התכלת פרק
רביעי מנחות
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
והשאר נאכלות בפדיון. כדמפרש ואזיל: הא דלא כרבי. אלא כרבי
דכתיב לפני ה' אפסיל ליה ביוצא. אע"ג דגבי לחמי תודה נמי
א)
קיט א ב
ב)
אלעזר בר' שמעון דאמרח) שחיטה לא מקדשא לפיכך אפשר להו בתקנה
כתיב לפני ה' ונאכלין בכל העיר הכי קאמר כיון
קכ ג
זו קודם זריקה שעדיין אין להם שום קדושת הגוף והרי הן כתחלתן
דכתיב לפני ה' אלמא בעינן פנים ומיפסיל ביוצא מדאיתקש לחטאת
ג)
קכא ד
כדאמר באיזהו מקומן ופרק התערובות
ומושך איזה שתים שירצה וזורק הדם עליהן ומקדשן ומתירן ואלו שנשארו
ד)
מייתי כה"ג וגרסינן אי אבראי
בקדושת דמים שלהן אסורות עד
ה) ו)
קכב ה
❖
איפסילו ביוצא: לעולם כרבי.
ז)
ל)
שיפדו ופודן ככל קדושת דמים ואוכל
והשאר נאכלות בפדיון אמרוה רבנן קמיה
ח)
כל ו] מה שירצה: דאי רבי כיון דאמרט)
ואין התנור מקדש כיון מ) יט] דלא קדשי
דרב חסדא הא דלא כרבי דאי רבי כיון דאמר
ט) י)
א]
שחיטה מקדשא. נהי דשתים מהן אין
כ)
כ]
כולהו כדפרישית אי נמי כמאן דאמר
לעזי רש"י
שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי דפריק
ל)
אין כלי שרת מקדשין אלא
להן אלא קדושת דמים וישנן בפדיה
מי"ץ [מיי"ץ]. ע¬≈רב» ה (חלק
להו מאבראי כיון דכתיב לפני ה' איפסיל להו
הא
דלא כרבי. משמע
מדעת:
דכבשים מידי דחזו להו קמקדשי ואינך
מ)
של גת, שבו מניחים את
❖
ביוצא אי גוואי הא מעייל חולין לעזרה אמר
נ)
הענבים).
דלרבי אלעזר ברבי שמעון לא
קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי
ס) ע)
להו רב חסדא לעולם כרבי ופריק להו גוואי
מקדשא שחיטה כלל אלא זריקה דאי
לחולין ומביא מעות ואומר בכל מקום
פ)
וחולין ממילא קא הוויין אמר ליה רבינא לרב
מוסף רש"י
מקדשא היאך מושך אחר שחיטה
שהן השתים שאינן מקודשות יתחללו
❖
צ)
❖
דילמא הני לא קידשה השחיטה
על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי
אשי והתניא כשהוא פודן אין פודן אלא בחוץ
הובא בסוף המסכת
נ) ס)
כא]
דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו
הא ודאי רבי אלעזר בר' שמעון היא דאי רבי ונראה שמקדשת הכל [ולא]
הגהות הב"ח
כמו גמר קדושה אבל לרבי שהוא גמר
היכא פריק להו והיכי משתרו והרי
הא איפסלו להו ביוצא אמר ליה רב אחא
שיטה מקובצת (המשך)
(א) גמ' מהא
קדושה אי אפשר לקדש זה בלא זה:
אינו מכיר אלו הן שאינן מקודשות:
בריה דרבא לרב אשי לימא תיהוי תיובתיה
(ב) שם
מושך שנים מהן וזורק דמן
וא"כ הכבשים שנים הם בלא
ואי מפיק להו לכולהו אבראי ופריק
לחם וי"ל דכיון דלאחריות
דר' יוחנן (א) מיהא דאיתמר תודה ששחטה על
להו. לתרתי מינייהו: כיון דכתיב.
שלא כב] לשמה. תימה
והתחתונה טמאה
הביאם לא הוי אבדו כבשים
שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים
שהרי נכנסו האחרונים
בשתי הלחם: לפני ה'. והניף הכהן
הא כיון דהוזקקו בשחיטה אבד הלחם
(ג) רש"י
תחתיהם. מיהו קשה להר"ם
מתוך שמונים ור' יוחנן אמר לא קדשו
א
אותם על לחם הבכורים וגו'
אבדו הכבשים אבדו הכבשים אבד
דלא קדשו לה
דקא פסיק ותני שמושך שנים
כלל לא
מהם אפי' הם הראשונים ואע"פ
ארבעים מתוך שמונים ולאו מי איתמר עלה
שמע מינה פנים נינהו: איפסלו
הלחם וי"ל דשחיטה דהני כבשים לא
קדשו מ' מתוך פ'
שהם קדשו הלחם ושחיטת
להו. המקודשות ביוצא ומתוך שאין
קבעה כיון דלא נתברר מי הם
אמר רבי זירא הכל מודים היכא דאמר
(ד) ד"ה
ב
(האחרון) [האחרונות] לא עשה
ידע קדוש
אתה מכירן הרי כולם פסולות: ואי.
כלום. ואיך מצטרפין השחיטה
המוקדשין וכולהו לא חזו:
ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשה הכא
(ה) ד"ה וחטא
של (ראשון) [הראשונות]
חטא בחטאת בשביל שתזכה
❖
דפריק להו גואי ואוכלן ז] כהן בפנים
דשלא
נמי דאמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע תני ר'
והזריקה של (אחרון)
בחטאת אמרינן. ואפילו
לארבעתן השתים חולין והשתים קודש
[האחרונות] דודאי [אם] לא
חנינא טירתא קמיה דר' יוחנן שחט ארבעה
נשחט (האחרון) [האחרונות]
קמעייל חולין לעזרה: ממילא הויין.
היה עובר דומיא ע) דעולה דעובר
אלא לאחר זריקת הראשונים
רבינו גרשום
כבשים על ב' חלות מושך שנים מהן וזורק
ג
ב]
דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא לא
בלאו דכל שממנו לאישים הרי הוא
ניחא (דמטעם) [דהטעם]
דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כך
הא קא מעייל חולין לעזרה
דהאחרונים יכנסו תחת
הכניסן משנעשו חולין: והתניא אין
בבל תקטירו ופ' כיצד צולין
דאסור כדאמרי' מה אני בשלך
הראשונים ויקדש שחיטתן
הפסדת את האחרונים אמר לו ר' יוחנן וכי
פודן אלא בחוץ. משום חולין לעזרה:
אין עשה דואכלו את הבשר דוחה
אסור איסור יוצא אף שלך
וזריקתם את הלחם אלא
כשלי אסור: לימא תיהוי
להשלים זריקת האחרונים
הא ודאי. ח] דקתני פודן בחוץ דלא
לאו דועצם לא תשברו בו ולא אמרינן
אומר לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה
תיובתיה דר' יוחנן דאמר לא
שחיטת הראשונים היכי
כרבי ועושה תקנה זו קודם זריקה
עמוד וחטא בשביל שיזכה באכילה
והתנן אברי חטאת שנתערבו באברי עולה
קדשו ארבעים מתוך שמונים
משכחת לה אחריות כזה וי"ל
מהא ברייתא דתניא מושך
דודאי אשכחנא כה"ג במעילה
ומושך איזו שתים ט] שירצה. והוא הדין
לא דומה אכילה להקטרה דאיכא
ר' אליעזר אומר יתנו למעלה ורואה אני את
שתים מהן ומניפן. מושך ב'
(עי' לקמן דף פ' ע"א) השוחט
דהוה מצי למיפרך ברישא דאי רבי
תקנת קרבן ועדיפא ואפילו היכא
מהן מן הכבשים וזורק דמן
שני אשמות לאחריות (נשפך
בשר חטאת למעלה כאילו היא עצים וחכמים
ארבעתן בעי לאונופי בהדייהו דהא
דאיכא תקנת קרבן לא אמרינן אלא
שלא לשמן שכיון שכשרין
דמו של אחד מהן) זריקת השני
י]
אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה
לשמן כשרין שלא לשמן.
ד
מהניא לפטור בשר חברתה מן
לא ידע מי הן יא] דקדושות ומיהו
היכא דנשחט כג] כדאמרינן לעיל
שאם אי אתה אומר כן
המעילה: תו"ח [עוד כתוב]
אמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה עמוד
דאלימא מיניה אקשי ליה עד דאפקיה
אבד הלחם אבדו הכבשים ולא
אלא זורק הראשונים לשמן
וא"ת משמע שאין כאן קפידא
האחרונים דחוין הן ונפסלין
איזה שנים זריק לשמן ואיזה
וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת
(ג) מטעמיה: לא קדשו יב] לה כלל.
שרינן לשוחטן שלא לשמן וגבי תודה
אפילו שלא לשמן דכבר ניתר
מהן זריק שלא לשמן ובלבד
אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה
והכא נמי אמאי קדשו שתי חלות מתוך
שנתערבה בתמורה פ) דחבירתה אין
הלחם בראשונים ואין לך דבר
שיזרוק תחילה שנים שלא
שנדחה מלשמו ואינו כשר
לשמן ואפי' נשחטו אותן
ארבע: הכל מודים כו'. ואע"ג
לה תקנה אע"ג דליכא אלא איסורא
בעולה לא אמרינן ובחדא מילתא מי אמר
לשמו וכשר שלא לשמו. אלא
דלשמן באחרונה ואמאי אם
דלא (ד) פריש הי מינייהו: טוראתא.
דחולין בעזרה פ' התודה
זורק תחלה הראשונים שלא
והא תניא ה כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן
נשחטו באחרונה אותן דזריק
לשמן דעדיין לא נדחו דהי ייהי
דמן לשמן היכא מהניא זריקה
שם מקום: ד' כבשים. ואין הדין
וטובא איכא מיהו קצת קשה דבפרק
או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן
דבעי מצי זריק: עמוד חטא.
דידהו להתיר הלחם באכילה
אלא שנים: שאם אי אתה אומר כן.
התערובות אמרינן נתערב
לעשות לכתחלה שלא לשמן.
והרי לא הוקדש הלחם ע"י
ג] הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת
בשביל שתזכה כדי שירויח:
בדם התמצית ישפך לאמה ולא אמרי'
לזרוק את שלא לשמה תחילה אלא
שחיטתן כי אם ע"י שחיטת
לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין
אברי חטאת הנאכלין לכהנים:
שנים (האחרונים) [האחרים]
את לשמו תחילה: הפסדת את
חטא בדם התמצית בשביל שתזכה
יתנו למעלה מעל גבי המזבח
דנשחטו תחילה וי"ל דהוי
לערב ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה
האחרונים. כדאמר לעיל אין
בדם הנפש וי"ל דמשום גזירה הוי
להקטירן ורואה אני את בשר
כאילו שחט ארבעתן לאחריות
החטאת למעלה כאילו הן עצים
כדאמרי' במעילה השוחט שתי
עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן
לך דבר שנראה יג] לשמן ונדחה מלשמן
כדמסיק התם והא דתנן בהקומץ
והשאר נאכל: ואמאי. אמרו
(חטאות) [אשמות] לאחריות
נתערב קומצה בשיריה
כגון הני דמשזרק ראשונים לשמן תו
עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא
חכמים תעובר צורתו לימא
דמו מהני (להתיר) [לפטור]
עמוד וחטא להקטיר איברי
הבשר דחברתה [מן המעילה].
לא יקטיר דאע"ג דגופה דמנחה היא
לא חזו הנך לשמן וכיון יד] דנדחה
אמרינן ובתרתי מילי לא אמר והתנן
חטאות בשביל שתזכה בעולה
תוס' אחרות: ג] הדם יזרק כו'.
מלשמן אין כשרין שלא לשמן כשאר
לא אמרינן חטא בשירים בשביל שתזכה
לא אמרינן אלא עולה
וא"ת הניחא למ"ד נדרים
חבית (ב) ד] של תרומה שנשברה בגת
לשרפה אזלא: כבשי עצרת
ונדבות קרבין ביו"ט דנקטיר
כל הזבחים טו]. ל"א שאם אי אתה אומר
בקומץ כיון שיש להן שני שמות:
העליונה ובתחתונה חולין טמאין מודה רבי
ששחטן שלא לשמן שקודם
האימורין ונאכל הבשר אלא
ה]
או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר
כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת את
השחיטה לא קדשו הכבשים
למ"ד אין קרבין אלא עד הערב
אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה
ויכול לשנותן לזבח אחר:
א"כ היאך הבשר יאכל כל כמה
זמנן. ונ"ל דאפי' לשמן כשרין
הנזרקים באחרונה דהא לא צריכי
חבית של תרומה שנשברה
דלא מתקטר אימורים כהנים לא
רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר' אליעזר אומר
ופסולין: עמוד (ה) חטא. טז] ושלא
דהא אין לך דבר שכשר שלא לשמן
בגת העליונה והתחתונה בבור
מצי אכלי בשר: (הגה"ה)
תרד
לשמן חוטא הוא דאסור לשנות
ופסול לשמן ונראה לי דאתיא כתנא
חולין טמאין. שאם יכול
דמשמע אפילו ביו"ט מתאכלי
להציל ממנה מן התרומה
הבשר א) וי"ל הא דאין הבשר
בזבחים: בשביל שתזכה. לאכול את השנים: אברי חטאת. הנאכלין
דבי לוי צ) דסמוך דלמאן דפסל בהו שלא לשמן אם כן מאי שנא
נאכל אא"כ מתקטר האימורים
חטא
לכהנים: שנתערבו באברי עולה. העולים י) למזבח ינתנו למעלה
מחטאת יולדת דהויא מחוסר זמן קודם זמנה:
בשבת בשביל
ה"מ כשהן ראויין להקטיר אבל
הכא מוקמינן לה כשנטמאו
כולם על המערכה: ואמאי. יצאו לבית השריפה: לימא עמוד חטא.
שתזכה בשבת. תימה יזרוק כדי לאוכלן חי דכי האי גוונא תנן פרק
האימורין דלא חזו תו להקטיר
❖
והעלה למזבח חטאת שאינה ראויה לו בשביל שתזכה שלא להפסיד
שתי הלחם כד] וי"ל דאין זה זכות ואין לחטא בכך ואין
דעכשיו לא תלי אכילת הבשר
בהקטרת האימורין ואע"ג
עולה: חטא בחטאת לזכות בחטאת. כגון לעיל בכבשים שחוטא
לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב שבת :
דאמר ואם זרק הורצה (לערב
כבשי האימורים) [להקטיר אימורים]
בעצמו וזוכה בעצמו אמר: לפני זמנן. קודם עצרת: לאחר זמנן.
שיטה מקובצת
לערב ההיא מיירי בשלא נטמא
לאחר עצרת: הדם יזרק. שלא לשמן: ואם היתה שבת. אשלא לשמן קאי ועצרת ושבת היא לא יזרוק דכיון דאידחי מקרבן ציבור תו לא דחי
א] הא דלא כרבי. פ"ה אלא
ומילי מילי קתני א"נ י"ל כיון
שבת: ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורין לערב. אבל היום לא יקטירם: לימא עמוד וחטא. יזרוק בשבת לכתחילה: בשביל שתזכה.
כרבי אליעזר דאמר לא קדשה
דאין האימורין ראויין להקטיר
להקטיר אימורין לערב ותאכל בשר ואמאי אמר לא יזרוק ונפסל הדם בשקיעת החמה: עמוד חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן. כגון
שחיטה ולא מיפסל ביוצא.
היום עד לערב כמאן דלית להו
יז]
תימה מ"מ שמא על הני דנפקו
דמי ולא מעכבי הקטרתן אכילת
כבשים דזוכה יח] בהן בו ביום: חבית של תרומה כ)[שנשברה בגת] העליונה. היינו עדשים שקורין מי"ץ: תחתונה. בור שלפני הגת: והתחתונה טמאה.
נשחטו ב' הכבשים ושחיטה
הבשר [עכ"ה]. וי"ל דמיירי
שיש שם חולין טמאין: מודה רבי אליעזר ורבי יהושע כו'. אע"ג דחייש רבי יהושע לקמן בהפסד חולין מודה הוא שאם יכול לחזור אחר כלי
עושה זיקה ואומר מהר"ם דכיון
כשנטמאו אימורים או אבדו
דלאחריות נתכוין להפריש
והא דקאמר בשבת לא יזרוק
טהור לקבל בו אפי' רביעית יציל ואע"פ שבין כך ובין כך תפול התרומה לתוך החולין וילך הכל לאיבוד לפי שתרומה טמאה אין לה תקנה:
ארבע כי יצאו הוי כאבדו ואידך
ואם זרק הורצה להקטיר
תרד אימורים לערב מיירי בדאיתנהו
הוי לאחריות שנשחט עליהם
דאע"ג דר' אליעזר בעי תרתי מ"מ לא בעי שחיטה מבוררת וכיון דאמר תרתי מגו ארבע ולאחריות הפריש מהני. והקשה בקונטרס הלא
ולא לצדדין קתני אלא ה"ק ביו"ט זורק כשנטמאו ובשבת אינו זורק אף כשנטמאו ואי זרק הורצה אף בשלא נטמאו בין בחול בין בשבת.
בין לאביי ובין לרבא אמרי' לעיל דלר' אליעזר לא תפיס פדיונם והיאך אמרי' פודין ותירץ ה"מ היכא דנזרק דמו שלא לשמו דאדחו להו
תוס' אחרות ורש"י פי' כיון דאסור להקטיר אימורים עשאום כמו שנטמאו או אבדו ושריא בשר באכילה. גליון: ד] ב) תיבות של תרומה
החלות אבל הכא פריק להו קודם זריקה ומגו דחזי לקרבן דאי בעי האי מניף ואי בעי האי מניף אלימא למתפס פדיונם גליון: ופ"ה דמצי
נמחק: ה] העליונה והתחתונה טמאה: ו] כל מי: ז] ואוכלן להו: ח] ודאי. הא דקתני פודן בחוץ כר' אליעזר ועושה: ט] שתים מהן שירצה
למפרך דאי כרבי הא בעי תנופה לארבע והר"י פי' דמתנופה לא מצי למפרך מידי דתנופה דמחיים מצי למעבד מארבעתן יחד דעל ארבע
ואי קשיא הא בין לאביי ובין לרבא אמרינן לעיל אליבא דראב"ש דלא תפיס פדיונו והיכא מוקמינן הא דקתני פודין לדידיה תריץ ה"מ
שחט ותנופה דלאחר מיתה דמשמע שמושך שנים ומניפן ולא ארבעתן היינו דאין מניפן יחד שהוצרך למשוך שנים לזבח אבל מ"מ יעשה
היכא דנזרק הדם שלא לשמן דאדחו להו חלות אבל הכא פריק להו קודם זריקה ומתוך דחזו לקרבנו דאי בעי מניף הני אלימא למתפס
שתי תנופות לאחר שחיטה ויניף כל שנים בפני עצמן עם הכבשים והא דאמרינן מושך [שנים אינו ר"ל שנים] לבד אלא ר"ל כל שנים
פדיונם: י] ברישא דאי ר' לארבעתן: יא] קדושות. ור"י פי' דמתנופה לא קשה מידי דאפשר דמניף כל חד וחד עם חברתה והוי להו [ג']
תנופות [עי' לעיל (דף מד ע"ב) ברש"י ד"ה ומניף בפי' שם] תוס' אחרות: יב] לא קדשו ארבעים מתוך שמנים ותיבות לה כלל נמחק:
בפני עצמן. תו"ח: דאי רבי כיון שאמר שחיטה מקדשה איפסלו ביוצא והיאך הם נאכלות בפדיונו שמא הם אותה שקדשה השחיטה
דבשלמא לר' אליעזר מושך שנים מהם לחוץ ויפדם ויזרוק על האחרון ואע"ג דשחיטה עושה זיקה ותוכל להקשות איך יכול לפדותם
יג] לשמו ונשחט לשמו ונדחה מלשמו: יד] וכיון דנדחו: טו] הזבחים אלא לשמן אבל כי זריק להו ברישא דלא נדחו עדיין מלשמן
שמא בהם היה הזיקה [ואם תרצה לומר] יוכל לפדותם דזיקה אינה מוציאה מידי פדייה אכתי קשה הא אבד הלחם וא"כ אבד כבשים הא
כשרים: טז] עמוד חטא וזורק שלא: יז] ותאכל הבשר: יח] כבשים דזוכה לאוכלן: יט] כיון דלא חזו כולהו: כ] כדמפרש לעיל (דף מו
ע"א): כא] ונראה שמקדשת הכל כמו גמר ס"א שמתקדשת לדברי הכל ולרבי אליעזר אינו כמו כו': כב] שלא. לשמן ואין זה אבדו כבשים
לא תקשי לך כיון דארבע חלות [עשה ונתכוין] לאחריות האחרונות נכנסות בזיקייהו לכל דבר. תו"ח: ב] מושך שנים כו' וא"ת שמא
אבד הלחם דהא איכא תרי לשמן תוס' אחרו': כג] היכא דנשחט. דהא אמרינן לעיל: כד] שתי הלחם. הבבליים היו אוכלים אותו חי:
אותן שהוא זורק שלא לשמו קדשו הלחם וא"כ הרי אבדו הכבשים אבד הלחם דכיון ששחטה שלא לשמו נתבטל מתורת כבשי עצרת
א)
ב)