבעא גרים
הן ומין כנף הס"ד והשאר
תכלת ברישא דהכנף מין כנף ואי אקדים
דהא לקמן קאמר טלית
נמחק: י] נפסקו הפתילין של
בשל צמר לכך נראה כפי' הקונטרס
עניבה כל שכן כשהם עבים דמינכרא
אינו פוטר בה אלא מינה
ציצית: יא] כדי לענבן כל
לבן ברישא לית לן בה אמר רבא ה] מידי
מצותיהן טפי: ומאן תנא דפליג
דלהכי נקט סדין דפשיטא דהוי לבן
יד]
ופרש"י אינו פוטר לשם
שמונה: יב] עוביין הוו קשים
ציבעא קא גרים אלא אמר רבא לא נצרכא
לבן אלא מינה אם אדומה
למיענבי הס"ד: יג] דקים
עליה דרבי. הנך חכמים דאמרי
י) ולבן של צמר הוה כ) מצטרף לפשתן
הוי כשרים: יד] דמינכרא
היא יטיל בה שני חוטין
טפי: מידי ציבעא קא גרים.
אלא לגרדומין דאי איגרדם תכלת וקאי לבן
לעיל אין מעכבין זה את זה: מטיל
מצותייהו טפי: טו] תכלת
אדומין ושני חוטין תכלת וכן
כשר צריך לקשור על כל
שאר גוונים אלמא בציבעא
לבן. כל הד' חוטין: ש"מ. מדאמרי
משמע שרוצה בקונטרס לפרש משום
ואי איגרדם לבן וקאי תכלת לית לן בה דאמרי
חוליא וחוליא מפרש לקמן
תליא מילתא וי"ל דה"פ
דקרא ברוב טליתות איירי שהן לבנות
בני רבי חייא גרדומי תכלת טו] כשרים
בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרין וגרדומי
כשיקדים חוט של גדיל שלש
מידי ציבעא גרים אפי' כולה
א
פעמים צריך לעשות קשרים
תכלת נמי מצוה להקדים
אמאי הא כיון דנפסק קצתח) טז] הגדיל
ואינן צבועות תכלת וכיון דכתיב הכנף
אזוב כשרין וכמה שיעור גרדומין אמר בר
דאי ס"ד אין צריך לעשות
לבן מדקתני בברייתא דלעיל
משתרי ההוא קשר שבסוף הגדיל וכיון
מין כנף הוי כאילו כתב בהדיא תן שני
קשר אלא למטה לסוף הגדיל
מצוה להקדים לבן לתכלת
המדורי אמר שמואל בכדי לענבן איבעיא להו
דמשתרי ההוא קשר משתרי הגדיל
חוטי לבן תחילה ואח"כ פתיל תכלת
הא דאמרי בני רבי חייא
הואיל ורוב טליתות לבנות
יז]
כדי לענבן לענבן כולהו בהדדי או דלמא כל
גרדומי תכלת כשרין (בהדי)
הן וכן פרש"י ונפקא מינה
ואין שם גדיל כלל אלא ש"מ יש קשר
וצריך לומר דסתם טליתות שלהם היו
אמאי: טז] קצת מן הפתיל
במה שפרש"י לקמן אינו
חד וחד לחודיה תיקו בעי רב אשי אלימי דלא
ג
בכל חוליא הלכך כי משתרי ההוא
גם משאר מינים דרבא הוא דדריש
הסמוכים לגדיל משתרי:
פוטר אלא מינה דהשתא
יז] משתרי כל הגדיל ואין
שאין לנו תכלת מ"מ צריך
מיענבי ואי הוו קטיני מיענבי מאי אמר ליה
קשר מתקיים הגדיל בשאר קשרים:
לקמן מדכתיב הכנף מין כנף דשאר
שם גדיל כלל ואמאי כשרים:
לצבוע הציצית מצבע הטלית
רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל שכן
עילאי.
היינו ההוא קשר תחתון
מינים במינם פוטרין ומיהו תימה אם
ד
יח] ובגרדומין דזקפי הוו
ור"י מפרש פי' אחר לקמן
איהו עליון ורבא לית ליה הא
טלית אינו פוטר אלא מינה
דמלמטהלמעלהקחשיב ועוד דבגרדומין
היו רגילים בטלית של צמר נהי
דמינכר מצותייהו ומאן תנא דפליג עליה
דפרשה לעיל דבעי גרדום
כדאמר רבא לקמן כתיב
קא מיירי בשמעתין ובגרדומין
דלא איירי קרא באותו שהוא צבוע
דרבי האי תנא הוא דתניא רבי יצחק אומר
שיעור עניבה: יט] בציצית
הכנף מין כנף וכתיב צמר
גליון וי"מ ולכך נקט סדין
ופשתים הא כיצד צמר
יח] ט) מוקפין הוו איהו עליון:
תכלת מכל מקום איירי בצבוע בצבע
משום ר' נתן שאמר משום רבי יוסי הגלילי
ולא בטלית צמר לבנה
ופשתן כו': מידי ציבעא
דלמא דמצוה לאקדומי בלבן כו'
אחר כי היכי דדרשינן כלך ושיראין
גרים וכו' פי' הצבע של
שאמר משום רבי יוחנן בן נורי אין לו תכלת
וסיריקין וחוטי תכלת הוי טפי מינא
תכלת שבטלית גרים להקדים
לפי דתכלת הוי שפיר מינה
מטיל לבן אמר רבא שמע מינה ו] צריך לקשור על כל חוליא וחוליא
תכלת ללבן כיון דאיירי
לטלית צמר דאטו ציבעא
דידיה מחוטי פשתן וא"כ לישני הכי
ברוב טליתות שהן לבנות
גרים לה כדפריך לקמן וקשה
דאי ס"ד לא צריך הא דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרין
דכי מקדים לבן של פשתן בטלית צמר
ומין כנף שהוא לבן קודם
דעדיין לא ידע הך פרכא
לתכלת לעולם יש לנו לומר
ועוד דלקמן ניחא דרוב
וגרדומי אזוב כשרין כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כולה
לית לן בה ויש לומר כיון דקרא על
שהתכלת מאוחר ואין לפרש
טליתות לבנים וזה צבוע
דלמא
כרחין לא איירי בצבוע תכלת דהא
מידי ציבעא גרים להיות
פריך שפיר אטו ציבעא גרים
נקרא מין כנף וירצה לומר
אבל הכא גבי תכלת יש
כתיב מין כנף וכתיב פתיל תכלת
דאפי' בטלית של תכלת
לנו לומר דציבעא גרים לכך
אלמא תכלת לאו מין דכנף הוי ואע"ג דמ"מ הוי מינו טפי לא חשיב מידי דהא לא הוי בכלל מין כנף דקרא ועוד יש לפרש דצביעה
נקרא לבן מין כנף לפי
נראה דנקט סדין דמסתמא
שהקדים הכתוב הא ליכא
הוא לבן ואי נקט שאר
דלאו מצוה לאו מידי היא ותו דתניא לקמן טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן ופירש בקונטרס
למימר דהא אמרינן לקמן
טליתות היה לנו לפרש
פוטרין בה לשם לבן דכיון דמין כנף [ליכא] לקיומי אין לך לחזור אחר לבן אלא שיהיו בה שני מינין משמע דטלית לבנה בעי לבן ובאידך
טלית אין פוטר בה אלא
לבנה. תו"ח: כ] משמע
מינה ופי' מין צבע ירוק
דמ"מ בעינן שישארו או
ברייתא דתניא טלית אין פוטר בה אלא מינה פירש בקונטרס אם אדומה יטיל בה חוטין אדומין ושני חוטין תכלת אלמא ציבעא
לירוק ואדום לאדום. תו"ח:
התכלת או הלבן שלימים
גרים ולפי תירוץ ראשון ניחא דציבעא הוי חד מינא בר מתכלת וי"ל דמדרבנן הוי אי נמי יש לומר שם בע"א:
ו] צריך לקשור על כל
ואי: כא] שמא פי' דשמא הן
אלא לגרדומין וכו'. משמע דאי אגרדום כולהו מיפסלי ואור"ת דעכשיו שנותנין ד' חוטין ב' משום לבן וב' משום תכלת וכופלן לשמונה
כ]
חוליא לאו דוקא אלא
שלשתן מצד אחד ובצרי להו
מלבד קשר שאחר הגדיל
ששה דלדידהו ודאי איכא
צריך ליזהר דאם נפסקו שלשה מן החוטין כא] שמא הם משלשה חוטין ונמצא שלא נשארו ב' חוטין שלימין ויש לדקדק קצת דסוגיא זו
שהוא נקרא קשר העליון
היכרא שהיו משני צבעים
כרבי אתיא דהשתא הוי מצוה אחת והלכה כרבי מחבירו אבל לא מחביריו וכ"ש מרבו ורבי יוסי הגלילי רבו היה ואהא סומכין
לפי שאדם מגביה ידו עם
וידוע שאחד מן הצבעים
ציציותיו וצריך קשר אחר
קיים אם כן אינם מצד אחד.
שאין לנו תכלת ל) [ומטילין לבן] ולרבנן אפי' בחד מיפסיל דהא תרי מצות נינהו ולא תועיל האחת לחבירתה דהוי כאילו איגרדם תכלת ומקצת
סמוך לטלית ובתוס' אחרות
תו"ח: כב] מעיקרו. עיין
לבן ומיהו נראה למאי דבעינן בלבן נמי ד' חוטין א"כ חד מצוה נינהו ואי לא בעינן אלא ב' כ"ש דלא מעכבי וכמאן דליתנהו הוו ומיהו
לאו דוקא על כל חוליא
הרא"ש הלכות ציצית:
דמהכא לא שמעינן זה אלא
לא מיסתבר דסוגיין לא הוי כרבנן דהא דאמרי בני ר' חייא הוי דלא כהלכתא מ) ועוד י"ל דאי איגרדם תכלת וקם אלבן היינו דנפסק החוט
כלומר צריך לקשור קשר
כב] מעיקרו ולא נשתייר אלא כל שהוא (מן הלבן) דקרינן כה"ג גרדומיו בכל שהוא ולא הוי כאילו נפסקו שניהם לגמרי נ) (ל"ה וכל זה) [דהואיל
אחר מלבד הקשר שלאחר
הגדיל דדרך הוא לקשור
מצוה אחת היא מועיל השלם לחבירו אבל לרבנן נפסק חוט א' מעיקרו פסול אלא אם נשאר כדי עניבה והא דאמרי בני ר' חייא גרדומי
אחר הגדיל ומדאמרי בני רבי
תכלת וכו' משמע דאיגרדום כל ארבעתן כי קראו לכל הציצית תכלת ובנשאר כדי עניבה]: כדי לענבם. מתוך פי' הקונטרס
חייא שמעינן דמלבד אותו
דבסמוך גבי הא דמוכח רבא דצריך לקשור על כל חוליא וכו' וכיון דמישתרי עילאי מישתרי כולהו ופי' לית ליה הא דאמרן לעיל כדי
קשר סמוך לגדיל צריך קשר
אחר סמוך לכנף דאי ס"ד לא
שיעור עניבה משמע דסבירא ליה דעניבה חוץ לקשר אחרון שבציצית ויתכן יותר לפרש דשיעור עניבה סמוך לכנף קאמר והשתא לא
צריך כו' שהרי עתיד להתיר
פליג אלעיל וכן משמע קצת בספרי בפרשת גדילים בד"א בתחילה אבל בשירים גרדומים כל שהוא משמע דאגדילים קאי וכן נראה להוכיח
וליפול והוי הקשר כמאן
דליתיה ובעינן קשר כדמוכח
משם שהקשר הוא מן הד' אל הד' דאי מחוט הכריכה ואחד מן החוטין כמו שהיה נוהג ר"ת כשהיה נפסק אחד מן החוטין הנכרכין
רבא בסמוך ש"מ קשר עליון
ולא מחוט הכורך היכי מישתרי הקשר בכך דבשלמא אי מן הד' לד' כשנפסק האחד מד' ואינו מקשר סותר הקשר וי"ל דהכי קאמר
דאורייתא: ז] הקדים לבן
דמסתמא ס) (כשיעור דאי מד') אכתי קיימא (תלתא) אבל אחד תו לא קאי: כיון דאישתרי חד אישתרו כולהו. ואין כאן גדיל ואפילו
אין תכלת מעכבתו ואין
צריך לפסוק אלא יתן תכלת
ע) למ"ד או גדיל
או פתיל מוכח שפיר דאפי' פתיל ליכא דהא סופו ליפול ולא מוכח מידי אלא דבעי קשרא אחרינא אבל מהא לא מוכח
אחריו הא פשיטא דהא דינא
הכי להקדים לבן ומאי:
דבמקום אחר לא
אשכחן אתרא דמסתבר טפי
אי
לא בין חוליא לחוליא
כדי להפסיק:
דצריך לקשור על
כל
חוליא ונראה פ) שמביא כן
ח] נמי דמתני' הקדים קתני:
קשר