לט:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
וגדילא מיגדל. כל הציצית היתה גדיל ולא שייר בה ענף כלל: ולא
גדיל או פתיל. למאי דפרישית לעיל דמפתיל שמעינן דבעי ב' חוטין
א) [יבמות ה: וע"ש וברש"י
יג א מיי' פ"ג מהלכות ציצית
ובתוספות], ב) פתיל עשה.
הלכה ה סמג עשין כו
יאי תכלתא. משום דאין בה ענף: גדיל שנים. כלומר אי הוה כתיב
תכלת קשיא דהכא דרשינן ליה לאו גדיל או פתיל וי"ל דהא נמי
צ"ק, ג) שבת כ:, ד) שבת כז:
טוש"ע א"ח סי' ט סעיף ב:
גדיל תעשה לך ז] משמע ב' חוטין דאין גדיל פחות משנים השתא
שמעת מינה כיון דבחד פרשה כתיב גדיל ובאידך כתיב פתיל ומיהו
נזיר נח. [יבמות ד:], ה) שבת
יד ב מיי' שם הלכה ב ועיין
כו: יבמות ד:, ו) שבת כז:,
בהשגות ובכ"מ טוש"ע
דכתיב גדילים משמע ארבעה: עשה גדיל. מד' חוטין שישים ד' חוטין
קשה דפתיל מציצית נפקא דדרשינן לקמן (דף מב.) אין ציצית אלא ענף
ז) גדילים יהיו. צ"ק, ח) ותכלת.
שם סעיף א:
ויש לומר דאיצטריך ציצית לאשמועינן
בחור הטלית ולכשיכפלם ויעשה מהן
צ"ק, ט) תכלת צמר. צ"ק,
טו ג מיי' שם הלכה ה טוש"ע
י) נ"א במינין, כ) דמינם. צ"ק,
שם סעיף ג:
גדיל יהו שמונה : ופותליהו מתוכו.
דלאחר עשייתן צריך לפרוד כדאיתא
ז)
ח]
וגדילא מיגדיל אמר רב יאי גלימא ולא יאי
ל) [במדבר טו], מ) פתיל כלל.
טז ד מיי' שם הלכה א טוש"ע
❖
אותו חוט שכרך בו יהא מן המנין.
לקמן ובספרי דריש ועשו להם ציצית
תכלתא רבה בר בר חנה אמר יאי גלימא ויאי
צ"ק, נ) פתילים. צ"ק, ס) תנא
שם סעיף א:
ל"א ופותליהו מתוכו תנה פתיל ענף
שומע אני יעשה כולה גדילים ת"ל
דמכולהו מתני' אוכחנא דאית
תכלתא במאי קא מיפלגי רבה בר בר חנה
כו'. צ"ק, ע) אבל מהאי טעמא
למטה: חוטי צמר פוטרין בשל פשתן.
ציצית הא כיצד כדי שתהא גדיל יוצאת
לא מפיק מהכנף. צ"ק,
סבר כתיב 1 גדיל וכתיב 2 פתיל או גדיל או
מוסף רש"י
אותם שני חוטין של לבן אם של צמר
מן הכנף וציצית מן הגדיל והא ברייתא
פ) דבפרק במה אשה יוצאה
פתיל ורב סבר לעולם פתיל בעינן וההיא
דרשינן. צ"ק, צ) וי"ל דהאי או
גדיל שנים. אי אפשר
הן פוטרין בסדין של פשתן עם התכלת
קשיא לרבה בר בר חנה וקשה נמי
בגד לא כתיב בנגעים עיין שם
לעשות גדיל בפחות משני
גדילים למניינא הוא דאתא א) גדיל שנים
ט] ואע"ג דליכא השתא מין כנף דהוי
לרב דדריש ליה הכא מפתיל והתם
חוטין גדילין ארבעה.
בתוס' ד"ה נפקא ליה מאו
בגד, ק) דהתם לא משמע הכי
חוטין דמיעוט גדילין שנים
גדילים ארבעה עשה גדיל א] ופותליהו
של צמר כיון דתכלת י] שנים חוטין הן
דריש ליה מציצית:
ב)
דתנן בהדיא דשאר. צ"ק,
וכתיב (במדבר טו) ונתנו על
יז]וההוא גדילים למניינא. תימה
דתכלתח) עמרא נינהו ופוטר בשל פשתן
מתוכו אמר שמואל משמיה דלוי חוטי צמר
ר) עיין רש"ק, ש) דעושין
ציצית הכנף פתיל, אמרה
❖
בגדים מן הדק. צ"ק,
תורה עשה מהנך ארבע
מאי דוחקיה דרב למימר
דהא תכלת כתב רחמנא בהדיא לבן
פוטרין בשל פשתן איבעיא להו של פשתן
חוטין גדיל אחד דהוו להו ח'
גדילים למניינא נימא דקרא בא לומר
דצמר נמי פוטר בשל פשתן משום לבן:
מהו שיפטרו בשל צמר צמר בשל פשתים
חוטין כשתוחבן בכנף הבגד
חוטי צמר ופשתים. לבן של פשתים
תרווייהו בעי גדיל ופתיל ויש לדחוק
(יבמות ה:). ופותלהו
תורה אור השלם
הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי ט)
מתוכו. שיהיו תלויין פתילין,
ושל צמר תכלת: פוטרין בכל מקום.
ולפרש דטעם דרבה בר בר חנה
שלא יעשה כולו גדיל אלא
1. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
פטר אבל פשתים בצמר לא או דלמא כיון
בכל מיני בגד ואפי' בשיראים דמהו
משום דדריש גדילים כמו מיעוט אחר
קצת גדיל וקצת ענף (שם).
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר
דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים
השיראין. מעיל העשוי
תְּכַסֶּה בָּהּ: דברים כב יב
3
דתימא שיראין פטורין והוו כלאים
מיעוט משום דכתיב בלשון רבים
מעיקר המשי והסריקין.
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יחדו גדילים תעשה לך לא שנא צמר
ואע"ג דליכא מ) גדיל כלל וכי תימא
שלא במקום מצוה קמ"ל דחייבין:
עשוי מן המשי הרך המתפצל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ להֶם
ומצוי במשי וקורין לו
בפשתים ולא שנא פשתים בצמר ת"ש דאמר
השיראין. מעיל של משי: והכלך.
אם כן פתיל דכתב רחמנא למה לי
צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהם
במקומנו יד"ש חייבין
לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצת
מעיל שעושין מאותן יא] דגים [הוא
איצטריך דאי לא פתיל הוה פסלינן
רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין
בציצית. ודלא כמאן דאמר
א
הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:
כל בגדי צמר ופשתים דוקא
במדבר טו לח
בית התולעת] שמצויים במינוי שקורין
פתיל וגדיל בהדי הדדי קמשמע לן
י)
בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר
חייבין בציצית מדאורייתא,
3. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
פלוצי"ל: סריקין. מעיל עשוי מנעורת
פתיל ורב סבר למניינא ולא למעט
א"נ מדרבנן (שבת כ:). כתיב
חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
❖
של משי: צמר ופשתים פוטרין בהן.
הכנף מין כנף. דהאי כנף
נ)
גדילים ותימה רבה בר בר חנה
דברים כב יא
בשיראין ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן
קרא יתירא הוא, דהא כתיב
קא ס"ד שני חוטין צמר ושני חוטין
מניינא מנא ליה:
על כנפי בגדיהם והוה ליה
השיראין פטורין מן הציצית איתיביה רבא
ופותליהו
לבן של פשתים: הן. עצמן כלך
מתוכו. פירש בקונט'
למיכתב ונתנו על הציצית
הגהות הב"ח
פתיל תכלת מין כנף. מין
לרב נחמן השיראין והכלך והסריקין כולן
ב
ג)
שחוט של כרך מן
וסריקין במינן פוטרין דאם עשה (א)
(א) רש"י ד"ה הן כו' עשה
הטלית יהא הציצית, דהכי
חייבין בציצית מדרבנן אי הכי אימא סיפא
ציצית יב] בטלית שהוא מינו יצא:
המניין ובלשון אחר פי' שיהא הפתיל
אותן ציצית: (ב) ד"ה אלא כו'
משמע ציצית של כנף תהא,
❖
דפטר:
ואם של משי הוא, ציצית של
אלא אי אמרת מדאורייתא. מחייבין
דהיינו הענף משולשל למטה ויוצא מן
וכולן צמר ופשתים פוטרין בהן אי אמרת
וכתיב צמר
משי פוטר בה
שיראין בציצית היכי פטרה בהו ציצית
הגדיל ותימה דהא נפקא לן מציצית
בשלמא דאורייתא היינו דמישתרו בהו כלאים
ופשתים. גדילים תעשה לך
דמשמע נמי מהן תעשה
לקמן (דף מב.) ובמתניתין פירשתי
דכלך כ) הא מדאורייתא ציצית דצמר
לעזי רש"י
אלא אי אמרת דרבנן היכי מישתרי בהו
(שבת כז: וכעי"ז יבמות ד:).
ופשתים הוא (ב) דפוטרין כדאמרינן
בע"א שכפלו כעין פתילה והיינו עייף
הואיל ונאמרו בגדים
פלוצי"ל [פולצי"ל].
כלאים ב] אימא או צמר או פשתים הכי נמי
בתורה סתם. כגון בטומאת
לעיל צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה
להו מיעף דלקמן (שם):
פסולת של משי גולמי
מסתברא דקתני סיפא הן במינן פוטרין
שרצים וטומאת מת דכתיב
(העשויה מהחלק החיצוני
לבן נמי פטר. פירש בקונטרס
ג]
❖
לך: ורב נחמן. דאמר לעיל שיראין
בטומאת שרצים או בגד או
של הגולם).
שלא במינן אין פוטרין אי אמרת בשלמא
אע"ג דלא מינא דכנף הוא
מדרבנן הוא דחייבין דאי מדאורייתא
עור, ובמת וכל בגד וכל כלי
עור, וכן בשכבת זרע וכל בגד
דרבנן היינו דמיפטרו במינן אלא אי אמרת
לאפטרבהומינו:כדתנאדביר'ישמעאל.
ולא יתכן לפי מה שפירשתי לעיל דכולהו
וכל עור אשר יהיה עליו
רבינו גרשום
דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטר אי משום
יג] דאומר אין מחייבין בציצית אלא בגד
בר מתכלת איקרו מין לבן אלא הכי
שכבת זרע וגו', ובציצית על
כנפי בגדיהם ופרט לך
תכילתא. ופסול: חוטי צמר
צמר או בגד פשתים: בגדים בתורה
פירושא אע"ג דכלאים נינהו:
הא לא איריא כדרבא דרבא רמי כתיב
ד)
הכתוב באחד מהן.
פוטרין בטלית של פשתן.
ופליגא דרב נחמן. הוה מצי
סתם. על כנפי בגדיהם ל) : ופרט לך.
בטומאת נגעים כלל תחלה,
הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד
דכיון דתכלת מעמרא הוא
ואח"כ פרט, והבגד כי יהיה
דפטר של פשתים: כולן.
יד] בכלאים (דברים כב) וגבי נגעים
למימר דמדרבנן הוא
צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא
ג
בו נגע צרעת כלל בבגד צמר
השיראין והכלך והסיריקון
(ויקרא יג) בבגד צמר או בבגד פשתים:
אלא משום שהאמוראים יש להם לבאר
וכו' פרט, אף כל בגדים
חוטי צמר ופשתים פוטרין
במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן
הסתומים ילפי' במה מצינו
מפיק מאידך תנא כו'. דהא אידך
בהן ביחד: הן. בעצמן
דבריהם יותר אי נמי לא מסתבר ליה
אין פוטרין ורב נחמן ד] כדתנא דבי רבי
דהוא בנין אב דאינו אלא צמר
השיראין: במינן פוטרין. אם
כמו שנבאר בסמוך: ורב נחמן דאמר
מרבה כל הבגדים: צמר ארנבים
טו]
ופשתים (שבת כו:). מפקא
הציצית הוא של מינן
ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל
ה)
ונוצה. צמר של עזים קרי נוצה לפי
כתנא דבי רבי ישמעאל. תימה הא
מאידך. כלומר מוצא הוא
פוטרין: אלא אי אמרת
מסברת אידך תנא דפליג
דאורייתא ציצית דצמר
ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב
שאין רך כשאר צמר: מנין. שמטמאין
שפיר שני מדרבנן ויש לומר דלא
עליה דאשכחן דמרבי שאר
ופשתי' הוא דפטרי ולאו
בנגעים: תלמוד לומר או בגד. בגד
מסתבר ליה למימר הכי אלא מכח הכי
באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר
בגדים לטומאת שרצים (שבת
ציצית דשאר מינין: כדרבא
ד
כז.). ונוצה של עזים. קרי
דסבר דמדאוריי' נמי ציצית
צמר או טז] בגד פשתים (שם):
נמי מסתברא וכי דחי ליה צריך למצוא
ופשתים אמר אביי והאי תנא דבי רבי
ו)
נוצה על שם שאין גוזזין
דשאר מינין פוטרין במינו
❖
סדין דרבא רמי כתיב כו': ורב
תנא אי נמי לא מסתבר ליה לפלוגי
אותם אלא מורטין (שם).
ישמעאל ה] מפקא מאידך תנא דבי רבי
נחמן דאמר שיראים פטורין
אדרשא דמינה אי לא משכח ליה ס) תנא
ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל ו] בגד אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר
מן הציצית מדאורייתא אמר
ונראה דמכולהו תנאי מוכח דאית ליה
כדתנא דבי ר' ישמעאל
שיטה מקובצת
גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והכלך והסריקין והשיראין מנין ת"ל או בגד:
הואיל ונאמרו בגדים בתורה
הכנף מין כנף ולא מייתי דתנא דבי
תנו
סתם כגון על כנפי בגדיהם
א] ופותליהו מתוכו. פ"ה
רבי ישמעאל אלא לומר דבגדיהם
וכגון גבי שרצים וכל כלי
בלשון שני תנה פתיל
צמר ופשתים דאי לאו האי טעמא לא מפיק ליה מהכנף מין הכנף ור"ת ורש"י פסקו כרבא משום דהוא בתראה: אף כל צמר
ע)
יח]
עץ או בגד ופרט לך הכתוב
ענף למטה. ואף על גב
באחד מהן צמר ופשתים.
דגמרינן לקמן מציצית [אין
ופשתים. תימה מנא ליה דפליג דלמא שאני הכא דאיכא ייתורא דהכנף מין כנף דהכי נמי דריש פרק במה מדליקין (שבת דף כז.) מאו
גבי נגעים דכתיב בבגד צמר
ציצית] אלא פתיל מיהו
❖
בגד שאר בגדים לתנא דבי רבי ישמעאל ויש לומר דלא דמי דהתם לא מפקינן בגד דקרא ממשמעותיה דלעולם בגד דקרא צמר ופשתים
או בבגד פשתים:
לא ידעינן מיניה אם
הפתיל למעלה או למטה
הוא אלא דמרבינן אף שאר יט] מינין אבל הכא אי דרשת מיניה בשאר מינין א"כ בגד דכתיב ברישא הוי נמי שאר מינין וא"כ מפקת בגד
לכן הוצרך לומר ופותליהו
ממשמעותא אי נמי י"ל דרבא לא דריש מייתורא מידי אלא משום דסבר בגדיהם כל בגדיהם משמע ועלה כתיב הכנף מין כנף שמדבר מן
מתוכו שיהא הפתיל למטה
שיטה מקובצת (המשך)
הציצית ולפירוש זה על כרחיך תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא: אמר אביי האי תנא דבי רבי ישמעאל. פרק במה מדליקין
ועוד י"מ ופותליהו מתוכו
לאחר שיתחוב הד' חוטין
כתבו וז"ל וי"ל דמסתברא
(גם זה שם) איתא להא מילתא ודחי ליה רבא התם: בגד אין לי אלא בגד צמר. פי' בקונטרס בנגעים כתיב וקשה חדא
בכנף כופלו כמין פתיל ויהא
דטעמא דרבה בר בר חנה
ח' חוטין: ב] אימא או צמר
דכיון דכתיבי בשתי פרשיות
פ)
צ)
כ]
דא"כ צריך לגרוס או בבגד דהכי כתיב גבי נגעים ותו דפ' במה מדליקין (גם זה שם) דרשינן ליה למילתא אחריתי ותו היכי
או פשתים. וא"ת לעיל נמי
לא בעינן תרוייהו. וא"ל רב
ילפינן מנגעים לרבא דמתרץ לה התם דלא מפקא מאידך תנא דבי רבי ישמעאל
הא גבי נגעים מרבה שאר בגדים ותו ק) דהתם
אמאי קאמר ופליגא דרב
לדידך דאמרת כיון דכתיבי
ר)
משמע בפירוש הכי ותו תנן בהדיא דשאר מינין לא מיטמו בנגעים נימא דלא כתנא דבי רבי ישמעאל לכך צריך לפרש דבשרצים
נחמן לימא כי קאמר רב
בשתי פרשיות לא מעכבי
יהודה או צמר או פשתים
להו אלא הא דאמר גדילים
הוא דכתיב (ויקרא יא) ותימה דא"כ אמאי איצטריך לאתויי נוצה של עזים הא שק כתיב בהדיא וי"ל ש) דאיכא בגד מן הדק שבנוצה
וי"ל שהאמורא הי' לו לפרש
[למניינא] מנא לך בפתיל
של עזים וכן מוכח פרק ראשית הגז (חולין קלז.) דממעט גיזה של שור מתתן לו ולא לשקו ופריך אלא מעתה נוצה של עזים
דבריו כי היכא דלא תיפוק
מניינא והרי אתה מודה לי
חורבה. תו"ח: ג] הן עצמן
שצריך מניינא אלמא אתה
ליחייב אלמא לאו מכלל שק הוי והשתא ניחא הא דמרבה לאביי מהכא ג' על ג' בשאר בגדים ודין שק הוי ד' על ד':
במינן: ד] ורב נחמן דאמר
צריך למילף פתיל מגדיל
סדין וא"כ כמאן דכתיבי אהדדי
כתנא דבי ר"י: ה] ר' ישמעאל
מפיק מאידך: ו] בגד. שבת
דמי ובעינן תרוייהו כך תירץ
הר"ם ובגליון כתוב דמסתברא טעמא דרבה משום דכתיבי בשתי פרשיות הוי כמו ריבוי אחר ריבוי ואתא למעט ולומר דבחדא סגי
דף כ"ו ויבמות דף ד': ז] לך הוה משמע: ח] יהו שמנה חוטין הס"ד: ט] התכלת דבעינן מין כנף דהא תכלת עמרא הוא ובהדיא
כתב רחמנא דפוטר ושל לבן נמי אם של צמר הם פוטר הס"ד ומה"ד של פשתן אותם חוטים של לבן אם הם של פשתן מהו
ורב סבר דבעינן פתיל וההוא גדיל למניינא ולא לריבוי אחר ריבוי ע"כ גליון: יח] רש"י ור"ת פסקו כרבא דדריש הכנף מין כנף
שיפטרו לבגד דצמר עם התכלת ואע"ג: י] כיון דתכלת. שני חוטין ותכלת דעמרא נינהו: יא] מאותן היגים הוא בית התולעת
ושיראין וכלך וסירקין כולן חייבים בציצית מן התורה ומינו פוטר בהן וצמר ופשתים פוטרין בין במינם בין שלא במינם מיהו אע"ג
שמצוי במשי: יב] ציצית מהן בטלית: יג] ר' ישמעאל דאמר אין חייבין בציצית: יד] ופרט לך הכתוב גבי נגעים: טו] אידך תנא
דאמר לעיל צמר בשל פשתן ופשתן בשל צמר היינו דוקא כשהיה להם תכלת שניתנה לדחות משום תכלת אבל השתא שאין לנו
מרבה: טז] או בבגד: יז] וההוא גדילים למניינא הוא דאתא. תימה מאי א) דחקו כו' גדיל או פתיל לימא רב גדיל ופתיל בעינן
תכלת לא ניתנה לדחות כלל ואסור לתלות ציצית צמר בבגד פשתים וציצית פשתים בבגד צמר כר"ל לקמן דאמר דכל היכא דאיכא
וי"ל דאה"נ דטעמיה דרבה בר בר חנה הוא משום דכתיב בפרשה אחת גדיל ולא כתיב פתיל ובפרשה אחרת כתיב פתיל ולא
עשה כו' והכא אפשר לקיים שניהם דכך לי צמר כפשתים כיון דאין לנו תכלת ואע"ג דלדידהו נמי חוטי פשתן פוטרים בבגד צמר
כתיב גדיל אלמא אין זה מעכב זה ואשמועינן רב דע"כ ילפינן זה מזה ומה שאמר בזה צריך בזה דהא קמן דדרשינן גדילים
אע"ג דאפשר לקיים שניהם ולעשות כולן צמר מיהו כיון דלדידהו ניתן לדחות צמר בפשתן משום תכלת ניתן לדחות נמי פשתן בצמר
למניינא וגם בפתיל בעינן למניינא אע"ג דלא כתיב ביה אלא ש"מ דילפינן מהדדי להצריך לזה מה שאמר בזה ובתוס' אחרות
אבל לדידן לא ניתן לדחות כלל: יט] אף שאר כנף אבל: כ] גבי נגעים ועוד דהא מאו בגד מרבה כל בגדים ובמס' נגעים משמע בהדיא
דאינו מטמא בנגעים אלא בגד צמר ופשתים בלבד. תוס' אחרות:
א) אולי צ"ל מאי דוחקיה דרב למימר דגדילים למניינא ולא למדרש דאו גדיל או פתיל לימא וכו'.