התכלת פרק
רביעי מנחות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זיל
זיל טפי. ו] אפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה. ל"א זיל טפי כלומר
טפי. אבל אבור לא מברכינן דאינו מצוי דהוי כל שאינו לא
א)
פג א
ב) ג)
זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים: גופו. מראה גופו ז]
במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ונראה יותר שמברך
ד)
פד ב
אעבד ואשה שאינן ה) יג] מצויין כמותו: לבית מדרשו של רבי
תבנית דיוקנו: $ ועולה. מן הארץ: לפיכך. שאינו עולה אלא אחת
קלה עשה בעלמא: גפה של
לע' שנה דמיו יקרין: ציצית. מצוה
ו) יד]
חייא. אינו רבי חייא
שר' נתן שהיה חשוב מרבי כדאמרינן
ה) ו)
רומי. נשבעה בחיי המלך שהוא שרה
ילדות היתה בי והעזתי
ז)
פה ג
של רומי. ל"א ע"ז : בפסוק אחרון
פני בנתן הבבלי לא היה מביא ראיה
(א)
זיל טפי ת"ר חלזון זהו
גופו דומה לים וברייתו
של פרשה כתיב ב' פעמים
מרבי חייא ובתוספתא גרסינן לבית
דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו
א
פו ד
אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד
מדרשו של רבי מאיר:
צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים תניא א"ר נתן
טלית שאולה טו] כל ל' יום. אין
בסופו: שליש למלכות. שיניחנה
ח)
אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין
להתגייר: ח] אותן מצעות. לא מכרה
לדקדק מכאן דסתם
ט)
פז ה
מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה
פח ו
א]
והביאתן ט] והוא היה מתן שכרו
שאלה ל' יום כמו הלואה בפ"ק דמכות
צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד
בעה"ז: הוציאה כתב מידה. וספרה
חדא דדילמא שאלה דטלית
פט ז
שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה
ז)
ח)
דוקא ועוד הכא לא מיפטר אלא
לו כל המאורע שלשם שמים היא
י) כ)
❖
דעד ל' יום סברי אינשי דשאולה היא
מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של
בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה
דאין דרך שאלה יותר דמדאורייתא
חומר מצות שטפחו לו ד' ציציות על
שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן
ל)
פניו: פונדק. שלנים בו עוברים
פטורה לעולם כדדרשינן
מ)
כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה
שיטה מקובצת
נ)
ושבים: והשוכר בית כו'. פטור שמא
ראשית גז צאנך ולא של
שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד'
ס)
א] איני יודע. מסכת ע"ז דף
יחזור בו: משום יישוב א"י. דלאחר
❖
אחרים הכי נמי כסותך ולא של
יז: ב] ר' אחייא: ג] טלית
מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא
שקבעה שוב אינו נוטלה משם
אחרים אע"ג דבמזוזה חייב השוכר
שאולה. מזוזה כל שלשים
יכנס נכנס הציעה לו ז' מטות שש של כסף
יום פטור מכאן ואילך
כדמסיק התם דביתך לא אתא
אפי' יוצא ממנה כדאמר בפ' השואל
חייבת. [מן התורה והא]
תורה אור השלם
ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של
לאפוקי בית אחרים אלא לכדרבא
בב"מ הלכך בקושי יצא
דכתיב ביתך [הא אמרי' בפ']
1. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר
ראשית הגז דרך ביאתך והכי
כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי
דאמר דרך ביאתך
ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי'
איתא התם [ציצית אע"ג]
הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ
ופ"ק דיומא נמי איכא הכי
יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה
עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב
דכתיב כסותך דמשמע ולא
מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם
של שותפות הא [כתיב]
וה"ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית
כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת
לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
❖
ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו
בגדיהם ואפי' דשותפות
במדבר טו מא
א"י מיושבת: אלא שיש לו שתיהן.
אחרים דכיון דלשימור עביד ל"ש מיהו
נשמט וישב לו ע"ג קרקע ואף היא נשמטה
וכסותך ולא של [אחרים
ואם אינו מניח אלא אחת אותה מצוה
כל ל' יום פטור דלאו בית דירה
מזוזה] אע"ג דכתיב ביתך
וישבה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני
[דמשמע] ולא של שותפות
הגהות הב"ח
מיהא קיים: חדא מצוה נמי לא
דידיה הוא ט) כדאמרינן פ"ק דבבא
הא כתיב למען ירבו ימיכם
מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר
ליעביד. בתמיה: ומעיקרא. דאמר
בתרא גבי נשתהה שם ל' יום
(א) רש"י
[ואפי'] דשותפות וביתך דרך
שתי
לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך
ביאתך (ולא) [ומדלא] קאמר
מעכבת: מאי סבר שמא יפשע.
הרי הוא כאנשי העיר והא דמייתי
פעמים
ולא של אחרים ש"מ דמן
אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה
אי אמרי' דאינה מעכבת יפשע ולא
הכא טז] סיוע לרב יהודה להא דטלית
(ב) ד"ה
התורה שאולה חייבת:
בפ' קדש
ד] אינה מעכבת. של ראש:
יקנה האחרת: בשמונה עשה. ד'
שאולה דמסתבר ליה לדמות טלית
וכתיב בה אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא
1
כתיב והיה
ה] וכל כהן שאינו עולה
פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי
מדרבנן למזוזה דאורייתא וצ"ע אי
שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר
וכן בוהיה כי
לדוכן. כ' רבינו חיים כהן
יביאך וגו' בסוף
דבשעת דוכן אין לומר
תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפו'
מצינן למימר דלענין לפטור עד ל'
עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו
. ל"א (ב) בוהיה כי יביאך
יום הוא דמייתי ומיהו י"ל דמזוזה נמי
ולטוטפות וגו'
וכו' אלא מיד שחתם ברכת
עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה
❖
כתיב והיה כי יביאך
מדרבנן דתרי ביתך כתיבי והא
הודאה קורא כהנים ומביא
ד)
י]
שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה
ראיה ממס' סוטה דאמרינן
לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו'
דבעי בסוף השואל מזוזה
אין הקורא רשאי לקרות
כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש
על מי ופריך הא אמר רב משרשיא
ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו'
כהנים עד [שיכלה] אמן מפי
גליון הש"ס
הצבור והיינו ע"כ אמן
למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה
הרי ג' ובק"ש וקשרתם
חובת הדר היא לאו לחיובי שוכר
גמ' צוה עלי ויעשוני
דברכת הודאה דהרי אין כאן
חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר'
לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם
מייתי לה אלא ה"ק פשיטא שהמשכיר
גיורת.
אמן אחר ואי הוי אמר
אלהינו ואלהי אבותינו וכו'
שמוע תרי הרי ז' ושמתם
אינו חייב כיון שאינו דר שם וכן פ"ק
חייא אמרה לו רבי $ צוה עלי ויעשוני גיורת
ב]
רש"י ד"ה ועולה מן
מאי קאמר אין הקורא כו'
דמסכת ע"ז דפריך
את דברי אלה דדרשינן בפר' הקומץ
הארץ.
אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן
הלא יש כאן הפסקה גדולה
בין אמן דצבור לקריאת
[רבה] דבתפילין
בית נמי מפקע ליה ממזוזה ומשני
התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר
כהנים אלא ש"מ דמיד אחר
קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב
חובת הדר היא פי' שאם ירצה לא
חתימה דברכת הודאה
לה לכי
זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו
הרי ח': בציצית ה'. ועשו ונתנו
ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש
הקורא קורא כהנים ועוד
יא]
❖
באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו
מביא ראיה דאמרינן התם
והיה וראיתם גדילים תעשה לך יב]:
ולא מיחייב והא דאמרינן ריש ר"א
לשנים קורא כהנים לאחד
בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה אמר רב
דמילה לא לכל אמר ר"א
ה'
אינו קורא ואי הוי אומר
שליח צבור אלהינו ואלהי
מוסף רש"י
יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מיכן ואילך
מכשירי מצוה דוחין את השבת
ג] ב
אבותינו כו' בין לאחד ובין
דמודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה
חייבת תניא נמי הכי הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בח"ל כל שלשים
חלזון.
לשנים קורא כהנים וקאמר
ג
נמי התם אין העובר לפני
מזוזה לפתחו חייב הואיל ובידו
יום פטור מן המזוזה מיכן ואילך חייב אבל השוכר בית בא"י עושה מזוזה
התיבה רשאי לקרות לכהנים
להפקירן ה"מ למימר הואיל ובידו
יברכך אלא אם כן יודע בו
לאלתר משום יישוב דא"י: תפלה של
יד אינה מעכבת ד] : אמר רב חסדא
(סנהדרין צא.)
שיודע לחזור לתפלה שלא
י) שלא להניחה אלא הטעם השוה בכל
לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו
תטרף דעתו עליו וכן היה
לכ"ע ולמ"ד חובת טלית בלא לבישה
מנהג של מורי הרמ"ר
לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעביד ומעיקרא
ד
חייב: כל כהן שאינו עולה לדוכן
[שהוא היה] מקרא לכהנים
(מגילה ו.)
ולא הניח השליח צבור
מאי סבר גזירה שמא יפשע אמר רב ששת ה כל שאינו מניח תפילין עובר
וכו'. דוקא כשאומר לו עלה
(חולין
לקרות אבל מנהג רבינו פרץ
❖
בשמונה עשה וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכל
ה] ו
כ)
כדאיתא בסוטה צריך
פט.)
אינו כן אלא הש"ץ מקרא:
ו] תיבות אפ"ה נמחק:
כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני
שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם
ז] מראה גופו: וברייתו
קודש ובתרגום בבלי נמי מתרגמינן
עשה וכתבתם וכתבתם ואמר ר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר
תבנית כו': ח] חוץ מאותן:
רבינו גרשום
ז
ט] והביאתן עמה: י] והיה
ל) [אמור להם] כד תימרון להון ואע"ג
ה'
זול טפי. כלומר אע"ג דהיינו
לך לאות וכן בתר קדש כתיב
דדרשי' מיניה עשה מ) מפיק ליה פ' ואלו נאמרין שנים נקראו כהנים ולא כהן אחד נ) ותרתי שמעינן מינה ומ"מ אומר ר"ת שאפי'
אשה לך והוסיף לברך פעם
ושמרת וגו' ותיבות כי יביאך
שניה ומה בכך: גופו דומה
נמחק: יא] ציצית: יב] לך
כהן אחד עולה לכל הפחות מדרבנן ודייק מלישנא דלא קאמר שני כהנים עולים ולא אחד משמע אפי' אחד ס) ועוד פי' שש"צ אין לו להקרות
לים. מראה גופו: וברייתו.
הס"ד ואח"כ מה"ד כהן
לפי שהוא מפסיק ואין להפסיק אפי' ליהא שמיה רבה ואפי' נחש כרוך על עקיבו וכן פר"ח דש"צ המפסיק עבירה היא בידו ותניא בספרי אמור להם
צורתו: שליש למלכות. כדי
שאינו עולה לדוכן עובר
שיניחנה להתגייר: כל
בשלש. כה תברכו אמור להם
מלמד
שלשים יום פטורה מן
הרי שנים ושמו את שמי הרי
הציצית דלא הויא דידיה דסתם שאלה ל' יום: משום ישוב ארץ ישראל. דאי הוה נפיק למחר עייל ביה אחרינא משום דמשכח שלשה: יג] שאינן מצווין: יד] של ר' אחייא: טו] שאולה. עיין בתוספות בפרק השואל ובהר"ן שם: טז] הכא ממזוזה סיוע:
לה מזומנת דהאי דנפיק לא שקיל מזוזתיה בהדיה כדאמרינן בבבא מציעא [דף קב ע"ב]: אלא שיש לו ואע"פ שאין מניחה אינה
מעכבת: חד מצוה נמי לא ליעביד. אלא אין מעכבין: גזירה שמא יפשע אי אמרת כי לית ליה לא מעכבא פשע ולא זבין אלא חדא: עובר בח' עשה דכתיב והיה לך לאות על ידכה. ולזכרון בין עיניך. היינו תרי חד דידך חד דבין עיניך וכתיב והיה לאות על ידך.
ולטוטפות בין עיניך. הוו נמי תרי ד' עשה. ותרי וקשרתם לאות על ידך. והיו לטוטפת בין עיניך. הא שית וקשרתם אותם לאות על ידכם. והיו לטוטפת בין עיניכם הא תמני: ציצית עובר בה' עשה. גדילים תעשה לך. ועשו להם ציצית. ונתנו על ציצית. והיה לכם
לציצית. וראיתם אותו: לדוכן בג' כה תברכו אמור להם: ושמו את שמי: דכתיב ה' עליהם היינו תפילין דכתיב כי שם ה' נקרא עליך: