ו:
כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
אי הכי. במס' זבחים קתני כל הזבחים שקיבל דמן זר ואונן
יהא חוטא נשכר. תימה במה נשכר והלא בין יש עמו נסכים
א) ב)
לג א
ג)
בין אין עמו נסכים הוי ע) כסלע ותנן לקמן בפ' בתרא
וכל הני דמתני' ליתני נמי כי מתני' אחד חטאת חלב ואחד כל הזבחים
ד)
כו': כולהו משמע. ולא פליג ר"ש: אצטריך. אע"ג דבלאו הכי נמי
הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה כבש יביא הוא ונסכיו
ה)
לד ב
בסלע ובחטאת של טומאת מקדש נמי
בסלע אף על פי שאין עמה
הויא מנחת חוטא בכלל ולא פליג ר"ש טו] אפילו הכי אצטריך למיתנייה
❖ לא]
ו)
לה ג
נסכים פ) ולאו פירכא צ) הוא:
דמהו דתימא מדרישא דקתני דשלא
ז) ח)
הואיל ואוקמינן רישא דלא
ט) י)
לשמה לא עלו לשם חובה אוקימנא
שלא יהא חוטא נשכר
ומפני מה אינה טעונה
כ) ל)
שיטה מקובצת
כר"ש. תימה לרב אשי
בריש פירקין לרבה ולרבא
שלא יהא קרבנו מהודר סד"א הואיל ואמר
מ) נ)
ס) ע)
מתני' דלא כר"ש סיפא נמי דקתני
דריש פירקין דאתיא כר"ש מאי איכא
טז]
א] ליתני אחת חטאת חלב
ר"ש שלא יהא קרבנו מהודר כי קמצי לה
פ) צ)
למימר לב]:לג] לא יביא מתוך ביתו
ואחת כל הזבחים: ב] ליה אלא
כל המנחות שקמצן זר כו' דלא כר"ש
כי: ג] אבל בשאר פסולין לא
פסולין נמי תתכשר קמ"ל אי הכי התם נמי
וימלאנו. סולת עשרון דקסבר קדושת
דמדפליג ברישא פליג נמי בסיפא
קמ"ל. והאי דנקט שמאל
ליתני אחד חטאת חלב ואחד כל הזבחים
ק)
א]
לרבותא תני ליה דאע"ג
כלי קבעה לשם מנחה דשוב אין מוסיפין
ואמר במנחת חוטא דכי היכי דאין
ר)
דשמאל כשר ביוה"כ ומהו
שקבלו דמן זר ואונן ולימא לר"ש אצטריך
עליה ומיפסלא בחסרון כדאמרינן
קרבנו מהודר כי קמצי לה יז] פסולין
ש)
דתימא דעביד שיריים ולא מצי
אלמא כיון דתנא ליה כל ולא קתני חוץ
כשר לחזור ולקמוץ דכה"ג
כשרה: קמ"ל. משנה יתירה אחד
בהאי פירקא מן המנחה פרט
ת) א)
אמרינן בזבחים גבי טמא משום
❖
לשחסרה כך פי' בקונטרס וקשה דהא
מנחת חוטא דלא אצטריך למתנייה אלא
כולהו משמע ה"נ כיון דתנא כל ולא קתני חוץ
ב) ג)
דאינו פסול [קמ"ל] דיחזור
לר"ש דר"ש נמי מודה בסיפא: לא יביא
ר"ש בן לקיש איתותב לקמן דאמר
הכשר ויקמוץ: ד] דאשכחן ליה
כולהו משמע אצטריך סד"א הואיל ואוקימנא
כו'. פי' אי משום הכי לא
מתוך ביתו וימלאנו. סלת לעשרון
מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא
לרישא דלא כר"ש סיפא נמי דלא כר"ש קמ"ל
פסלא ואית לה תקנה בחזרה
תורה אור השלם
דקסברי קדושת כלי קבעה לשם
מתוך ביתו וימלאנה וע"ק למה לי
יח]
ובפ"ק דמעילה הסברות
אמר רב זר שקמץ יחזיר והא אנן פסל תנן
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
הפוכות דקאמר טמא דאתיא
מנחה דשוב אין מוסיפין עליה ומיפסלא
קרא לקמן לבן בתירא וקמץ משם
בצבור משוה שיריים פי' דאהנו
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
מאי פסל פסל עד שיחזיר אי הכי היינו בן
בחסרון כדאמרינן בהאי פירקין
ויחזור ויקמוץ מנא תיתי לן דקדושת
מעשיו ופוסל השיריים ואין לו
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמּזְבֵּחַ
בתירא אי דאיתיה לקומץ בעיניה לא פליגי
תקנה בחזרה ושאר פסלות
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקר וְאֵשׁ
מן המנחהח) פרט לשחסרה: יביא מתוך
כלי קבעה לד] ונראה לפרש דכולהו
❖
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו ב
אינם עושין שיריים לפי שאין
רבנן עליה דבן בתירא כי פליגי דחסר קומץ
ביתו.
[ס"ל] כר' יוחנן דקדושת כלי לא קבעה
דקסבר קמיצה קבעה והא
להם מתיר בשום מקום אין
מעשיהם כלום אלמא משום
רבנן סברי לא יביא מתוך ביתו וימלאנו בן
לא קמץ יט] בהוט) וכה"ג פליגי אמוראי
אלא בקמיצת פסולים פליגי אי קבעה
דיש לו היתר במקום אחר
שיטה מקובצת (המשך)
לקמן בשמעתין : ומאי שנא
אי לא קבעה ומצי למימר דהכי ר"ל
בתירא סבר יביא מתוך ביתו וימלאנו אי הכי
מגרע גרע. תו"ח: ה] אשכחן
פירוש הקונטרס: שאני פרה
שמאל. כלומר [אמאי] ה"א דבשאר
ליה הכשירה: ו] שחיטה לאו
דמשמע דאוקמינא הכי בסוגיין
לה]
בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין בן
עבודה היא. פרש"י שהרי
דלעיל וי"ל דודאי התלמוד
דקדשי בדק הבית היא. משמע דליכא
פסולין לא מכשיר לאהדורי כ] אלא
בתירא אומר יחזיר ויביא מתוך ביתו וימלאנו
שחיטה כשרה בזר ותימה דעל
נסיב הכא לישנא אליבא דרבה
בשמאל: ביה"כ. נטל את המחתה
מאן דפליג ובפ"ק דחולין
זה אנו דנין אלא ה"פ שחיטה
ורבא דרובא נינהו ומיהו לרב
ויחזור ויקמוץ בימין מיבעי ליה כי קא אמר
ב]
לאו עבודה היא. שלא מצינו
אשי נאמר הכי דפריך דר"ש
בשחיטה.
ובפ"ק דשבועות
פירשתי ק) :
בימינו ואת הכף בשמאלו:
בשום מקום שהקפיד רחמנא
מכשיר בהוליך וא"ת אי הכי
רב לבן בתירא פשיטא מהו דתימא עד כאן
וכי תימא מבמה לא ילפינן. פירש
כדאמרינן לקמן בפ"ג
אשחיטה דזר כדאמרינן
בזבחים נמי ניתני אחת חטאת
לא קא מכשר בן בתירא אלא בשמאל ג] אבל
והקריבו בני אהרן מקבלה
חלב ואחת כל הזבחים ונימא
בקונטרס קודם שנבדל אהרן
והקריבו בני אהרן את הדם י) מקבלה
ואילך מצות כהונה וכן מוכח
דלר"ש איצטריך משום דקתני
בשאר פסולין לא קמ"ל מאי שנא שמאל
משמע שרוצה לומר דלאחר אהרן לא
ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה
הסוגיא דפריך ולא והרי
סיפא התם הוליך שלא לשמו
שחיטת פרה שהקפיד בו
פסול וסד"א מדסיפא לאו
שכשרה בזר: ואמר רב עלה. היינו
הותר זר בבמה וא"א לומר כן כדמוכח
ד] דאשכחן לה הכשירא ביום הכפורים זר נמי
הכתוב כו'. עיין זבחים (דף
כר"ש רישא נמי לאו כר"ש
טעמא דפסולה דכתיב בה אלעזר
בפ' בתרא דזבחים דדריש
ה] אשכחן לה הכשירא בשחיטה ו] שחיטה
י"ד ע"ב) ז] שאני פרה וכו'.
וי"ל דהתם הך רישא וסיפא
לעולם לאו עבודה היא ואמאי
לאו חדא בבא נינהו כי הכא
וכתיב בה חוקה וחוקה עיכובא: שאני
ר)
איש (איש) להכשיר את הזר והיינו
לאו עבודה היא ולא והא"ר זירא אמר רב
בזר פסולה שאני פרה דמדמי
דהא איכא התם מילי טובא
פרה. דטעמא כ) דשחיטה פסולה
לאחר שנבדל אהרן ועוד מצינו
קדשי בדק הבית היתה נקנית
דקא מפסקי בינתים ועי"ל
א שחיטת פרה בזר פסולה ואמר רב עלה
שאול ושמואל שהקריבו בבמה:
בזר לאו דעבודה היא דהא קדשי
ולא מדמי מזבח וקמ"ל א)
דודאי לא דמו דאילו הכא
כא]
אלעזר וחוקה כתיב בה שאני פרה דקדשי
שלא יהו שאר עבודות הפרה
רישא וסיפא תרוייהו סתמא
לו]שהרי יוצא כשר בבמה. וא"ת
ז]
בדק הבית דלא שייכא בהו עבודה אלא
חמורות בשחיטתה כמו קדשי
מתנו ואיכא למימר מדרישא
בדק הבית היא ולאו כל דכן הוא קדשי בדק
והרי יוצא דדם כשר בבמה
גזירת הכתוב היא דזר פסול בה:
מזבח ולעולם לאו עבודה היא
לא סתם לן כר"ש סיפא נמי
אלא גזירת הכתוב היא דבעיא
לא סתם לן כר"ש אבל התם
הבית בעו כהונה קדשי מזבח לא בעו כהונה
ולאו כל דכן הוא. בקדשי בדק הבית
ותנן בפ' המזבח מקדש
כהונה אבל שאר קדשים לא
בסיפא פליג ר"ש בהדיא דקתני
אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה
ושיצא דמה חוץ לקלעים לרבי יהודה
חשובה עבודה בקדשי מזבח לא כל
בעו שחיטה כהונה. הרגמ"ה:
ר"ש מכשיר בהוליך ואדרבה
ח] שאם עלה לא ירד. ויוצא
משמע מדפליג בסיפא מכלל
אם עלתה תרד וי"ל דהאברין ודאי
שכן ואפ"ה זר כשר בשחיטת קדשים
אמראות נגעים דלאו עבודה נינהו ובעי
פסול מדכתיב הן לא הובא
דברישא לא פליג הילכך התם
ש) ירדו אבל הדם אינו מתקנח מכותלי
אלמא אשכחן כב] הכשר בעבודה וגבי
כהונה ונילף מבמה וכ"ת מבמה לא ילפינן
את דמה פנימה כלומר פנימה
לא אצטריך למתני ברישא אחת
המזבח: אלא טעמא דאשמועינן.
היתה שלא יצאת חוץ שאם
חטאת חלב לר"ש וליכא לתרץ
קמיצה נמי אית ליה תקנתא בחזרה
והתניא מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי
ב
ח]
יצאת הי' [מן הדין] לשורפה
קושיין קמייתא דלרב אשי ניחא
לבן בתירא ולמה לי דרב: אמר רב
בשום מקום לא פריך בענין זה דקשיא
ושאר זבחים נמי מפקינן להו
ליה שפיר דנקטיה לאשמועי'
יוצא כשר בבמה תנא 1 אזאת תורת העולה
שישא. לעולם לאו עבודה והאי
ליה הכא אמאי איצטריך ליה לרב
מדכתיב ובשר בשדה טריפה
דמתני' כולה ר"ש כרב אשי
כג] ל)
סמיך ליה ט] אלא טעמא דאשמעינן רב הא
אזהרה לכל דבר שיצאת חוץ
ולאפוקי דרבה ורבא מדסיפא
לאשמועינן הא דתניא בברייתא ושמא
דבעיא כהן גבי פרה אדומה גזירת
למחיצתה: ט] אלא טעמא כו'.
ר"ש מסתברא רישא נמי ר"ש
לאו הכי הוה אמינא בשאר פסולין פסל בן
לז]
שגורה היתה בפי כל :
הכתוב היא מידי דהוה [אמראות]
וא"ת ומאי קושיא וכי לא
ולהכי תני אחת מנחת כו' [דהא
ממקום שרגלי הזר עומדות.
אשמועינן רב מה שהוא
ע"כ רישא לאו כר"ש מדתני
בתירא והתניא רבי יוסי ברבי יהודה ורבי
נגעים: ונילף מבמה. כלומר דרב
ברייתא וי"ל דלפי שהיתה
הוליך]: לג] רבנן סברי לא יביא
לקמן בפירקין מפרש
למה לי מאי שנא שמאל דמכשיר בן
אלעזר בר"ש אומרים מכשיר היה בן בתירא
שגורה בפי כל מקשה ממנה:
מתוך ביתו. פ"ה משום דכלי
י] משם מלא קומצו ממקום:
שרת קבע כו' עד וכה"ג פליגי
אצטריך סד"א הואיל וכתיב והגישה
בתירא בחזרה דאית ליה הכשר ביה"כ
בכל הפסולין כולן ותניא וקמץ משם
אמוראי לקמן וקשה דהא
יא] קמץ ואפילו קדש הקומץ
וקמץ מה הגשה בקרן מערבית
זר נמי אנא ידענא דמכשר נמי בן
רשב"ל איתותב ועוד קשה
שנתנו בכלי שרת להקטירו
י] ממקום שרגלי הזר עומדות בן בתירא אומר
דלמה לי קרא לקמן לבן בתירא
יחזיר. הרגמ"ה: יב] אמרו לא
דרומית אף קמיצה כו' ובקונטרס לא
בתירא דהא אית ליה הכשר בבמה
מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויחזור ויקמוץ
סברא היא דכלי לא קבע דהא
שאנו אלא שקמץ. ותיבות במה
פירש כן: וכיון דקרא סתמא
קודם שנתקדש אהרן שהעבודה
כד]
ר"ל איתותב וע"ק דאי פליגי
דברים אמורים נמחק: יג] כי
בימין ת"ל וקמץ משם ממקום שקמץ כבר
בבכורות: וכי תימא מבמה לא ילפינן.
בפלוגתא דאמוראי לקמן אמאי
יעביד לה מתן כלי מאי הוי:
כתיב מה לי שמאל כו'. וא"ת בפרק
נקט פלוגתייהו בקמיצה
יד] תיבות אי הכי אפילו לא
וכיון דקרא סתמא כתיב בה מה לי שמאל
דעדיין לא כה] נבדל אהרן: והתניא
המזבח מקדש דתנן שקיבלו
בפיסול לינקו' פלוגתייהו בלא
קידש נמחק: טו] ר' שמעון
ומה לי שאר הפסולין אלא הא קמשמע לן
מנין ליוצא. מאימורי חטאת ועולה חוץ
פסולין וזרקו את דמן שאם עלה לא
נקמצה כלל אלא שחסרה אחר
אמנחת חוטא אפילו:
שבאה לתוך הכלי לכך נ"ל
טז] ולרבא דלא. תיבת מתני'
רב יא] קמץ ואפילו קידש ולאפוקי מהני תנאי
לקלעים שאע"פ שהוא פסול כדאמרינן
ירד ומוקמינן לה בפסולין דחזו
דלא הוי כפלוגתייהו דאמוראי
נמחק: יז] פסולין נמי כשרה:
ת)
בכיצד צולין מהן לא
לעבודת צבור ומרבי לה (הכא)
דתניא רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה
יח] קבעה לה לשם: יט] קמץ
דלקמן דכולהו מצי סברי הכא
כהוגן וכה"ג: כ] לאהדורי
דנקבעה המנחה ולא משום כלי
הובא את דמהמ) אם עלה לא ירד: שהרי
מזאת התורה א) ואמאי לא פריך דכיון
הנחתום אמרו בד"א שקמץ ולא קידש אבל
יב]
כשמאל: כא] בזר לאו משום
לחוד אלא משום דנקמצה ואף
יוצא כשר בבמה. שלא היו שם קלעים:
דקרא סתמא ב) מה לי חזו ומה לי לא
דעבודה היא כו' הבית היא
על גב דנקמצה בפיסול מכל
קידש פסל ואיכא דאמרי קמץ אין קידש
דלא שייכא: כב] ליה היתר
מקום מהניא למקבעה בפיסול
תנא אזאת תורת העולה סמיך.
חזו ויש לומר משום דדרשינן זאת
לא כמאן כהני תנאי ולאפוקי מתנא קמא
בעבודה ותיבת הכשר נמחק:
לכ"ע והא דאיתותב ר"ל היינו
ג)
כדאמר במסכת נדה בפרק יוצא דופן
היא העולה הרי אלו מיעוטין:
כג] עבודה היא והאי דבעיא
במתן כלי לבד פי' שנתן
מתקיף לה רב נחמן מאי קא סברי הני תנאי
כהן גבי פרה גזרת הכתוב:
המנחה בביסא אבל הכא דיש
תורה אחת לכל העולין שאם
וכי
כד] אהרן שהיתה בבכורות:
קמיצה וקדוש כלי המנחה
אי קמיצת פסולין עבודה היא אע"ג דלא עביד ליה מתן כלי אי קמיצת פסולין
עלו לא ירדו. והאי דנקט במה כו] קצת
כה] לא נתקדש אהרן: כו] במה
בביסא בהא ודאי קבע לרבנן
לאו עבודה היא כי עבד לה מתן כלי מאי הוה הדר אמר ר"נ לעולם עבודה
סמכא בעלמא היא אבל עיקר טעמא
אסמכתא בעלמא: כז] משמע
דנהי נמי שהקמיצה פסולה היא
יג]
ממקום שרגלי הזר המביא
מ"מ שם קמיצה הוי ובן בתירא
מהתם יליף: וקמץ משם. מלא קומצו.
היא ולא גמרה עבודתה עד דעביד לה מתן כלי אי הכי אפילו לא קידש
ג
יד]
עומדים שם הוא קומץ:
פליג דמ"מ יחזור ויקמוץ מקרא
רישיה דקרא כתיב והביאה
וכי
כח] משום פסלות ואחד:
דוקמץ משם עכ"ל תו"ח
כט] אלא הא קמ"ל: ל] לא שנו
ובתוספות אחרות ונראה לפרש
אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם
דבן בתירא. תיבות בד"א
דבהא פליגי דרבנן סברי חסרון
משמע כז] ממקום שרגלי הזר עומדים שם קומץ והיינו מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה ובמזרח הם וקמ"ל דלא בעינן קמיצה בצפון כשאר
נמחק: לא] הואיל ואוקימנא:
פסלי אחרי שיש קמיצה פסולה
לב] איכא למימר. גליון וי"ל
בהדה ובן בתירא סבר קמיצה
קדשיםנ) אלא כל העזרה כשרה לקומץ: סתמא כתיב. וקמץ משם ממקום שקמץ כבר והחזירו קומצה משום פסלות כח] ס)(אחד) ואחד פסול שמאל
דבלאו הכי נמי צ"ל דרישא
פסולה לאו כלום היא דהוי
ואחד פסול זרות במשמע: אלאכט] קמ"ל רב דבקומץ ואפילו קידש. קומץ במתן כלי מכשיר בן בתירא דאי לאו דקידש מיירי רב לא הוה משמע לן מידי:
לאו כר"ש דהא תנן במתניתין
כמו מנחה שחסרה קודם
נתן בכלי והוליך ושמעינן ליה
קמיצה דלא פסלא ע"כ:
ל] בד"א. דבן בתירא מכשיר בחזרה: מת"ק. דפליג בברייתא אדר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום: אי קמיצת פסולין עבודה היא. לפסול אפילו
לר"ש בפ"ק דזבחים דהולכה
לד] ונראה לפרש ב) דהכא הוי
לא נתן קומץ בכלי לא תתקן בחזרה: ואי לאו עבודה היא. דלא חשיב הואיל ובפסולין נעשית כי עבד מתן כלי נמי לא חשיב ואפשר בחזרה:
לאו עבודה היא ע"כ. וז"ל
אפילו לר"י דהכא קמיצה עם
וקא
תו"ח וי"ל דמ"מ ע"כ רישא
החסרון דהוי תרתי לריעותא.
דלא כר"ש דקא חשיב הוליך
תוס' אחרות: לה] פי' הקונטרס
שלא לשמו ור"ש מכשיר בהוליך ומיהו לפי סברא זו לא מתוקם שפיר לישנא דתלמודא דקאמר ואוקימנא רישא דלא כר"ש עי' תוס' זבחים (דף ס"ח ע"ב): לו] שהרי יוצא. עיין תוס' זבחים (דף פ"ד ע"ב): לז] בפי כל. מאחר דדרשא דקרא היא:
א) ב)