התכלת פרק
רביעי מנחות
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשר
דלמא דאיקטר. כלומר ממאי דצריך להקשר בכל חוליא דלמא הא
העליון. בקונטרס פירש
שני פירושים אחד אחר הגדיל
א) ב)
א
דאמרי דביח) רבי חייא ה"ק אם קשר על כל חוליא וחוליא הוו גרדומין
למעלה מן העטרה וזה אינו
ונקרא עליון כמו
ג)
ז ב
מוכח אלא דמיהא בעינן קשר ס) ול"א פירש סמוך לכנף אבל קשר שאחר
כשרין אבל ברוב ציציות לא קא מכשרי גרדומין דרוב ציציות אין
ד) ה)
ח ג
עליון. היינו נמי ההוא קשר
נקשרים על כל חוליא וחוליא: קשר
הגדיל כיון שרחוק מן הטלית משום ההוא לא הוי כלאים ותימה להאי
ו) ז)
ג] למטהט) י) הלכה למשה מסיני כלומר
דמוכח היכי מסיק ביבמות
ח)
ט) י)
ט ד ה ו
קשר אחד בציצית מיהא דאורייתא.
למאן דלא דריש סמוכים אלא היכא
דלמא דאיקטר ואמר רבה שמע מינה קשר
א
א]
כ)
ע) דמוכח דצמר ופשתים למה לי
ולהכי נקט עליון משום ד] דאי לא
עליון דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מאי איצטריך
ל)
י ז
פ)
דכלאים מתנא דבי רבי ישמעאל
עביד אלא חד קשר בסופו עביד ליה
למישרי סדין בציצית פשיטא התוכף
ב
שמקיים את הגדיל כולו: דאורייתא.
שמעינן דבגדיהם צמר ופשתים וכו'
מ) נ)
יא ח
תכיפה אחת אינו חיבור אלא שמע
❖
צ)
ואפי' יכול לכרוך יפה ולהתקיים בלא
והשתא קשר העליון לא שמעינן וא"כ
ס)
יב ט
מינה דאורייתא אמר רבה בר רב אדא אמר
קשר יום או יומים פסולה: דאי
לא הוי כלאים ואיצטריך שפיר לאיתויי
ע)
רב אדא אמר רב אם נפסק החוט מעיקרו
מדרבנן למה לי למישרי סדין בציצית.
צמר ופשתים לומר שיהא צריך לעשותם
פ)
שיטה מקובצת
צ)
פסולה יתיב רב נחמן וקא אמר להא שמעתא
דכתיב לא תלבש שעטנז וסמיך ליה
בענין שיהא בהם כלאים וי"ל דהכא
ק) ר)
א] ש"מ קשר עליון דאורייתא
גדילים תעשה לך פשיטא
לא מפיק מקרא דצמר ופשתים אלא
איתיביה רבא לרב נחמן במה דברים
ג
לפום רהיטא משמע
דמותר: התוכף תכיפה. תופר
ק)
מגדיל ומוכח דכלאים דדרשה דגדיל
מדאצטריך סמוכין למשרי
ה]
אמורים בתחילתו אבל ב] סופו שיריו
ש) ת)
סדין בציצית וקשה מפ"ק
תחיבה אחת אינו חיבור משום ההיא
דרשה נכונה היא דבעינן גדיל טוב
א)
וגרדומיו כל שהוא מאי שיריו ומאי גרדומיו
דיבמות א) לא שרי סדין
תחיבה שתוחב החוטין בטלית אינו
אי נמי סוגיא דהתם אתיא כמאן
בציצית דקאמר תלמודא הא
❖
מאי לאו שיריו דאיפסיק מינייהו ואישתייר
ב)
למה לי סמוכין מתנא דבי ר'
חיבור : מעיקרו. היינו ראש המחובר
דאמר גדיל דווקא ושמא דהתם אתיא
ו]
ישמעאל נפקא דאמר ר'
מינייהו גרדומיו דאיגרדום איגרדומי לא חדא
לטלית: במה דברים אמורים.
כמאן דאמר או גדיל או פתיל ופלוגתא
ישמעאל כל מקום שנאמר
קתני שיורי גרדומיו כל שהוא ולימא גרדומיו
בגדים כו' ואמר רחמנא עביד
הגהות הב"ח
דבעינן שיעור לציצית כדאמרינן לקמן
דאמוראי הוא בסמוך והכי נמי תימה
תכלת ותכלת עמרא הוא
שיריו למה לי הא קמ"ל דבעינן שיורא
כמה תהא משולשלת כ) כו':
דבפרק המוצא תפילין
(א) גמ' משום
ומאי קאמר לעולם אימא לך
(ב) רש"י
דאי לאו סמוכים הוי אמינא
לגרדומיו כדי לענבן יתיב רבה וקאמר
בתחלתו. בשעת עשייה אבל בסופו
משמע דבעינן שזורין ור"ת נמי פירש
וזה
אין ציצית דוחה כלאים והא
כגון אם נפסק לאחר זמן: מאי לאו
דאינו חייב על כלאים עד שיהא משזר
משמיה דרב חוט של כרך עולה מן המנין
בזמנם צבע תכלת
ד
דאמר רחמנא עביד תכלת
(ג) ד"ה
שיריו דאיפסיק מינייהו. קצת מחוטיו
היינו בלא (דמיה) [קשירה]
ואם כן איצטריך טובא קרא דכלאים
אמר ליה רב יוסף שמואל אמרה ולא רב
ציצית עולה ת"ר
ע"י תכיפה אחת דאינו חיבור
ונשאר קצת ל) גרדומין: דאיגרדם
בציצית ויש לומר דבעלמא יליף ליה
וח' חוטין וה' קשריו הרי
איתמר נמי אמר רבה בר
בר חנה סח לי רבי
להכי איצטריך סמוכין
❖
תרי"ג ועבדינן
איגרדומי. ולגמרי נפסק צד העיקר
ר)
מתכלת דבגדי כהונה וכיון דתכלת
ז]
למימר דבעינן קשר ואעפ"כ
יאשיה דמן אושא חוט של כרך עולה לה
שריא רחמנא ותירץ הר"ר
וקשיא למאן דאמר נפסק החוט
שזור הוא הדין לבן:
יוסף קלצון איש ירשלים
מן המנין יתיב רבא וקא אמר משמיה
דאיגרדום איגרדומי. פירש
מוסף רש"י מעיקרו פסולה: שירי גרדומין.
דהכי פריך התם לתנא דבי
דשמואל תכלת שכרך רובה כשרה אמר
רבי ישמעאל כדפי' שם
דנשאר קצת ונפסק קצת: הא קמשמע
בקונטרס שנפסקו
התוכף.
בתוס' מיהו קשה למורי הר"י
ליה רב יוסף רב אמרה ולא שמואל איתמר
לן. מדתני שיריים בגרדומין משמע
לגמרי וקשה דהא כל שהוא קתני וצריך
תכיפה אחת.
שי' מאי פריך הכא למאי
איצטריך סמוכין הא רבא
דלהוי בגרדומים שיורא קצת ח] שיהיו
לומר דלצדדין קתני ולא קאי אלא
נמי אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת
אינו חיבור.
עצמו אמר לקמן דאתא
נקרא שירים כדי לעונבן כדפרישית
אשיריו ונראה לפרש מאי לאו שיריו
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב תכלת
למימר צמר ופשתים פוטרים
בין במינן בין שלא במינן
לעילמ) והאי כל שהוא דקתני כדי עניבה:
דאיפסיק מינייהו כלומר שיש מן
שכרך רובה כשרה רב חייא בריה דרב נתן
ותירץ הר"ם המדקדק בפי'
חוט של כרך. אותו שכורך סביב
החוטים שנפסקו מעיקרם ואישתייר
(שבת נד.) תכיפה.
הקושיא ימצא הכל ב) מכוון
מתני הכי אמר רב הונא אמר רב ששת אמר
ועושה ממנו הגדיל עולה ממנין שמונה
מן השלימין נמי וגרדומיו דאיגרדמו
דה"ק ש"מ קשר העליון
רב ירמיה בר אבא אמר רב תכלת שכרך
ה
הלכה למשה מסיני
חוטין דשמונה חוטין בעינן כדמפרש
כולם והשתא לא קאי כל שהוא אלא
מדאצטריך למשרי סדין
רובה כשרה ואפילו לא כרך בה אלא חוליא
ו
לקמן : תכלת. זהו שם כל
אגרדומיו והא דאיפסיק מינייהו הוי
בציצית אינו ר"ל מדאיצטריך
סמוכין אלא מדאיצטריך
אחת כשרה ז ונויי תכלת שליש גדיל ושני
הציצית: שכרך רובה. שעשה שני
השתא כמו נפסק החוט מעיקרו
בכמה מקומות ברייתות
(יבמות ה:)
שלישי ענף וכמה שיעור חוליא תניא רבי
שלישי גדיל ושליש ענף כשרה ואע"ג
דלעיל וכי האי גוונא קרי שיריו פרק
לומר דציצית דוחה כלאים
כההיא סדין בציצית ב"ה
קמא דסוכה גבי אזוב תחילתו
דמצותה שליש גדיל ושני שלישי ענף
אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש תאנא
מחייבין ואי קשר העליון לאו
כדאמרינן לקמן: אלא חוליא אחת.
שלשה וסופו שנים וצ"ע:
ח הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף
דאורייתא פשיטא דסדין
שירי גרדומיו כל שהוא. פרק מי
חייב דתכיפה אחת אינו
הקפה ג' פעמים: ונויי תכלת.
על שלש עשרה הפוחת לא יפחות משבע
חיבור וכשיטה זו אשכחנא
עיקר מצות ציצית שליש גדיל ושני
שמת הוה
ריש בבא מציעא ש"מ הילך
כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על
שלישי ענף: לא יפחות משבע. חוליות:
מצי לאיתויי הך גבי הך דפריך וכל
חייב דאי ס"ד הילך פטור
שלש עשרה כנגד שבעה רקיעין וששה
למה אצטריך למפטר
ששה אוירים. שבין שבעה רקיעים.
היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא:
קרקעות משבועה כל
לא יפחות משבע כנגד שבעה
אוירין שביניהם תנא כשהוא מתחיל
ט
ועל שם שהתכלת דומה לים וים דומה
קרקעות הילך הוא ואין רוצה
לומר למה לי קרא דהא ליכא
מתחיל בלבן הכנף מין כנף וכשהוא
לרקיע כדלקמן מדמי סידורה
רקיעים. לפי ש) שתכלת דומה לים
קרא למפטר קרקעות
לסידור הרקיעים כדי נ) לזכרנו
וים דומה לרקיע ואנן דלית לן תכלת
מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש ולא
משבועה אלא ר"ל למה לי
(א)
מתני' דאמר אין נשבעין על
לטובה (ב) שאף צבעה ט] כמו כן נזקק
לא קפדינן בהא והא נמי דאמרינן
מורידין רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי
הקרקעות ופטור דשבועות
לציצית: כשהוא מתחיל.
לכרוך מתחיל
צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו
קרקעות גמרינן מכפל אבל
הוה קא חליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי
בקרקעות גופיה ליכא קרא
בלבן שמניח שני חוטין ארוכין
כדי שיהא ניכר התכלת ומה שאנו
גלימא דכולה תכלתא ורמי ליה תכלתא
לפטור. תו"ח: ב] אבל
לעשות מהן הגדיל ומתחיל לכרוך
נוהגים חמשה קשרים פירש בקונטרס
בסופו: ג] דלמטה דאורייתא
וגדילא
הלכה: ד] משום דמאן דלא
יא] ת) א)
גבי ציצית שקולה כנגד כל המצות
בלבן ובאמצע כורך של תכלת וחוזר
עביד: ה] (מה"ד דהא)
ומסיים בלבן: מין כנף. תחילה ואח"כ פתיל תכלת. והאידנא דעבדינן
לפי שציצית עולה ת"ר וח' חוטין וחמשה קשרים עולה יב] תרי"ג ומיהו
התוכף תכיפה אחת תופר:
חמשה קשרים היינו דאמרינן שקולה מצות ציצית ככל התורה
כל ציצית האמורים בפרשה חסירים יו"ד ויש לומר שיש פסוק והיה
ו] חיבור ל"א דאי קשר עליון
היינו הך דסמיכי לטלית
כולה י] הלכך (ג) עבדינן שני קשרים מלמעלה ושלשה מלמטה משום
לכם לציצית וג' ציצית כתובים בפרשה ולמ"ד זו משלימתן וכן
מדרבנן למה לי למישרי סדין
מעלין בקדש ואין מורידין. וכיון דאקדמה קרא למין כנף שמע מינה
נוהג רבינו תם לעשות אותן ה' קשרים ב' בסמוך לטלית וג'
בציצית דאי משום ההיא
תחיבה דתחב חוטין בסדין
חשוב הוא הלכך אי מסיים בתכלת הוה ליה מוריד סוף הציצית
סמוך לפתיל משום מעלין בקדש ולא יג] מורידין כדאמרינן שמסיים
לאו תכיפה היא דתוכף
מתחילתה: דכוליה תכלתא. כל הטלית: ורמי ליה תכלתא.
ציצית:
בלבן ועל כל קשר שני קשרים כדי שיהא קשר של קיימא מיהו לא
תכיפה אחת אינה חיבור ואי
משום קשר התחתון לאו
וגדילא
מצינו שום סמך בהש"ס מפורש מה' קשרים ויש לומר דהא דאמרינן
תכיפה היא דמרוחק מן
צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו אחת של לבן ואחת של תכלת שהן שתים והשתא כשאין פוחת משבע עושה ה' קשרים סמוך לטלית
הטלית: ז] נפסק עד העיקר:
ח] קצת שיהיה: ט] צבעה כך
ב)
קשר אחד ואחר כך שתי חוליות אחת של תכלת ואחת של לבן קשר אחד עד שמסיים שש חוליות הרי ארבעה קשרים ואחר כך עושה חוליא
לכך נזקק: י] כולה דמנין
שביעית של לבן כדי שיהא מסיים בלבן ואחר כך קושר אחד הרי ה' קשרים ויש מפרשים לא יפחות משבע כריכות בין כל קשר וקשר:
ציצית בגימטריא ת"ר
או
ושמונה חוטין וחמשה
קשרים דהיינו תרי"ג כנגד
כל המצות: יא] בקונטרס דהא ציצית שקולה: יב] תרי"ג מכאן סמך לפי' הקונטרס במתני' דאין למעט מנין החוטין אם אין תכלת וצריך לעולם ח' חוטין תוס' אחרות: יג] מורידין ואמר ריב"א שראה ציצית של ר"ת עשוי כך ורוב העולם נהגו לעשות הקשרים בין החוליות
וראיה מהא דאמרינן לעיל צריך לקשור על כל חוליא וחוליא ומסתמא היינו אחר כריכות של לבן וכן של תכלת וקאמר הפוחת לא יפחות מג' היינו ג' חוליות של לבן וג' של תכלת ואחת שמסיים בלבן נמצא קשר סמוך לכנף ואח"כ כורך ג' של לבן וג' של תכלת ואח"כ
קושר הרי שני קשרים וחוזר וכורך ג' של לבן וג' של תכלת וקושר הרי ג' וחוזר וכורך ג' של לבן וג' של תכלת וקושר הרי ד' ומסיים בלבן ג' כריכות של לבן בלא תכלת וקושר הרי ה' קשרים ואורך הציצית מפורש לקמן ולדידן שאין לנו תכלת אין להקפיד לעשות
חוליות אלא לכרוך סביב בלא חוליא ומנהג ר"ת שהיה קושר חוט שכורך בו כנגד ז' חוטין ואין מנהג העולם כן ג) אלא חולקין החוטין ד' מכאן וד' מכאן תוס' אחרות:
א) ב) ג)