מד:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
ה' עליהם. אותם שנושאין עליהם שם ה' בתפילין יחיו:
מלמד שחזן הכנסת אומר להם אמרו ובירושלמי אמרינן ובלבד שיהא
א)
צ א
ב)
הסולת והשמן. של מנחת נסכים אין מעכבין את היין שאם הביא יין
החזן ישראל וחזן לאו היינו ש"ץ שחזן הוא שמש הכנסת כדאיתא פ"ק
ג) ד)
צא ב
בלא סולת ושמן ח] מנסכן: המתנות כו'. כגון ד' מתנות של חטאת
דסנהדרין וב' חזנים ופ"ז דבבא מציעא חזני מתא
אין מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כיפר: גמ' הבא מנחה
ה)
צב ג
אבל ש"צ הוא הקורא ואומר ר"ת שש"צ הוא פותח בברכנו ומסיים
ו) ז)
צג ד
כו'. דמנחת נסכים קריבים תחילה ט]:
ואין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה
ח)
ט) י)
צד ה
ואחר כך נסכים. אחר האברים
הדבור מפי הקורא ודווקא כשעומד
ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני
1
כ)
מיד ואחר הנסכים המנחה: מנחתם
בבית הכנסת ואומר לו ח) עובר אבל
והחייני: מתני' הסולת והשמן אין מעכבין
ל)
צה ו
א
ונסכיהם בלילה. דמנחת נסכים קריבין
מ)
אם עומד בחוץ אינו עובר דאמרינן
❖
את היין ולא היין מעכבן המתנות שעל
ב
נ) ס)
צו ז
בלילה. ואי קשיא הא אמרי' בהקומץ
בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה
❖
המזבח החיצון אין מעכבות זו את זו: גמ' ת"ר
[רבה]
דברים שדרכן ליקרב
תשיש [הוה] קאי אחורי עמודי ר'
ומנחתם ונסכיהם הבא מנחה ואחר כך הבא
2
הגהות הב"ח
ביום וקחשיב מנחת נסכים מפרש
אלעזר נפיק לבראי:
תורה אור השלם
נסכים רבי אומר זבח ונסכים הבא זבח ואחר
הסולת
לה בפ' יש קרבנות במסכת תמורה
והשמן אין מעכבין את
(א) רש"י
הזבח
1. אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל
כך הבא נסכים ורבי נמי הכתיב ומנחתם
היין. משמע הא סולת
דהא דקתני ביום בנסכים
(ב) שם
בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימנִי
ושמן מעכבין אהדדי ותימה דהא לא
הבאים עם הזבח והא דקתני בלילה
ונסכיהם ההוא מיבעי למנחתם ונסכיהם
שחיטת זבח
ישעיהו לח טז
וְהַחֲיֵנִי:
2. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפּרִים
כתיב שום קרא במנחת נסכים ושמא
בנסכים הבאין בפני עצמן כגון
בלילה ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר ורבנן
מתקדשין אלא בשחיטת
לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִספָּרָם
ילפינן ממנחת נדבה דכתיב בה
שהביא זבח בלא נסכים ולאחר זמן
זבח (ג) ד"ה
נמי הכתיב זבח ונסכים ההוא מיבעי ליה
במדבר כט יח
כַּמִּשְׁפָּט:
עיכובא לעיל וגלויי מילתא
הביא הנסכים בפני עצמן יכול להביאן
3. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר
לכדזעירי דאמר זעירי אין נסכים מתקדשין
א] ג
שירה עלייהו
תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ
בלילה: ואפילו למחר. אם הביא
בעלמא הוי דגבי מיעוטו מעכב את
הלוים שירה
לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עלָה
אלא בשחיטת הזבח ורבי נמי מיבעי ליה
היום י] (א) יכול להקריב נסכיו למחר
רובו כתיב קרא גם במנחת נסכים
(ד) ד"ה
וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דּבַר יוֹם
לכדזעירי ורבנן נמי מיבעי להו למנחתם
דחומש
ויקרא כג לז
בְּיוֹמוֹ:
ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול דאי
והתם גלי לן קרא:
הפקודים
4. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר
ט) מנחתם ונסכיהם (אפי') בלילה
ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפי' למחר
קדשי נפסלין בלינה כדתניא במסכ'
בהני
וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ייָ אֱלֹהֶיךָ וְדַם
(ה) ד"ה
אלא היינו טעמייהו דרבנן דכתיב עולה
מעילה קדשו בכלי הוכשרו
זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזבַּח יְיָ
מנחתם ונסכיהם אפילו
3
דת"כ
אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:
❖
למחר. בפ"ב דתמורה מוכח
ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים
ומנחה ורבי נמי הכתיב עולה ומנחה אלא
דברים יב כז
5. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפּרִים
ובלינה (ב) : אין הנסכים. הבאין עם
טז] י)
דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו
בבאים עם הזבח דכ"ע לא פליגי דדמנחה ואחר
לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִספָּרָם
❖
הזבח ד) יא] דכל זמן שלא נשחט הזבח
מלבד שבתות ה' ודרך הש"ס להביא
כך נסכים דהכתיב עולה ומנחה כי פליגי ב]
במדבר כט יח
מוסף רש"י
כַּמִּשְׁפָּט:
אע"פ שהפרישן לשם זבח זה יכול
על פסוק הרהוט בשני דרשות אע"ג
בבאין בפני עצמן רבנן סברי מדבאין עם
למנחתם ונסכיהם בלילה.
לשנותן לשם זבח אחר אבל לאחר
דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח
שיטה מקובצת
הזבח מנחה ואחר כך נסכים בפני עצמן נמי
נעורים לאביה כ) וכן
שחיטה אינו יכול לשנותן לשם זבח
(תענית ב:)
מנחה ואחר כך נסכים ורבי התם הוא דאיידי
א] דאמר זעירי. בפ' הקומץ
אחר: עולה ומנחה. משמע אחר
מוהתעלמת וכן ספר
אפילו למחר.
זוטא הארכתי: ב] כי פליגי.
דאתחיל באכילה גמר לה לכולא מילתא
כורתה ואין דבר אחר כורתה
העולה מיד יקריב מנחה (ג) יב]: על
בנסכים הבאים בפני עצמן
(תמורה יד.)
דאף על גב דמייתי [קרא]
וכן מותר הפסח ושלמים
הנסכים אומרים שירה הלוים במס'
דאכילה אבל בפני עצמן נסכים עדיפי הואיל ג]
זבח ונסכים משמע דמנחות
הבאין מחמת הפסח פ"ק דזבחים
ערכין בפרק אין נערכין :
דמיתאמרא שירה עלייהו: המתנות שעל
הבאים עם הזבח פליגי אין
ה
זה עיקר דרשה דהא [חזינן]
ישפך. שפיכה אחת: כמשפטם.
ופ"ד דזבחים ופרק
מזבח החיצון אין מעכבות זו את זו: ת"ר
דלמסקנא מוקי ליה (מאי)
התודה ופ' מי שהיה טמא
משמע עיכובא : כל הקרבנות
(ד) יג]
[האי קרא] להא דזעירי:
ו מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן
(זבחים פד.)
אין הנסכים מתקדשים.
האמורים בחומש הפקודים : דהני.
ופ"ב דבכורות
ג] הואיל דמתאמרא שירה
ה)יד] ו)
במתנה אחת שכיפר שנאמר ודם זבחיך
(להלן עט.
עלייהו תימה דבעיא היא בפ'
4
דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך
דר"ח ועצרת שכתובים בחומש
בכת"י) אלא בשחיטת
אין נערכין אם אומרים שירה
מתני'
ישפך על מזבח ה' אלהיך:
הפרים
לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו
הפקודים: אלא דעצר' גריד' קתני
הזבח.
ז)
(ה)
על הנסכים הבאים בפני עצמן
וי"ל דה"פ הואיל דמתאמרא
ז והאילים והכבשים (והשעירים) אינן מעכבין
טו] מת"כ דכתיב באמור אל הכהנים
מדמו נפקא וכן בשמעתין דתניא
שירה עלייהו כשבאים עם
זה את זה ר' שמעון [אומר] אם היו
אילים
בבריית' זבח ונסכים ומסקינן דבסברא
(רש"י שם)
ד]
הזבח: ד] אמר ר' שמעון
פליגי: מנחתם ונסכיהם. פי'
ודם זבחיך ישפך.
אם היו להם פרים ואילים:
להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים יביא פר אחד ונסכים
ה]
ה] אחד ונסכיו: ו] דהיכא.
בקונט' פ"ק דזבחים ופרק
גמ'
ולא יקריבו כולם בלא נסכים: הני פרים וכבשים דהיכא ו] אילימא
ס"א מאי עבידתייהו: ז] אלא
דר"ח ועצרת. וקשה אמאי לא
המזבח מקדש ופ"ב דתמורה
❖
דחג כמשפט כמשפטם כתיב בהו אלא דר"ח ועצרת דחומש הפקודים
ז]
5
(זבחים לו:)
מוקי לה בכבשים ואילים דפסח
דמנחתם ונסכיהם דפרי החג
וי"ל דהנהו מעכבי להדדי דהא
אילים
קדריש וקשה לר"ת היכי משמע מיניה
כתיב ביה יהיו ואין זה כפרש"י
דפי' ביחזקאל בהפטרה דפרשת
רבינו גרשום
לילה ועוד היכי דרשינן מיניה מנחה ואח"כ נסכים הא קרא דבתריה כתיב לפרים ולאילים ואינם כתובים יז] על הסדר דפרים ואילים קדמי
חדש דכתיב גבי פסח שבעה
ל)
ותו דפריך ורבנן נמי הא בעי ליה ומנחתם וכו' ומאי צריך הא טובא כתיב אלא על כרחין כיון שכולם משונים זה מזה כולהו צריכי לכך
הסולת והשמן. דמנחת נסכים
פרים ושבעה אילים (חמשה)
אין מעכבין את היין שמנסך
תמימים ליום לשבעת הימים
נראה לר"ת דדריש מקרא דעצרת פרשת אמור אל הכהנים ואילים שנים יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' מדכתב נסכים
את היין אע"פ שאינן: הבא
ומאי קאמר והלא לשבעה
בין עולה לאשה ש"מ דבאים בלילה כי אשה דהיינו הקטרה ולא מייתורא ונקט מנחה ברישא דדמי לעולה טפי בהקטרה והא דפ"ק דזבחים
זבח ואחר כך הבא נסכים.
ימים י"ד פרים היו בהם
ואח"כ הבא מנחה: ומנחתם
דכתיב בפר' פנחס פרים בני
דריש מ) מנחתו ונסכים אפי' בלילה ומשמע התם יח] דמייתורא דווקא קדריש נ) והתם גבי נזיר דרש מדכתי' מנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם
ונסכיהם אפי' למחר. אבל אותן
בקר שנים ופרש"י לומר דלא
ונסכיהם למחר נמי שמעינן כיון דגלי גבי עצרת תו אין לחלק ותימה והא הני קראי בבאין עם הזבח כתיבי והנהו לא אתו אלא ביום כדאיתא
נסכים שמביא עם הזבח נפסלין
מעכבי אהדדי כדדרשינן לקמן
בלינה מאחר שנשחט עליהן
בשמעתין גבי כבשים דכתיב
בפ"ב דתמורה וי"ל דאם אינו ענין בבאין עם הזבח תנהו ענין בבאין לאחר הזבח והא דאמרינן בריש תענית מה ניסוך
הזבח: דכתיב עולה ומנחה.
ביחזקאל ששה כבשים מה
המים בלילה דאמר מר ונסכיהם אפי' בלילה משמע דמקרא דפרי החג מייתי שאין ניסוך המים אלא בחג לאו מילתא היא דכיון דגלי לן קרא
סמוך לעולה מנחה ואחר כך
ת"ל לפי שכתוב בתורה שבעה
בעצרת דהוי נסכי צבור ה"ה לכל נסכי צבור וקרא דאיצטריך בנזיר דהוי נסכי יחיד: כיון דמתאמרא שירה עלייהו. פי' להביאם
נסכים: כי פליגי בנסכים הבאין
כבשים כו' ודריש דלא מעכבא
יט] ס)
בפני עצמן. שלא הביאן עם
ואם כן הא דכתיב בפסח יהיו
עם הזבח אבל בפני עצמו בעיא היא פ' אין נערכין ומ"מ אף בלאו זבח עדיפי כיון שהיו ראויין לשירה ולבא עם הזבח:
הזבח אלא לאחר כמה ימים.
דעיכובא הוא דלא דרשינן
ודם זבחיך ישפך. פ' בית שמאי מעיקרא דריש מהאי קרא ולא קאי לבסוף: כמשפט כמשפטם. וביום ראשון דלא
ולא תיתני להברייתא כמעיקרא
ליה עיכובא אלא היכא דדריש
ר' אמר זבח ונסכים דבבאין עם
כתיב כמשפט כתיב ביה יהיו: אלא דר"ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודים. ואע"ג דכתיב יהיו לכם לאו עלייהו קאי והא דלא
תלמודא א"נ י"ל יהיו דפסח
הזבח לא פליגי: ור' סבר התם
אתמימים קאי וא"ת אמאי לא
פריך מפסח כי היכי דפריך מהני דהא כתיב ביה יהיו ורש"י פי' כ] ביחזקאל דהא דכתיב כא] גבי פסח ז' פרים וז' אילים ליום דלז' ימי
הוא. בבאין עם הזבח איידי
מוקי מתניתין באילים דפסח
דאתחיל באכילה דזבח גמר לה
וי"ל משום דבפסח לא כתיב
פסח קאמר פר ואיל ליום דאם לא מצא שנים בכל יום מביא אחד והשתא ניחא שפיר דהא לא מעכבי אהדדי ותימה דהא כתיב ביה יהיו ואין
לאכילה ומייתי מנחה:
אלא איל אחד ובמתניתין
לומר דקאי אכבשים ולא אפרים ואילים דגבי עצרת לא קאמרינן הכי והא דנקט בסמוך אילים דהכא והכא לא מעכבי הא אינהו מעכבי ה"נ מצי
דאיתאמרא שירה עלייהו
תנן האילים ולהכי מוקי לה
❖
דכתיב המשמח אלהים:
בעצרת דכתיב בהו [ואילים]
למינקט כבשים ולא דמי לקודש יהיו דגבי לחם דפליגי ר"ע ובן ננס כב] אהייא קאי אי אכבשים אי אלחם אבל אתרוייהו פשיטא
והשתא דאתא לידן נדרוש
להו דלא קאי אע"ג דכתיב בחד קרא היינו כבשים ללחם אבל כבשים אהדדי ה"נ דמעכבי כדתנן בהקומץ רבה ב' כבשי עצרת מעכבין
קראי סתומים דפרשת החדש
דכתיב איפה לפר ואיפה לאיל
זה את זה וכן ב' חלות ולא מסתברא נמי למימר דהוייה דפסח לא קיימא אלא אתמימים דלהא לא איצטריך קרא דבעלי מומין פשיטא
שיטה מקובצת (המשך)
יעשה מנחה ואיפה איכא
דפסולין ונ"ל דלשום דרשא אתא דלא מסתבר לדורשו בעיכוב כיון דלא מישתמיט הש"ס ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא
לא חשיב שלא היה באה לסלת
עשרה עשרונים ובתורה כתיב
מצא אילים אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן יכול אפי' כולן
אלא לטגן מנחת חביתין עוד
שלשה עשרונים לפר ושני
פי' הר"ם דשלישית ההין לאו
עשרונים לאיל וצריך לפירוש.
מצויין ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ומיהו הא דקאמר שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן על כרחין לאו משום דסמיך איהיו דגבי
דוקא אלא עד שנת שלישית
וצריך לומר דמאיפה תוציא ג'
עצרת דריש נמי הכי התם וכן בחג אע"ג דכתיב ביה כמשפט וכו' ואכל חד מייתי קרא דשבעת ימים ואע"ג דלא כתיב לא בעצרת ולא בחג:
לפי שהיו ג' שנתות להין לפר
עשרונים לפר שיהא מנופה יפה
ולאיל ולכבש נמצא כשהתחיל
ואם יש להם חיטים בריוח
אלא
למנות משנת עליונה של כלי
מאיפה תוציא ב' עשרונים
תמצא תחתון שהוא לכבש השלישי עכ"ל תוס' וכן כתוב בגליון דשלישית ההין ר"ל שנת שלישי כדאמרינן שנתות היו בהין עד כאן
לאיל. ועוד כתיב התם ושמן הין לאיפה ומאי קאמר והלא כתיב בתורה חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל וצריך לפרש דהכי
לפר וע"כ לאיל כו' נמצא השלישי מחזיק רביעית ההין דהיינו לנסכים: ח] ושמן מנסכו: ט] נסכים קריבה תחלה: ואח"כ. מנסך יין
קאמר ושמן שבהין לאיפה לפי השנתות שהיו בהין כדאמרינן עד כאן לפר כו'. ועוד כתיב התם מנחה יעשו עליו בבקר בבקר ששית
הס"ד ומה"ד זבח ואחר כך נסכים: י] הביא היום זבח: יא] הזבח מתקדש אלא בשחיטת זבח דכל: יב] מנחה הס"ד ואח"כ מה"ד
האיפה ומאי קאמר והלא במנחת נסכים שהיו עושין בכל בקר ובקר עם התמיד לא היה בו רק עשירית האיפה וצריך לומר כדפי'
דמתאמרא שירה עלייהו על: יג] עיכובא הס"ד ואח"כ מה"ד דחומש הפקודים כו': יד] הפקודים חד איל כתיב בהו דהיינו בפרשת
לאיל מששית האיפה תוציא העשרון של מנחה והיינו כפי השיעור של איפה לפר. וי"מ דהאי ששית האיפה היינו לעשרון של מנחת
פנחס והן מוספין דר"ח ועצרת דחומש הפקודים: טו] דת"כ אות מ' נמחק: טז] נפקא לן מדבר: יז] על הסדר דכ"ע דפרים לאילים
תמיד ולחצי עשרון של מחבת שהיה בו עשרון מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ואין השיעור שוה שהרי עשרון ומחצה זהו ששית
קדמי דהא מסיים בפ' התדיר דפרים קדמי לאילים ואילים לכבשים וכסדר הכתוב ומאי פריך: יח] דמיתורא דוקא קדריש. עיין תוס'
[מתשעה] עשרונים ובאיפה יש בה עשרה עשרונים ונ"ל ברור דיש לישב ששית האיפה במנחת חביתין שינפו אותה עד שתבא לחצי
לקמן (דף צא:) פי' וה"נ נדרוש מיתורא ממנחת מנחתם ונסך ונסכיהם ולאו משום דאסמכיה לאשה ותירץ דשאני התם בפ"ק דזבחים
עשרון והשתא אתי בכיוון לפי איפה לפר. ועוד כתיב ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת פי' לתקן הסולת של מנחה ומאי קאמר
גבי נזיר דכתיב ומנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם ונסכיהם ולהכי דריש התם ליתורא דוי"ו. ובתוס' חיצונית כתוב מיהו קשה דפ"ק
והלא לא היו בו כי אם [רביעית ההין למנחת] תמיד השחר ואמר ריב"א דהאי שלישית דכתיב בהאי קרא היינו לעשרון של מנחת
דזבחים פריך מנחת מנחתו נסך נסכו מאי דרשת בהו ההוא מבעיא להו מנחתם ונסכיהם בלילה אלמא דריש לה אע"ג דלא כתיב ביה
התמיד וחצי עשרון של מנחת מחבת הבקר ולעשרון [וחצי צריך ד'] לוגין וחצי שמן דהב' לוגין (דהן) [שהן] שלישית ההין היה לבלול
אשה ושמא מיתורא דוי"ו דריש ליה ודוחק הוא לפירושו והריב"א מיישב הקושיא ואומר דבקרבנות החג יש בהם שתי פעמים ביום
עם הסולת בעודו חי קודם אפיה ולאחר אפיה היה יוצק בהן חצי לוג הנשאר [ועוד יש לפרש] דשלישית ההין קאי אשנתות שבהין
אחד ואותו מיותר (דמ"מ) [ומש"ה] דריש. וכמו כן ההוא דהתם גבי נזיר מיותר וא"ת והלא איצטריך הכא תרי לבלילה ולמחר והתם
וה"ק דשנת שלישית שבהין היה לרוס הסלת של מנחת התמיד והיינו רביעית ההין שנת ראשונה היה לפר והשני לאיל והשלישית
היכי מפיק תרוייהו ממנחתם ונסכהם וי"ל דבתר דגלי הכא דאין חילוק בין לילה ולמחר גלי וז"ל הר"פ ז"ל פ"ק דזבחים מפרי החג
לכבש. תו"א. ע"ש [הא] דכתיב נמי ביחזקאל ושמן שלישית ההין לרוס את הסלת. פירוש לתקן הסלת של מנחה. מנחה לה' חקת
עולם (להם) תמיד. וקשה באיזה מנחה משתעי קרא אי דמנחת נסכים הבאה עם התמיד אינה כי אם שלשה לוגין ואי דחביתין דסליק
דריש אפי' למחר וממנחתם ונסכיהם דביום שני שהוא שב לפרים ולאילים ואע"ג דמינה דרשינן ניסוך המים בחג דרשי' מיתורא ומים
מיניה והא כתיב ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה וגו' ופרש"י התם דהיינו חביתין וחביתין לא היה רק לוג ומחצה
הלכה למשה מסיני הוא והא דדרשינן הכא בלילה משום דכתיב והקטיר דמשמע דומיא דהקטרה שהוא בלילה: יט] עלייהו (פשוט
כדאיתא) [פירוש בדאתו] עם: כ] פי' קרא ביחזקאל ותיבות דהא דכתיב נמחק: כא] גבי פסח. ושבעת ימי החג יעשה עולה לה': כב] אהיכא קאי:
וי"מ דקא חשיב שמן של שחרית כולו בבת אחת של תמיד ושל חביתין והן ד' לוגין ומחצה וד' לוגין היינו שלישית ההין וחצי לוג