התכלת פרק
רביעי מנחות
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן ארבעים יום. מתינוק בן ארבעים ה]. ל"א שעברו מ' יום משיצאו
תורה מ) בעי עיבוד כב] ושמא הכא בשאר ספרים איירי ונראה לפרש
א) ב)
סה א ב
ג) ד)
מגוף האדם ח) (נתקלקל): ונפרד חזותא. נתקלקל המראה פסולה
תפילין יש להם בדיקה בחסירות ויתירות ואפ"ה אין ניקחין כג] שגנאי
סו ג
דקלא אילן הוא: חמירא ארכסא. שאור קשה: וסימניך. איזה שינוי
לסותרן אבל לעיבוד לשמה לא חיישינן שהכל בקיאין בו והא דתניא
ה) ו)
נ)
ס)
בהמוצא תפילין הלוקח תפילין מן השוק בודקה אחת
כשר ואיזה שינוי פסול שינוי שקר המשנה דברו לרעה הכל יודעין שרע
ז)
סז ד ה
הוא ו] ט) [שינוי אמת המשנה דברו
אחת בדיעבד איירי ע) (ולפי' הקונטרס
ח) ט)
י)
להוסיף עליו ולקיימו הכל יודעין שטוב
נראה לי לפרש דבדיעבד לא חיישינן)
בן ארבעים יום ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד
כ) ל)
סח ו
הוא]: מאי אין לה בדיקה דקאמר
והכי תניא בתוספתא דמסכת ע"ז
לצפרא איפרד חזותיה פסולה לא איפרד
מ)
א]
נמי אטעימה. אין אדם יכול לבדוק
אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה
חזותיה כשרה ורב ב] אדא קמיה דרבא
הצמר אם לשם תכלת נצבע אם
ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא
סט ז
נ)
משמיה דרב עוירא אמר מייתי א חמירא
לטעימה לשם ניסיון ואמרו לעיל
בידו שנים או שלשה צמדים בודק ממנו
ס)
ארכסא דשערי ואפיא לה בגוויה אישתנאי
דטעימה פסולה. ל"א אטעימה וה"ק
תפילין אחד של יד או של ראש בצמיד
למעליותא כשרה לגריעותא פסולה וסימניך
אין בודקין יורה של תכלת בטעימה
הראשון וכן שני וכן שלישי והא דתנן
ע ח
ע)
שינוי שקר שינוי אמת מאי אין לה בדיקה
המוצא תפילין מכניסן זוג
שלא יפסל כל היורה אלא שקיל
פ) צ)
בביעתא כדמפרש לעיל : מר. שם
זוג אע"פ שלא בדקן התם משום
נמי דקאמר אטעימה מר ממשכי אייתי
ק)
עא ט
חכם: ממשכי. שם מקום: לאו
כבוד דתפילין לא חיישינן א"נ מוצא
תכלתא בשני רב אחאי בדקוה בדרב יצחק
ר)
תכלת הוא. דהא איפרד חזותא
שאני דרוב מצויין אצל תפילין מומחין
ש)
בריה דרב יהודה ואיפרד חזותיה בדרב
עב י
כדרב יצחק ולאו קלא אילן דהא אישתני
הן ובמכילתא איתא נאמר כאן ימימה
ג] אדא ואישתנאי למעליותא סבר למיפסלה
למעליותא כדר"א ז]: שמועתא. דרב
ונאמר להלן ימים תהיה
אמר להו רב אחאי אלא הא לא תכילתא היא
יצחק ודרב ח] אדא אהדדי איתמר
גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן
עג כ
❖
ולא קלא אילן היא אלא שמע מינה שמועתא
ת) א)
כלומר בשתיהן יחד בדקינן ולא פליגי
מגיד שצריך לבדוק תפילין פ) אחת לי"ב
❖
אהדדי איתמר היכא דבדקנא בדרב יצחק
חדש דברי ב"ה ב"ש אומרים אין צריך
אלא היכא דבדקנא כו' ט] והא דרב
תורה אור השלם
בריה דרב יהודה לא איפרד חזותיה כשרה
בדיקה צ) שמאי אומר אלו תפילין של
אדא מוספת על דרב יצחק ומפרש
אותה: דייק וזבין. מן המומחה:
אבי אימא ופרק המוצא תפילין
איפרד חזותיה בדקינן לה בדרב אדא
1. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
ד]
הגהות הב"ח
כחומרי מתנייתא. דלעיל דקתני
ירושלמי נמי תניא תפילין צריך [בדיקה]
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
בחמירא ארכסא אישתני למעליותא כשרה
(א) רש"י
דברים כב יא
טעימה פסולה הלכך בעי מומחה:
אחת לי"ב חדש דברי רבי רשב"ג
הא א"צ לברך
2. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת
לגריעותא פסולה שלחו מתם ב שמועתא
(ב) ד"ה
מן העובד כוכבים. אם תגר הוא
אומר אין צריך וכל הני דמצרכי
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת
אהדדי איתמר רבי מני דייק וזבין כחומרי
כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתם אֹתָם
כשרה דלא מרע נפשיה וזבין לה
בדיקה סבירא להו בחזקת ק) תפילין
(ג) ד"ה
וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם
מתניתא א"ל ההוא סבא הכי עבוד קמאי
❖
מישראל וכשרה: פסולה. דשמא הוא
הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי מיהו
אמור
וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם
דקמך ואצלח עיסקייהו ת"ר ג הלוקח טלית
זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:
צבעה ושלא לשמה נעשית: ואע"פ
בשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן
במדבר טו לט
מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה
שאמרו כו'. אפ"ה אמרינן (גבי)
פעמיים בשבוע והני בדיקות לא הוו
3. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
גליון הש"ס
תגר ישראל מכרה לו: מאי טעמא.
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר
משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו
מן העובד כוכבים מן התגר כשרה מן ההדיוט
❖
גמ' לפרזומא דאינשי
תְּכַסֶּה בָּהּ: דברים כב יב
אין מוכרין י] מצוייצת לעובד כוכבים:
ונתקלקלו ובמזוזה אשכחן ר) בדיקה
פסולה ואע"פ שאמרו אין אדם ד רשאי למכור
ביתיה.
משום זונה. דלמא הויא ליה זונה
דאמרינן במס' יומא שנבדקת
טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר
תד"ה ור"ש וכו' דהתם
רבינו גרשום
ישראלית וסבורה יא] ישראל הוא ותבעל
פעמיים בשבוע ויש לחלק:
שאני דכתיבי בחד קרא.
ציציותיה מאי טעמא הכא תרגימו משום זונה
בן ארבעים. פירשתי פרק האשה
ליה ועברין משום לא תתחתן בם
איפרד חזותא. אם נפסל
יב]
❖
רב יהודה אמר שמא יתלוה עמו בדרך
מראהו: ארכסא קשה
בנדה : מאי אין לה
ל"א משום זונה עובדת
שהחמיץ ביותר: שינוי
ויהרגנו רב יהודה רמי תכילתא $ לפרזומא
ה
בדיקה נמי דקאמר אטעימה. ובדיקה
כוכבים דלמא יהיב לה ההוא עובד
שקר. היינו לגריעותא
ופסול: ושינוי אמת.
מוסף רש"י
דאינשי ביתיה ומברך כל צפרא להתעטף
כד]
ו
כוכבים באתננה ואמרה כי ישראל
דרב יצחק ורב אדא אהני בלוקח
יג]
יד]
היינו למעליותא וכשרה:
בציצית מדרמי קסבר מצות עשה שלא הזמן
נתנה לי ואתי למחשדיה: שמא יתלוה.
מן המומחה שיודע דטעימה כה] פסולה
רמא תכלתא.
אטעימה קאמר. כלומר כיון
לפרזומא דאינשי ביתיה.
דצבעי נמי לשום טעימה
ישראל עם העובד כוכבים זה וסבור
ש) אבל לא ידע מקלא אילן דאיהו
גרמא הוא אמאי מברך כל צפרא וצפרא
משום הכי אין לה בדיקה
ור"ש
ישראל הוא דהא יש לו ציצית ויהרגנו:
גופיה לא ידע:
פוטר
דאין אדם יכול להבחין
כרבי דתניא תפילין כל זמן ז שמניחן מברך
אם נצבעה לשום טעימה
רב יהודה רמי ליה תכילתא לפורזימא
בנשים. אף על גב דאמרינן ברכות
עליהן דברי רבי אי הכי כל שעתא נמי רב
או לשם תכלת לציצית:
דאינשי ביתיה. היה מטיל ציצית
גבי קידוש דנשים חייבות דכל
ממשכי. שם מקום: הא
יהודה איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה
(סוכה
לבגד שמתכסה בו אשתו: ומברך כל
לא תכלתא היא. דאיפרד
שישנו בשמירה ישנו בזכירה וזכור
יא.) תפילין כל זמן
כוליה יומא ומאי שנא מצפרא כי משני מכסות
חזותא ולא קלא אילן
צפרא. ועוד עושה דבר זה כשמתעטף
ושמור בדבור אחד נאמרו ואמרינן
שמניחן מברך עליהן.
דאישתני למעליותא: דאיק
לילה לכסות יום ת"ר הכל חייבין בציצית
בטליתו בכל בוקר ובוקר היה מברך:
נמי במכילתין ובירושלמי דגדילים ולא
וזבין כחומר' מתניתא. דלא
(סוכה מו.)
זבין תכלת אלא מן המומחה
כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים ר"ש
מדרמי. תכילתא לכסות אשתו קסבר
תלבש בדיבור אחד נאמרו לאו מילתא
הכל חייבין בציצית.
שצבעו לשם תכלת ובדיק
נשים חייבות בה אלמא קסבר מצות
היא דהתם לא איתמר בדבור אחד
פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן
לה בתרייהו: מן העובד
ח
(חולין ב:) שהזמן גרמא.
כוכבים מן התגר. אם לקחה
עשה שלא הזמן גרמא היא דזמנה
אלא לאשמועינן הא אבל הכא
גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא
מעובד כוכבים תגר כשרה
בין ביום ובין בלילה דאי זמן גרמא
איתמר כי היכי דלא ת) ניסתרו אהדדי
(קידושין כט.) הואיל
דישראל יהביה ניהליה
נשים פטורות אמר מר הכל חייבין בציצית
ואישתרי
כלאים
לזבוני: מן העובד כוכבים
נשים פטורות: אם כן דלילהטו]
והכי נמי אין להקשות דנידרוש כי
כהנים לוים וישראלים פשיטא דאי כהנים
לגבייהו.
הדיוט פסול. דליכא למימר
זמנה אמאי מברך.
אלא
היכי דמרבינן גבי אכילת
י) (א)
דישראל היא דלהדיוט לא
לוים וישראלים פטירי מאן ליחייב כהנים
יהיב איניש מידי לזבוני אלא
א)
מצה $ דהתם שאני דכתיבי בחד קרא :
פעם ראשון כשנתעטף כשהיתה
טז]
עשאה להטעות עצמו: הכא
איצטריכא ליה ס"ד אמינא הואיל וכתיב 1 לא
חדשה ה"ל לברך הא מכאן ואילך יז]
ורבי תרגימו משום זונה. שמא
פרט
(ערכין ג:)
תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים
לכסות לילה.
יומא אריכא דמי דהא אין לילה
כ)
עובד כוכבים היה נותן לה
אותו טלית באתננה ותוציא
תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמיחייב בציצית
מפסיקו: ולא הוה שרי לה יח] כל
(זבחים יח:)
לעז על שום בר ישראל
יומא. אלא בלילה והלכך לא מברך
אשר תכסה בה.
הני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דאישתרי
ותאמר פלוני נתן לה טליתו
שישנה בראיה
מצוייצת בשכר ומשום הכי
אלא בצפרא ולעולם כרבי: ומאי
בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי ר"ש פוטר בנשים מאי טעמא
ט
אצל אחרים.
אין רשאין למכור: שמא.
שנא מצפרא. יט] לבריך כשהוא עומד
יתעטף בו העובד כוכבים
דר"ש דתניא 2 וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות
ויראהו ישראל ויחשוב
ומתעטף בה באשמורת קודם היום
לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי
שאינה בראייה.
שיהודי הוא ויבא להתלוות
3
לגירסיה: ומשני כי משני מכסות
כ]
עמו בדרך ויהרגנו העובד
כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית
(שבת
כוכבים. ואעפ"כ מן העובד
לילה לכסות יום. כא] שני טליתות
❖
כז:)
כוכבים מן התגר כשרה:
לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה י מרבה אני כסות סומא שישנה
מצוייצות היול) אחת ליום ואחת ללילה (ב):
לפרזומא דאינשי ביתיה.
בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים ורבנן
שהזמן גרמא היא. דלילה לר"ש לאו
לבגד שאשתו מתכסה בו
כ
והוא נמי היה מתעטף בה:
שיטה מקובצת
האי
זמן ציצית והוי יום זמנה: כהנים
מדרמי. לבגד אשתו קסבר
אישתראי כלאים לגבייהו. אבנט
ציצית לאו זמן גרמא דסבר
א] צפרא אי איפרד: ב] ורב
דלילה נמי זמן ציצית ונשים
אויא: ג] בדרב אויא ואשתני:
דכתיב ביה שש ותכלת: כסות סומא (ג). דחייב: ורבנן. דאית להו לילה זמן ציצית והויא מצות [עשה] שלא הזמן גרמא ונשים חייבות:
חייבות וטליתה חייבת:
ד] בדרב אויא: ה] ארבעים
האי ומאחר דלאו זמן גרמא
יום ל"א שעברו עליהם מ':
ו] הוא שינוי אמת המשנה דבריו להוסיף עליו ולקיימו הכל יודעין שטוב הוא: ז] כדרב אויא: אלא ש"מ מדבהאי נסיון הוא תכלת אמאי מברך מצפרא (ותו לא): רב יהודה אינש צניעא הוה. מאחר שהיה מתעטף טליתו לא היה מסירה ממנו כל היום ולא
ובהאי קלא אילן: שמועתא: ח] ודרב אויא: ט] כו' דהא דרב אויא: י] מוכרין טלית: יא] וסבורה דישראל: יב] ליה ועברה: יג] עובד הוצרך לברך אלא פעם אחת: ומאי שנא דבצפרא מברך ליבריך עלה בלילה קודם היום משעה שהיה עומד לשנות ולא יהא צריך לברך
כוכבים לזונה עובדת כוכבים הטלית: יד] ישראל פלוני: טו] דלילה נמי: טז] כשנתעטף בה: יז] ואילך כחד: יח] כוליה: יט] מצפרא בשחרית: כי משני מכסות לילה לכסות יום. היה כלומר טלית אחרת פחותה ממנה היה לו שהיה שונה בה קודם היום ובשחרית
כשהיה יוצא בין אנשים היה לובש הפורזמא ואז היה
מברך
עליה: ורבנן דפליגי
עליה דר' דאמרי אינו
ליברך: כ] היום הס"ד ואח"כ מה"ד כי משני מכסות: כא] יום דשני: כב] עיבוד לשמה ואפ"ה נקחים: כג] ניקחין. לפי שיש טורח לנתק
[הפרשיות] ולחזור ולתפור ואתי למסמך ולא בדיק ושמא אינם מדוקדקות בחסירות ויתירות אבל ספרים ומזוזות אין בהן טורח לבודקן
ולא סמיך עלייהו ובודקן. מהר"פ: כד] ורב אויא: כה] פסולה ס"א ובדיקה משום חששא דקלא אילן: