מא:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובלבד
ובלבד שלא תהא מופסקת. ז] שיהא כל חוטיה שלימין: שמע מינה
שלא תהא מופסקת. צ"ע מאי פי' ומאי כ) אשמעינן:
א) ב)
לב א
אין פוטר
ג) ד)
מתירים מבגד לבגד ח]: דילמא אי בלאי. הא דקתני שמביא תכלת
בה אלא מינה. פי' בקונט' אם אדומה היא
ה)
לג ב
יטיל בה
שני חוטים אדומים ותימה מידי ציבעא קגרים ושמא
ממקום אחר ותולה בה ולא חיישינן לבזיון דמבזה לה לטלית ראשונה ט]
ו) ז)
ח)
ו) דנתבלה דאין ראויה לציצית קאמר דמתיר ממנה הציצית: כל מיני
ל)
מ)
מדרבנן משום זה אלי ואנוהו הוי [ועוד נראה דאיירי
ט) י)
לד ג
צבעים פוטרין בה. לשום לבן דכיון
בשאר מינים כגון שיראין וכלך וסיריקין
כ)
ל)
דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך
דאין פוטר אלא במינם מדאורייתא]
א] ובלבד שלא תהא
מופסקת שמעת מינה
לה ד
לחזר אחר לבן אלא שיהו בה שני
ומה דפי' בשיראים לאו דוקא דהא
מתירין מבגד לבגד דילמא דאי בלאי ת"ר
מינין: חוץ מקלא אילן. דדמי לתכלת
מ)
אמרי' דצמר ופשתים פוטרין בהם:
י]
טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין
א
ב]
נ)
לו ה
ואם הביא כשר. למאי דפירש
וזימנין דמזבן לה לאינש אחרינא וסבר
ס)
פוטרין בה חוץ מקלא אילן מיתיבי טלית אין
בקונטרס דקלא אילן במקום לבן פסול
דכל חוטיה תכלת וכי מצריך לטלית
ע)
לז ו
פוטר בה אלא מינה טלית שכולה תכלת
פ)
משום שדומה לתכלת ואין כאן שני
אחריתי שקיל תרי חוטים מהכא
מביא תכלת וד"א ותולה בה וקלא אילן לא
יא] ונותן שם עם לבן ותחת אלו יתן
מינים קשה מאי פריך דלמא האי
צ)
לח ז
❖
ק)
יביא ואם הביא כשר אמר רב נחמן בר יצחק
לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא
ברייתא כרבנן דריש פירקין דאמרי
ר)
אילן לשום תכלת ושדי קלא אילן עם
אין הלבן מעכבת את התכלת:
לא קשיא כאן בטלית בת ארבעה חוטין כאן
ש)
כאן בטלית בת שמנה חוטין.
ת)
לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה:
שיטה מקובצת
בטלית בת שמונה חוטין שמעת מינה מתירין
א) ב)
מיתיבי טלית אין פוטרין בה. לשם לבן
פירשתי ריש פירקין:
ג)
מבגד לבגד דלמא דאי עבד איתמר רב
כלאים לענין דין בפני עצמו
רב אמר אין מתירין. ואפי' למ"ד
כג]
אלא מינה אם אדומה היא יטיל בה
קאמר ליה ולא אמרינן דקאי
❖
אמר אין מתירין מבגד לבגד ושמואל אמר
[אטלית פטירה] לבד מדקאמר
חובת גברא סבר רב דאין לבטל
שני חוטין אדומים ושני חוטין תכלת
ואפי' בטלית פטורה אלמא
ב מתירין מבגד לבגד רב אמר אין מדליקין
וכן שאר גוונים: מביא תכלת. שני
מצות הטלית כדאשכחן במזוזה בסוף
דין אחר נמי אשמועינן ונפקא
מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר
מינה דאם יש לו לאדם ציצית
ג
הגהות הב"ח
השואל שנענש אותו שנטל
חוטין לשם תכלת ודבר אחר לשם
מתכלת ויש בו כלאים אם
רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בגרירה
המזוזה ואע"ג דחובת הדר היא ושמואל
לבן ואע"ג דהאי תכלת הוי מין כנף
(א) רש"י
אשתו לובשתו אין בו משום
❖
זרת
כלאים אפילו לאשתו וגם הוא
ושמואל אמר הלכה כר' שמעון בגרירה אמר
דאמר מתירין אע"ג דקסבר חובת
אפילו הכי שני מינים בעינן דאזלינן
אינו עובר משום כלאים אם
בתר רוב טליתות: ואם הביא כשר.
טלית היא דהא שמואל מחייב לעיל
אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני
לבשן בלילה וה"נ אמרינן
בפרק טרף בקלפי (דף מ"ו
אלמא קלא אילן נמי פוטר בה:
כלי קופסא כיון דאין לו אלא כדי טלית
לעזי רש"י
תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד
ע"א) אברים וכו' עד לא ירדו
❖
בטלית בת ד' חוטין. שנים תכלת
אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ
לימושי"ל. פקעת (של חוט).
ומדליקין מנר לנר והלכה כרבי שמעון
אלמא דין אחר בפני עצמו
ושנים קלא אילן כשר : בטלית בת
כד] נ)
להתעטף בה ולא דמי למזוזה :
יב]
אשמועינן בהא דאמר עושה
בגרירה דתניא רבי שמעון אומר גורר
כל מילי דמר עביד כרב. והא
להן מדורה בפני עצמו אע"ג
שמנה חוטין. ארבע תכלת והטיל
דמשמע לפום רהיטא דלא בא
מוסף רש"י
אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין
ד
דסוף כירה שרי רבה
בה ארבע קלא אילן לקיים מצות שני
להשמיענו אלא דסודרן ואפי'
אין מתירין מבגד לבגד.
לעשות חריץ רב יהודה מסר ליה לקצרא
בשבת ה"נ אמרינן הכא אע"ג
ה
שרגא דנפטא ופלוגתא דרב ושמואל
מינים יג] פסולין דהואיל ולבר קלא
דמשמע לפום רהיטא דלא בא
רב חנינא עביד לה סיסא רבינא חייט להו
במוקצה מחמת מיאוס שילהי שבת
אילן איכא חוטין כל צורכה חיישינן
מדליקין.
להשמיענו אלא אפי' דטלית
פטורה אין בה משום כלאים דין
דלמא דמתכת איירי ותו
דלמא יד] מצריך לטלית אחריתי
מיחט ת"ר כמה חוטין הוא נותן ב"ש
אחר בפני עצמו נמי אשמועינן
דהתם איכא פלוגתא דרברבתא טובא
ושקיל הנך דתכלת מהכא ותלי לה
אומרים ד' וב"ה אומרים ג' וכמה תהא
(רשב"ם פסחים קא.)
כדפי' וא"ת א"כ לפי דברי ר"ת
ג]
וצ"ע: בית שמאי אומרים ארבע.
הלכה כר"ש בגרירה.
הא דאמר לקמן נהי דאשתרי
התם וליכא הכא אלא קלא אילן אי
משולשת ב"ש אומרים ד' וב"ה אומרים
כלאים גבייהו דכהנים בעידן
טעמא דבית שמאי ניחא כדדרשינן
נמי שקיל הנך דקלא אילן ותלי בה.
עבודה שלא בעידן עבודה לא
ד] ג' וג' שבית הלל אומרים אחת מארבע
(שבת כב.) כל
לעיל גדיל שנים גדילים ד'
ל"א ועיקר חוץ מקלא אילן דהא אשני
אשתרו להו ואמאי לא אשתרו
בטפח של כל אדם אמר רב פפא טפח
מילי דמר.
להו ללבוש בגדי כהונה שלא
מראות טו] שבה קפדינן ואלו מראיהן
אבל טעמא דבית הלל קשה דדוחק
(שם) גורר אדם מטה כסא
בשעת עבודה משום כלאים
דאורייתא ד' בגודל שית בקטנה חמש
ו
שוין: מיתיבי כו' טז] אם הביא כשר.
לומר דלית להו אלא גדילים שנים ופתיל
וספסל.
הול"ל דאין בה משום כלאים
(רשב"ם פסחים קא.)
כדאמרינן הכא דתכלת אין בה
ה] בתילתא אמר רב הונא ד' בתוך ד'
תכלת הרי תלתא כה] ס) ושמע מינה
טלית בת שמנה חוטין ד' של תכלת
כמה חוטין הוא נותן.
משום כלאים ומותר ללובשן
ומשולשת ד' ורב יהודה אמר ג' בתוך ג'
הא דדרשינן גדילים ד' היינו בכפילה
ומין אחר וביקש להטיל בה עוד
(בכורות לט:)
אפי' שלא בזמן ציצית כגון אם
משולשת.
לובשו בלילה וי"ל דהתם נמי
ואלבן קאי והשתא סברי ב"ש דהוא
ארבעה אחרים לא יטיל קלא אילן
משולשת ג' אמר רב פפא הלכתא ד'
בבגדי כהונה אין בה משום
הדין תכלת דפתיל לאו דוקא וסברא
שמא ימכרנו לאיש אחר ויהא סבור
בתוך שלש משולשת ארבע למימרא דאית
כלאים אפי' שלא בעידן עבודה
ז
והא דקאמר שלא בעידן עבודה
הוא להשוותם והיינו ד' חוטין בלא
שהם תכלת ויתירם מכאן ויתן בטלית
להו שיעורא ורמינהו ציצית אין ציצית אלא
(שם)
לא אשתרי כלאים ה"מ בשאר
כפילה ובית הלל סברי דפתיל דווקא
אחרת במקום תכלת עם לבן ואם
בגדים שאינן בגדי כהונה אבל
יוצא ואין ציצית אלא משהו וכבר עלו זקני
(שם) אחת מארבע בטפח.
כו]
והא דביומא דריש מפתיל
הביא כשר דהא נפטרה בארבע חוטין
בבגדי כהונה איכא למימר אין
ב"ש וזקני ב"ה לעליית ו] יוחנן בן בתירא
בה משום כלאים אפי' שלא
❖
של תכלת ודבר אחר: שמע מינה.
פ)
כז] ע)
התם (הוה ראשונים) דכתיב
(שם)
בעידן עבודה ואע"ג דאמר
ואמרו ציצית אין לה שיעור כיוצא בו לולב
מדפסל בה משום הך חששא
ברישא (תרי) מהדר דמיירי בכפול
יז]
בפרק בא לו (דף סט) מעשה
בשמעון הצדיק שיצא לקראת
אין בו שיעור מאי לאו אין לה שיעור כלל לא
דמתירין מבגד לבגד: דלמא דאי
כח] ור"ת פי' דמגדיל נפקא להו לבית
(אנטיוכוס) [אלכסנדר מוקדון]
רבינו גרשום
אין
עבד.
אם עבר
והתירן אז נפקא
הלל דעבות מתורגם עובד גדילו ונראה
לבוש שמנה בגדים משום עת
ובלבד שלא תהא מופסקת
לעשות לה' הפרו תורתך ואמאי
חורבה ז) (דסבר) דמשתרא ציצית מקלא אילן לחודיה ח) יח]: מנר לנר.
לפי' זה דבית הלל דרשי גדילים הרי ששה וכשנכפלו י"ב ויתכן יותר
ראשי החוטין אחר שתלאן
הא אמרן דאין בהן משום
אותן דחנוכה: מסר. טליתו עם הציצית: לקצרא. לכובס ולא חייש
צ) דלא דריש גדילים וכן משמע בספרי ועשו להם שומע אני יעשה
אלא קודם שתלאן שכך דינו:
כלאים ומאי הפרו תורתך אית
ש"מ מתירין ציצית מבגד לבגד
ביה וי"ל כיון דלבשו במקום
דילמא מינתקא תכלת ורמי בה קלא אילן: עביד להו סיסא. כשנותנה
אותן אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים מכמה ק) גדיל אחד נעשית
מדקאמר שמביא תכלת ממקום
שאין ראוי לעבודה חוץ לבית
אין פחות משלשה דברי ב"ה ב"ש אומרים ד' של תכלת ד' של צמר
לכובס מקפל יט] הציצית כמין פקעת שקורים למושי"ל כדי שלא ינתק:
אחר. דלמא דאי בלה אם בלה
המקדש הוי להו כאילו לבוש
הבגד הראשון לוקחין לציצית
חייט להו מיחט. עושה לטלית כמין שפה ומחביא החוטין בתוכה
בגדים אחרים של כלאים:
ר)
(אכן) כי דייקת בה משמע דב"ה דרשי גדילים ואכל גדיל קיימי והשתא
ומשימן בבגד אחר אבל אם
א] ובלבד שלא תהא מופסקת.
ותופר השפה: ארבעה. חוטין נתן בחור הטלית וכופלן לשמנה:
הויא דומיא דבית שמאי דאיירי בתכלת ובלבן ומיהו בספרי איכא
לא בלה אין מתירין: כל מיני
גליון פי' שיהא כל חוטיה
משולשת. תלויה הענף [לבד] מן הגדיל: ארבע. אצבעות: ושלש שב"ה
דאמרי שנים של לבן ואחד של תכלת. :
ט)
כ]
צבעונין פוטרין במקום (תכלת)
שלמים [דבתחילה] בעי שיעור
[לבן] הואיל והיא עצמה של
בית שמאי אומרים ארבע. פירש בקונטרס הפתיל יהא ארבע
וכדאמר לעיל בד"א בתחלתו
אומרים. שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם דהיינו
תכלת: ודבר אחר. לבן של
אבל בסופו שיריו כל שהוא
מדת גודל ושית בקטנה (א) כא]: כב] בתילתא. אצבע וכולן מדה אחת:
נמצא הגדיל שנים ורבינו תם פירש דאגדיל קאי והענף שמנה
צמר: בטלית בת ד' חוטין
והכא הוי תחילה לגבי האי
לא יביא קלא אילן ואם הביא
טלית שבא לתלות בה ולהכי
ארבע. חוטין בתוך ארבע אצבעות שלא ירחיק מן השפה יותר מארבע
הרי שנים עשר וכן אנו נוהגין וכן משמע בספרי בפרשת כי תצא
כשר דלא חיישינן דלמא אתי
בעי שיעור שלם: ב] טלית
אצבעות: אין י) שם ציצית אלא יוצא. תלוי ויוצא מן הכנף משהו:
גדילים למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה
למישקלינהו מיהא ולמרמינהו
שכולה תכלת. פ"ה ב' לשונות
בטלית אחריתי שאינה של
ולפי' קמא דפי' בת ד' חוטין
אין
חוט א' בפני עצמו ת"ל גדילים ש) כמה גדיל נעשית אין פחות משלשה
תכלת דאי שקיל הני ד' מיהא
כשר קשה דאיכא למיחש שמא
חוטין כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים מארבע חוטין של תכלת וארבעה של לבן ת) על ארבע ארבע אצבעות משמע דאגדיל קאי והקונטרס
לא אשתייר בהא כלום והא
שקיל ב' חוטין מהא ותלי להו
דקתני חוץ מקלא אילן היינו
בטלית אחרת וחשיב להו לכאן
א)
נמי פירש כן בל"א פרק על אלו מומין וכן יסד רבי שלמה ספרדי המשולשל יהא נפשל כדי אצבעות ארבע ונפשל
בטלית בת ח' חוטין דאי
ולכאן במקום תכלת ומשלים
קורא הגדיל כמו ב) מפשילין חבלים לתוכן פרק אלו הן הגולין וכמו אין מפשילין חבלים לתוכן דבפ' בני העיר :
לעבדינהו מקלא אילן חיישי'
להם ד' חוטין ממין אחר לכך
ארבעה בגודל. במסכת זבחים בפ' קדשי קדשים [קתני]
דכבש של מזבח היה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותו
דלמא לכי מצטריך למירמי
נראה כפי' שני דבעינן ב'
ציצית בטלית אחרת שאינה
מיני צבע כמו בשאר טליתות
ואית דגרסי בזכרותו היינו ראשונות והכא דלא מפרש מידי צ"ע:
ואית דמפרשי התם דקשר האצבע קמא כט] ג) הזכרות
של תכלת שקיל מהני ח' ד'
ומיתיבי כו' אלמא דכשר ומשני
ואביק
חוטין מקלא אילן ורמי בה
לעולם בעינן ב' מיני צבע והא
וכיון דלאו תכלת נינהו לא
דקאמר ואם הביא כשר בטלית
פטרי בטלית אחרת שאינה של תכלת: שמעת מינה מדחיישינן בטלית בת ח' דלמא שקיל ד' מינה ורמי בטלית אחריתי. ש"מ
בת ח' חוטין לפי שיש בה שני מיני צבע מלבד הקלא אילן דיש בה ב' דתכלת וב' דצבע אחר ומיהו לכתחילה לא יביא שמא יטעה
דמתירין מבגד לבגד. דלמא דיעבד מי אמרינן דשרי דלמא אתי למיעבד אחרינא: אין מדליקין מנר של חנוכה לנר של חנוכה דקא
בה ויתלהו בטלית אחרת לשם תכלת והוי להו כלאים שלא במקום מצוה ובטלית בת ד' חוטין פסולה דאין כאן רק מין צבע אחד ב'
מכחיש מצוה: כל מילי דמר. רבה: רב יהודה מסר גלימא עם תכלת לקצרא ומפייסו שיזהר שלא יקלקל מראה התכלת: עביד ליה
חוטין דתכלת וב' דקלא אילן דבעינן ב' מיני צבע. ש"מ מטילין מדקאמר לא יביא משום דחיישינן שמא יתלהו בטלית אחר במקום
סיסא היה כורך התכלת בחוטין אחרים כדי שלא ישנה מראהו: חייט מיחט תופרו בטליתו. וכמה תהא משולשת תלויה חוץ מן
תכלת אלמא סבר דמטילין כו': ג] וכמה תהא משולשת כלומר כמה אורך יהא הגדיל ב"ש אומרים ארבע אצבעות ולהכי קאמר כמה
הכנף אורך ד' אצבעות. ושלש שב"ה אומר שתהא כל אצבע אחת מד' בטפח שהוא אצבע של גודל שהן גדולות ד' בגודל שהן
תהא משולשת דגדיל הוא שליש מן הענף והוי הענף שמנה אצבעות וכולו שלשה טפחים שהן זרת ומהכא ילפינן משך הציצית זרת
ו' של זרת וחמש ושליש באצבע אמר רב פפא הלכתא ד' חוטי צריך למירמו בתוך ג' אצבעות של כנף ויפסיקן קודם שיכניסן.
דבמנחות לא ילפינן כמה ארכו ואנן בציצית עבדינן כב"ש ועבדי' ארבע חוטין וד' אצבעות גדיל. הרגמ"ה: ד] ג' וג' שאמרו ב"ה אחת
ויכפלו לח' ויקח א' מן החוטין ויעשה ממנו ב' קשרין למעלה סמוך לכנף ויכרוך החוט סביב השבעה עד שליש ויעשה ג' קשרים ויניח
אות ש' ותיבת אומרים נמחק: ה] חמש באצבע ותילתא ו] לעליית יונתן: ז] מופסקת למעלה: ח] לבגד מדקתני שמביא כו' והשאר נמחק:
שני שלישי גדול ומ"ט ב' למעלה וג' למטה ולא איפוך משום מעלין בקדש ולא מורידין. ומ"ט ה' קשרים משום דציצית בגימטריא
ט] ראשונה. ותיובתא דרב דאמר לקמן אין מתירין מבגד לבגד: דלמא דאי בלאי הא דקתני מביא תכלת ממקום אחר אם בלתה אותה
ת"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי י"ג כנגד תרי"ג מצות. ומשולשת ד' חוץ מן הקרן.
טלית ראשונה: י] לתכלת. ס"א ואתיא למימר לשם תכלת שויא וסברו קלא אילן פוטר לשם תכלת עם לבן בציצית והוי כלאים שלא
במקום מצוה: יא] מהכא ונתנן: יב] כשר דליכא למיחש שמא יקח מהן לשום טלית אחר דאי אפשר לפחות מארבע חוטין: יג] מינים
פסולה: יד] דילמא אצטרך: טו] מראות צבע קפדינן: טז] כו' קבעי [אמאי] אם הביא כשר: טלית בת ד' חוטין שנים של תכלת ושנים של קלא אילן פסולה כדאמרינן שאין קלא אילן פוטרת. [טלית בת ח' כו']: יז] מדפסל לה תיבת בה נמחק: יח] לחודיה: ס"א אין מתירין ציצית
מבגד לבגד וברייתא דלעיל ושוין מוקי לה בדאי בלאי: אין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה משום ביזוי מצוה כדמפרש במס' שבת: יט] מקפל לציצית: כ] ושלש שאמרו ב"ה: כא] בקטנה בזרת: כב] חמש באצבע ותילתא וארבע בגודל וכולן: כג] מתירין לא מבעיא למ"ד כלי קופסא
חייבין דאין מטילין אלא אפי': כד] למזוזה לפי שהיא לשמור מן המזיקין ואם ניטלה מן הבית כיון שישראל גר בו הוי ליה כמזיק את חבירו דשמא לא ימצא אחרת מיד: כה] תלתא. ושמא. תיבות ושמע מינה נמחק: כו] דביומא עיין תוס' לעיל (דף לח ע"א): כז] התם אשנים
דכתיב ברישא תיבות הוה ראשונים ותיבת תרי ל"ש: כח] ור"ת פי' דגדיל משמע ג' דאין גדיל פחות מג' כמו עבות (דסוכה) דמעשה עבות תרגום עובד גדיל. תו"ח: כט] קמא קרוי זכרות אות ה' נמחק: