מג:
התכלת
פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי שמעון מאשר [נפקא].יד] ר"ת לא גריס ליה דא"כ כולהו
האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה. לרבות כסות סומא לא איצטריך
א) ב)
עד א
ג) ד)
מרבו בעלת חמש ופ"ב דזבחים תניא ארבע ולא שלש
דהשתא ומה כסות לילה מיחייבי כ"ש כסות סומא דישנה בראייה
ה)
אצל אחרים: ולא ג'. דטלית
בעלת ג' פטורה: מאשר. ב] ריבויא:
ארבע ולא חמש ומוקי לה כר"ש ומיהו על כרחין נ"ל דתלת תנאי הוו
ו)
עה ב
ז)
זו קריאת שמע. דכשתכיר ג]
מנין ט) של ציצית קרא את ק"ש: כיון
טו]
ואליבא דר"ש פליגי התם דהא קיימא לן הלכה כר"ש בכסות לילה
עו ג
דנתחייב במצוה זו. שהאיר היום
כמו שהוכחתי למעלה וקיימא
ח)
עז ד
לן נמי דבעלת חמש חייבת לעיל
נתחייב בכל המצות דרוב מצות נוהגות
האי אשר תכסה בה
מאי עבדי ליה מיבעי
גבי האי מאן נ) דחייטיה
ביום ור"ש היא. ל"א כיון שנתחייב אדם
להו לכדתניא על ארבע כנפות כסותך
ט)
1
י)
עח ה
לגלימיה לא עבד כלום דשויה בעלת
שהגיע לכלל מצוה דהיינו י"ג שנה
ארבע ולא שלש אתה אומר ארבע ולא
א
כ)
חמש ואנן כמאן אלא על כרחין
נתחייב בכל המצות ד] ולהכי אתא עיקר
ל)
עט ו
שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא
מילתא: ור"ש היא. דפוטר בנשים
גירסא נכונה היא והא דפ' בית שמאי
מ)
אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור
נ) ס)
פ ז
לא דריש ר"ש אשר היינו
דאי רבנן הא איכא נשים ה] חייבות בה
ומה אני מקיים על ארבע ארבע ולא שלש
ופטורות מכמה מצות: שקולה מצוה
לההיא דרשא וכי האי גוונא הוי טובא:
ואיזו זו זו קרית שמע. אסמכתא
ע)
פא ח
ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת
זו. מדכתיב את כל מצות י) ועוד
בעלמא דקרית שמע דרבנן ס) :
כ) דציצית בגימטריא ת"ר וה' קשרים
שלש מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל
בין תכלת ללבן. בברכות
פ)
פב ט
וח' חוטין הרי תרי"ג: ראית ציצית
חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין
❖
❖
מצות: כתיב
אמרינן בין תכלת [שבה] ללבן
מביאה לידי זכירת
בכלל שלש ארבע ור"ש מאשר נפקא ורבנן
הכא וראיתם אותו
וכתיב התם
שבה פירש בקונטרס בין צמר שקלט
אשר לא משמע להו ורבנן האי וראיתם אותו
2
הגהות הב"ח
ואותו תעבוד. מה
צבע תכלת לצמר שלא קלט וליתא
ו]
תורה אור השלם
מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא וראיתם
שכינה: שבע
להלן שכינה אף כאן
דא"כ מאי ראיה זו ובערוך פי' בין
(א) רש"י
אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת
ומכיר ע"י
1. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
ביום. תפילין בראש
ובזרוע הרי
חוליא של תכלת לחוליא של לבן ופ"ק
❖
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר
התלויה בו ואיזו זו זו קרית שמע דתנן
ע)
שתים וארבע ציציות ומזוזה הרי
דברכות ירושלמי כיני מתניתין בין
תְּכַסֶּה בָּהּ: דברים כב יב
2. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת
מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין
שבע: הכל בחיזוק. מכל וכל עומד
תכלת שבציצית ללבן שבה וראיתם
רבינו גרשום
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת
בחזקה שלא יחטא: המשולש.
אותו מן הסמוך ר"א דאמר כדי שיכיר
תכלת ללבן ותניא אידך וראיתם אותו
כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתם אֹתָם
מברך עליהן אלא שחרית
תפילין וציצית ומזוזה: סביב ליראיו.
בין תכלת לכרתי וראיתם אותו שיהא
וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם
וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת
סבירא להו דהזמן גרמא:
וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם
העושים מצות ויחלצם מחטא ל) [את
ניכר בין הצבועים:
ורבנן. דפליגי עליה דר'
הסמוכה לה ואיזו זו זו מצות כלאים דכתיב
זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:
ה"ג רקיע דומה לספיר. דהכי
הצדיקים]: מה נשתנה תכלת. שיחדו
שמעון דאמרי לאו הזמן
במדבר טו לט
לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים
3. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
3
גרמא אשר תכסה בה מאי
הקב"ה למצוה זו: דומה לים. שנעשו
כתיב קרא וה"נ גרסי'
עבדי ליה לרבויי כסות סומא
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
תעשה לך תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם
בו נסים לישראל: ורקיע לכסא
פרק כסוי הדם ולא
לא איצטריך דאיכא למימר
דברים כב יא
4. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
את כל מצות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו
השתא כסות לילה שאינה
הכבוד. (א) ז] ומכח התכלת מזכיר
כספרים דגרסי רקיע דומה לכסא
בראיה אצל אחרים מיחייבא
וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ
הכבוד: חותם של טיט. מה
נתחייב בכל מצות כולן ור"ש היא דאמר
היושב על כסא ועוד נאה לישראל
כסות סומא שישנה בראיה
דברים ו יג
תִּשָּׁבֵעַ:
5. שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל
אצל אחרים לא כ"ש: ור'
שיהא ח] כסאו עליהם שנאמר ותחת
שמדמה חותם של טיט לציצית שכן
מצות עשה שהזמן גרמא היא תניא אידך
שמעון מאשר מרבי בעלת
מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
רגליו וגו' דהיינו רקיע: וכתיב ספיר.
עושין לעבדים והציצית מעיד על
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'
ה': כיון שנתחייב אדם
תהלים קיט קסד
6. לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית
במצוה זו כשהוא בן י"ג
ובכסא כתיב ספיר אלמא רקיע
ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא
שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן
ב
שנה ויום אחד נתחייב בכל
מִזְמוֹר לְדָוִד: תהלים יב א
פרק במה אשה כבלא
ט] כבמחזה כסא ותכלת לים וים
7. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד
המצות לאפוקי נשים שאינן
ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם
דעבדא תנן: שואל מעמך.
לרקיע ואנן קחזינן: גדול עונשו של
חייבות בכל המצות ור'
י]
הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ והַחוּט
ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי
שמעון היא: זו מצות כלאים
הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה
לבן. יא] למי
פי' ר"ת דהוי טז] מלא ויש מאה אותיות
שאינו מטיל ציצית
שאם היה כלאים בבגדו
קהלת ד יב
יִנָּתֵק:
עשיה ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה
ג
חותם. היו עושים
בפסוק וי"מ דמה עולה בא"ת ב"ש
יב] ותכלת מ) :
8. חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב
חייב להסירו: את ה' אלהיך
תירא האי תירא עביד לשון
ומקבל
פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו
לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם:
מאה ובקונטרס פירש אל תקרי מה
לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם
ראיה: שבע ביום. שתי
תהלים לד ח
וכתיב
התם את ה' אלהיך תירא ואותו
סימן עבדות: זה שאמר לו המלך
אלא מאה פ) כלומר שחייב ק' ברכות
9. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאל
תפילין וד' ציציות ומזוזה
4
היינו שבע: חונה מלאך ה'
וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשׂה לִבְנַת
הבא חותם של טיט. שמצוי הוא ולא
וי"מ כדי להשלים מאה באותיותיה
תעבוד ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה
סביב ליראיו המסובין
הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם
הביא עונשו מרובה: מה ה' אלהיך
וכי קרית מאה הרי כולן:
במצות ויחלצם מחטא:
במצות
תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן
שמות כד י
לָטֹהַר:
01. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר על
שנאמר כמעשה לבנת
וגו'. קרי ביה מאה: בשבתות וימים
זיל
וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן
א]
הספיר וכעצם השמים
רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפּיר
טובים. דלא מצלו י"ח: טרח וממלא
וכתיב כמראה אבן ספיר
דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת
אמר דוד 5 שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ובשעה שנכנס דוד לבית
להו. למאה ברכות: באספרמקי
דמות כסא להכי הוי צריכי
הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם
המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון
קראי לאשמועינן מה שאנו
עָלָיו מִלְמָעְלָה:
ומגדי. אספרמקי בשמים ומגדי מיני
יכולין לראות היינו רקיע
יחזקאל א כו
שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה
מגדים שטעונים ברכה: כולי האי
11. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְי
דומא לכסא הכבוד: מה [ה'
אלהיך] שואל מעמך. כלומר
אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם
שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני רבי
נמי. דמשבחת נפשך דאינך עם הארץ.
6
מאה שואל: בשבתא וביומי
לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ל"א כולי האי נמי בשלמא עובד
אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית
טבי. שאין מתפלל י"ח
ד
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהבָה
ברכות (חסרו ד'):
אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אלֹהֶיךָ
כוכבים ואשה הואיל ולא בני מצוה
בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר 7 והחוט המשולש לא
אספרמקי. מיני בשמים:
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשׁךָ:
❖
נינהו שפיר מברכת אלא בור בר
חייב אדם לברך ג' ברכות
דברים י יב
במהרה ינתק ואומר 8 חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם תניא היה ר' מאיר
משום הכי אמר חייב
מצות הוא: אלא מאי מברך. להשלים
אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים
שהשאר ברכות מברכן על
ה
ג' ברכות דר"מ: היינו אשה. דאשה
צורך דבר מעשה ואלו אינן
גליון הש"ס
$ וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת
9
לצורך מעשה וגם הם מכלל
נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו. ל"א
גמ' וים דומה לרקיע.
המאה: כולי האי. נמי אתה
הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב 01 כמראה אבן ספיר דמות כסא תניא היה
היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד
מוסיף לברך:
רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל למה
ו
שוין דגמרינן לה לה :
יג]
❖
הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי
זיל
❖
חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי
אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה
ז
מוסף רש"י
שיטה מקובצת
ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי
ח
11
ולא שלש.
טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו
א] ומזוזות בפתחיהן:
ט
ב] מאשר ריבויא ורבנן האי
הן שעשאני ישראל שלא עשאני אשה שלא עשאני בור רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך
בת
וראיתם מאי עבדי ליה
חמש.
דלדידהו הוי זמן [ציצי']
שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה
ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד
בלילה הואיל והא אמרי
זיל
נשים חייבות: ג] דכשתכיר
הרי בעלת
גוונין של: ד] המצות. ואגב
חמש אמור. (זבחים יח:) משיכיר בין תכלת. (ברכות ט:) שקולה
ריהטא משמע דמי שחייב בההוא חייב בכל המצות: ה] נשים דחייבות: ו] התם. את ה' אלהיך תירא: ז] ומתוך כך יוכר היושב על
מצוה זו כנגד כל המצות.
הכסא: ח] שיהא דמות: ט] רקיע כמראה כסא דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא: י] לרקיע. אנן: יא] לבן שהוא מצוי: יב] יותר משל
(שבועות כט.) מה נשתנה תכלת. שהתכלת דומה לים.
תכלת שאינו מצוי הס"ד: יג] לה לה מאשה: יד] ר"ת לא גריס וכו' ואור"י דאין למחוק הספר ותדע דא"כ דר"ש פטר מבעלת חמש
קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל כר"ש דלילה לאו זמן ציצית כדפי' לעיל גבי גזירה משום כסות לילה וקי"ל דבעלת חמש חייבת כדאיתא
בסוף הקומץ (דנהי) דמאן דבצריה לגלימא לא עביד כלום שויא בעלת חמש לכך נראה דגרסי' שפיר ולר"ש מאשר [נפקא] והאי תנא
ורקיע דומה לכסא הכבוד.
דפ"ב דזבחים פליגי אהני. תוס' אחרות: טו] כר"ש ודוחק לומר תלתא תנאי הוו: טז] דהוי שואל:
(סוטה יז.)
(חולין פט.)