התכלת פרק
רביעי מנחות
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיזו
שאם הוזקקו זה לזה. שהיו ביחד ואח"כ אבד לחם או כבשים שמעכבין
היא זיקה שלהן זו שחיטה. דאם אבד הלחם אבדו הכבשים
א) ב)
א
ג)
זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו: ואיזו
ואם אבדו הכבשים אבד הלחם והיינו כרבי דאמר לקמן
ד) ה)
קד ב
זיקה שלהן. הקובעתן יחד: שחיטה. שאם היה לחם בשעת שחיטה
כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה ולרבי אלעזר בר' שמעון
ו) ז)
ח)
ואח"כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל: תנופה. ג] כבשים היו מניפין
ה)
(קשה) נהי דאם אבד הלחם אבדו הכבשים כדאמר רבי יוחנן לקמן
ט)
(א) עם הלחם מחיים בפ' כל המנחות
הכל מודים שצריך שיהא לחם
קה ג ד
❖
י) כ)
באות מצה : ופליגי בן ננס
בשעת שחיטה מכ"מ אבדו כבשים
שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואיזה
א
ל)
ור' עקיבא. וש"מ דאין תנופה עושה
אמאי אבד הלחם הא אית ליה פדיון
הוא זיקה שלהן שחיטה אמר עולא בעו
מ) נ)
ב
זיקה: ולא בתר שחיטה. בתמיה. הא
ס)
ו) ז)
(כדפי' בקונט') בפ"ק דפסחים
תורה אור השלם
במערבא תנופה עושה זיקה או אינו עושה
ע)
גבי לחמי תודה ונפרקינהו ונפקינהו
ודאי דלכהן לא הוי אלא לאחר שחיטה:
פ)
1. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל
זיקה פשוט ליה מדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן
מעיקרא. קודם שחיטה: עד שלא
לחולין כמאן כרבי דאמר וכו' משמע
צ)
לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְני
שחיטה עושה זיקה מכלל דתנופה אינו עושה
ק)
יְיָ עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קדֶשׁ
שחטה. לתודה. (ב) לחם תודה אין
דלרבי אלעזר בר"ש נפקי לחולין ולא
ר)
יִהְיוּ לַיְיָ לַכֹּהֵן:
זיקה דר' יוחנן גופא קא מיבעיא ליה מיפשט
❖
מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה
מסתבר לחלק דשאני הכא דאיכא
ש)
ויקרא כג כ
ת)
פשיטא ליה לרבי יוחנן דשחיטה עושה זיקה
דכתיב קרבנו על זבח
תנופה מחיים דהא מספקא לן אי
❖
א)
(התודה) וגו' מלמד שאין
עושה זיקה כל שכן דלא מסייעא
ותנופה אינו עושה זיקה או דלמא שחיטה
שיטה מקובצת
הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח:
לקדש ותו דאמרינן לקמן שחט
פשיטא ליה ותנופה מספקא ליה תיקו א"ל
א] לחם ותיפסל: ב] תודה
הגהות הב"ח
נפרס לחמה. לא ידענא מנלן דמיפסל
שני כבשים על ארבעה חלות מושך
ר' יהודה בר חנינא לרב הונא בריה דרב יהושע
קרבה בלא לחם. ודוקא שלא
(א) רש"י
ח)
שתים מהן ומניחן והשאר נאכלות
לכולהו משום דנפרסה אחת מהן
לשמה מקריב לה א"נ אפילו
והא כי כתיב קודש יהיו לה' לכהן בתר תנופה
1
מחיים עם הלחם
לשמה: ג] הכבשים:
ט)
בפדיון אע"ג דאיכא תנופה בכולהו
ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר
ד]
(ב) ד"ה
ד] הפנים גמר. גליון א"נ
כתיב ופליגי בן ננס ור' עקיבא וליטעמיך בתר
שהיא ה] ב)מנחת תודה וכתיב בה היא
וצ"ע ומשמע התם דלרבי אלעזר בר'
אין הלחם
משום דכתיב אחד מכל קרבן
❖
תנופה ולא בתר שחיטה אלא מאי אית לך
מתקדש דלחם
שלא יטול פרוס ובעינן
ו] ג) (קדש קדשים הוא) שאם
שמעון פודן בחוץ ונאכלין בחוץ והא
שיהא כולן ראויות לכהן.
למימרא מעיקרא קאי ומאי קדש יהיו לה' לכהן
נפרסה אחד מחלותיה [כולן] פסולות:
דאיפליגו אביי ורבא לקמן
תו"ח. ועיין תוס' לקמן (דף
נב ע"ב): ה] מנחה כלחם
גליון הש"ס
דבר שסופו לכהן הכא נמי דבר שסופו לכהן
הדם יזרק. $ לשם שלמים ולא לשם
במילתיה דרבי דאמר קדוש ואינו קדוש
תודה: ו] תיבות קדש קדשים
תודה ז]: נזרק הדם. עד שלא נפרס
אביי אמר קדוש ואינו י) ניתר רבא
ושחיטה עושה זיקה ורמינהי עד שלא שחטה
רש"י ד"ה הדם יזרק לשם
ג
הוא נמחק: ז] תודה. עיין
שלמים.
הלחם: תורם. כדכתיב והקריב
תוס' לקמן (דף מז ע"ב):
כ)
אמר קדוש ואינו נפדה ואמרי' לאביי
ח]
❖
נפרס לחמה יביא לחם אחר ושוחט מששחטה
ח] תורם דכתיב: ט] טומאה:
ממנו אחד מכל קרבן דמ' חלות
תפיס פדיונו לרבא לא תפיס אלמא
נפרס לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי
והלחם פסול. ולא ידענא
היו והיה תורם אחד מעשר לכהן
לאביי לרבי נמי נפקי לחולין ואם כן
אמאי כיון דזריקה כשירה
נדרו לא יצא והלחם פסול נזרק הדם תורם
לחם הטהור אמאי פסול
מוסף רש"י
והשאר לבעלים בריש פרק התודה
מאי אבד הלחם דהכא ואין לומר
ונראה בעיני דגרסי' וידי נדרו
מן השלם על הפרוס ד עד שלא שחטה יצא
: מן השלם. ולא מן
אבד מליקרב דפשיטא ל) דאכתי חזו
שאני תודה דרחמנא
לא יצא והאי תנא סבירא ליה
קריה שלמים.
לחמה מכניסה ושוחט מששחטה יצא לחמה
אין הציץ מרצה על אכילה
הפרוס דתניא בהתודה אחת
יא] מ) לדבר אחר מ"ש מלחם אחר וש"מ
וכן מצאתיה בתוספתא ולבי
הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא
שלא יטול פרוס: יצא לחמה. חוץ
כיון דנפדו פקעה קדושת תנור ורבי
מגמגם: י] תיבת משמע
בס"א אינו: יא] חזו לכבשים
לחומת ירושלים: מכניסה ושוחט.
דסבירא ליה תנור מקדש נ) אי אפי
והלחם פסול נזרק הדם תורם ממה שבפנים
❖
(להלן מז:)
אחרים דמאי שנא. ועיין תוס'
דכל זמן שאינו קדוש בשחיטה אינו
לה בתנור דחול לא מקדשו ותימה
על שבחוץ עד שלא שחטה נטמא לחמה מביא
לקמן (דף נ ע"ב): יב] יכול.
גליון וי"ל דלא חשיב
נפסל ביוצא: הדם יזרק. $ לשם
הוא ונ"ל דלאביי תפיס פדיונו ולא
לחם אחר ושוחט מששחטה נטמא לחמה הדם
נפקותא דכיון דלרבי הא דלא
רבינו גרשום
שלמים: תורם ממה שבפנים על
נפיק לחולין והשתא ניחא לשון תפיס
נפקי לחולין היינו משום
יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא שהציץ מרצה
שבחוץ. ולא שיאכל אותו שיצא אלא
דהוה ליה למימר נפדה ותדע דהא רבי
שאם הוזקקו זה לזה שאם
דתנור מקדש ה"נ הו"א לרבי
על הטמא והלחם פסול נזרק הדם תורם מן
נשחטו הכבשים לשם
אלעזר אי סבר דתנור מקדש
יחשב במנין להיות תרומתו תרומה
הוא דאמר תנור מקדש בסוף רבי
הלחם: תנופה קודם שחיטה
אבל לאפסולי ביוצא
הטהור על הטמא ואי ס"ד שחיטה עושה
ישמעאל ותנן
ולהכשיר את הפנימיות. כל יוצא דתודה
עושה זיקה אי לא: א"ל רב
(דמשני) [דחשיב שאני] התם
יהודה אמאי מספקא לי'
הדבר תלוי בשחיטה: יג] דמי
זיקה כיון דהוזקקו זה לזה בשחיטה איפסיל
המנחות והנסכים אין להם פדיון
לאו חוץ לעזרה קאמר אלא חוץ לעיר
בתנופה אי עושה [זיקה]
ויש: יד] וערבה דאמרי' קסבר
ליה לחם תיפסל נמי תודה שאני תודה
משקדשו בכלי ושתי הלחם נמי איקרו
דהא התודה ולחמה נאכלין בכל
א]
והכתיב קדש יהיו לה' לכהן
דאין שיעור למים ואי מייתי
בתר תנופה כתיב דרישיה
במקודשת איפסלו להו
העיר: מששחטה נטמא לחמה הדם
מנחה לקמן מיהו יש לחלק בין
דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים קרבים בלא
דקרא כתיב והניף אותם.
בלינה אבל אי אמרינן דיש
יזרק. לשם תודה והבשר יאכל בתורת
מנחה דבהדי זבח למנחה לחודה
לחם אף ב] תודה קרבה בלא לחם א"ר ירמיה אם
ופליגי בן ננס ור' עקיבא ואי
שיעור: טו] כלומר אינו ר"ל
סלקא דעתך דתנופה עושה
שיהא לו פדיון: טז] דלמ"ד
תודה: וידי נדרו יצא. דהציץ מרצה
כדאיתא בפ"ק והא דלא קאמר
תמצא לומר תנופה עושה זיקה אבד הלחם
זיקה אמאי פליגי. אלא
אין זריקה: יז] פסול כולו.
על אכילתן לענין טומאה ט]: ותיפסל
איכא בינייהו אליבא דאביי דלרבי
מדפליגי ש"מ דפשיטא להו
אפי' הטהור: יח] אליעזר
אבדו
נמי תודה. ולא תזרק אפילו שלא
דתנופה אינה עושה זיקה
אלעזר ברבי שמעון יכול לפדות
וקתני דציץ מרצה על
ומשום הכי פליגי: ולטעמיך
אכילות משמע דשום תנא
לשמה: רחמנא קרייה שלמים. תודת שלמיו י] משמע דאע"פ
את הלחם ולרבי אינו יכול יב] וי"ל הא דרבי אלעזר בר' שמעון נמי הכי
הא בתר שחיטה נמי כתי'
ליכא אלא ר' אליעזר והא
ס)
שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם אבל כבשי אית ליה אי ס"ל דתנור מקדש ולאו מטעמיה דהכא דפליג עליה
יהיו לה' לכהן שכבר נשחט
איכא האי תנא דסבר אין
וראוי לכהן מי נימא נמי
זריקה מועלת ליוצא ומש"ה
עצרת עם לחמה ד) קרוי שלמים: אבד הלחם. אחר תנופה:
אבל למאי דמפרש איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא קדושת כלי אינו
דבתר שחיטה פליגי הא"ר
אמר רש"י ולבי מגמגם כך
מועיל דבר כמו שהוכחתי בפ"ק וסוגיא דפסחים
בעו
יוחנן הכל מודים אלא מאי
פי' הר"ר אלחנן: עוד שם
אית לך למימר מעיקרא קאי
וי"ל דבקל סותר התם סברא
דסברה דלרבי לא נפקי לחולין כרבא אתיא דלחמי תודה לית להו תנור וא"כ לאביי נפקי לחולין ותימה דמשמע הכא דאי תנופה עושה זיקה
כלומר האי קרא לאו בתר
דאיפוך אי נמי מצי למימר
ע) אבד הלחם אבדו הכבשים ואמאי הא מדרבי אלעזר בר' שמעון נשמע דקודם שחיטה לרבי כקודם זריקה לר"א ברבי שמעון דמי יג] פ) ואין
שחיטה כתי' אלא קודם
דלא כר' אליעזר אלא כרבי
שחיטה ומאי קדש לה' לכהן
עקיבא וקסבר אין הציץ
להם פדיון לכולי עלמא כדאיתא לקמן גבי שוחט כבשים על ד' חלות דלר"א ברבי שמעון פודן בחוץ וי"ל דהכא קסבר תנור מקדש
דבר שסופו לכהן לאחר
מרצה וע"כ לא קאמר רבי
ולקמן קא סבר אין תנור מקדש והלכך שמעתין אתיא שפיר אף כר"א בר' שמעון אי קסבר תנור מקדש ולקמן איירי אי קסבר אין תנור
שנשחט: הכא נמי לא תימא
עקיבא זריקה מועלת ליוצא
דבתר תנופה כתיב אלא
צ)
יד]
ה"מ לאימורים אבל בלחמי
מקדש אי נמי התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כולהו כי ההיא דסוף לולב וערבה דאין שיעור
קודם תנופה וקודם תנופה
תודה דלאו גופיה דזביחה
למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה אי נמי שאני הכא דאיכא תנופה חשיבא אבל התם כיון שאינה ראויה אלא לשתי חלות
פליגי הילכך אכתי מספקא
מודה דאין זריקה מועלת
ק)
לא אלימא ההוא תנופה לאקבועי ואפילו ר"א ברבי שמעון מודה הכא דשחיטה קבעה והא דמיבעיא לקמן כבשי עצרת ששחטן
אי תנופה עושה זיקה אי לא:
ליוצא לכ"ע והכי משמע פ'
עד שלא שחטה נפרס לחמה
כל התדיר (דף צא ע"א) גבי
לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה ופריך למאן אי לר"א בר' שמעון האמר זריקה היא דמקדשה כלומר טו] וכל שכן
של תודה: הדם יזרק שלא
אימורים קדשים קלים
שאסורין באכילה ר) דהא התם הוה תנופה וכדפרשי' ש) ובקונטרס פירש לקמן גבי פודן בחוץ לר"א בר' שמעון דפריק להו קודם זריקה
לשם תודה אלא לשם
כשיצאו ומוקי פלוגתייהו כי
שלמים. והבשר יאכל שלא
הדר עיילינהו בדאיתנהו
ת) ומיגו דחזו לקרבן דאי בעי מניף אלימי למיתפס פדיונן והא דבסוף רבי ישמעאל משמע דאיפליגו רבי ור"א ברבי שמעון אי
לשם תודה והלחם פסול
אבראי כ"ע לא פליגי ומשני
הוקבעו בשחיטה אי לא הוקבעו ופירש בקונטרס לשנותן לשם זבח אחר הא ליתא דאפילו בתנופה הוזקקו זה לזה אם תנופה עושה זיקה
משום דשחיטת הזבח
ה"מ גבי שתי הלחם דלאו
מקדש הלחם משום הכי
גופיה דזבח הן כך תירץ
ועוד קשה דמשמע דלר"א יכול לשנותן לשם זבח אחר והא ליתא דלכולי עלמא אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר לפירוש דפירשנו אלא התם
אינו מביא לחם אחר מאחר
הר"מ. תו"ח. וא"כ אפשר
מיירי לאפסולי ביוצא: נפרס לחמה. תלת גווני קתני נפרס יצא נטמא וכולהו צריכי וצ"ע שלא יקשה מכאן א) לרבא דאמר בפ"ק דלמ"ד
שנשחט אלא הלחם פסול:
דהאי ברייתא אתיא כר"ע
זריקה מועלת ליוצא דבחסרות מודה: מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא והלחם פסול. הך גירסא
נזרק הדם ואח"כ נפרס
ולדידיה אין הציץ מרצה על
טז]
הואיל וזריקה מתרת ובשעת
אכילות אבל ר"א אימא
איתא בספרים ותימה דמדקתני יצא אלמא קסבר הציץ מרצה על אכילות והדר קאמר והלחם פסול דלשון פסול משמע דאפילו נטמא מקצתו
זריקה היה שלם כשר הוא
לעולם שפיר אית ליה הציץ
יז]
פסול כולו ועוד דהוה ליה למיתני תורם מן הטהור על הטמא כדקתני סיפא גבי נזרק הדם לכך נראה דגרסינן וידי נדרו לא יצא
הלחם אבל תורם מן השלם
מרצה על אכילות כדאיתא
על הפרוס היינו תורם
בהקומץ רבה: יט] שלמים.
ותימה דלעיל דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא רבי אליעזר יח] וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא
דמארבעים חלות היה תורם
וי"ל דלא דמי דגבי תודה
קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות: דרחמנא קרייה שלמים. אף על גב דכבשי
ד' אחת מכל מין דכתיב
הוה מקרא דגבי תודה כתיב
והקריב ממנו אחד שלא
זאת תורת זבח השלמים אם
עצרת נמי איקרו שלמים יט] לא דמי שהרי הם קדשי קדשים ולא ילפינן מקדשים קלים אי נמי לא ילפינן שלמי ציבור משלמי יחיד:
יטול פרוס מכל קרבן תרומה
על תודה יקריבנו וגו' ע"כ
אבדו
לה' יוצא דינו כנפרס: אבל
תו"ח:
נטמא לחמה יש לו דין אחר:
הדם יזרק לשום תודה והבשר יאכל לשום תודה וידי נדרו יצא דציץ מרצה על אכילות ואין מרצה על יוצא: שאני תודה דרחמנא קריה שלמים דכתיב וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו משום הכין הדם יזרק לשם
שלמים כי נטמא הלחם. ואי אמרת הואיל וכן הוא כבשי עצרת שהזקיקו עם הלחם בשחיטה אמאי מעכבי הלחם הא איקרו שלמים דכתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים הא לא קשיא זבח שלמים איקרו ולא דבר אחר אבל
הכא איקרי תודה ואיקרי זבח שלמים: