מח:
התכלת פרק
רביעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כבשי
תרד ותטמא. אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי
עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין. פירש בקונטרס שלא
א)
קכג א
ה] טומאה והשתא לא חזו למידי: ולא יטמאנה ביד. לקבלה בכלים טמאים
לשמן והא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
קכד ב
כדי להציל החולין: אף ו] יטמא ביד. אלמאז) חטא בתרומה כדי שתזכה
כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה
ב)
ג)
קכה ג ד
בחולין: דלטומאה ז] אזלא. אם תפול בחולין נמי אבודה ח] לאו חוטא
לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני
ד)
הוא: כי אתא רב יצחק תנא שלא
והא דלא ממעטינן להו מאותה
ה)
קכו ה
❖
ו)
כמצותן. שלא לשמן. ל"א שדינן בני
לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון
ט]
תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ור' יהושע
ז)
שנה והביא בני שתים ומפי המורה
דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב
אומר אף יטמאנה ביד שאני התם דלטומאה
ח)
א
ט) י)
ועשיתם שעיר עזים אחד
שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון
שיטה מקובצת
קא אזלא כי אתא רב יצחק תני כבשי עצרת
כ)
לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה
אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן
ל)
א] ותעובר צורתן. תימה הא
ששחטן שלא כמצותן פסולין א] ותעובר צורתן
שהביאן מיבעי ליה: ותעובר צורתן.
דטעמא משום היקישא דלמא הואיל
מ)
אמרינן [בפסחים דף לד:]
ויצאו לבית השריפה אמר רב נחמן מר
נ)
ב]
כל שפסולו בגופו ישרף
לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו
ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו
ס)
מיד. ובן שנה שהביא בן
דמקיש להו לחטאת תני פסולין תנא דבי לוי
נ) ואמאי איתותב רב בפ"ק
בלינה משום בזיון קדשים אלא אם
ע) פ)
שתים פסול בגופו וכן פסול
צ) ק)
דגמר שלמי חובה משלמי נדבה תני כשרים
שלא לשמה הוי פסול בגופו
ס)
וי"ל דא"כ ליחשוב [נמי] רב כבשי
כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:
ר)
כדאמרינן (פ' כל שעה דף
❖
דמקיש (א) ח). י] דכתיב גבי חטאת
עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר
דתני לוי ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא
ב
לד ע"ב) [בזבחים דף ד.]
ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני
ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא
וי"מ בן שנה שהביא בן
כמצותן (כשרין ולא עלו לבעלים לשם
שתים לא חשבינן פסול
כבשים בני שנה לזבח שלמים: תני
המתיר וכבשים דמתירין לחם לא
חובה ו)נאכלין ליום ולילה ואין טעונין לא
בגופו והא דחשבינן ליה
הגהות הב"ח
פסולין.כחטאתדתנן כלהזבחים
איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא
בזבחים (דף ד.) היינו לענין
לחם ולא זרוע מיתיבי אשם בן שנה והביא
ג
(א) רש"י
שינוי בעלים וי"מ דההיא
ע)
מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי
שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח
לחטאת (ב) ד"ה
דהכא אתיא כרבה דאפי'
בן שתים בן שתים והביא בן שנה פסולין
הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי
וחטאת. ולאידך לישנא מדמי להו
אלעיל
פגול טעון [עבור] צורה.
ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה אבל
בן (ג) ד"ה
לשון תוס' אחרות תימה
זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא
לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן
הא אמרי' (בכיצד צולין)
עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע שהיו
ד
דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן
חמש חטאות מתות במסכת תמורה
יוצא כשר
[בפרק אלו דברים דף עג]
❖
בבמה והרי
כל שפסולו בגופו ישרף
בני שתי שנים ושחטן כשרין כללו של דבר
: שלמי חובה משלמי נדבה.
שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל
מיד בדם ובבעלים תעובר
דכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים
וכל"א שפירש בקונטרס נראה שלא
כל הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה
צורתן כו' וי"ל דפסול שלא
לשמן קל הוא דנכשר בכל
הן. ולאידך לישנא אם נדר טלה
כמצותן בן שנה והביאו בן שתים
גליון הש"ס
וכל הפסול בחטאת פסול באשם חוץ משלא
הזבחים הלכך לא חשבינן
כא] והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא
לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן
תוס' ד"ה תעובר כו'
לשמו האי תנא תנא דבי לוי הוא תא שמע
ליה פסול בגופו ולאידך
גבי בן שנה והביא בן שתים משום
בפ' הרי עלי [עשרון] קטן
דרבה בר אבוה הוא.
לישנא דדינו בן שנה (ודינו)
❖
דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן
ה
[והביא] בן שתים נמי קל
והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא
דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל
הוא דכשר הוא בכל שלמי
שלא לשמן כשרים ולא עלו לבעלים
לשום
ואפי' רבי מודה דזבח כשר: ושאר
ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך
נדבה כדאמר לקמן בפ'
חובה שחטן מחוסר זמן בבעלים או שהיו
(המנחות והנסכים) [הרי עלי
מוסף רש"י
שלמי נזיר. (ב) יא] ט) דלעיל מיניה
שהביאן שלא כמצותן:
עשרון] קטן והביא גדול
תעובר
בני שתי שנים ושחטן פסולין ואם איתא
צורתן. האי תנא $ דרבה
קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר
ג]
אשם בן שתים והביא בן
יצא: ב] אמר ליה רב נחמן
שנה.
מר דמקיש. פ"ה דכתיב גבי
בר אבוה הוא כב] דאפי'
בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין
ליגמר משלמים שלמים משלמים גמר אשם
חטאת כו' וקשה א) דה"מ
פיגול בעינן פ) צורה דבפ"ק דזבחים
וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן
משלמים לא גמר ואי גמר שלמים משלמים
אשם בן
[בחמש חטאות שעברה
שנה.
שנתה] ושכפר בעליה באחר
קרינן לשינוי קודש פסולו
שתים יב] שתים והביאו בן שנה
ליגמר נמי אשם מאשם אשם נזיר ואשם
ופי' הר"מ דמ"מ עברה
בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו
תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר
(תמורה יט:) מנין
שנתה פסולה ולא מכח
מצורע מאשם גזילות ואשם מעילות ד] או
ישרף מיד: ותנא דבי לוי. לא
ליוצא.
שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן
הל"מ אלא משום דכתיב
יג]
אשם גזילות ואשם מעילות מאשם נזיר
ביה הוא שצריך להביא
מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל
ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן.
בן שנה והוא שינה וכל
ואשם מצורע אמר רב שימי בר אשי
כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה
ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל
שינוי פסול בו משום דכתיב
ביה (הויא) [הוא] והשתא
דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שלא
כתיב בהו ואיל בן שתי שנים: כשרין.
פ' איזהו מקומן לגבי
(לעיל ו:)
ניחא [מה] דקשיא לן
בהכשירו ואין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר
כשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר
כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה
(דריש) [בריש] פ"ק למה לי
הוא מאותו נפקא והשתא
שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מרי)
דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי'
שבהכשירו ולא והא תניא מנין ליוצא
(זבחים פד:)
איצטריך (לפסוק) [לפסול]
שלמיו לרבות שלמי נזיר: ואין טעונין
הכי סברי דכשרין:
שהרי יוצא כשר בבמה.
שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה
בן שתי שנים. תו"ח: ג] ואם
איתיביה אשם בן שנה. הא
(לעיל
איתא ליגמר משלמים. וא"ת
לא לחם ולא זרוע. הואיל ואין הנזיר
❖
תנא
ו:)
אמאי לא מותיב כמו כן
ניתר בהן יד]. קתני מיהא כשרין ואע"ג
דלא פריך ממתני'
מברייתא דלעיל דאוקימנא
דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל
דפ' בתרא דזבחים דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם
כתנא דבי לוי מרישא לסיפא
דבסיפא יליף עולת נדבה
רבינו גרשום
אחד תמים לשלמים אלמא מגמר שלמים משלמים חובה
זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה
מעולת חובה וא"כ אמאי
מנדבה עדיף ליה: אשם בן שנה. כגון דנזיר טמא ומצורע דכתיב כבש:
בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם
כ)
רביעית בטהרה בכלים
פסול ברישא אשם בן שנה
טהורים יציל ואם לאו שאינו
שקרבה בן שתים לילף
בן שתים. כגון גזילות ומעילות דכתיב טו] איל ל) : עולת נזיר ויולדת
אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה
יכול להציל בטהרה תרד
אשם משלמים וי"ל דלעיל
ומצורע. דכתיב בהו כבשמ): בן שתי שנים כו' כשרין. דגמרינן מעולת
דבפ' אלו קדשים צ) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן
ותטמא בעצמה בחולין
מיירי ששחטו לשמו דלא
טמאין ותפסיד את החולין
דמי כלל לשלמים אבל
נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר: חוץ משלא לשמו. דפסול
שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון
. אלמא אמרינן עמוד
הכא מיירי ששחטו שלא
בחטאת וכשר באשם. וקשיא לר' יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת
אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא
וחטא בתרומה כדי שתזכה
לשמו דהוי כשלמים. תו"ח:
בחולין: שאני התם
ד] ואשם מעילות וליהדר
חובה מעולת נדבה ואע"ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת
כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים
דלטומאה קא אזלא ממילא
נמי אשם גזילות ואשם
דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן
נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה
כשתרד בתחתונה משום
מעילות ליגמר מאשם נזיר
הכי אף יטמאנה ביד:
ותיבת או נמחק: ה] בימי
בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא
מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה
ששחטן שלא כמצוותן. כגון
טומאתו: ו] אף יטמאנה
לשמן כשרין כג] לשמן פסולין כד] ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם
בין טז] שלא לשמו בין לב' שנים. ואי קשיא מאי שנא אשם יז] שלא
שהיו יתירין מבני שנה: מר
ביד: ז] דלטומאה קאזלא:
דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ
כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה
יח]
משום הכי פסיל. דמקיש
ח] אבודה הלכך לאו:
להו לחטאת מה חטאת
ט] ל"א שלא כדרכן דבעינן
למגמר מיניה: תנא דבי לוי. דגמר חובה מנדבה ולא גמר
בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ק) ארב דימי דמדקתני לא עלו
שעברה שנתה פסולה אף
בני: י] דמקיש דכתיבא:
חובה מחובה: מחוסר זמן בבעלים. קודם שיכלו שבעת ימי
כה]
משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים
הני נמי: תנא דבי לוי דגמר
יא] שלמי נזיר אלעיל מיניה
שלמי חובה היינו שלמי נזיר
קאי בקרבנות: יב] בן שתים
ספירתן דאין אשם אלא בנזיר טמא: ואי איתא. דגמר תנא דבי לוי חובה
לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד כו] ר) :
משלמי נדבה מה שלמי
בן שתים: יג] ושאר זבחים:
אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשרין. מהכא לא
מנדבה לגמר אשם בן שתי שנים משלמים דנדבה בן שתי שנים יט]:
נדבה נדר זבח קטן והביא
יד] ניתר בהן ולא עלו
גדול יצא כדאמרינן בפרק
לשם חובה: טו] דכתיב
דנין דבר שלא בהכשרו. כגון כ] שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון
מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן
הרי עלי עשרון אף שלמי
בהו: טז] בין לשלא לשמו:
שלא לשמן או קטן והביא גדול: ואין דנין דבר שלא בהכשרן. כגון
דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא
נזיר וכבשי עצרת דהיינו
יז] אשם דשלא: יח] אשם
שלמי חובה ששחטן שלא
בא: יט] שתי שנים:
אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי
ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה
כמצותן יתירין מבן שנה
לגמור נמי אשם מאשם
הכשירו בכך (ג) : יוצא בבמה. הכשירו בכך דהא ליכא קלעים:
מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו
כשרין ונאכלין ליום ולילה
אשם נזיר ממעילה ומעילה
תנא
שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא
כשלמי נזיר ואינן טעונין לא
מנזיר וליתכשרו כולהו בין
לחם סל המצות ולא זרוע
בני שנה בין בני שתים:
לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל
בשלה הואיל ולא עלו
כ] בהכשירו כגון כשבי
מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו:
לבעלים: אשם בן ב' שנים
עצרת הבאים בני שתים שלא
כגון אשם גזילות ומעילות
בהכשירו או שלא לשמן
עקירה
שקרוי איל. כל הכשר
דלכשרו מדבר שלא בהכשרן
בעולת נדבה דכשר בין ב' שנים בין בן שנה. כל הפסול בחטאת כגון בן ב' שנים פסול באשם חוץ משלא לשמו דפסול בחטאת
כגון שלמי נדבה שלא לשמן או קטן והביא גדול דכשר וה"ה נמי עולת יולדת שלא בהכשרה מעולת נדבה שלא בהכשרה ותיבות
ולא באשם. ושמעינן מיהא דכי היכא דיליף עולת חובה מעולת נדבה דכשרים הם הכי גמר שלמי חובה כגון כבשים משלמי נדבה
שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן נמחק: כא] והא דלא נקט לשון הבאה. גליון כדבסמוך דשמא לשון שלא כמצותן נופל על לשון
דכשירין שלא כמצותן וקשיא לר' יצחק דאמר פסולין: האי תנא דהא ברייתא תנא דבי לוי היא: שחטן מחוסר זמן בבעלים שדרכן
ששחטן תימה מ"מ תקשי מברייתא דלעיל או ששחטן בין לפני זמנם כו' ושמא י"ל דלאחר זמנם אין ר"ל בן שנה שהביא בן שתים
לשחט ביום השמיני לטהרתו ושחטן בשביעי: אשם נזיר ואשם מצורע. שהן בן שנה ליגמר מאשם גזילות ואשם מעילות מה הני
או להפך לפי שזה פסול גדול אלא ר"ל קודם עצרת ולאחר עצרת: כב] דרבה בר אבוה הוא. פסחים דף לד ע"ב ודף עג ע"ב ולקמן דף
בני ב' שנה וכשרין אף הני ליתכשרי בן ב' שנים ואשם גזילות מאשם נזיר מה אשם נזיר כשר בן שנה אף בגזלות נמי: דנין דבר
נ ע"ב: כג] שלא לשמן כשרין. דהוי ככל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים: כד] ומיהו קשה וכו' וי"ל דהיינו דווקא שסופו להיות
שלא בהכשירו. שלמי חובה שלא כמצותן משלמי נדבה שלא כמצותן דכשרין ואין דנין דבר שלא בהכשרו אשם נזיר דאין כשר
ראוי לשמו אבל בן שנה והביא בן שתים אין סופו להיות בן שנה ובן שתי שנים שהביא בן שנה נהי דסופו להיות כשר לשמו לכשיגדל
להביא בן ב' שנים מאשם גזילה דכשר להביא בתחלה בן שתי שנים דקרוי איל. והרי במה דיוצא כשר בה בתחלה
שמא לא ימתין או אם הפריש אחר. תו"ח. עי"ל דהתם מיירי אחר שניתק לרעייה דסתמא לשם עולה כשר דאשם מותרו עולת נדבה
והכא מיירי קודם שניתק לרעייה ומש"ה פסולים כדפי' בפ"ק דמכילתין דגזרינן אחר כפרה אטו לפני כפרה: כה] למיתני בההיא דנזיר:
כו] איתעביד אלא אפילו שחטן כדינן נמי כגון בן שנה שנה ובן שתים שתים כיון דשלא לשמן נשחטו לא עלו לבעלים לשם חובה:
א)