התכלת פרק
רביעי מנחות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סדין
סדין. ה] פשתן: ב"ש פוטרין. מן הציצית דלא דרשינן סמוכין למישרי
בציצית בית שמאי פוטרין. פירש בקונטרס דלא דרשינן
א)
יז א
ב)
כלאים בציצית. האי דנקט לשון פטור וחיוב ולא נקט לשון אוסרין ומתירין
סמוכין ולא אישתרי כלל כלאים בציצית והא דנקט לשון פטור
ג)
❖
משום דציצית חובה הוא לבגד ואפילו אינו לובשה ואיסור והיתר נמי
וחיוב ויתכן יותר לשון איסור והיתר משום דקסבר חובת טלית ואיסור ב
ד)
ה)
בהא תליא ו] וכיון דלב"ש פטור הוי להו כלאים שלא במקום מצוה ועובר
והיתר נמי בהא תליא וה"ה נמי בטלית של צמר שלא יפטרו בו חוטי
ו)
עליהם משום כלאים ולב"ה דמחייבי
פשתן ומילתא דפסיקא נקט דכל סדין
מוסף רש"י
ליה בציצית דדרשינן
מפשתן ואי אפשר בו בלא כלאים
ז]
תנו רבנן סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה
א]
סדין בציצית ב"ש
סמוכין ואין כאן משום כלאים ומותר
שעיקר מצות ציצית תכלת ותכלת עמרא
מחייבין והלכה כדברי ב"ה א"ר אליעזר ב"ר
פוטרין.
א
ז)
ללובשן. ובטלית של צמר נמי לב"ש
הוא משמע מתוך פירוש הקונטרס
צדוק והלא כל המטיל תכלת ב] בירושלים
ח) ט)
דציצית ט) כלאים הוא דאסרינן וכן
אסור לעשות בה לבן של פשתן ותכלת
י)
אינו אלא מן המתמיהין אמר רבי א"כ למה
פירש בתשובה וכן [כתב] רבינו
של צמר אלא הלבן והתכלת של צמר
כ)
אסרוה לפי שאין בקיאין אמר ליה רבא בר רב
ל)
יצחק ברבי יהודה וקשה דהא אמרינן
ולב"ה מותר והאי דנקט פלוגתייהו
מ)
וב"ה מחייבין.
חנא לרבא ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא
ג]
בריש יבמות אפילו מאן דלא
בסדין משום דפסיקא ליה מילתיה דאין
נ)
אם אתה
(שבת כה:)
יכול לקיים את שניהם.
ומפרסמא למילתא כל שכן דמתמהו עילון
דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה
בו ציצית בלא כלאים שעיקר מצות
דריש וי"ל דאיכא חד תנא בנזיר
ציצית תכלת כתיבא ביה ותכלת עמרא
ולידרשא בפירקא גזירה משום קלא אילן
הוא: אינו אלא מן המתמיהין. מתמה
דמפיק מראשו דעשה דוחה לא
ולא יהא אלא לבן כיון דאפשר במינן
את כל הרואין שאומר כלאים הוא
תעשה וצמר ופשתים לכדרבא ובית
לא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש כל
(נזיר נח.) ואם לאו.
ב
ס)
לבוש. אדבית הלל פליג רבי אליעזר:
שמאי סבירא להו כההוא תנא וסבירא
❖
מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם
(שם)
אמר רבי אם כן. דהלכה כב"ה למה
להו כרבי יהודה דלא דריש סמוכין
ע)
אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו
אסרוה בירושלים: לפי שאין בקיאין.
אלא היכא דמוכח או מופנה ואע"ג
יבוא עשה וידחה את לא תעשה וליבדקוה
פ)
רבינו גרשום
ד]
לדרוש סמוכין דכלאים בציצית מותר
דעשה דוחה לא תעשה לא שרי ציצית
צ)
אלא גזירה משום טעימה וליכתבה אדיסקי
ואתו למישרי כלאים בכל מקום. ואי
כלאים דהא אפשר לקיים שניהם
סדין של פשתים בציצית
ק)
בית שמאי פוטרין. לפי
אדיסקי ליקום וליסמוך אמר רבא השתא
קשיא כיון דמדאורייתא חייב היכי מצו
ועיקר מצות תכלת לא יהא אלא בצמר
❖
שתכלת צמר הוא והוי
חמץ
רבנן לעקור דבר מן התורה ולמיפטריה
אי נמי לאשמעינן קשר י) דלעיל לא
כלאים: וב"ה מחייבין.
דרחמנא שריה ומשו"ה
ידעינן אלא מדאישתרי כלאים בציצית
מציצית משום גזירה ח] ג) (היא) הא
נקט לשון פטור וחיוב
הגהות הב"ח
ומשנינן דכל דבר
ומיהו לא יתכן למימר כג] לפי מה כ) שפירש למעלה גבי קשר העליון
אותיבנא ביבמות בפרק האשה רבה
דכל בגד שיש לו ד'
(א) רש"י
שאמרו לך בית דין שב ולא תעשה מצות עשה זו שבתורה וראו
מיהו גם אההוא תנא דנזיר פר"ת דסמיך אגדילים דמראשו לא מצי
כנפים חייב בציצית: א"ר
(ב) בא"ד
אלעזר ב"ר צדוק האיך
טעם לדבריהם אין זה עוקר דבר מן התורה דממילא מיעקר ולא איהו
מפיק כדאיתא ביבמות ותו דבסדר רב עמרם פסיק כב"ש בהא
הוה שרי
בית שמאי פוטרין והלא
עקר לה בידים: ל"א רבי אליעזר. אדב"ש פליג דאמרי סדין פטור
ואנן ל) פשיטא דלפירוש הקונטרס קים לן כב"ה כדמוכח בכל דוכתי
(ג) ד"ה
כל המטיל תכלת לסדינו
בירושלים אינו אלא מן
ולפי' הקונטרס צ"ל דאין הלכה אלא כתנאי דבסמוך וכדמפרש ומשום
אלמא דאי רמי ט] ציצית הוה כלאים והלא המטיל כו' תימה הוא
כגון צמר לבן
המתמיהין (אבל) שתמיהין
❖
גזירה וציצית ממינו שרי לכולי עלמא וצריך לדחוק הא דשרא רבי
דאיכא אבל איסורא ליכא אמר רבי א"כ דליכא איסורא מפני מה
בפשתן
עליו בני אדם אותן שאין
יודעין שמותר. תמיהא
זירא לסדיניה היינו ציצית תכלת ומלאכא נמי דאמר
אסרוה ב"ש לפי שאין בני אדם בקיאין דכלאים בציצית מותר ואתי
איכא איסורא ליכא: אמר
למישרי כלאים שלא במקום מצוה: ונפרסמה למילתיה. דכלאים
לרב קטינא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה מציצית מן המובחר
ר' א"כ שאינה אסורה
שיטה מקובצת
בציצית למה אסרוה חכמים
בציצית מותר: כל שכן דמתמהי עלוון. דאמרי אנשים הגונים כאלו
מ)
קא מקפיד ותו קשה לפירוש הקונטרס דפלוגתא דאמוראי הוא אי ציצית
לפי שאין בקיאין. מפני
א] ת"ר. (שבת כה) וע"ש
לובשים כלאים: גזירה משום קלא אילן. צבע היא שדומה לתכלת
חובת גברא או חובת טלית כד] ועוד דקי"ל נ) חובת גברא
בני אדם שאינן בקיאין
בתוס': ב] תכלת בסדינו
ואי שרית של תכלת בסדין אתי למירמי צמר צבוע בקלא אילן והוי
מדמברכינן להתעטף ומדב"ש נשמע לב"ה דחובת טלית הוי לכך
בהלכות ציצית ולא ידעי
בירושלים: ג] לרבא ולירמו:
דשרי להכי אסרו בירושלים
ד] תעשה וליבדקה: ה] סדין
כלאים שלא במקום מצוה. וקפריך מאי איכפת לן אי רמי קלא אילן לא
פי' ר"ת דמדאורייתא ב"ש נמי חיובי מחייבי ולא פטרי אלא משום
משום דהוה רוב עם
של פשתן: ו] תליא דכיון
יהא האי קלא אילן אלא לבן בעלמא כלומר צמר לבן האמרן לעיל
הני טעמי דמפרש בשמעתין ואפילו ממינו נמי פטרי ליה דלמא אתי
י]
ולא בקיאי לישנא אחרינא
דלב"ש: ז] בציצית דדרשי:
אמאי מחייבי ב"ה והלא
ח] תיבת היא נמחק: ט] רמי
אין לו תכלת מטיל לבן ומשני כיון דאפשר במינו כיון ד) יא] דלשם
למיעבד תכלת והלכך שייך שפיר לשון פטור ועוד יש לומר לפי'
כל המטיל אינו אלא מן
ביה ציצית: י] צמר לבן הא
לבן (אי) איפשר לתת חוטי פשתן לא רמינן לבן דצמר בסדין: כדריש
הקונט' דב"ש אף במינן פטרי דסברי לה כרבי דאמר
המתמיהין שתמיהין עליו
אמרינן: יא] כיון דלשל לבן
בני אדם מפני מה הטיל
אפשר: יב] כלומר אפי' הוי
לקיש. כלומר (א) יב] ה) הרי לבן גמור לא מצי יג] להטילן לשום ציצית
התכלת מעכבת הלבן והשתא ניחא הא ס) דנקט סדין דווקא ומיהו
והלא אינו חייב בציצית.
לבן: יג] להטילו: יד] להטיל
תימה ע) דהשתא כיון דלא איפשר נדחי עשה ללא תעשה:
משום דהוי כלאים בציצית הואיל ואפשר יד] להטילן במינו אבל תכלת
אמר ר' (יוסי) א"כ הואיל
במינו אבל תכלת דצמר דאי
אמר רבי אליעזר ברבי צדוק. בקונטרס פי' שני לשונות ולשון
וב"ה מחייבין למה אסרוה
אפשר בסדין: טו] דציצית
פ)
דצמר דאי אפשר במינו דכל תכלת צמר הוא (ב) רמינן אי לאו משום
חכמים והלשון הראשון
ולאו דכלאים הס"ד ומה"ד
גזירה דקלא אילן: לקיים את שניהן. כגון לבן דפשתן בסדין מקיים (ג)
שני שפי' דקאי אב"ש דפטרי והלא אין בו רק תמיה ורבי
הוא עיקר: ולרמו בי
ואם לאו כגון תכלת דאי
עשה דציצית וידחה לאו דכלאים: וליבדקיה. לכל היורות שצובעין
עשרה תכלת לסדינין וליפקו
נמי קאי אב"ש אם כן למה אסרוה ב"ש וזהו כפי' ר"ת שלמעלה
אפשר בשל פשתן יבא עשה
טו] ו)
לשוקא וניפרסמא למילתא
דציצית וידחה: טז] תיבות או
בהן ציצית טז] או אותן מוכרי תכלת דלא יז] ליהוו קלא אילן: גזירה
דטעמא דב"ש משום גזירה היא אבל לפי' הקונט' שלמעלה לא יתכן
לאותן שאינן בקיאין דמותר
אותן נמחק: יז] דלא להוי:
משום טעימה. אי מצרכינן לכל הקונים לבדוק היורות אתי לשפוך
דניקו אב"ש והיה יכול לפרש א"כ למה אסרו העולם וטעמא דנפשיה
כ"ש דמתמהי כי חזו בי
יח] הנסיון בתוך היורה:
עשרה בסדיניהון ומשום
יט] בשמעתין טעימה אם:
הנסיון יח] בכל היורות ואמרי' לקמן בשמעתין יט] אם שם
קאמר ולא קים ליה כב"ש ועוד פי' דרבי אליעזר אב"ה מהדר דמחייבי
הכי אסורה: ולדרוש בפרקא
כ] אלא גזירה משום:
הנסיון ביורה פסלה לכל היורה: טעימה. נסיון: וליכתביה אדיסקי.
ליה והלא בני ירושלים יתמהו עליו ואמר רבי א"כ למה אסרוה דפשיטא
בדרשא בבית הכנסת דשרי
כא] שימכרו לו תכלת:
כב"ש לא קי"ל ולמה צ) מתמיהין: והלכה כדברי ב"ה. י"ס
לשוויי תכלת בסדין ולא
כב] תיבת הא נמחק:
יכתבו איגרת וישלחו לגולה הלכות טעימה כדמפרש לקמיה ליטול
ליתמהו: גזירה דלמא אתו
כג] למימר א) כמו תיבת לפי
מלא קליפת ביצה ביורה ויצבע הנסיון בתוך הקליפה: ואדיסקי ליקום
גורסין אי איכא ציצית של צמר ביום מיכסי ביה ופטור וכי שקעה חמה
למירמא קלא אילן צמר
נמחק: כד] טלית ולפירושו
אי מלביש ליה חייב ומחקו ר"ת כמו שאפרש לקמן: לא יהא אלא
שצבוע בקלא אילן שדומה
משמע דהך ברייתא סבירא
וליסמוך. כלומר דלא חשיבא להו לאינשי הנך אגרות ועברי עלייהו:
לתכלת וההוא לא הוי מצוה
לה דכלי קופסא חייבת
ל"א וליבדקיה. ניתקן רבנן שלא יקח אדם תכלת אלא אם כן בדקה
לבן. אע"ג דאליבא דרבי קיימי דס"ל התכלת מעכבת
וחייב משום כלאים הילכך
בציצית וא"כ תיקשי מינה
אסרוה: ואמאי אסרוה מפני
למ"ד כלי קופסא פטורין
דהא אפשר דליבדקיה כדלקמן שמביא גילא ושבלילתא: ה"ג
את הלבן מיהו רבי לאו טעמא דנפשיה קאמר אלא מהדר אבני
כך לא יהיה אותו קלא אילן
ועוד דבסדר רב עמרם פסק
כיון
אלאכ] משום טעימה. פעמים שימכרו כא] לתכלת של נסיון שנצבע
דאפשר במינן. לעיל כה]
ירושלים כדפרישית:
אלא כלבן כלומר אם אינו
כב"ש היאך אפשר לפסוק
דמסיקנא דחוטי פשתן פוטרין בשל צמר היינו בהדי תכלת דמיגו דתכלת
לנסות בו את היורה ואמרי' לקמן טעמה פסולה ואהא מילתא
חשוב כתכלת נדוננו כלבן
כמאן דלא דריש סמוכין הא
ולימא דשרי: כיון דאפשר
איכא כמה גופי תורה
ליכא למיקם בבדיקה והוה ליה כלאים שלא במקום מצוה: וניכתביה
ק) פטר בשל פשתן לבן נמי פטר ואע"ג דאפשר במינו והאי דפשיטא
מינן כלומר כיון שמטיל
דמסמוכין אתי ועוד פרש"י
(הא) אדיסקא. לשלוח באותן המקומות שצובעין בהן תכלת הוו
ליה טפי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן היינו משום דבלאו הכי איכא
ח)
כב] ז)
הכנף והוא עיקר מצותן
בתשובה דאע"ג דב"ש
של ציצית הילכך לא נדוננו
פוטרין סדין בציצית היינו
יודעין שהטעימה פסולה ומאחר שיהו הצובעין יודעין בדבר נסמוך
כלאים אי נמי מדאורייתא (דרחמנא) שרייה ורבנן הוא דגזור דכיון
כלבן של צמר הקלא אילן
דוקא תכלת דהוי כלאים אבל
עליהן והכא ליכא למימר לידרשיה בפרקא לפי שצובעין תכלת הרבה
דאפשר לקיים שניהם אבל מדאורייתא שרי דכלאים ממש הותר
להתירה דאפי' לבן של צמר
מינו מיהו צריך למשדי ביה
אין עיקר מצותה: אם אתה
ותימה אמאי דאמר לקמן
בכרכין ובכפרים שאין שומעין דרשה שלנו וגם במקומות רחוקים:
אצל ציצית ולאו משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו
יכול לקיים את שניהם עשה
דמלאכא כו' ואי כתשובת
חמץ
מדאורייתא אי נמי מסקנא לא קיימא הכי:
דציצית ולאו דלא תלבש
רש"י אמאי קאמר ציצית מה
וליבדקיה. פי' בקונטרס שתי לשונות לשון אחד ליבדוק כל יורות הצובעים ומשני משום טעימה דהוי שלא לשמו והכי נמי
שעטנז כגון הכא דמצי
תהא עליה הא נוכל לקיים
לקיים שניהם דיכול למירמי
במינה וי"ל דעיקר ציצית של
הוה מצי למימר שמא שלא לשמו עבד כוליה ל"א ועיקר וליבדקיה כדאיתא לקמן דמייתי גילתא ושבלילתא ובדקינן
ביה חוטי פשתן והלכך
תכלת היא ואעיקר מצוה מן
ליה לציצית אי תכלת הוא או קלא אילן ומשני משום טעימה שמא ציצית זה נעשה מן הצמר שטעם בו וזה אי אפשר בבדיקה:
אסרוה גזירה משום קלא
המובחר קפיד וכן ההיא דפ'
אילן: ואמאי אסרוה משום
במה מדליקין דף כ"ה ע"ב
שמא קלא אילן וליבדקה. כלומר
דאמר כך היה מנהגו של רבי
נידרש להו בפירקא היאך אדם יכול לבדוק אם הוא תכלת או קלא אילן וידעי למיבדקיה ואכתי לישתרי. אע"ג דידעי למיבדקיה להכי
יהודה בר אלעאי כו' עד היו מחבין ממנו כנפי כסותן ואם היה להם ציצית של מינם למה היו מחבאין אלא לפי שלא היה להם תכלת
אסרוה גזירה משום טעימה דתכלת. ניסיון שמנסין את הצבע של תכלת שלוקחין מעט צמר ומטבילין בצבע לידע אם יהיה לו מראה
דעיקר מצות ציצית בכך ור"ת פירש סדין בציצית ב"ש פוטרין מדרבנן ומשום הני טעמא דמפרש לקמן גזירה משום קלא אילן כו'
יפהשלתכלתוזוהיאטעימהואותהטעימהפסולהשלאנצבעהלשוםציצית.ושמאיטלנובסדיןואותואיאפשרלבדוקוהווכלאיםהלכך
ותנא פוטרים ולא אוסרין לפי שאפי' הטיל בהן מינן פוטרים ור"א אב"ש פליגי דהלא כל המטיל כו' תמיהא הוא דאיכא הא איסורא
אסורה: ואכתי מפני מה אסרוה בשביל טעימה: ולכתבה אדיסקי כלומר יכתבו ספרים ולשדרן לגולה דטעימה פסולה לציצית ולא
ליכא וכל הך סוגיא אליבא דב"ש קאי. תו"ח: כה] דמסיקנא דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן:
אתו למירמי בסדין ואנן אדיסקא ליקום וליסמוך למישריה שמא איכא מאן דלא חזי לדיסקא ואתו למירמי טעימה אמר רבא השתא
א)