מ:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמא
חמץ בפסח כו'. כשהיו מעברים שנה היו שולחין
יקרע סדינו בתוך ג'. פי' בקונטרס בתוך שלש לכנף
אגרות לגולה
א) ב)
יח א
ג) ד)
וכשיתפרנו בחוטי פשתן יניח סוף החוטין תלויין שם לציצית
לעשות ב' אדרים כדאמרינן בפ' קמא דסנהדרין מודעין
ה) ו)
יט ב
אנחנא לכון כו': הא מילתא אמרי. אנא הכא ח] ואמרי במערבא
והוה ליה תעשה ולא מן העשוי ואפי' לרבנן דאמרי
ז) ח)
כ ג
משום רבי זירא כוותי דמשום הכי אסרו ציצית בסדין: גזירה ט] משום
דתכלת אינה מעכבת את הלבן היינו
כשיש ד' חוטין אבל הכא
שמא יקרע סדין. קודם לכן בתוך ג'
דליכא אלא ב' לא מיהו הוה ליה
ט)
כא ד
י) כ)
אצבעות לשפת הכנף דהיינו מקום
למינקט משום דבעינן טוויה או תלייה
י]
חמץ בפסח ויוה"כ דכרת סמכינן אדיסקי
א
כב ה
הציצית: ויתפרנו. בחוטי פשתן ויניח
לשמה אבל תעשה ולא מן העשוי
הכא דעשה בעלמא לא כל שכן אלא אמר
כג ו
סוף החוטין התלויין שם ואחר כך יתן
ליכא לפי מה שאפרש לקמן גבי עשאה
רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא
בה שני חוטי תכלת ויצרף אותן שנים
מן הקוצים ומן הגרדין וכו' והא דתניא
❖
משום דרבי זירא כוותי שמא יקרע סדינו
של לבן עמהם: והתורה אמרה תעשה
לקמן טלית שנקרעה חוץ
ל) מ)
בתוך ג' ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא
ולא מן העשוי. ונמצאת ציצית פסולה
לשלש יתפור תוך ג' רבי מאיר אומר
שיטה מקובצת
מן העשוי שרא רבי זירא לסדיניה רב זירא
❖
ט)
והוו כלאים שלא במקום מצוה:
לא יתפור וחכ"א יתפור אפי' לרבנן
אמר גזירה א] נמי משום כסות לילה ואמר
א] גזירה משום כסות לילה
תעשה ולא מן העשוי. דפסול היינו
גזרינן שמא יתפור ויהא בו איסור
ב
האי טעמא הוא עיקר ומינה
יא] שעושה מתחילה שלא לשם ציצית
כלאים ומיהו קשה מההוא דרב הונא
רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא
שמעינן דלילה לאו זמן ציצית
הגהות הב"ח
דאמר לקמן רחוק מן הכנף
ולא נעשה כמצותו ואחר כך תקנו
הוא ולפיכך אין להטיל ציצית
משמיה דר' זירא כוותי ג היא של בגד וכנפיה
(א) רש"י
בכסות לילה ואפילו מינה
קרינן ביה יב] ולא מן העשוי ונמצא
ד' הוי מצות ציצית אבל מברייתא
של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד
אלמא דכל
וקיי"ל בהא כב"ש דסדין
ציצית פסולה: שרא ר' זירא לסדיניה.
דחסידי ליכא לאקשויי דהא מפרשינן
שנעשית
בציצית פטור ופר"ת דאפילו
פטורה מאי טעמא עיקר בגד בעינן ב] רב
שנעשית ליכא
במינה פטור וכסות המיוחד
❖
התיר ציציותיו מסדינו שהי' של פשתן
בסמוך כיון שפצעו שלש לכך צריך לפרש
ביום אי לביש ליה בלילה
אחאי אזיל בתר כנף אמר רבא אמר רב
ונטלן משום שמא יקרע והיינו דאמר
תוך שלש היינו שנקרע הכנף שהציצית
נמי מברך עליו וכן משמע
סחורה אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש
בירושלמי ואמר הרר"י מקינון
ד
רבא איתמר במערבא משמיה דרבי
תלוי בה ולא נשתייר ג' והוי כאילו
שכך היה מנהגו של הריב"א
מוסף רש"י
והשלימה לארבע פסולה [משום] תעשה ולא
זירא כוותי: ה"ג ר' זירא אמר גזירה
נפסק לגמרי אבל אם נשתייר בו ג'
כשהיה משכים קודם עמוד
כסות לילה.
השחר ללמוד תורה היה
מן העשוי מיתיבי חסידים הראשונים כיון
משום כסות לילה. שמא יתכסה בו
לדברי הכל חיבור מעליא הוי והשתא
❖
ג]
(שבת כז:)
מברך על טליתו משום ההיא
בלילה דפטור מציצית שנאמר וראיתם
שמעתין כר' מאיר אתיא והא דלא
שארגו בה ג' היו מטילין לה תכלת אימא
דירושלמי אבל לא היה נראה
בעיני ר"ש בר שמשון לברך
אותו וזכרתםד) פרט לכסות לילה ונמצא
גזרינן שמא יקרע כולה דבהא לא
כיון ד] שפצעו בה ג' היו מטילין לה תכלת
בלילה על הציצית כיון דלילה
רבינו גרשום
נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה:
טעו והא דמשמע פ' דם חטאת
ומי אמרינן תעשה ולא מן העשוי
(איני)
לאו זמן (תפילין) [ציצית] היא
וכנפיה של עור. שנחתכו קרניה ותלה
גבי בגד שיצא חוץ לקלעים
אחמץ בפסח ויוה"כ דאיסור
והיה נוהג בסליחות קודם עמוד
והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה
ה]
כרת סמכינן אדיסקא ששולחין
השחר ובערבית היה לוקח
בהן עור: אזיל בתר כנף. ועביד
דאפילו נשתייר בו ג' אלא שאין בו
לגולה כשמעברין אדר או
טלית שאולה להתעטף בו שלא
אמר רבא ו] השתא בבל תוסיף קאי מעשה
איפכא: הטיל. ג' ציצית לבעלת ג'
כדי מעפורת לא חשיב חיבור ובפרק
אלול: הכא דעשה בעלמא הוא
הי' מברך עליו: ב] רב אחאי
דגברא
לא הוי מתקיף לה רב פפא ז] ממאי
דכתיב ועשו להם ציצית לשמן
אזיל בתר כנף. ואומר הר"י
כנפים ואחר כך תלה בהן קרן ד'
העור והרוטב מוכח
לא כ"ש דסמכינן: אלא מה
דאפילו לרב אחאי כשנותנין
לאוסופי קא מיכוין דלמא לבטולי קא מיכוין
ועשה בו ציצית פסולה דג' ראשונות
דכדי מעפורת הוי טפי מג' שאני התם
ה
טעם אסורה גזירה שמא יקרע
מעט עור על הכנף לחיזוק הוי
סדינו בתוך ג' אצבעות סמוך
שפיר מין כנף כיון שלא נסמך
עשויין מתחילה שלא כמצותה וכי הדר
דכל הבגד נקרע אבל הכא שאינו
ובל תוסיף ליכא מעשה
איכא אמר ר' זירא
לכנף מקום שראוי להטיל
הכנף לצמר ע"כ: ג] מיתיבי
מתקנה איכא תעשה ולא מן העשוי:
נקרע רק חתיכה לא הוי יט] בפסול:
אמר רב מתנא אמר שמואל תכלת אין
ציצית ויתפרנו להקרע בחוט
חסידים הראשונים כו' וא"ת
ר' זירא אמר. משמע דרב
של צמר או של פשתים
אמאי לא פריך מהא [אהא]
חסידים. זריזין במצות: כיון שארגו.
כ]
בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה מאי
ופעמים שמשתייר מן החוט
דאמרינן תלאן ואח"כ פסק
בטלית ג' אצבעות יג] דמיקרי בגד
זירא לאו היינו רבי זירא ולא כפירוש
של תפר ויעשנו ציצית עם
ראשי החוטין שלהן פסולה
טלית פטורה אילימא דלית בה שיעורא
כדאמרינן לגבי טומאה : היו מטילין
הקונטרס בכתובות :
חוטין אחרים והתורה אמרה
משום תעשה ולא מן העשוי
ה)
והתניא טלית שהקטן
מתכסה בו ראשו ורובו
תעשה ולא מן העשוי ולא הוי
ו
וי"ל דהתם גוף הציצית נעשו
משום כסות לילה. ר"ת פי' דכן
בה תכלת. בשני קרניה ולכי גמרי לה
ציצית ועובר משום כלאים.
בפסול שלא היה בהם כי אם
והגדול
עיקר כדאיתא פ' במה מדליקין
היו מטילין לשנים אחרים ולא אמרינן
מאי טעמא. האי דכתיב על
אחד ארוך ולא היה כלום
כנפי בגדיהם בעינן עיקר טלית
בהא כו"ע מודו דאמרי' תעשה
ואינהו סבור משום כסות לילה מתוך כך יש להוכיח מכאן
תעשה ולא מן העשוי. יד] ואע"ג דלא הוה מחייבין בציצית עד שתהא
רובו שיהא של בגד: אמר רב
ולא מן העשוי דפסול אבל
דהלכה כר' שמעון י) דלילה לאו זמן ציצית היא ועוד אמרינן פ' במה מדליקין
כדי שיתכסה בה קטן ראשו ורובו כדלקמן (א) ו) שכל ציצית שלא
סחורא הטיל ציצית לבעלת
הכא שהציצית נעשו כהלכתן
שלש כנפים והשלימה לד'
אלא שנעשו בפטור משו"ה
אשר תכסה בה למה לי לאתויי כסות סומא והיינו כר"ש
נעשית מתחילתה לשם ציצית אע"פ כשנעשית שלא לצורך איכא מן
שעשה לה כנף רביעי והניח
פריך [עלה] מהך ברייתא שהיו
דלרבנן דרבי שמעון מוקמי ליה לרבות בעלת חמש אלמא סתם הש"ס
העשוי דהא הכא שלא לצורך נעשית דלא היו לה אלא ב' קרנות
בו ציצית רביעי פסולה מאי
מטילין לה ציצית אע"פ שעדיין
טעמא דכי הטיל לבעלת ג'
לא היה לה אלא ב' כנפות
כר"ש אתא ועוד בפ' ב' דברכות אמרינן שלא היו אומרים
דאילו קרנותיה האחרים אינן ראויין לציצית שהרי סופו להוסיף עליה
לא הוי ציצית דלאו בת חיובא
כפי' רש"י וכן ההיא דסוכה
הרבה והויא לה ציצית למעלה מג' ואנן תוך שלשה בעינן : כיון
במערבא פרשת ציצית בלילה [ורב יוסף אמר עלה] כמה מעליא האי
היא ההיא שעתא דעל ארבע
דהדלה עליה גפן ואח"כ פסקה
שפצעו בה ג'. כיון שהגיעו לג' אצבעות האחרונים מטילין לה
כנפות כסותך אמר רחמנא ולא
שמעתא וסתם ברייתא נמי פ"ק דזבחים כר' שמעון מוקי
מלמטה ודאי לכו"ע דהוי עשוי
טו]
על ג' וכי משלים לה ד' לאו
בפסול: ד] שבצעו בה. פ"ה
ורב יהודה דרמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה לקמן ובפ"ק
תכלת מיד ולא משהו לה מידי דהשתא ליכא למימר תעשה ולא מן
כלום הוי דהני תלת מיחזי
כיון שגמרו את הבגד עד ג'
דסוכה ר"י לבד היה עושה כן ובפ"ק דברכות אמר
העשוי דהא מכיון שהגיעו לתוך ג' האחרונים הוו להו אותן שתי
כמו שלא נעשו לשום ציצית
אבל קודם ג' לא היו מניחים
ולא מצי למיחשבינהו השתא
דלא הוי מקום הנחת ציצית ולא
קרנות נמי ראויין לציצית שכשתגמר נמצאת ציצית בתוך ג': הטיל
ר' יהושע בן קרחה למה נסמכה פרשה וכו' לומר שזו נוהגת בין
דתעשה אמר רחמנא בעידן
נהירא דא"כ א) תקשי לקמן
למוטלת. שהיה בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים טז] כשרה בהני
ביום בין בלילה וזו אינה נוהגת אלא ביום ואור"ת אע"ג דכסות יום
חיובא ולא מן העשוי כבר
דף מ"א ע"ב והיינו רב הונא
שלא בזמן חיובא: חסידים
דהכא דאמר לקמן ארבע בתוך
בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי. והא הכא דשלא לצורך עבדינהו
חייב אפי' בלילה וכסות לילה פטור אפי' ביום מכל מקום מיקרי שפיר
הראשוני' כיון שארגו בה
ארבעה ונראה לפרש שבצעו
בשעת עשייה ומכשרא בהו: אמר רבא. לעולם שלא לצורך מן העשוי
זמן גרמא שהיום גורם לחייב המלבוש מיהו בירושלמי דקדושין
בטלית ג' אצבעות היו מטילין
בה שלש כלומר שנכנסו לתוך
לה תכלת לאותן שתי כנפים
ג' אחרונות אבל קודם לכן
קרינן ביה והכא להכי מכשרא בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו
ובתוספתא גרסינן איזו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה
מפני שהיו זריזין במצות וכי
כיון שעתידים להוסיף ג' שהוא
ולא הוו מעשה דכיון דעובר על דברי תורה לא מיקרי מעשה
ושילוח הקן ומעקה וציצית ורבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית
משלמי לה לטלית כולה רמו
בגד חשוב בפני עצמו מתבטל
לה ב' ציצית האחרים אלמא
הכנף הראשון דאין הציצית
הלכך כי פסיק לקמאי היא הויא עשייתן דבתראי (עשיה) אבל שלא
אמר להם רבי שמעון אי אתם מודים לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא
ז)
ח)
לא אמרי' תעשה ולא מן
בכנף הבגד כלל אבל בבגד
לצורך דבעלת ג' שאינו עובר עליהן הוי מעשה לאקרויי ציצית העשויה
שהרי כסות לילה פטור אמר ר' אילא טעמא דרבנן שאם היתה טלית
העשוי כבר: אימא כיון שבצעו
שנגמר יכול להיות שמקום
בפסול ואיכא כשגומרה תעשה ולא מן העשוי : מעשה איכא.
המיוחדת ליום וללילה חייבת ובספרי נמי תניא על כנפי בגדיהם
יז]
בה שלשה כלומר כיון שגמרו
הנחת ציצית בתוך ד' תו"ח.
ג' אצבעות האחרונים לא הוו
ס"א (מה שגמר) [אם נגמר]
והדר קושיא לדוכתה: תכלת אין [בה] משום כלאים. קס"ד
שומע אני אף בעלת ג' וכו' שומע אני אף כסות לילה במשמע ת"ל
משהו לה אלא לאלתר רמו לה
בתוך ג' מה שמוסיף מכאן
דהכי קאמר ציצית יח] אין בהם משום כלאים ואפילו כו':
וראיתם אותו ביום ולא בלילה ואם היתה טלית מיוחדת ליום ולילה
תכילתא וכל הכנפים ביחד:
[ואילך] לא חשיב כנף בפני
חייבת בציצית וצ"ע: והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשירה.
והאמר ר' זירא הטיל למוטלת.
עצמן אבל מה שמוסיף אח"כ
והגדול היינו שהטיל ציציות אחרים
יותר משלוש הו"ל הכנף אחר
תימה היכי ס"ד דרבי זירא לית ליה תעשה ולא מן העשוי הא כא] ר' זירא גופיה אית ליה לעיל וי"ל דס"ד כיון דתחילת הנחתן לשם מצוה
לסדין שכבר היתה מוטלת
שהטיל (כנף) [הציצית חשוב]
לא שייך ביה תעשה ולא מן העשוי אבל לעיל כי חתך נתבטלה הנחתו: בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי. דכיון דעביד איסורא לא חשיב
לה ציציות כשרה ואין בה
בגד בפני עצמו: ה] והאמר ר'
חיוב כלאים דחשבינן להו כמי
זירא כו' אלמא דלית קפידא
עשייה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתן ולא דמי לההיא דפ' קמא דסוכה דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן וצ"ע:
שהטילן כולן ביחד דמי ולא
דתעשה ולא מן העשוי וא"ת
ממאי דגברא לאוסופי קמיכוין. אפילו למאן דאמר בפ' בתרא דעירובין דלעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה ומשמע נמי
אמרינן כי רמי הני בתראי
והא ר' זירא אמר לעיל שמא
כ)
לאו בת חיובא הואי דכבר היו
יקרע כו' אלמא דאית ליה
בההוא פירקא דלרבי יהושע לא בעי כוונה מ"מ הכא מודה דליכא בל תוסיף כיון דלבטולי קמיכוין:
לה ציציות הכא נמי שהטיל
תעשה ולא מן העשוי וי"ל
תכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה. מדקאמר ואפילו ולא קאמר אפי' בלא וי"ו משמע דבלא טלית פטורה איצטריך
לבעלת ג' כי חזר והטיל
דהתם אינו נעשית כהלכות
הרביעי ליחשוב כהטיל עכשיו
ציצית שהרי חוט התפירה הוא
לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים וכי האי גוונא דייק פ' טרף בקלפי אומר היה ר"מ אברי עולת חול שניתותרו
כולן ביחד הוו ולא תפסל:
ממנין הד' חוטין אבל הכא הד'
ל)
כב]
עושה להן מערכה וסודרן ואפי' בשבת ומוכחא סוגיא דהתם דתרתי מילי אשמעינן ואור"ת דהכא נמי אשמעינן דאפילו בלילה אין בה משום
אמר רבא מהא לא קשיא
ציצית אחרונים נעשין כהלכתן
דהאי הטיל למוטלת משום
אלא שנעשו בפטור והקשה
כלאים אף על גב דלאו זמן ציצית היא דלגמרי התיר הכתוב כלאים של ציצית והא דגזרינן לעיל משום כסות לילה היינו כסות
הכי כשרה דבבל תוסיף (בעל)
מורי וכי פליג ר' זירא אההיא
שאינו מיוחד רק מ) ללילה (ור"ת סותר פירוש שלמעלה) דכסות
יום חייב אפילו בלילה וכן פרק קמא דקדושין ותדע
קאי אבל מעשה לא הוי הנך
דתנן הדלה עליה את הגפן ואת
בתראי לצורך תיקון הטלית
הדלעת ואח"כ חתכה פסולה
דאמרינן שכבר היא מתוקנת והוי
משום תעשה ולא מן העשוי
כמאן דליתנהו משום הכי כשרה. אבל הכא בהטיל לבעלת ג' מעשה קא עביד דהשתא הוא דמיתקנא כד משוי ביה האי ציצית
וי"ל דלא דמי דהתם נעשו בפסול דסוכה נעשית במחובר וגבי תלאן ואח"כ פסקן נעשו נמי בפסול שלא היו בה ד' חוטין אבל הכא הרי
רביעי. וכיון דהנך ג' קמאי לאו בכשרות עבדינהו קרינא ביה תעשה ולא מן העשוי הלכך פסולה: מתקיף לה רב פפא להאי תירוץ
אחרונים כהלכתן אלא שנעשו בפטור אבל ההיא דבעל שלש פריך שנעשו כהילכתן אלא שנעשו בפטור: ו] תיבת השתא נמחק: ז] ממאי
דרבא ממאי דהאי גברא דהטיל למוטלת לאוסופי קא מיכוין ולא לבטל כך קאמרת דלמא לבטולי הנך קמאי קא מיכוין ומעשה
דגברא לאוספי קא מכוין כו' וא"ת במאי פליגי וכי רבא סבר דעובר בבל תוסיף בעשיה מיד אע"פ שאינו לובשו ופי' הר"ם דה"ק רבא בבל
איכא דהשתא הוא דקא עביד מעשה ואפילו הכי אמר רבי זירא דכשרה דדמי כמו שהטילן ביחד דאי לא חשבינן הכי אמאי כשרה
תוסיף [קאי] דעתו ללובשו ורוצה לעבור בבל תוסיף ומשום הכי מעשה לא הוי ופריך רב פפא ממאי דללובשו קא מכוין דלמא לבטולי
הא הוי הנך קמאי כלאים אלא שמע מינה דחשבינן להו כציצית הכא נמי בהטיל לבעלת שלשה אע"ג דהשתא קא עביד מעשה כי
קא מיכווין פי' לפסוק הראשון קודם שילבשנו ולא יעבור בטלית זה בבל תוסיף. תו"ח: ח] הכא ואיתמר במערבא: ט] גזירה שמא יקרע סדין:
השלימה אמאי פסולה ליחשבינהו נמי כמו שהטילן ביחד אלא ודאי קשיא: תכלת בסדין אין בה משום כלאים ואפילו בטלית שהיא
י] לשפת ולפי האי טעמא נקט דוקא סדין בציצית לפי שנוח ליקרע תוס' אחרות: יא] שנעשית מתחילה: יב] ביה תעשה ולא מן העשוי אבל
פטורה מן הציצית אין בה משום כלאים: אילימא דלית בה שיעורא כדי להתכסות:
אם היתה ציצית כשרה מתחילה לית בה משום תעשה ולא מן העשוי הס"ד: יג] אצבעות שראוי לתלות בהן ציצית: יד] תיבות ואע"ג דלא
הוה כו' עד כדלקמן לשם נמחק אלמא שכל ציצית שלא נעשית מתחילתהבפסול אע"פ שנעשית שלא לצורך ליכא מן: טו] כיוןשבצעו: טז] אחרים
לבטל ארבע ציצית הראשונות כשרה בהני בתראי ואע"ג דאי עביד שלשה בתראי אכתי לא בטיל קמאי ואשתכח שלשה אינן ציציות דהא לא מחייב וכי הדר עביד לרביעי דביטל קמאי קרינא להנך שלשה ראשונות שבאחרונות שמצטרפין בהדי רביעית תעשה ולא מן העשוי
ע"כ ברש"י כת"י וכן כתוב בפסקי הרא"ש: יז] העשוי וזה עיקר הס"ד: יח] ציצית אע"ג דחציה פשתן וחציה צמר אין בה משום: יט] הוי כנפסק תיבת בפסול נמחק: כ] ה"ג רב זירא: כא] רבי זירא (דהא) [גופיה] אמר לעיל גזירה שמא יקרע: כב] ואור"ת קדושין דף ל"ד ע"א בתוס':
א)