התכלת פרק
רביעי מנחות
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אילים שנים והקרבתם על הלחם ז' כבשים ז] ואילים שניםז) והנך דת"כ
פרים דאפי' אהדדי לא מעכבי. והא דלא מוקי ליה בראש
א) ב)
צז א ב
לאו נינהו הנך דחומש הפקודים ח] כדלקמן: הויה כתיב בהו. יהיו עולה
השנה ויום הכיפורים ושמיני עצרת משום דבכל חד ליכא אלא
ג)
וכל הויה עיכובא: לאח)(ד) ט] דת"כ. הבאים בגלל שתי הלחם
חד פר וחד איל והא דלא משני בפרים ואילים דעלמא כדמשני פ"ק
ד)
צח ג
שנאמר והקרבתם על הלחם: מעכבי לאיל דחומש הפקודים. י] הבא
ס)
דיומא גבי פר דעבודת כוכבים ואילו של אהרן וקתני היה
ה)
צט ד
בגלל מוסף ולאו ט) אאיל דלחם קאי:
מקריב מנחת פרים ואילים לא דמי
ו) ז)
להכא כלל: ומנין שמעכבין זה
ח)
ק ה
וקפריך הש"ס היכא פלגא לתנא הכי
יא]
אילים דהיכא אי דהנהו א] דאיל הוא (א) אי
ט) י)
את זה. פירוש כשיש להם כל הצורך
גבי אילים מוקמת דאילים יב] מעכבין
דעצרת דתורת כהנים הויה כתיב בהו לעולם
❖
קא ו
כ)
זה את זה וגבי פרים וכבשים אפילו
(וכי) וכה"ג דריש בספרי שהבאתי
דעצרת דתורת כהנים והכי קאמר לא אילים
ל) מ)
דהדדי לא מעכבי יג] הנך דחומש
לעיל א"נ קמ"ל כרבנן דפליגי עליה
דתורת כהנים מעכבי ליה לאיל דחומש
הפקודים יד] זה את זה: מילי מילי.
דר"ש במתני' שיקריב פרים ולא יקנה
נ)
רבינו גרשום
הפקודים ולא איל דחומש הפקודים מעכב
ס)
וכדפרישנא: וביום החדש. פסוק
נסכים מאחד מהן אי נמי אם יש לו
אלא פרים דר"ח ופרים
להו לאילים דתורת כהנים אלא פרים דאפילו
הוא ביחזקאל: פר מה ת"ל. כלומר
כבשים ואין לו לתמיד של בין הערבים
דעצרת דחומש הפקודים
ע)
אהדדי לא מעכבי ואילים דהכא ודהכא הוא
דפנחס דהוו ב' פרים: ואי
טו] הרי כתובה בתור' להביא פר בראש
מקריב כולן לשם מוסף ומיהו לקמן
פ) צ)
אמרת מ"ט לא אמר פרים
חדש: לפי שנאמר בתורה. טז] י) בר"ח
משמע דתמידין דיומיה
דלא מעכבי אינהו מעכבי תנא מילי מילי
ק)
דפסח דהוו נמי ב' משום
❖
דהויה כתיב בהו ומעכבי
כבשים בני שנה שבעה :
קודמין למוספין דיומיה משום דתדיר
קתני 1 וביום החדש ב] (תקח) פר בן בקר
זה את זה: אי דהני דר"ח
ומנין שמעכבין זה את זה. אם יש
ומקודש וצ"ע:
תמים וששה כבשים ואיל תמימים יהיו פר
ודעצרת דחומש הפקודים
מילואים הקריבו בימי עזרא
להם פרים שנים או כבשים שבעה
חד איל הוא דאית לכל
תורה אור השלם
מה ת"ל לפי שנאמר בתורה פרים ומנין
חד: דעצרת דתורת כהנים
דאין יכולין להקריב זה בלא זה:
כדרך שהקריבו בימי
1. וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר
דאית ביה ב' אילים דכתיב
שאם לא מצא שנים מביא אחד ת"ל פר ששה
ת"ל יהיו. וששת כבשים ואילים כ)
משה. ולא דמו הני להני דשל משה
והקרבתם על הלחם וגו'.
תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂם ואַיִל
כבשים מה ת"ל לפי שכתב בתורה שבעה
הויה כתיב בהו יהיו עולה
תְּמִימִם יִהְיוּ: יחזקאל מו ו
תמימים יהיו : חטאת.
כד] עגל וכאן פר וגם מתנותיו חלוקות
2. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱיִ
לה' אלמא דמעכבי: הכי
ומנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה ת"ל
א
בתמיה. אמאי כתיב וחטאת דמשמע
כמפורש ביחזקאל אל מזוזת הבית
קאמר לא אילים דעצרת
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקּח
דתורת כהנים מעכבי ליה
ששה ומנין שאם לא מצא ששה יביא
חטאת הא עולה הוו פרים דר"ח
ואל ארבע פינות העזרה למזבח ועל
פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטּאתָ
לאיל דחומש הפקודים
אֶת הַמִּקְדָּשׁ:
כדכתיב ובראשי חדשיכם
מזוזת שער החצר הפנימית ופירש שם
חמשה חמשה יביא ארבעה ארבעה יביא
דהכי אמרינן לקמן דמשבאו
יחזקאל מה יח
3. כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן
לארץ קרבו הב' של
תקריבו עולה וגו': פרשה זו.
רש"י שהוא פר האמור שם למעלה
שלשה שלשה יביא שנים ואפילו אחד ת"ל
ב
תורת כהנים והא' שבחומש
הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא
דיחזקאל: אליהו עתיד לדורשה. דעד
כה] ע) אל חקות המזבח ביום העשותו
הפקודים. ואם (אבל) [אבד]
ולכבשים כאשר תשיג ידו ומאחר דכתיב
יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים:
כו]
פר בן בקר לחטאת אבל שם כתיב
שיבא אליהו ויפרשנה לנו אין אנו
האיל של חומש הפקודים
יחזקאל מד לא
הכי ששה כבשים למה לי דכמה דאפשר
4. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה
לא מעכב להו לאיל
יודעים יז] לדורשה: רב אשי אמר.
ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו
של תורת כהנים ולא
בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתי
להדורי מהדרינן ומנין ג] (לאילים שבת"כ)
אני אפרשנה מילואים הקריבו יח] והך
כז] ועל ארבע פינות העזרה כח] ועל
אילים דתורת כהנים מעכבי
וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת:
שמעכבין זה את זה ת"ל יהיו כה אמר ה'
לאיל דחומש הפקודים
יחזקאל מה כ
ג
2
נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה
הגבול סביב וצריך לדחוק המקרא
5. וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאיִל
וכן השעיר והכבשים של
אלהים בראשון באחד לחודש תקח פר בן
שהקריבו מילואים וכי היכי יט] דהקריבו
שיהיו שוים ועוד לפי מה שמפרש וכן
תורת כהנים שהן חובת
יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשׂים
היום אינן מעכבי של
כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמן הִין
מילואים כ] דמשה בשמיני דידהו דהוה
תעשה בשבעה בחדש דאיירי בשבעה
בקר תמים וחטאת את המקדש חטאת עולה
❖
חומש הפקודים שהן של
יחזקאל מו ז
לָאֵיפָה:
ר"ח כא] כדאמרי' במס' שבת
שבטים דאייתו פר בהוראה וצריך
היא א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה
מוסף ולא דחומש הפקודים
מעכב דתורת כהנים ופרים
בראשון כב] באחד לחדש ל) ותנא אותו
ליישב שיהיו אותן מתנות כאותן
רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא
ד] ד
וכבשים דתנן במתני' בהני
הגהות הב"ח
היום נטל עשר עטרות כו' והקריב
הכתובין גבי פר בהוראה בויקרא
דחומש הפקודים קאמר
כדרך שהקריבו בימי משה תניא נמי הכי רבי
(א) גמ' אלא
עגל בן בקר לחטאת הכא נמי הקריב
ואי אפשר ליישבו ושמא וכן תעשה
דלא כתב בהו הויה:
יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה
(ב) שם בשבעה
(אבל) [אלא] פרים וכו'.
פר בר"ח: אלו שבעה שבטים. והכי
דקאמר לענין שמביא פר שנשרף ולא
(ג) שם
ומתמה בעל התלמוד פרים
אמר לו ר' יוסי מלואים הקריבו בימי עזרא
בחדש (ד) רש"י
משמע וכן תעשה
(וגבי פר)
לענין המתנות ודבר תימה הוא מי
(ה) כג] מ)
דחומש הפקודים אמרת
אילים
במתני' דאפילו אהדדי לא
כדרך שהקריבו בימי משה אמר לו תנוח
כי היכי דכתיב לעיל מיניה תקח פר
דחקו להש"ס להעמיד הפסוק בז'
מעכבי שאם אבד האחד
דעתך שהנחת דעתי וכל נבלה וטרפה מן
שבטים כט] ופשיטא דקרא קאי אהא
בן בקר כן תעשה בשבעה שבטים
דמוסף
אין מעכב את הב' והדר
3
ואאיל
אוקמת מאי אילים אין
דכתיב לעיל גבי חקות המזבח ביום
פר העלם דבר אם חדשו שום הוראת
העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים
(ה) ד"ה
מעכבין זה את זה דהכא
העשותו שמביאין פר בן בקר לחטאת
איסור ואמרו חלב מותר מאיש שוגה
כמו
והכא לא מעכבי כלומר
הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי א"ר יוחנן
❖
גבי פר
שהב' של תורת כהנים
וביום השני שעיר עזים ופר ואיל
ששגגו על פיהם ואכלו חלב בשוגג
פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר
[אינו מעכב] את הא' של
מביאין פר: ואע"פ שאין. בז'
ואח"כ שבעת ימים תעשה שעיר
חומש הפקודים ולא האחד
כהנים איצטריך ליה ס"ד אמינא הואיל
את השני (והדר אמרת)
שבטים הללו רובן של ישראל ואיכא
חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן
מוסף רש"י
ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה
[אבל] אינהו שני אילים
למימר כיחידים דמו ויביא כל אחד
תמימים יעשו לפיכך אומר כאן וכן
נגנז ספר יחזקאל.
של תורת כהנים עצמן
וטרפה קמ"ל וכן תעשה בשבעה בחודש
4
כבשה או שעירה אפ"ה הואיל ורוב
תעשה בשבעה בחודש:
מעכבין זה את זה דהויה
סותרין
הואיל ואישתרי מליקה. אע"ג
כתיב בהו. וכי לצדדין קא
מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית
שבטים הם חשיבי רובא ויביאו פר:
דברי תורה.
מוקמת לה למתני': א"ל אין
העלם דבר. שנעלם דבר מסנהדרין
דלעיל פרכינן
שבעה אמר ר' יוחנן אלו שבעה שבטים
מילי מילי קתני מתני' כמה
(ב)
דאפשר לאהדורי אחר רוב
והורו שחלב מותר: עם שגגת מעשה.
שכן מצוותו בכך וכלאים נמי אסרינן
שחטאו ה] ה ואף על פי שאין רובה של קהל
מהדרינן: ומנין שמעכבין
שאכלו ציבור חלב שוגג על פיהם:
להו בלא קרא פ) מ"מ אתא לאורויי לך
זה את זה אם היו ז' או
(ג) חודש אם חדשו ואמרו חלב מותר מאיש
גרבי שמן.
ו': ו¿ חƒ ט≈ את» משמע חטאת
דבריו סותרין דברי תורה. כגון כל
דלא ניטעי למילף מינה ולמאן דקאמר
שוגה ומפתי מלמד שאין חייבין אלא על
(חגיגה יג.)
עולה היא דכתיב ובראשי
ו
❖
הנך דאמרי' לעיל דקרי לפר דר"ח
דאין שחיטה לעוף [מן התורה]
(שבת יג:)
חדשיכם תקריבו עולה לה'
העלם דבר עם שגגת מעשה אמר רב יהודה
פרים: פרשה זו אליהו עתיד
חטאת וכן אותן דלעיל: שלש מאות
פירשתי בחולין צ) :
לדורשה. כלומר שיש בה
אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנינא בן
בשבעה
גרבי שמן. לנרות להדליק בלילה
שבטים שחטאו.
קושיות: רב אשי אמר מאי
שיטה מקובצת
חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל
ולדרשו: וכי מדת פרים ואילים
השתא דריש בחדש
קושיא מילואים הקריבו
בימי עזרא לחנוכת הבית
א] דהנהו. חד איל הוא אלא
שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה
אחת. והלא מנחת פרים שלשה
כמו בדברים שחדשו בית דין והוא של
כדרך שהקריבו בימי משה
דעצרת: ב] פר בן בקר
עשרונים ומנחת אלים שני עשרונים
ז' שבטים שחלב מותר ועשו על פיהם
העלה ו] שלש מאות גרבי שמן וישב בעלייה
אף הכא נמי האי פר
תמימים וששת כבשים ואיל
דיחזקאל לצורך מילואים
תיבות תקח תמים וששה
ולא בא הכתוב אלא
והיינו מאיש שוגה ששגגו בהוראתם
ודרשו: א"ר שמעון אם היו להם פרים
הוא לעתיד לבא ומשום הכי
נמחק: ג] ומנין שמעכבין
להודיעך שמוטב להביא איל אחד
ומפני שהלכו ציבור ועשו פתאום על
הוי חטאת כההוא דמשה
זא"ז תימה מאי קאמר הא
מרובין [וכו']: ת"ר 5 ואיפה לפר ואיפה
דכתיב קח לך עגל בן
כבר אמרנו דאין מעכבין
עם איפתו מדה הראויה לו מלהביאנ):
פיהם והא דלא כרבי יהודה
לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג
בקר לחטאת וראש חדש
ופרש"י דאם יש להם ב'
דבעי פר לכל שבט ונראה
שאם
נמי הוה: וכן תעשה נמי
פרים או ז' כבשים דאין
ידו ושמן הין לאיפה א"ר שמעון וכי מדת
פר לחטאת לז' שבטים
מקריבין זה בלא זה וגם זה
דאפי' לר' יהודה ניחא דמיירי במיעוט
שחטאו: שחידשו שהורו
לא נהירא דהא כבר אמרנו
שבט: וכי מדת פרים ואילים אחת
פרים ואילים אחת היא אלא שאם היו להם פרים מרובין ולא היו
ב"ד ואמרו שחלב מותר:
דכמה דאפשר לאהדורי
נסכים יביאו
פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כולן בלא נסכים ואם היו להם
היא. תימה דליפרוך וכי יש שם איפה
מאיש שוגה. זה שגגת
מהדרינן ונראה דהא דקאמר
מעשה. ומפתי זה העלם
הכא דמעכבין לאפוקי
אילים
ורש"י פירש ביחזקאל דאיפה קמח היה
דבר דבעינן תרוייהו בשוגג
מדר"ש דאמר אם היה להם
ק)
מביא להוציא סולת עשרון מן הסאה והאיפה שלש סאין והיינו ג' עשרונים לפר ואיפה לאיל כמו ששנינו בשתי הלחם שני עשרונים משלש
הוראה ועשיה: שלש מאות
פרים מרובים כו' וקמ"ל האי
גרבי שמן לצורך. היינו
תנא דטוב לו להביא כבשים
סאין ושל פרים ג' מג' סאין למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה ושמן הין ל] [לא שיקריב ההין כולו אלא] לא] שנתות היו
לצורך מנחה: וכי מדת
כמו דאפשר ולא ימעט
בהין וכי האי גוונא שפרש"י בשמן יש לפרש באיפה שהיה שם איפה גדולה וקטנה ומה שמדקדק משום דנקט בכולה חד לישנא משמע שניהם שוין וכן
פרים ואילים אחת הם
הכבשים בשביל הנסכים:
והכתיב שלשה עשרונים
ד] מילואים הקריבו בימי
דורש
עזרא. לאו דוקא שהרי כל
אותן הקרבנות ואותו הבנין על העתיד אלא אם (יזכו) [זכו] ישראל היו מקריבין אותו בימי עזרא. תו"ח: ה] שחטאו. פירוש בהוראת ב"ד דמייתי [פר] העלם דבר של צבור אע"ג שאינו רוב קהל (על) [עם] שגגת מעשה שאכלו חלב ע"פ
הוראת ב"ד לאפוקי [שאם] היו סבורים (על) שהוא שומן ואכלו צבור בשוגג שאין מביאין פר אלא כל אחד מביא כשבה או שעירה כדין יחיד שחטא: ו] העלה לו: ז] כבשים וגו': ח] הפקודים כדמפרש לקמן: ט] לא אילים דת"כ: י] דהוי
מוסף: יא] היכי פלגת למתני' תיבות פלגא לתנא נמחק: יב] דאילים דהכא ודהכא דת"כ ודחומש הפקודים הוא דלא מעכבי הואיל ולא כתיבי גבי הדדי הא איתנהו הדדי כגון הנך שנים דת"כ מעכבין: יג] לא מעכבי בת"כ דכתיבי גבי הדדי
והנך: יד] הפקודים לא מעכבי זה: טו] היכן כתוב: טז] בתורה פרים בני בקר שנים בר"ח הס"ד ואח"כ מה"ד לפי שנאמר בתורה: יז] יודעים לפורשה: יח] הקריבו כו': יט] והקריבו מילואים: כ] דמילואים: כא] ר"ח ניסן: כב] תיבות באחד לחדש
נמחק: כג] תעשה פר בן בקר כי: כד] עגל והוא בן שנה וכאן פר בן ג' שנים ור' נתנאל תירץ דבת"כ אשכחנא תנא דאית ליה היכא דכתיב עגל בן בקר הוי בן ב' שנים ופר הוא נמי בן ב' שנים: כה] למעלה אלה: כו] העשותו וגו': כז] קרנותיו
ואל: כח] העזרה ואל: כט] ופשטיה: ל] תיבות לא שיקריב ההין כולו אלא ל"ש: לא] שנתות היו בהין. ויקריב שמן לפי הסולת כמשפט הזבח לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו עכ"ל ברש"י ביחזקאל: