התכלת
פרק
רביעי מנחות
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והגדול יוצא בה עראי. שאינו בוש לצאת בה יב] לשוק: אילימא וכן
דאמרינן לקמן טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן
א)
כד א
ב) ג)
לענין איסורא דכלאים. דאי אין קטן מתכסה בה אין בה משום כלאים
ואילך חייבת ואפי' של כלאים ואע"ג דפטור מדאורייתא דאין לחלק כיון
ד)
אם נארג בה כלאים: והתנן אין עראי בכלאים. כלומר אין דין עראי
מ) דלגבי גברא דהוי דידיה ליכא כלאים וכן לנשים והא דאמרינן
ה)
כה ב
ו)
גבי הכהנים נהי דבעידן עבודה אישתראי שלא בעידן עבודה לא לא דמי כלל
בכלאים שאע"פ שאין הגדול יוצא בה
עראי יש בה משום כלאים אם
ז) ח)
נארג בה כלאים: ואמר רב נחמן.
דהא כתיב לא תלבש שעטנז
ט)
כו ג
י)
גדילים תעשה לך לומר שבמקום גדילים
מאי וכן לענין כלאים וכן לענין סדין
והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית
א
כ) ל)
בציצית יג] אלמא ציצית בטלית שאין
תלבש שעטנז משמע דכל לבישה שרא
אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ
כז ד
בה שיעור יש בה משום כלאים: אלא
כח ה
כז]
רחמנא ועוד דבטלית שעשוי להנאתו
שהגדול יוצא בה עראי פטורה וכן לענין
מ)
מאי פטורה. דקאמר לעיל ואפילו
חייב הכתוב כלאים אבל בגדי כהונה
ס)
כלאים והוינן בה מאי וכן לענין כלאים אילימא
בטלית פטורה כגון הטיל למוטלת יד]
לא לביש אלא בעידן עבודה ועוד
ע)
כט ו
וכן לענין איסורא דכלאים והא אנן תנן אין
פ)
ב
דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי
אומר ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא
עראי בכלאים ואמר רב נחמן בר יצחק וכן
אישתרו טו]: חדא זימנא. לעיל הטיל
בעידן עבודה שרו והכי קאמר נהי
צ)
ל ז
ק)
לענין סדין בציצית אלא מאי פטורה הטיל
למוטלת כשרה וכיון דמתכשרא בהנך
דבעידן עבודה אישתראי כלומר
❖
לא ח
בתראי וכל שכן בקמאי אי הוה פסיק
המיוחדים לעבודה שלא בעידן עבודה
למוטלת והא אמרה רבי זירא חדא זימנא
א]
לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים
כלומר אותם שאינם מיוחדים לעבודה
ב] חדא מכלל דחבירתה איתמר ת"ר טלית
ט [מיי' שם הלכה יג]:
תורה אור השלם
❖
דהא כולה ציצית מיקרו: חדא מכלל
לא אישתראי וכן מוכח בתוספתא
כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר
י
ג
חברתה איתמר. מכלל דהטיל למוטלת
דכלאים דתניא בגדי כהונה ובגדי כהן
1. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
ושוין שאם
כפלה ותפרה שחייבת תפרה
ד
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר
כשרה איתמר הך דכלאים: טלית
גדול אין בהם משום כלאים בגדי
תְּכַסֶּה בָּהּ: דברים כב יב
שיטה מקובצת
פשיטא לא צריכא דנקטה בסיכי רבה בר
כפולה. שהיתה ארוכה כשתים וכפלה:
כ"ג שיצא במדינה חייב במקדש בין
2. לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמחַ
❖
הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן חזייה
לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה: משלי יז ה
א] והא אמרה ר' זירא כו'. ליכא
ג]
ורבי שמעון פוטר. שאם תפשט נמצאת
לשרת בין שלא לשרת פטור וצ"ע אי
למימר דפריך לשמואל מהא
דהוה מיכסי ד] טלית כפולה ורמי ליה חוטי
ציציות באמצעיתה: שאם (א) תפרה
לילה דומה למדינה דחייב וי"ל דחייב
דהא לא שמעינן מידי מהא
דלעיל דהו"א הטיל למוטלת
הגהות הב"ח
עילוי כפילא איפשיטא ואתא חוטא וקם להדי
חייבת. דלא תפשט: דנקטה בסיכי.
מדרבנן וההוא עובדא דשמעון הצדיק
כשרה כשפסק הראשון אבל כל
ברוק"ש. ל"א תפירה רחבה בשטי"ר
פרק בא לו דעת לעשות
רישיה אמר ליה לאו היינו כנף דכתב רחמנא
(א) רש"י כפלה
זמן שלא פסק (אפילו) [אפשר]
ותפרה שחייבת
ציצית שלא במקום מצוה הוי
וקשיא לי הא דאמר בסוף הקומץ
לה' הפרו תורתך בדרבנן נמי שייך
באורייתא אתא שדייה איכסי גלימא אחריתי
(ב) ד"ה
אלא לשתוק מההיא דלעיל
האי מאן דחייטיה לגלימא
הפרה מיהו לא משמע הכי אלא נראה
תחוב (ג) ד"ה
אמר ליה מי סברת חובת גברא הוא
ואנא ידענא כיון דאינו חייב
אבל מי חייביה
כו': איפשיט. הטלית היו ציצית
טפי דחייב מדאורייתא ואין לדמות
טז]
משום כלאים [הרי] דלא הוי
❖
חובת טלית הוא זיל רמי לה לימא מסייע
רחמנא
ציצית שלא במקום מצוה משום
באמצעיתה שהיתה יז] ח) רחבה כפלים
נ) ס) מקומות למדינה דבמדינה ליכא שום
דאי בעי בהאי מתכשר ואי
ליה חסידים הראשונים כיון שארגו בה שלש
בקומתו והיתה כפולה והכפל מוטל
היתר ותדע דהתם לא מפליג בין שעה
בעי בהאי מתכשר א"כ פשיטא
היו מטילין בה תכלת שאני חסידים דמחמרי
דהטיל למוטלת וחתך לראשון
גליון הש"ס
על ראשו ושני הראשין של טלית למטה
הראויה לשרת לשעה שאינה ראויה
כשרה כך נראה להר"ם. תו"ח:
אנפשייהו ופליגא דמלאכא דמלאכא אשכחי'
מאחוריו ושתי ציציות היו ט)בקרן האחד
לשרת והא דאמרינן פרק בא לו
גמ' טצדקי.
ב] חדא מכלל חברתה כו'.
פ"ה (ההיא) [הך דהכא] אתיא
גבי בגדי כהונה שמקפלין אותן
ושנים בשני ראשי הכפל מקום שארכו
לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא
תוס' ד"ה ענשיתו וכו' שאין
מכלל ההיא דלעיל ולא נהירא
כלה יח] וכשנפשטה היה (ב) חבוי כולו
תחת ראשיהן דלאו דווקא כח] [תחת
קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ה] ציצית
אדם חייב.
דבההיא ליכא אמר שמואל
❖
וא"כ איך בא מכלל אידך
ע)
ראשיהן אלא שלא כנגד ראשיהן] משום
בה ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע
של תכלת מה תהא עליה אמר ליה
אם שמענו לו כשרה מנא לך
הטלית כנגד ראשו של רבא: לאו
כלאים היינו בהצעה דלא דמי ללבישה
הא דהכא [אלא נראה איפכא
ו] ענשיתו אעשה אמר ליה בזמן דאיכא
היינו כנף. דהא באמצעיתה עומדין:
דשרא רחמנא אבל גבי ציצית אין לחלק
דההיא דלעיל מהא דהכא]
לעזי רש"י
ריתחא ענשינן אי אמרת בשלמא חובת
דכיון דשמע למה דקאמר ליה
מי סברת חובת גברא הוא. לקיים
בין הצעה ללבישה ובספרי תניא כסות
ברוק"ש [ברוקי"ש]. יתדות.
משמיה דשמואל רביה א"כ
גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי אלא
מצות ציצית באחת מהן דתיפטר בהך
המיוחד ליום ולילה חייב בציצית רבי
בשטי"ר. להכליב.
ס"ל כך מסתמא וגם קשה לפ"ה
מנט"ל [מנטי"ל]. גלימה.
מה שפי' הר"ם דודאי מההיא
אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבא
אחריתי: חובת טלית הוא. ואפילו
יהודה בן בבא אומר ביחוד בטלו
דלעיל לא שמענו הך דהכא.
❖
אלא מאי חובת גברא הוא נהי דחייביה
יט] עשר יש לך טעונות ציצית כ]:
חכמים את כסות של אשה מן הציצית
תו"ח: ג] לבי רבה: ד] מיכסי
בטלית: ה] תיבות של תכלת
מסייע ליה. דחובת טלית הוא:
ולא חייבו בטלית אלא מפני שבעלה
רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא כי
ז]
נמחק: ו] ענשיתו אעשה אע"ג
י) הראשונים כו'. ואי חובת גברא הוא
מתכסה בו לכך נראה דכלאים בציצית
מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה
דאמרינן [כתובות (דף פו ע"א)
רבינו גרשום
עשה סוכה ואינו עושה כו'
למה לה ציצית עד שיתכסה בה:
שרי בין ביום בין בלילה בין לאשה כט]:
רחמנא אלא הכי קאמר ליה $ טצדקי
ח] ה
(וכן לענין איסורין דכלאי' דאי
מכין אותו] עד שתצא נפשו
חדא מכלל דחבירתה איתמר.
ופליגא דמלאכא. כא] כ) דרבה בר רב
אין הקטן כדי להתכסות) וכן
[התם במצוה] הקבועה [אבל]
למיפטר נפשך מציצית אמר רב טובי בר
לענין איסורין דכלאים דכי אין
הונא דהמלאך אומר דחובת גברא
פירש בקונט' בתרייתא מכלל
ציצית אין זמנו [קבוע לא]
ט] קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין
הקטן מתכסה בה ראשו ורובו
ענשי אעשה כי האי: ז] לאכסויי
היא: דמיכסי סדינא. דלא הוה ליה
דקמייתא ואיפכא נראה דבתרייתא
אף על פי שהגדול יצא בה
מי חייביה ותיבות כי מיכסי
בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאה
ו
ציצית כדאמרינן לעיל משום כסות
משמיה דשמואל קאמר לה:
עראי אין בה משום כלאים:
טלית דלאו בת חיובא היא
והתנן אין עראי פוטר מאיסור
ענשיתו
נמחק: ח] טצדקי למפטר כו'.
לכבודו שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמר
לילה: סרבלא. כגון אותן שלנו שהן
[אעשה. כי האי] $ [שאין
1
כלאים. אלא חייב על עראי
פ"ה והשתא שפיר ענשינן [אי]
עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה]
אדם חייב] לקנות טלית
רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא בההיא
כעל קבע אפי' בטלית קטנה:
חובת גברא אי חובת טלית.
וכן לענין סדין בציצית אם אין
ומיהו משמע דבחובת גברא
דפטורה מציצית: [סרבלא. מנט"ל
המחוייב אם אין לו פ) אבל עשה גמור
שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש
ז
2
הקטן מתכסה בה ראשו ורובו
דוקא איכא עונש דלא הוה
בלע"ז]: הא לא מיחייבא. הן טלית
אפילו בית דין שלמטה היו מכין אותו עד
חייבת משום כלאים והיכי
עביד וכולהו אחרים עבדי ליה
חרף י] עושהו אמר רחבה אמר ר' יהודה
שתצא נפשו צ): הכי קאמר ליה
אומר אפי' בטלית פטורה אין
דאי חובת טלית למה היה
דסדין ודסרבלא ומאי איכפת ליה: נהי
טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך
בה משום כלאים: אלא מאי
ח
גוער בו ממה שהיה לבוש
יא]
דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית
טצדקי למפטר נפשך מציצית. ומ"מ
כב]
אפי' בטלית פטורה דקאמר
סדין והלא היה יכול לחייב
שלש לא יתפור תניא נמי הכי טלית
שאם הטיל ציצית לסדין שכבר
בת חיובא. הראוי לציצית חייביה
נפשיה במצות ציצית בטלית
אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש
ל)
כג]
מוטלת לה ציצית בתחלה:
אחד שהיה מונח בקופסא ואין
שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש
רחמנא (ג) לגברא לאהדורי בתר טלית
עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס
והאמר ר' זירא חדא זימנא
זה טצדקי דשמא היה לו טלית
רבי מאיר אומר לא יתפור וחכ"א יתפור אלא ומשמע דלא מוכח מידי:
דחיובא ולאכסויי בה מי [חייביה]:
כד]
הטיל למוטלת כשרה. ההיא
מצוייצת בבית וכ"ת המלאך
מכלל דהא איתמר: טלית
היה יודע שלא היה לו טלית
רמינן
ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה
אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר
ליה. פירשתי בפרק בתרא
ט
כפולה שהיתה גדולה כשתים
אחר מ"מ היה לו לומר קנה
עצמך מציצית. תבקש תחבולות לפטור
דנדה ק) :
ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה
וכפלה חייבת בציצית ור'
לך טלית החייבת ולבוש מר
שמעון פוטר דאי רמי ליה
שתרצה ולא היה לו לגעור בו
עצמך מציצית. טצדקי תחבולות וחבירו
ובלבד על הלבשה. תו"ח: טצדקי כו'
ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה
י
כשהיא כפולה זימנין דמפשטא
בבבא קמא בפרק הכונס כל
ולא קאי חוטא להדי כנף:
משמע דקאי בין אחובת גברא
ובלבד
בסוכי « אסeל≈י בלע"ז. (חייבת)
בין אחובת טלית וי"מ דלא קאי
טצדקי דאית לה למיעבד עבדה: כלי
חובת טלית היא ואף על גב
אלא אחובת גברא אבל אחובת
קופסא. טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה
דלא מיכסית בה אסור להניחה
טלית לא קאי (דאי אפשר שלא)
בלא ציצית: כיון שבצעו בה
[דאפשר שיש] לו כלי בקופסא
בה קרינא ביה: לכבודו. לתכריכין: כה] בההיא שעתא. כשלובשין אותו למת: ודאי רמינן ליה. מטילין ביה ציצית דאי לא
ג' לאלתר כשנארגה כולה
שהיו בהן ציצית ולעולם פליגי
רמינא דמי כליעוג כלומר איפטר ליה ממצות: חוץ לשלש. למעלה משלש אצבעות משפת הכנף: יתפור. ולא חיישינן דילמא
קודם שהסירוה מן העץ היו
אדמלאכא ובהלכות גדולות
פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו
מטילין לה ציצית קודם שתהא
פסק הלכה דחובת גברא
כו]
ראויה להתכסות אלמא דסברי
מדברכינן להתעטף בציצית
לתלות ציצית כדאמרינן לקמן : בתוך שלש. הראוי להניח שם ציצית: לא יתפור. דהכא חיישינן להכי כדפרישנא: ממקום אחר.
דחובת טלית היא. הא דקאמר
כדאיתא בפרק במה מדליקין
מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה: ושוין שמביא
דחובת טלית היא היינו פליגא
דמוכח דהדלקה עושה מצוה
דמלאכא. מלאך ממש. סרבלא
מדבריך להדליק נר של חנוכה:
תכלת. מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה דהכא ליכא ולא
מן העשוי דהא צריך לחזור ולכורכה ולתקנה כאן כבתחילה:
מקטורן שאין לו ד' כנפים:
ט] בר ביסנא: י] עושהו. עי'
סדינא. לפי שאסרו תכלת
ברכות (דף יח ע"א) בתוס' ונדה
בסדין לא הוה רמי: ענשיתו אעשה אם אין אדם מקיים מצות עשה כגון ציצית: א"ל בזמן ריתחא ענשינן אפי' אעשה: הא לא
(דף סא) בתוס': יא] חוץ לשלש יתפור פ"ה דלא חיישינן שמא ישלים חוט התפירה עם הציצית דאין זה מקום ציצית תוך ג' לא יתפור שמא
מיחייבא. סדינא וסרבלא בציצית: ודאי לאיכסויי טלית דבת חיובא לא חייביה רחמנא: אלא הכי קאמר ליה טצדקי כלומר הערמה
ישלים כו' ולא נהירא דאם כן תקשי ברייתא לרב הונא דקאמר ד' בתוך ד' ועוד דאמרי' בסמוך שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ותולה
קא עבדת לפטור נפשך דלא בעית למיכסי טלית דבת חיובא: כלי קופסא בגדים שמיוחדין לטליות ומונחין בקופסא בארגז: בזקן
ומה ענין ושוין לזה של מעלה ועוד הא דאמר ר' זירא שמא יקרע סדינו בתוך שלש ויתפרני נימא דלא כר"מ אמרה למילתא דאי ר' מאיר
שעשה לכבודו שעשאה למיתתו שיעטפוהו בה כשימות. בההיא שעתא ודאי לכי מיית ומיעטף בה רמינן לה ציצית משום לועג לרש
הא אמר לא יתפור ופי' הר"י טלית שנקרע פי' הכנף נקרע ונפל מן הטלית מכל וכל חוץ לג' יתפור שלא נתבטל הכנף מתורתו הואיל ונשאר
כלומר שלא יהא חלישות הדעת למת שמחשבין אותו פטור מן המצות. חוץ לג' אצבעות סמוך לכנף יתפור: נקרעה תוך ג' מקום
ג' על ג' דהוא שיעור חשוב וכשהוא תופרו חוזר לקדמותו אבל תוך ג' לא יתפור שנתבטל מתורת כנף והרי הוא כאלו נפל הציצית לבד
שראוי להניח בו ציצית לא יתפור שמא ישתייר מחוט של תפירה והיה ז' חוטין ומצטרף עמו ויעשה ציצית והוי תעשה ולא מן
ותפרם דבטלים שאינה תחובה בכנף כלל. וחכמים אומרים יתפור דלא נתבטל הכנף ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר [ס"א פי'
העשוי אלא יביא טלית אחרת. ושוין שלא יביא כנף אחר ממקום אחר אפי' משל אמה על אמה ובו תכלת ציצית דהיינו תעשה ולא
אם נקרע חצי טליתו ולא נשאר בה רק שתי ציצית לא יביא חצי טלית ממקום אחר שיש בה ב' ציציות ויתפרנו עם זה דהוי ליה תעשה ולא
מן העשוי משום הכי אמר אפי' אמה על אמה אע"ג דהתפר יבוא חוץ לג': ושוין שמביא תכלת ציצית. ממקום אחר מטלית אחרת
מן העשוי והשתא לא דמי לההיא דרבי זירא דמיירי שאין בו ציצית וחיישינן שמא יקרע כו' וישאר חוט התפירה ויסמוך עליו לציצית והכא
מיירי שיש בה ציצית ולא דמי להא דרב הונא דלקמן דאיירי שיש בה ציצית והשתא ניחא נמי ושוין וכו' דאפי' למ"ד (חוץ לשלש לא) [תוך
שלש] יתפור לפי שלא נתבטל להכנף הכא מודה] דלאו מן אותו טלית הוא ולא פוטר ליה דהוי מן העשוי לצורך טלית [זה] ואין פוטר כנף זה והשתא ניחא דאמרינן לעיל גזירה שמא יקרע סדינו תוך ג' כו' אלמא גזרינן שמא יקרע והשתא אמרינן דאפי' לכתחילה תופר ולא חיישינן שמא
ישלים אלא ודאי לעיל מיירי שמא יקרע קודם עשיית ציצית והכא לאחר שנעשו הציצית ואז אין לו לחוש ואמנם יש ליישבו אפי' לפי' הקונטרס (דלעיל) [דהכא] ודאי מיירי בסדין הרגיל לקרוע אבל שאר בגדים אף כי נקרע מילתא דלא שכיח היא ולא גזרו ביה רבנן. תו"ח: יב] לצאת בה
עראי לשוק: יג] בציצית דאם הגדול יוצא בסדין עראי מותר להטיל בה ציצית ואם אין הקטן מתכסה בה אסור להטיל בה ציצית: יד] למוטלת. ס"א ולהכי קרי ליה פטור משום דפטור מציצית בהני קמאי וכי שרא רחמנא כלאים בציצית אשתרי למצוה דציציות כשרים הוו הנך אחרונות:
טו] אישתרי: טז] היו הציצית: יז] שהיתה ארכו: יח] כלה וכשנתפשטה: יט] ואפי' יש לך עשר: כ] ציצית הס"ד ואח"כ מה"ד זיל רמי לה הסר אותן ציצית שהיה בכפול והטיל בה אחרים כמצותן: מסייע לי' כו' הוא הס"ד ואח"כ מה"ד חסידים הראשונים: כא] דמלאכא הך דרבה: כב] רחמנא
לגברא: כג] לציצית למירמי ביה [חייביה רחמנא] תיבת לגברא נמחק: כד] טלית בת חיובא אות ד' נמחק: כה] בההיא שעתא דמכסינן ליה ביה לאחר מיתה ודאי רמינן ליה חוטין משום לועג לרש כו': כו] התפירה ושיניחם ויוסיף עליו חוטים לשם: כז] רחמנא עוד י"מ נהי דאשתרי בעידן עבודה
כלומר בבית המקדש מקום הראוי לעבודה שלא במקום עבודה מי שרייה רחמנא כמו בגבולין אבל במקדש לעולם מותרין וכמו כן טלית כיון שחייב בכל מקום מותר בלילה כמו ביום כו'. תו"ח: כח] דלאו דוקא תחת ראשיהן משום: כט] אר"ת הא דאמר תכלת אין בה משום