מב:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואילו
מפשרניא. שם מקום: ו] צדוקי עובד כוכבים ט) . להכי נקטי) דסתמיה
לעשות תפילין לא מברך. ויודע היה [שלא לברך לעשות
א) ב)
נב א
ג) ד)
בקי בכתיבה (א) : תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:
תפילין] ששאלו כל ענייני ברכות ופ' הרואה ירושלמי מצריך
ה) ו)
בהא פליגי. רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית
לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג'
ז)
ח) ט)
נג ב
חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא
וחולק על הש"ס שלנו ובתוספתא דברכות (פ"ו) תני העושה ציצית
י)
היא ועטיפתה זוהי מצותה: הכי
לעצמו מברך שהחיינו יב] ובפ' הרואה
כ) ל)
נד ג
מ) נ)
מתניתו לה. להא דאמר רב יהודה
נמי אמר דאכלים
מפשרניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן
א
ס)
ד
אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו
חדשים מברך שהחיינו וכ"כ רב
צדוקי כותי עובד כוכבים עבד אשה וקטן
ע)
א]
שרירא גאון : הקוצים כו'.
לעיל דרב אדרב: עשאה. לציצית מן
פ)
ק)
מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל
צ) ק)
נה ה
פירש בקונטרס משום תעשה ולא מן
הקוצים הנקצצים היינו חוטין
שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כל שאינו
ז] התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש
העשוי ולי נראה דמה דעביד אחר כך
בקשירה אינו בכתיבה ובישראל א"צ לברך
נו ו
וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי
היינו העשייה דאמר רב גופיה תלאן
דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר'
להו כ) הוצין שיוצאין מן הבגד
ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשר
ר)
נז ז
ש)
יוחנן על תפילין של יד אומר ברוך אשר
ל) כהוצין: נימין. היינו אותן שיוצאין
דזו היא עשייתן וכן פרק קמא דסוכה
ב
מן הבגד בתפירה: גרדין. פרינ"ש:
גבי הדלה עליה את הגפן
קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על תפילין
ת) א)
נח ח
ב)
פסולה. כל זמן שמחוברין לבגד דבעינן
ואת הדלעת דקציצתן זו היא עשייתן
של ב] ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו
נט ט י
עשייה לשמה ח]: ציפן זהב. לתפילין:
אלא טעמא משום דבעינן תלייה לשמה
וצונו על מצות תפילין ואילו לעשות תפילין
❖
ג)
ס כ
פסולות. בתים דתיק של עור
והא דתנן פרק קמא דסוכה
ט]
לא מברך אלא לאו היינו טעמא כל מצוה
סא ל
סוכה הישנה בית הלל מכשירין ופריך
בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא
סב מ
גדעשייתה גמר מצוה כגון מילה אע"ג דכשירה
י] רצועות במינן כדאמרינן בהקומץמ):
בגמ' ובית הלל לית להו דרב יהודה
תורה אור השלם
בעובד כוכבים בישראל צריך לברך וכל
או שטלה עליהן. שעשה בתים של
אמר רב עשאה מן הקוצים וכו' כי
סג נ
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין
ד
עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן
אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ להֶם
אע"ג דפסולות בעובד כוכבים בישראל אינו
בפרק שמונה שרצים
הסיסין פסולה אלמא בעינן טוייה
צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהם
סד ס
לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל ציצִת הַכָּנָף
❖
למען תהיה תורת ה' בפיךנ) מן המותר
לשמה הכא נמי בעינן עשייה לשמה
צריך לברך ובציצית בהא קמיפלגי מר סבר
פְּתִיל תְּכֵלֶת: במדבר טו לח
2. וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד
בפיך: וסממנים. ס) דרך הצובעים
ר)
לפי אותה גירסא אדשמואל פריך
חובת טלית הוא ומר סבר חובת גברא הוא
כְּלִיל תְּכֵלֶת: שמות כח לא
ולא מרב ומרב נמי מצי למפרך:
לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א:
3. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח למִּטַּהֵר
א"ל רב מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו
רבינו גרשום
כתנאי ציפן זהב. תימה דילמא
וטעמ' ליה באודרא. אודרא מוך
שְׁתֵּי צִפּ¢רִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת ועֵץ
לה אנן הכי מתנינן לה א"ר יהודה אמר רב
בציצית בהא פליגי. רב אדא
אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב:
❖
ציצית שאני דפ"ק דסוכה
וצובעין אותה בתוך אותה קליפה
בר אהבה דקא מברך לעשות
ויקרא יד ד
מנין לציצית בעובד כוכבים שכשירה שנאמר
לידע אם תכלת יפה: שמע מינה.
דריש גדילים תעשה לך לשם
ציצית סבר חובת טלית היא
דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית יעשו
ולאו חובת גברא ועשיית
1
חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא
מדקלינן יא] לאודרא בעינן צביעה
ציצית זו היא גמר מצוה. ורב
הגהות הב"ח
להם אחרים אמר רב יהודה אמר רב עשאן
לשם ציצית: ע) ושמע מינה. מדשדינן
דרשינן ליה לעיל לך לאות
ה
חסדא סבר ציצית אינה צריכה
(א) רש"י
ברכה דחובת גברא היא.
ולא לאחרים והתם גבי סוכה פריך
ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:
מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן
לאו
ועשייתה לאו גמר מצוה עד
❖
פ) טעימה פסולה. אם עירה צבע
כי האי גוונא מחג הסוכות תעשה
הסיסין כשירה כי אמריתה קמיה דשמואל
גמר מצוה
דמעטף לה: עשאה. לציצית מן
הקוצין מאותן חוטין שיוצאין
נסיון ביורה פוסל את כל היורה:
לך [ומשני] דאיצטריך למעוטי גזולה
אמר אף מן הסיסין פסולה בעינן טוייה לשמה
ו
מן הבגד הארוג וקוצצין אותו
משום שנאמר כליל תכלת. כל תכלת
ולא דרשי תו מיניה לשם חובך ואי
להשוותו: מן הנימין. מן
גליון הש"ס
כתנאי ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה
ז
בעינן (כליל) שיהא כל עיקר מראה
משום דתפילין איתקוש למזוזה ומזוזה
נימין חוטין שמצא: מן הגרדין.
צ)
טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשירות
גמ' תפילין יש להם בדיקה.
שקורין פרנש: פסולין. שכל
וספר תורה יליף כתיבה
החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר
אלו לא נחתכו לשמן: מן
ואע"פ שלא עיבדן לשמן רבן שמעון בן
צבוע בה מתחילתה: אפילו מראה
כתיבה מגט הא בגט גופיה לא
הסיסין כשירה. עדיין לא היה
בעינן עשייה לשמו: עד שיעבדן
לשום צורך דבר ואיכא חתיכה
גמליאל אומר ח אף עור בהמה טהורה פסולות
שני שבה. שכבר נצבע בה צמר אחר
לשמה: ציפן זהב. לתפילין:
עד שיעבדן לשמן אמר ליה אביי לרב שמואל
וזה השני כשר: ושני תולעת. משמע
לשמן. אומר ר"ת דהילכתא כרשב"ג
פורתא בביעתא. בקליפה של
❖
ביצה: אודרא. צמר רך: ש"מ
דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי דסוגיין
שני דאפילו מראה שני של זהורית
בר רב יהודה הא תכילתא היכי צבעיתו לה
טעימה פסול מדקלינן
דהניזקין דגוילין שלו לא
קרוי תולעת וה"ה לתכלת דכתיב נמי
לאודרא: ומדלא טעמינן ביורה
אמר ליה ט מייתינן דם ג] חלזון וסמנין ורמינן
ש"מ טעמה פסלה משום
לעזי רש"י
בההוא קרא: אין לה בדיקה. קס"ד
עיבדתים לשמן כוותיה אזלא והא
להו ביורה [ומרתחינן ליה] ושקלינא פורתא
שנאמר כליל תכלת. כלומר כל
דפרק נגמר הדין
אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא
פרוקי"ש [פלוקי"ש]. נימי
הצמר שביורה בעינן שיהא
בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה
אם קלא אילן הוא: ואינה נקחת אלא
לשם תכלת: אפילו מראה
דאיפליגו אביי ורבא בהזמנה אי
L¿ תƒ י עודפים.
לההוא ד] ביעתא וקלינן ליה לאודרא שמע
פרינ"ש [פירניי"ש]. ציציות
שניה שצובעין פעם שניה מן
מן המומחה. דהואיל ואין לה בדיקה
מילתא היא אי לא ומייתי הני תנאי
התכלת כשר משום תכלת שנ'
(הטבעיות של הבד).
מינה תלת שמע מינה טעימה פסולה ושמע
י
אין לוקחין אותה אלא מן המומחה
ופי' בקונטרס דרבא כרבנן דלא בעו
בייצ"א [בייס"א]. אלום
תכלת וארגמן ותולעת שני. קרי
ביה שני. וקא משמע האי שני
(בגרמנית).
מינה דבעינן צביעה לשמה ושמע מינה
שיודע שקלא אילן אסור: תפילין יש
עיבוד יג] דהזמנה לאו מילתא היא
כ
בייס"א. אלום (בגרמנית).
[קאי] נמי אתכל' דמכשר
להן בדיקה. אדם יכול לבודקן אם
מיהו ר"ת ור"ח פירשו דרבא כרשב"ג
טעימה פסלה היינו טעימה פסולה היינו
אלו"ם. אלום.
אפילו מראה שניה: תכלת אין
פנגרי"א [פינוגר"י]. חלבה
לה בדיקה קא משמע השתא
דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו
דכיון דבעי עיבוד לשמו א"כ הזמנה
צביעה לשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר
דאינה צריכה בדיקה: ואין
(גרגרנית יוונית, צמח
❖
ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה
לאו מילתא היא דאי מילתא היא
ניקחין אלא מן המומחה.
המשמש לתבלין).
מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה
שיודע שקלא אילן אסור:
היודע שצריכין עיבוד לשמם: ונקחין
אפשר בחיתוך העור ובתיקונים קטנים
לשמה כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר
תפילין יש להן בדיקה
מכל האדם. דליכא בהן עיבוד לשמן:
סגי לשויי לשמה והא דבעא אביי מרב
בחסירות ויתירות או אם
מוסף רש"י
כליל תכלת דברי ר' חנינא בן גמליאל רבי
2
עשויין כהלכתן: ואין ניקחין
מגביא גילא. בייס"א ובלשון צרפת
שמואל בר' יהודה בסמוך היכי צבעיתו
כל שאינו בקשירה.
אלא מן המומחה שעשאם
יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה
אלו"ם: מיא דשבלילתא. מים
ליה ואהדר כרשב"ג לא קיבלה מיניה
לשמן: מגביא גילא. מין צבע
כשר משום שנאמר ושני תולעת ת"ר תכלת
היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי"א:
וי"מ דההיא דהניזקין אפילו כרבנן
3
«וקש…ול¿ ט¿ ר בלע"ז: שבליליתא.
תלתן. ומי רגלים של קטן
אין לה בדיקה ואין נקחית אלא מן המומחה
בן
דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש
ל
שעבר עליהן ארבעים יום:
מצוה וליתא דהא איכא שי"ן של תפילין
(גיטין מה:
$ תפילין יש להם בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ספרים ומזוזות יש להן
מ
עי"ש) על תפילין של יד
ועיקר קדושה יש בה כדמוכח פ' במה
בדיקה וניקחין מכל אדם ותכלת אין לה בדיקה והא רב יצחק בריה דרב
❖ ש)
נ
וכו' להניח תפילין.
מדליקין ופ' במה אשה
(לעיל לו.)
יהודה בדיק ליה (סי' בגשם) מייתי ס מגביא גילא ה] ומיא דשבלילתא ומימי רגלים
: וסממנים. דבר
על תפילין של ראש וכו'
בן
על מצות תפילין.
שיטה מקובצת
תימה הוא היאך מערב שום דבר
(שם) עשאה.
בהדי תכלת ושמא עם הסממנין נקרא תכלת ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף: מה טעם טעימה פסולה.
מן הגרדין.
א] מין מסור עובד כוכבים:
ב] ראש. היינו כשאין לו אלא
ואפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה והשתא הנך תלת תרי נינהו: משום שנאמר
אחת או שסח בין תפילה
מן הקוצין.
ת)
כליל תכלת. פי' בקונטרס שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילה ואפילו צמר והוא שקרוי מראה שני שבה משמע דאם צבע בה שני
לתפילה. תו"א: ג] חלזון.
וסממנין ורמינן להו ביורה
פעמים זה אחר זה פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלי' אלא א) טעימה משום דהויא שלא לשמה ומשמע דלא מייתי תנאי אלא מטעמה
ומרתחינן להו: ד] לההוא.
ב)
יד]
פסלה אבל לכ"ע הטעימה כדלעיל א"כ לא אתיא כחד תנא מילתא דהקונטרס לכך צ"ל דאפילו מאה פעמים לשמו משמע דכשר דהא
דביעתא: ה] מיא דשבלילתא:
מן הנימין.
ו] מין עובד כוכבים כומר להכי
כליל תכלת קרינן ביה אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני ואע"ג דהאי קרא בבגדי כהונה כתיב ילפינן תכלת
נקט כומר: ז] התלויין. בסוף:
ואין
מבגדי כהונה ופ' בא לו דריש ליה לדרשא אחרינא: ניקחים אלא מן המומחה. שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי אבל
ח] לשמה. והאי תלוי ועומד בה:
מן הסיסין למשיל: כשירה
אם נמצאו בשוק רוב מצויין אצל תכלת מומחין הן ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת פ' המוצא תפילין וכה"ג אמר בחולין גבי שחיטה טו]
פסולה.
דאיכא תליה לשמה: כתנאי אי
: תפילין יש להן בדיקה. פי' בקונט' בחסירות ויתרות ואפי' הכי אין נקחין אלא מן המומחה ג) לעבדן לשמן אבל ספרים ומזוזות לא
בעינן טויה לשמה: ט] פסולות.
מן
הבתים דבתים של עור. ותיבות
בעי עיבוד לשמן וכן פי' ה"ר משה בר מיימון דמזוזה לא בעיא לשמה ולא פירש מנא ליה ושמא מהכא וקשה דפ' הניזקין משמע דספר
הסיסין.
בתים דתיק נמחק: י] ברצועות
תורה כשרה.
במינן: יא] לאודרא. שלא יעשנו
ממנה ציצית: טעימה פסולה. אותו צמר שצובעין לשם נסיון פסולה לציצית: יב] שהחיינו. ורב שרירא גאון כתב דלא סמכינן עלה ואין מברכין (סוכה ט.) כי אמריתה
שהחיינו רק מדבר הבא מזמן לזמן: יג] עבוד. לשמה דהזמנה: יד] לשמו כשר. תיבת משמע נמחק: טו] שחיטה. א"נ (לא) שאני בין הלוקח קמיה דשמואל.
לכתחלה להיכא דמצאן דכיון שבא ליקח אל יקח אלא מן המומחה אבל להפסיד מציאתו הוי כמו בדיעבד שלא יפסיד מציאתו. מהר"פ: (שם) ציפן זהב. פסולות. טלה עליהן.
פסולות. ואע"פ שלא עיבדן.
(סנהדרין מח:)