מה:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ג) שאםד) היו להם פרים מרובים. כלומר דמים לקנות פרים ואילים
דורש בספרי בפרשת כי תצא דא"ר חנינא בן חזקיה בן גרון וכי
א)
קב א
כדי צרכן: ולא היו להם נסכים. כלומר אם יקנו מן הדמים אילים
מדת פרים אילים וכבשים אחת היא והלא כבר נאמר שלשה עשרונים
❖
ב)
קג ב
ופרים לא יהא בידם דמים לקנות נסכים: יביאו פר אחד ונסכים
לפר וגו' אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה:
ג)
קרבו כבשים בלא לחם. פי' בקונטרס שלא היה להם אלא מן
כו':(אילים מרובין. בלא מנחתם): מתני' הפר ט] האילי' והכבשי'.
ל)
תורה אור השלם
דכתיבי בהאי קרא והקרבתם על
וקשה דבפ"ב דיומא
ד)
1. וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם
מ)
הלחם שבעת כבשים תמימים בני
מוכח דאומות העולם היו מביאין
אילים מרובין ולא היה
להן איפתן יביאו איל
שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בּנֵי
שנה ופר בן בקר וגו' :
להם מיני מאכל ובפ' שתי הלחם
אחד ואיפתו ולא יקרבו כולם בלא איפות:
ה)
שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד
את הלחם. שתי הלחם דעצרת:
ו) ז)
נמי מוכח שהיה עמהם לחם
וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עלָה לַיְיָ
מתני'
הפר והאילים והכבשים והשעיר אין
א
ח)
וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשּׁה
הלחם מעכב את הכבשים. הנך
הפנים במדבר והיו מקריבין מנחת
מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן ב הלחם
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
במדבר קרבו
שני כבשים דשלמים:
העומר ואומר ר"ת דהיינו טעמא
ויקרא כג יח
מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין
ט) י) שמתנה לכהן
2. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעי
כבשים בלא לחם. כלומר בלא שתי
דכתיב כי תבואו אל הארץ ור"ע
לחם כו'. צ"ק, כ)
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגע
את הלחם דברי ר"ע אמר ר"ש בן ננס לא כי
הלחם הבאים עם שני כבשים שהרי
לטעמיה דכי תבואו לאו דווקא אבל
ל)
בְּקִירֹת הַבָּיִת:
אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו
ויקרא יד לט
י] עומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן
ר"ש כרבי ישמעאל ספ"ק דקדושין
3. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנּה
הארץ : הלכה כדברי
דביאה לאחר ישיבה מיהו קשה
מעכב הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל
מ)
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרעַת
נ) ס)
בן ננס. דכבשים מעכבי לחם: אין
דאם כן אף קרבניהם לא יקריבו ויש
מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמא
במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם אף
ויקרא יד מד
הוּא:
הטעם כדבריו. דהוא אומר במדבר
לחלק נ) (ונראה לפרש) משום דשתי
כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר ר"ש הלכה
4. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל
ע)
קרבו נסכים ושלמים ולא היא:
הלחם איקרו ביכורים כדלקמן
יא] ה)
לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְני
כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל
פ)
יְיָ עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קדֶשׁ
שכל האמור בפרשת פנחס . כגון הנך
ומה בכורים בארץ אף שתי הלחם
ו)
יִהְיוּ לַיְיָ לַכֹּהֵן:
האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל
❖
דמוסף קרבו במדבר: והאמור בת"כ.
כן ועוד דרשינן בהדיא פרק רבי
צ)
ויקרא כג כ
האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר
ק)
א]
ישמעאל ממושבותיכם
כגון הנך ז' כבשים ופר ואילים
למעוטי ח"ל: הלכה כרבי שמעון
משבאו לארץ קרבו אלו ואלו מפני מה אני
ז) לעולה
דעל הלחם ושני כבשים
מוסף רש"י
ר)
אומר יקרבו כבשים בלא לחם מפני
בן ננס. תימה הילכתא למשיחא
דשלמים לא קרבו במדבר כדאמר
ש)
זו היא שיבה זו היא
בגמ': גמ' חובה על הלחם.
כדפריך יט] פ' בית שמאי
שהכבשים מתירין את ב] עצמן ולא הלחם
ביאה.
ובפ' ד' מיתות ובפרק
דמשמע דאינן קריבין בלא לחם ולא
בלא כבשים שאין לו מי יתירנו: גמ' תנו רבנן
ת) א)
עשרה יוחסין (קדושין עב.) גבי ממזרים
לחם קרב בלא כבשים והדר כתיב
1 והקרבתם על הלחם חובה על הלחם שבעת
פירשתי: שבעת כבשים אע"פ
ב)
ס)
שבעת כבשים דמשמע אע"פ שאין
כבשים תמימים אע"פ שאין לחם א"כ מה
ג)
(לעיל ד.
❖
לחם: א"כ מה ת"ל על הלחם כו' קודם
שאין לחם. מדלא כתיב והקרבתם
וכעי"ז יומא ב: ומכות יג:
ת"ל על הלחם מלמד שלא נתחייבו בכבשים
שנתחייבו בלחם. כל זמן שהיו
ע)
פ)
על הלחם שבעת כבשים:
וראה רש"י עירובין נא.
בארוכה)
קודם שנתחייבו בלחם דברי ר' טרפון ג] ר"ע
מדאשתני
במדבר: כשאתה מגיע כו'. דבת"כ
סידרן. משמע
הגהות הב"ח
אומר יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן
כתיב פר ושני אילים
אי לא אשתנו
(א) רש"י
(נזיר
ובחומש הפקודים כתיב
ה"א דחד נינהו וקשה דפרק בא לו
כבשים האמורים בחומש הפקודים אמרת
ה.) קנאו השם.
מצריך צ) (איל אחד) לאשמועינן
פרים בני בקר שנים ואיל אחד אלא
כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הן אלא
הני נמי אישתני
❖
כבשים דשוים
(ב"ק קט:)
איל האמור בת"כ זהו האמור בחומש
אלו דחומש הפקודים באין בגלל
הללו באין בגלל עצמן והללו באין בגלל לחם
(ב) ד"ה
עצמן יב] דמוספין הן ואינן טעונין
הפקודים ואיכא דדריש התם מאחד
דבר שמתנה
נמצא מה שאמור
בחומש הפקודים קרב
לכהן
לחם: והאמור בתורת כהנים לא קרב
מיוחד וי"ל דמדהכא כתיב פרים ושני
שיטה מקובצת
במדבר ומה שאמור בתורת כהנים לא קרב
כולו דכל
במדבר. כדאמרן שלא נתחייבו
אילים והכא כתיב איל ושני פרים
(ג) ד"ה
א] כהנים לא תיבת אין
❖
במדבר ודלמא פרים ואילים לאו אינהו ד] הא
ק)
בכבשים קודם שנתחייבו בלחם:
ש"מ אי בעי קאמר מדלא כתיב ג'
המושב
נמחק: ב] עצמן בלא לחם
ולחם בלא כבשים אין:
כבשים אינהו נינהו מדהני אישתנו הני נמי
מדהני אישתנו. פר ואילים (א) :
פרים וג' אילים והיינו כדרשא דהתם
ג] תיבות ר"ע אומר נמחק:
דאחריני ופרים ואילים ממאי דאישתנו דלמא
דאחריני. ואע"ג דשוין: מדאשתני
א' ולא שנים:
יג]
ד] אינהו כבשים אינהו
רבינו גרשום
גמר יהיו מתהיינה. ואף על גב
מדהני: ה] מדאישתני סדרן.
סדרן. דבת"כ יד] ח)כבשים ופר ואילים
הכי קאמר רחמנא אי בעי פר ושני אילים
לפר ושני עשרונים לאיל
ומעתה אין אנו צריכין
כ] דקאי אלחם לבד ואכבשים
ובפנחס והקרבתם פרים ואילי' כבשים
ונסכיהם דינן כמנחה ואמר
ליקרב אי בעי שני פרים ואיל אחד ליקרב
כשאתה מגיע אצל פרים
לן ר' האי איפה דהכא או
ואילים אינן (הכי) [הן] א"נ
וגו': גמר יהיו מתהיינה. דכתיב בלחם
לבד כדאי' בהקומץ [רבה]
מדאישתני סדרן ש"מ אחריני נינהו: הלחם
ה]
היא הויא כעשרון דאורייתא
אי לאו משום דאשתני פרים
מיהו מסתבר ליה דלא ניקום אעיכוב
ושני כבשים והניף הכהן
או דין עשרון להיות לעתיד
ואילים משום סברא דאשתני
מעכב את הכבשים: מ"ט דר"ע ו] גמר יהיו
לבא איפה: ב' פרים ואיל
כבשים בלחם ותימה הוא:
אותם על לחם הבכורים תנופה
סדרן גרידא לא הוה אמינא
מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם ובן ננס
וכבשים ושעיר של מוסף
אחריני נינהו. תו"ח: ו] גמר
ובן ננס לילף יהיו מתהיינה. דהא
וגו' יהיו לה' לכהן יהיו הוייה ולא
עצרת שבחומש הפקודים
יהיו מתהיינה. משמע דיהיו
גמר יהיו [יהיו] מה להלן כבשים אף כאן
דמו אהדדי טפי דתרוייהו מיירו
ידעינן אהייא קיימא הוייה או אלחם
ופר ואילים וכבשים ושעיר
לא קאי אכבשים והא
דתורת כהנים דחובות היום
דאמרינן בפ' הקומץ כבשים
כבשים ז] ובן ננס נמי נילף מתהיינה ח] מה
בענין לחם ואף על גב דאמר טעמא
או אכבשים הלכך גמר יהיו מסלת
כולן קריבין בעצרת משבאו
מעכבין זה את זה מ"ט הויה
ר) במתניתין [שכן מצינו במדבר מ' שנה
תהיינה מה ההיא הוייה
להלן לחם אף כאן לחם דנין יהיו מיהיו ואין
לארץ ושל מוסף היו קריבין
כתיב בהו [י"ל] דודאי אין
תחלה ואח"כ של חובת
מקרא יוצא מידי פשוטו וקאי
אלחם אף היא הוייה אלחם: גמר
כו'] ש) דיהיו מיהיו לא דמו להדדי דחדא
דנין יהיו מתהיינה מאי נפקא מינה התנא
היום: הפר והאילים ושבעת
אכבשים לענין שיעכבו זה
יהיו מיהיו. דכתיב גבי ז' כבשים
ז' כבשים וחדא שני כבשים ובתר
הכבשים ושעיר אין מעכבין
את זה אבל לא שיעכבו את
דבי ר' ישמעאל 2 ושב הכהן 3 ובא הכהן זהו
את הלחם והלחם מעכב את
הלחם דמכח הגז"ש אנו
טו] ט)(עולה) יהיו עולה לה' (ב):
דאסיק דיהיו מיהיו עדיף ליה פריך
שיבה זהו ביאה ה"מ היכא דליכא דדמי ליה
הכבשים אותן שני כבשים
אומרים דעיקר קרא אתא
לחם וכבשים דשלמים מתנה לכהן:
לר"ע כיון דעדיף אע"ג דלא דמו
י)
של זבח השלמים כשהיו
ללחם לומר שמעכב לחם
אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה
ישראל במדבר קרבו כבשים
טז] שכולו לכהן. לאפוקי כבשים
דהכי משמע לן דאותו יהיו
ובתוספתא [פ"ו] ובת"כ משמע דאמר
של זבח שלמים בלא לחם
דאתא לומר דחד מינייהו
ילפינן ור"ע נמי לילף יהיו מיהיו דנין דבר
אימוריהן למזבח: הוי אומר אלו
ר"ע ת) דבר שקול מי מכריע ואמר בן ננס
שלא היה להם לחם במדבר
שמעכב את חבירו מדכתיב
אני אכריע: זו היא שיבה זו היא
שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן לאפוקי
כבשים. אלמא יהיו אכבשי' כתיב:
יז]
ועוד משום דכתיב
גבי תרוייהו. תו"ח: ז] ובן
ממושבותיכם תביאו לחם
ננס נמי נילף. וא"ת הלא בן
הני דעולות נינהו ואיבעית אימא בקרא גופיה
קנאו השם ונתנו לכהן. דמשולחן
ביאה. צ"ע אי מצינן למילף מתרוייהו
תנופה משיכנסו לארץ ולא
ננס פי' טעמו במתניתין וי"ל
א)
אמאי לא ילפינן :
גבוה קזכו. ועיקר מילתיה דרב הונא
קא מיפלגי קדש יהיו לה' לכהן ר"ע סבר אי
קודם: אף כאן יקרבו וכו'
דבמתני' לאו עיקר הטעם
4
דנין דבר שמתנה לכהן. תימה
אבל אין הטעם כדבריו
אמר אלא ה"ק לדבריך היה
אגזל הגר איתמר בפ' הגוזל עצים
זהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם ובן
שאותן ב' כבשים של
לך להודות לגז"ש דידי
בב"ק יח] האשם (ג) לה' לכהןכ):
אדרבה דנין דבר שממנו קרב
שלמים שהיו באין על הלחם
משום דאשכחנא במדבר
ננס מי כתיב קודש יהיו לכהן קודש יהיו לה'
לא קרבו כלל במדבר לפי
קרבו כבשים בלא לחם.
למזבח מדבר שממנו קרב למזבח ויש
לכהן כתיב איזהו דבר שמקצתו לה' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים
שהן אמורים בת"כ עם
תו"ח: ח] מה להלן לחם כו'
כא]
לומר דהאי צד מסתבר ליה טפי
הלחם וכל האמור בתורת
משמע דלר"ע לא קאי יהיו
ור"ע מי כתיב קדש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב כדרב הונא
כהנים לא קרבו במדבר לא
אכבשים וקשה האמרינן
כיון דאידי ואידי אלחם קיימי:
פרים ולא אילים ולא כבשים
בהקומץ רבה שני כבשי
דאמר רב הונא קנאו השם ונתנו
דאמר רב הונא קנאו השם ונתנו לכהן: אמר ר' יוחנן הכל מודים
ולא שעיר: אלא מפני מה
עצרת מעכבין זה את זה יהיו
שאם
לכהן. פירש בקונטרס
אני אומר יקרבו כבשים בלא
כתיב בהו וי"ל דאה"נ דקאי
לחם מפני שהכבשי' מתירין
יהיו אכבשים [מיהו] לא קאי
סוף הגוזל קמא קאמר הכי וליתא כב] ב) דהתם קאמר בברייתא קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר והכא לא מצית אמרת
את עצמן בשחיטתן: חובה
כל כך אכבשים אלא אלחם
הכי דקרבנות הרגל שוין לכל כדדרשינן פרק בתרא דסוכה ותו דנתינה דהתם הוי לקדש בו את האשה ולכל צרכיו והכא
על הלחם. סמוך ללחם (שני
דלחם מעכב את הכבשים
כבשים) מה ת"ל על הלחם
ואין הכבשים מעכבין את
קידש אלא נראה לי דמילתא דרב הונא אהא איתמר ג) :
לא הוי הכי כדאיתא בקדושין המקדש בחלקו לא
שלא נתחייבו בכבשים
הלחם וה"נ אנו צריכין לומר
ואיזו האמורים כאן בתורת כהנים
לבן ננס איפכא דאמר יהיו
קודם שנתחייבו בלחם דהיינו לאחר כניסתן לארץ: אמרת כשאתה מגיע אצל פרים ואצל אילים של חומש הפקודים אינן הן של
אכבשים קאי ולא אלחם ובהקומץ רבה תנן דשתי הלחם מעכבין זה את זה יהיו כתיב בהו אלא צ"ל דאע"ג דהאי יהיו [קאי נמי] אלחם
תורת כהנים ומה שאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר הואיל ובאין בגלל לחם: ודלמא פרים ואילים לאו אינהו נינהו משום
לא קאי כל כך כמו אכבשים. תו"ח: ט] הפר. והאילים: י] שהרי נ"א לא היה להם לחם אלא מן: יא] קרבו כבשים: יב] עצמן בלא
דהכא שנים והכא אחד אבל כבשים דהכא ז' והכא ז' נימא דהן הן: מדאישתני סדרן דהכא (אמר) קדים לז' כבשים ברישא דפר
לחם נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר כדאמרת: יג] דאחריני נינהו כבשים נמי אישתני דאחריני נינהו: יד] דבת"כ הקדים
וב' אילים והתם ב' פרים ואיל אחד וז' כבשים לבסוף ש"מ כולהו אחריני נינהו: גמרי יהיו מתהיינה דכתיב בלחם הויה דכתי'
כבשים ופר לאילים ובפנחס הקדים פרים ואילים לכבשים: טו] תיבת עולה נמחק: טז] והם כולו לכהן אבל כבשים: יז] אכבשים קאי:
קדש יהיו לה' לכהן: ומנא לן דהאי יהיו דלח' דגמר מסולת תהיינה מה להלן לחם הכא נמי בלחם כתיב הויה ולא אכבשים
יח] בב"ק דכתיב האשם המושב לה': יט] בפרק ב"ש. (דף מה ע"א) תירצו בתוס' קושיא זו ובפ"ד מיתות (דף נא ע"ב) ובפ' עשרה
ובן ננס גמר יהיו מיהיו עולה לה' דכבשים הוו עולה ולא לחם אף האי יהיו אכבשים קאי:
יוחסין לא דברו בתוס' שלנו ממנו כלום: כ] דקאי אלחם לבד. ורש"י ז"ל פי' לעיל דהויה דשתי החלות דמעכבי זו את זו היינו סולת
תהיינה ולאו קרא דקדש יהיו עיין לעיל: כא] צד מסתבר. גליון וה"פ דנין יהיו מתהיינה דתרוייהו בלחם מיירי מלמילף יהיו מיהיו
ונילף כבשים דבר שיש בו נמי מתנה לכהן מעולה שכולו כליל: כב] דהתם. ברייתא היא ולא רב הונא אמרה ותו דהתם: