מז:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתנן
קדשים קלים. ממון בעלים הן ואין בהן י] מעילה אלא באימורים
אימורי קדשים קלים כו'. תימה דלא מייתי רישא דתנן בשר
א)
קיג א
ב) ג)
כדאמרינן בפ' כל הבשר בסופו כל חלב לה' לרבות
קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר וכו':
ד) ה)
קיד ב
פיגול. מפרש התם כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ומה הרצאת
אימורי קדשים קלים למעילה: אין מועלין בהם. דלא יא] מעליא בהו
ו) ז)
ח) ט)
קטו ג
כשר עד שיקרבו כל מתירין
וכו' וטמא הניתר לטהורים
הך זריקה לברר אותם לחלק גבוה דאין זריקה מועלת ליוצא ופיגול
חייבין עליהם משום טומאה שאינו
נמי לית בהו דהא פסולין הן כבר יב]:
י)
קטז ד
כ)
מאי. כלומר אליבא דר"ע מיבעיא
ניתר לא ונותר יליף חילול מטמא:
דתנן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת
ל)
קיז ה
קבעה לחם בפיגול. כי בשר
ליה לרבי שמואל בר רב יצחק מאי
דמים ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן ואין
מ)
קיח ו
מדזריקת פיגול קבע לי' ללחם בפיגול
אלמא כגופיה דזיבחא דמי
ז)
❖
חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ר"ע
נ)
ואע"ג דזריקה פסולה היא דהא יוצא
הכא נמי כיון דזבח ניתר בזריקה שלא
ס)
אומר א מועלין בהן ב וחייבין עליהן משום פיגול
הוא קבעה ללחם בפיגול ח) כי יג] בשר
לשמן לחם נמי כיון דכגופי' דזבח דמי
ע)
ונותר וטמא מאי מדזריקת פיגול קבעה ללחם
פ) צ)
הגהות הב"ח
כשאר בשר שלא יצא אלמא לחם כגוף
או דלמא לחומרא אמרינן לקולא לא
ק)
בפיגול א] ביוצא כבשר זריקה שלא לשמה נמי
הכבשים דכי היכי דגוף הכבשים
אמרינן שיהא כי גופיה דזבח:
(א) רש"י
ר)
ובהדר עיילינהו פליגי. אלחם
ס"ל
שריא ליה ללחם או דלמא לחומרא אמרינן
ל]
מפוגלים לחם נמי מפוגל זריקה שלא
ש) ת) א)
לחם ככבשים
קאי אבל אאימורין ש) (אפי')
יד] לשמן נמי דפסולה היא טו] שרי
לקולא לא אמרי' מתקיף לה רב פפא
ב)
ב]
בכבשים
ג) ד)
וכדלעיל
להו דהא קיי"ל כל
כי לא הדר עיילינהו פליגי וכן מוכח פ'
וממאי ג] דכי איתנהו אבראי פליגי דילמא
טז] ❖
ה) למ"ד בפסח. צ"ק, ו)
אליבא דרבי
התדיר : ואינה מוציאה
הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולחם
בדאיתנהו אבראי דכ"ע לא פליגי דאין זריקה
זריקת פיגול כו'
❖
מידי מעילה. בבשר קדשי קדשים
נמי כגוף הכבשים דמו ומדכבשים
מועלת ליוצא ובהדר עיילינהו פליגי דרבי
מוסף רש"י
נאכלין לחם נמי נאכל: או דלמא
תימה דהא תנן פ"א דמעילה
אליעזר סבר לה כרבי דאמר שחיטה מקדשא
לחומרא יז] ט) אמרי' לקולא. להיות
איזו היא שלא היתה לה שעת היתר
אימורי קדשים קלים
שיטה מקובצת
ואיפסלו להו ביוצא ור"ע כר' אלעזר בר' שמעון
שיצאו.
ר'
לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה משמע
לחם נאכל לא אמרי' לענין זריקה שאינה
אליעזר אומר אין מועלין
א] בפיגול כי בשר כמו בשר
דאמר שחיטה לא מקדשא ולא מיפסלי ביוצא
דכי נשחטה בהיתר לא מצי משכח ולאו
הוגנת כגון שלא לשמן דליהוי לחם כגוף
בהן.
הזבח ויס"ג כי כשר כלומר
קושיא היא: ולאו איתותב רב גידל.
כאילו לא היה בו פסול. תוס'
האי מאי אי אמרת בשלמא ר"ע כרבי ס"ל
הכבשים להיות לחם נאכל ככבשים י) :
אחרות: ב] ג] עיין בהשמטות
וממאי דבאיתנהו. לשתי הלחם אבראי
לא] ולא חשיב שינויא דהתם דריש
דאמר שחיטה מקדשא להו ד] היינו דקאמר
ר"ע אומר
שבסוף המסכת: ד] להו אתי
מועלין בהן.
שחיטה מקדשה להו וכיון
ת)
מעילה דרב פפא הוא דמקשה לה
בשעת זריקה פליגי רבי אליעזר ור"ע
ר' עקיבא דקדשי להו בשחיטה ואתיא זריקה
דקדשי להו שחיטה אתיא זריקה
התם ולא ס"ל ההוא שינויי' מיהו תימה
דתימא אפי' בזריקה שאינה הוגנת
(מעילה ו:) אין
קבעה להו בפיגול אלא אי אמרת כר' אלעזר
וקבעה להו בפיגול אלא אי
מועלין בהן.
א)
דהתם בסוף שמעתין
מדמי ר"ע ללחם כגוף הכבשים דילמא
אמרת זריקה מקדשא: ה] אינה
בר' שמעון ס"ל דאמר זביחה לא מקדשא
מביאה לידי (פיגול) [מעילה]
מייתי ליה סיוע ואית דגרסי ולא
בדאיתנהו אבראי דהויא זריקה שאינה
בבשר קדשים קלים דקי"ל דאין
זריקת פיגול מי מקדשא והאמר רב גידל
הוגנת כ) דכ"ע (א) לא מקבע לחם
איתותב רב גידל בניחותא לב] ואינו
(זבחים פט:) ואין חייבין
מעילה בבשר קדשים קלים אבל
נראה: מהו שיזרוק דמן שלא ב) לשמן.
עליהן משום פיגול.
אמר רב זריקת פיגול אינה מביאה לידי
זריקה מביאה לידי מעילה והאי
ג
בפיגול דאין זריקה מועלת ליוצא ואע"ג
זריקה (לפיגול) [דפיגול] לא
מעיל' ואינה מוציאה מידי מעיל' אינה מביאה
לר' ירמיה דאמר תנופה עושה זיקה
דפליגי באימורי קדשים קלים יח] דהתם
ונותר.
מייתי לידי מעילה: ו] ואינה
מוציאה מידי מעילה בבשר
כי ל) גופיה דזבח דמו יט] ומודה ר"ע
אבד הלחם אבדו הכבשים דקודם
לידי מעילה באימורי קדשים קלים ואינה
ה]
ו]
קדשי קדשים דקדשי קדשים
דלחם לא הוי כגוף של כבשים ובזריקה
שחיטה לא שרינן לשנויי אבל היכא
מוציאה מידי מעילה בבשר קדשי קדשים לאו
אית בהו מעילה משקדשו
ז]
וטמא.
בכלי עד שעת זריקה וזריקה
שלא כ] לשמן נמי מ) לא משתרי
דכבר נשחטה שרינן לשנויי כדי לתקוני
איתותב דרב גידל אמר רב בעא מיני' ר' ירמי'
מפקעא להו מידי מעילה והך
זבחא: והרי פסח ג) אחר חצות.
כא] כבשים ללחם אלא ר"ע סבר כרבי
זריקה דפיגול לא חשיבה
מר' זירא ד כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד
מצי לשנויי כדמשני פ' בתרא דזבחים
אלעזר בר' שמעון דאמר לא קדשתינהו
לעבד תרתי לאקבועי בפיגול
נ)
הלחם מהו שיזרוק דמן שלא לשמן להתיר
(ולהביא) [ולהוציא] הבשר
שאני פסח דבשאר ימות
שחיטה ולא איפסול ביוצא הלכך הואי
(לידי) [מידי] מעילה כדאמרי'
בשר באכילה א"ל יש לך דבר שאינו כשר
השנה שלמים הוי: והרי תודה.
ח]
זריקה הוגנת שאין בה פסול אחר
בפ"ק דמעילה כלל אמר ר'
יהושע כו': ז] ולא איתותב.
לשמו וכשר שלא לשמו ולא והרי ה פסח קודם
דאם נפרס הלחם או שאבד ונזרק הדם
הלכך מקבע לחם בפיגול ודכוותה היכא
פי' דבהא מילתא איתותב דהיה
חצות דאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו
דליכא כב] פסול ואיזריק ליה זריקה
לשמה פסולה דהא אבד הלחם אבדה
(שם צ.)
רוצה [לדמות] דכי היכא דאין
זריקת פיגול.
זריקת פיגול לא מביא לידי
הוגנת כגון לשמן משתרי לחם כג] כמו
התודה דלית ליה סוגיא דלעיל לג]
הכי קא אמינא יש לך דבר שנראה לשמו
מעילה בקדשי (קדשים) [קלים]
אלא קסבר דשלא לשמן ד) [בעי
כבשים אבל בזריקה שלא לשמן ס) לא:
ונדחה מלשמו ואינו כשר לשמו וכשר שלא
ולא מוציאה מידי מעילה
בקדשי (קלים) [קדשים] ה"נ
אלא אי אמרת כר' אלעזר וכו'. אכתי
למזרק] וכי זריק שלא לשמה כשר ומשני
לשמו ולא והרי פסח
אחר זמנו בשאר
ט]
לא מקדשי ללחם בהא מילתא
איכא למיפרך כד]: זריקת פיגול מי
שאני תודה דקרייה רחמנא שלמים
איתותב דמסיק התם (נמי)
ימות השנה (קודם
חצות) הכי קאמינא
מקדשא. למיקבע בפיגול אי לא קדוש
הלכך לכתחלה יכול לזרוק לשם
[נהי] דמעילה לית בהו לחם
יש לך דבר שנראה לשמו ונשחט לשמו
מיהא קדיש: ח] להתיר הבשר
מעיקרא בשחיטה: כה] דאמר רב גידל
שלמים כי אבד הלחם והמקשה היה
באכילה דאי זריק להו לשמן
ונדחה מלשמו ואינו
כשר לשמו וכשר
זריקת פיגול אינה מביאה לידי מעילה.
יכול להקשות כמו שהקשה למעלה והא
פשיטא ליה דאין הבשר מותר
באכילה כדאמרינן לעיל אבד
שלא לשמו ולא והרי תודה שאני תודה
באימורי קדשים קלים דממון בעלים
כיון דשחיטה עושה זיקה איפסיל לחם
הלחם אבדו הכבשים אבל כי
הוא דלית בהו מעילה דלא קרינא ביה
תיפסיל נמי תודה וקשה מאי שני שאני
דרחמנא קרייה שלמים ת"ר שחט שני
זריק דמן שלא לשמן הוי להו
ו
אינה מביאה לידי מעילה
כשלמי נדבה הבאים בלא לחם:
מקדשי ה'ע) עד לאחר זריקה דהוברר
תודה דקרייה רחמנא שלמים הול"ל
כבשים על ארבע חלות מושך שתים מהן ומניפן
באימורי קדשים קלים.
ט] והרי פסח אחר חצות הכי כו'
בשר להדיוט וחלב לגבוה דקרינא
לאו מילתא היא דלשמו נמי כשר אלא
והשאר
והרי תודה. פי' דנשחטה לשמה
ונדחה מלשמה כשנפרס הלחם
ביה כו] חלב קדשי ה' פ) שם זריקת
נראה לפרש דודאי לשם תודה פסולה
או שאבד והוקבעו בשחיטה
פיגול לא מקבע בקדושה למעול בהן דלא זריקה כשרה היא: ואינה
ופריך שפיר ומשני דלשם שלמים נמי לשמה מיקרי והילכך לא מיפסלא
דעושה זיקה ואם אבד הלחם
(מעילה
יוצאה מידי מעילה צ)בבשר קדשי קדשים. דממון גבוה הם מחיים ויש
או נפרס אבד הזבח ואע"פ
בהכי אבל לשם תודה פסול דלא הוי בלא לחם ואפי' ה) לד] בפסח דלא
ג:) יש לך דבר שאינו כשר
שאם הי' שוחטה בלא לחם
בעי עקירה הכא שאני דכבר נשחטה ו) [לשם תודה מש"ה בעי עקירה]:
בהן מעילה קודם זריקת דם וזריקת דם הוציאה הבשר מידי מעילה
לשמו. וכשר שלא
כשרה כדאשכחן גבי כבשי
מושך שתים מהן ומניפן. למאי דמוקי לה כרבי צריך לומר שמניף
לשמו.
שהרי מתירתו לכהנים ואמר במסכת מעילה כלל אמר ר'
עצרת לקמן ששחטן בין לפני
זמנן בין לאחר זמנן שכשרים
כולם דהא לא ידעי' הי אקדיש ותימה דכיון דבתנופה שאחר
יהושע כל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בהן וכל שאין לו
בלא לחם ואפ"ה שחטן לשמן
שחיטה איירי א"כ לימא וזורק את הדם עליהן כדמזכיר תנופה דלא
שעת היתר לכהנים מועלין בהן הך זריקת פיגול לא מפקע להו מידי
(זבחים קיד:) והרי פסח
ואבד הלחם בין שחיטה לזריקה
קודם חצות וכו'.
פסולין והא דקתני לעיל גבי
צריך ועוד דלישנא לא משמע שיניף הד' ונראה לפרש נוטל אחת לה]
מעילה אלמא לאו זריקה היא וגבי כבשי עצרת נמי כיון דלאו זריקה היא
תודה שנפרס לחמה לאחר
היכי מיקדשא להו והיכי מקבעי להו בפיגול: לאו איתותב רב גידל.
ומניף השלש אחרות עמהן זו אחר זו וכן בשניה וכן בשלישית וכן
שחיטה הדם יזרוק היינו שלא
❖
(זבחים קטו.)
לשמה והשתא לא ס"ל להאי
בתמיה כז] בפ"ק דמעילה : מהו שיזרוק דמן שלא לשמן. אלא
ברביעית והשתא אורי לן שצריך שלא יניף הד' בבת אחת כדי שיהא
מקשה הא דאמרן לעיל מה
ניכר שלא יזרק הדם רק על השתים:
לשם שלמים להתיר בשר באכילה דודאי לשמן ק)לא הוו זריקה כדאמרי'
שלמים קרבין בלא לחם אף
תודה נמי קרבי בלא לחם
רבינו גרשום
לעיל הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה מעכבין זה את זה: ר)פסח
כיון
אף שהוקבעו הלחם בשחיטה
בשאר ימות השנה כשר לשלמים בפ' תמיד נשחט : פסח קודם חצות. היום של ארבעה עשר אינו כשר לשמו עד בין הערבים וכשר
אימורי קדשים קלים שיצאו
ומשני שאני שלמי תודה
לשלמים : שנראה לשמו. כגון הנך כבשים קודם אבידת הלחם: ונדחה מלשמו. לאחר אבידת הלחם : פסח אחר חצות. נראה לשמו וכשעבר
לפני זריקה רבי אליעזר אומר
דרחמנא קרייה שלמים ואפי'
כח]
כט]
אין מועלין בהן דאכתי ממון
לכתחלה לזרוק לשם שלמים
היום נדחה מלשמו וכשר לשלמים: והרי תודה. דאמרן בהאי פירקין מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק לשם שלמים והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא
בעלים הם קודם זריקה. וכיון
הוי חובת מצותה כשאבד
הא הכא שנשחטה לשמו ונדחית מלשמו וכשרה שלא לשמו: תודה רחמנא קרייה שלמים. תודת שלמיו כדאמרן לעיל מה שלמים קרבי בלא לחם
שיצאו לפני זריקה אע"פ שזרק
הלחם או שנפרס כדאמרן לעיל
אין אותה זריקה מועלת שאין
מה שלמים כשרים בלא לחם
אף תודה קרבה בלא לחם ומעולם לא נדחה מלשמו: ומניפן. עם הכבשים דכבשי עצרת טעונין תנופה חיים ושחוטין לקמן בפ' כל המנחות :
בה היתר למזבח ואין באימורין
אף תודה כשרה בלא לחם:
משום מעילה שאותה זריקה
י] מעילה לפני זריקה ואכתי
אינה ראויה ואינה מועלת לא לחייבו משום מעילה ולא משום פיגול ונותר וטמא: ור' עקיבא אמר מועלין בהן דסבר דזריקה מועלת
לא הוקדשו אבל לאחר זריקה דהובררו אימורים לחלק גבוה יש מעילה באימורין: יא] דלא מהניא להו: יב] כבר. ונותר נמי וטומאת
לחייבו משום יוצא ומשום מעילה ומשום פיגול: מאי מדזריקת פיגול היכא דזרק דמן על מנת חוץ לזמנן קבעה ללחם בפיגול לר'
הגוף לא שייכא בהו דלא כבשר הקדש דמי דהא לית בהו זריקה: יג] בפיגול כי כשר: יד] זריקה שלא לשמה: טו] היא דאיתעבידא
עקיבא כי כשר כאילו הוה לחם כשר שלא יצא. זריקה שלא לשמה נמי אע"ג דהויא זריקה שאינה ראויה שריא נמי ללחם באכילה
שלא לשמה שרי: טז] דמו וכי היכא דכבשים: יז] לחומרא בעון פיגול אמרי' הלחם כגוף כבשים דמי להתפגל אפי' בזריקה שאינה
כזריקה כשרה או דילמא לחומרא אמרי' דזריקה שאינה ראויה קבעה למיהוי פיגול כזריקה כשרה אבל לקולא דזריקת פסול לישתרי
כשירה כל כך כגון יוצא אבל לקולא: יח] קלים התם: יט] דמי אבל הכא מודו ואות ו' נמחק: כ] שלא לשמה: כא] לחם בכבשים
לחם באכילה לא אמרינן: מתקיף לה רב פפא והיכי מצית לאוקמי להני תנאי כרבי ולא כרבי אלעזר ב"ר שמעון כלו' דשחיטה מקדש
אלא: כב] דליכא פיגול אי זריק ותיבות פסול ואיזריק נמחק: כג] לחם ככבשים: כד] למפרך. כדלעיל אליבא דמאן: כה] הא אמר:
כרבי וכיון דיצאו הוה בהו איסור יוצא ור' אליעזר לטעמיה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ור' עקיבא אומר מועלת ממאי דבאיתנייהו
כו] ביה. בחלב מקדשי ה' דבהנך זריקת: כז] בתמיה ומוקי להו זריקת פיגול מוציאה ממעילה ומביאה [למעילה] ואכתי זריקת פיגול
אבראי שתי הלחם והאימורים פליגי דילמא בדהדר עילינהו לפנים קודם זריקה. ור' אליעזר דאמר אין זריקה מועלת ליוצא כר' דאמר
מקדשן ואכתי לא איפשיטא אליבא דמאן קא בעי רב שמואל בר יצחק כבשי עצרת ששחטן כו' לאו איתותב. בפ"ק: כח] לשלמים
שחיטה מקדש ור' עקיבא כר' אלעזר בר' שמעון דאמר שחיט' לא מקדשא. וכי הדר עיילינהו לפני זריקה לית בהו יוצא כלל וליכא
כשאר ימות השנה דפסול לשמו וכשר שלא לשמו: כט] הלחם. והך פסח קודם חצות דהיינו קודם זמנו להכי מתכשר בשלא לשמו
למימר הכא דזריקה מועלת ליוצא דהכא ליכא יוצא כלל וליכא לאוקמי כרבי עקיבא: האי מאי. כלו' ליכא למימר הכי כדקאמ'
דהא לא נראה לשמו: הס"ד ואח"כ מה"ד פסח אחר חצות נראה לשמו בחצות: ל] דזבח. וממאי דכי איתנהו אבראי לשתי הלחם פליגי
דבהדר עיילינהו פליגי דאי אמרת בשלמא רבי עקיבא כרבי כדאמרן מעיקרא. וכיון דקדישי להו בשחיטה אתיא זריקה דחוץ לזמנן
דתימא שיהא כי גופא דזבח אבל אאימורין אפי': לא] רב גידל ואע"ג דלמסקנא כולהו מתרצי לא ואות ו' נמחק: לב] בניחותא. כלומר
קבעא להו בפיגול הלכך קאמר ר' עקיבא מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול: זריקת פיגול מי מיקדשא דליחייבו עלה משום
לא אשכחן דאיתותב ולאלומי פרכא קאמר לה: לג] דלעיל דף (מ"ז) [מ"ו] ע"א ברש"י [ועיין לעיל ד"ה והרי תודה]: לד] ואפי' דפסח
פיגול. זריקת פיגול. בשחישב בזריקה משום פיגול אינה מביאה לידי מעילה באימורי קדשים קלים דכיון דלא נזרק הדם בכשרות
לא: לה] ומניף. פי' ולהכי לא אמרי' שיניף כל שנים בפני עצמן עם הכבשים משום דשמא לא זו היא חברתה שנזקק עמה בשחיטה
לא מישתרו אימורין לגבי מזבח ואין מועלין בהן: ואין מוציאה מידי מעילה בבשר קדשי קדשים דכיון דלא היתה הזריקה בכשרו'
והו"ל תנופה לזו בפני עצמה ולמצוה מן המובחר בעינן שתי חלות עם שני הכבשים כאחת להכי בעי בכל חלה תנופה ג' פעמים דהיינו
לא מישתרי בשר לכהנים ומועלין בו: ולא איתותב רב גידל התם בפ"א של מסכת מעילה ואכתי איכ' למימר דבהדר עיילינהו פליגא
כל חלה עם שלשה חברותיה זו אחר זו אף הרביעית שלשה פעמים אף שכבר הונפה עם כל אחד (לפי) [כדי] שלא תהיה טפל מן
וליכא למפשט דשריין שתי הלחם באכילה: מהו שיזרוק דמן לשום זבח אחר: ויש לך דבר שאינו כשר לשמו דנאבד הלחם. והרי
הראשונות ולא יהיה הפרש ביניהם כלל בתנופות ע"כ דו"ק:
פסח ששחטו קודם חצות היום דאינו כשר לשמו דכתיב ושחטו אותו בין הערבים וכשר שלא לשמו. לשם שלמים: והרי פסח ששחטו
אחר חצות שנשתייר אחר זמן שחיטת פסח דנראה ונדחה ואינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו דנראה לשמו דהיינו בין הערבים ואם עבר והפריש אחר תחתיו ושחטו ונמצא הראשון הרי נדחה מלשמו וכשר שלא לשמו לשום שלמים. הרי תודה דנשחט לשמו ונדחה
מלשמו וכשר שלא לשמו ואינו ראוי לשמו דקתני מששחטה יצא לחמה הדם יזרק שלא לשום תודה והבשר יאכל (שלא לשמו): דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים קרבי בלא לחם ולא הוי דחוי מלשמו: