מט:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא פשיטא דלית ליה. אלא או לתמידין או למוספין: מבוקרים. בלא
העולה והשתא ליפרוך ממתניתין ה] ה) דדרשא מהא איפכא דעולת
א) ב)
קלו א
הבקר קדמה ברישא לכך נראה לפרש דמהכא לא נפקא לן אלא הקטרה
מום שצריך לבודקן שלא יהא בהן מום ארבעה ימים קודם לשחיטה
ג)
דכולי קרא בהקטרה איירי ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו
ולהכי צריכין ששה שמא יארעו שני ימים טובים של ראש השנה
ד) ה)
קלז ב ג
❖
בחמישי בשבת ויצטרכו בכל יום שנים: כדי לשבת ולשני ימים טובים
משמע עשיית הדם ופ' הגוזל [קמא] איצטריך לאיתויי האי קרא
ו)
של ראש השנה. אם אירעו ביחד שיהא
דהא לא כתיב אלא הקטרה אשה ריח
ז)
ח)
כדי להקריב שני תמידין ליום:
ניחוח קמי תמיד ודלמא הקטרת
רבינו גרשום
אלא פשיטא דלית ליה ואי דיומיה אמאי
אילימא דאית להו. כבשים הרבה:
מוסף קדמה ועשיות בתר ו) ו] הכי
תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר
ט)
דאין מעכבין ואי זה שירצה
תמידין ומוספין טובא הוו. ועשרים
י) כ)
(מלבד איכתיבו) כדכתיב
יכול להקדים: אין פוחתין
וקתני אין מעכבין זה את זה אלמא כי הדדי
א
לעולם מששה טלאים
ז)
מלבד עולת התמיד תעשו את אלה
ותרתי טלאים בעינן ד) [ותיהוי ששה
ל)
המבוקרין ממום כשיעור
נינהו אמר ליה אביי לעולם דאית להו ולקדם
לתמידין ושש עשרה למוספין]: ושמע
תימה למה לי קרא דתמיד קודם
מ) נ)
שצריך לשבת ולב' ימים
ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם מצוה
ס)
טובים של ראש השנה שחל
מינה תמידין עדיפי. דלא אמרינן
למוסף תיפוק לי' דתדיר קודם דאע"ג
ע)
להיות אחר השבת לצורך
בעלמא הוא ת"ש אין פוחתין ב מששה טלאים
יקריב הארבעה בשבת לתמידין
דקדמי בקרא אמרינן בזבחים
תמידין: היכי דמי דקאמר
❖
המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני
ששה ולא טפי אילימא דאית
דמוספי חודש קדמי למוספי ראש
ולמוספין ויבטל תמידין ג] יום טוב שני
ליה כלומר שיכול למצוא
השנה אע"ג דכתי' מלבד עולת החדש
של ראש השנה אלמא תמידין דיום שני
ימים טובים של ראש השנה היכי דמי אילימ'
כמה טלאים שהוא צורך
ח)
א"כ אמאי קאמר ששה
לבסוף ואי מיפסיל ביוצא ניחא
עדיפי ממוספי שבת ואע"פ שמוספי
תורה אור השלם
דאית ליה תמידין ומוספין א] טובא הוו אלא
טלאים מבוקרין לשבת ולב'
שבת מקודש הן (א) ושבת קדוש מיום
ובסמוך נפקא דלא מיפסיל וי"ל דהיא
לאו דלית ליה ושמע מינה תמידין עדיפי לא
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יו"ט טובא הוו כלומר הרבה
טוב: לעולם דאית ליה. לתמידין
ט)
גופא שמעינן מה עולה שאין לאחר
יותר מששה מבוקרין היה
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרבָּנִי
לעולם דאית ליה והכי קא אמר אין פוחתין
ג
צריך לצורך תמידיהן
לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחחִי
אף על גב דכתיב מלבד לבסוף והא
ומוספין והאי דלא נקט אלא תמידין
ומוספיהן אלא לאו דלית
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי
מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים
משום ד] דבמבוקרין ארבעה ימים
דאמרינן בריש כל התדיר
ליה אלא לצורך התמידין
בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר כח ב
ד' ימים קודם שחיטה ומני בן בג בג היא
2. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרת עַד
וש"מ דתמידין דלמחר
יכול יהא חטאת קודמת למעשה
קודם שחיטה קאמר לתמידין הוא
עדיפי ממוספין דהאידנא
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ
דתניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון
עולה משום דכתיב ועשה את האחד
דבעינן ביקור ארבעה ימים אבל
דהא שבקינן להו לצורך
הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהל
תמידין דלמחר ולא עבדינן
ביקור ד' ימים קודם שחיטה תלמוד לומר
מוספין לא: שמירה שמירה לגזירה
חטאת ואת האחד עולה ת"ל ופר שני
עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרבָּיִם:
❖
מינייהו מוספין דשבת: לא
שמות יב ו
שוה. מה פסח מבוקר ד' ימים דמקחו
בן בקר תקח לחטאת יכול תהא עולה
תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן הוא אומר
לעולם דאית ליה כל צרכו
1
והכי קאמר אין פוחתין
מבעשור ושחיטתו בי"ד אף תמיד טעון
קודמת לכל מעשיה ת"ל ועשה וגו' הא
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום מה
2
מששה טלאין מבוקרין
הגהות הב"ח
ביקור ד' ימים: דהאיכא צפרא דחד
כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני
לעולם ואפילו בחול שאין
להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה
(א) רש"י
בשבתא. דבשלמא דבין הערבים ודיום
שמרצים אברי עולה קודמין לחטאת
בהן מוסף לצורך ימי השבוע
❖
אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה
דשבת
ולא לצורך שבת וב' ימים
שני ושלישי איכא למימר שיחזר ביום
מפני שכולה כליל אלמא בעי לאקדומי
טובים דווקא: ומני בן בג
אמר ליה רבינא לרב אשי הני ששה שבעה
אפי' י) מהקטרה אע"ג דכתיב ועשה
ראשון אחר טלאים מבוקרים ארבעה
בג היא וכו'. מה פסח טעון
הוו דהא איכא ב] דצפרא דתלתא בשבתא
ביקור ד' ימים דכתיב דברו
מוסף רש"י
דלא משמע אלא עשיית הדם לאו
ימים קודם אלא במוצאי שבת לא יכול
אל כל עדת בני ישראל
ולטעמיך תמניא הוו דהאיכא דפניא דמעלי
מילתא היא דכיון דגלי גבי תמידין הוא
לחזר ומה יקריב לבוקר. והא דנקט חד
תמידין ומוספין טובא
לאמר בעשור וגו' וכתיב
הוו.
והיה לכם למשמרת עד
הדין נמי התם אי נמי מוהקריב את
בשבת היינו כי הוי ראש השנה חמישי
שבתא הא לא קשיא
דלבתר דאקריב קאמר
ארבעה עשר: א"ל רבינא
אשר לחטאת ראשונה הוה קא דריש
וששי והוא הדין נמי אי הוי ראש השנה
מ"מ
לרב אשי ולמאי דאמרינן
מעיקרא כדי לצורך שבת
והאיכא צפרא דשלישי בשבת: דפניא
דמיניה דרשינן זה בנה אב כל החטאות קודמות לעולה
בראשון ושני מצי למיפרך
ושני ימים טובים הני ששה
דמעלי שבתא. דקא סלקא
אי נמי אי לאו כ) קרא ה"א מאי דבעי בהקטרה מקדים ברישא ותימה
דעתך דקודם שהקריב תמיד של בין
טלאים שבעה הוו צריכי
(ערכין יג.) ד'
למה לי קרא דהעולה בלא האי קרא נמי תיפוק לי מיוקדם דבר שנאמר
הערבים של ערב שבת קאמר דליהוו ששה. והוא הדין דמצי למיפרך
דהא איכא תמיד דצפרא
ימים קודם שחיטה.
דחד בשבא [השתא קא
בו בבקר מדבר שלא נאמר בו אלא ביום דמשמע בעיצומו של יום
דפניא דמעלי יומא טבא היכי דהוי ראש השנה חמישי וששי:
מיירי בב' יו"ט שהן לפני
דלבתר דמקריב. תמיד של בין הערבים קאמרינן דליהוו שש:
דמיניה שמעינן בפרק תמיד נשחט דמוספין קרבי עד שש
שבת] לפי שבלילה אינו
יכול לחזר אחר תמיד:
והכי אמרינן פרק אמר להם הממונה קטורת קודם
ה"ג
ולטעמיך תמניא הוו צריך
לאברים יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר וי"ל אהא לא קשיא מידי דאי לאו העולה הוה דרשינן מלבד כדבעי
למיהוי ביחד דהא איכא
דפניא דמעלי שבתא שהוא
למדרשי' בהגוזל קמא אלא אי קשיא לישתוק ממלבד ואי מיפסיל בכך ל) נראה שפיר דמההוא לא שמעינן פסול אי נמי מיוקדם
לפני ראש השנה וצפרא
לא שמעי' אלא שמצוה להקדים אבל אם הקדים ושחט יגמור ומהכא שמעינן דלא ותימה הא דאמרינן ריש עירובין שלמים
דתלת בשבא הא לא קשיא
דלבתר דאקריב ההוא דפניא
ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין ותיפוק לי דא"כ אקדמינהו קודם תמיד דפשטא דמילתא משמע קודם שנפתחו באותו יום וכן נמי
דמעלי שבתא קאמר שצריך
❖
להיות ששה: לקמן פרק שתי מדות עולת תמיד ששחטה שלא לשמה כשרה ואמאי הא קודם תמיד איתעביד מיהו מהתם לא קשיא מידי דשחיטה
לאו עבודה היא דלא הויא בכלל עשיה מיהו תימה דאמרינן פ' אמר להן הממונה ופרק שתי הלחם לא זו בלבד
אמרו אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה ואלילה קאי ותיפוק לי' דקמי תמיד עבדינהו אבל משום קודם פתיחת
שיטה מקובצת
דלתות ההיכל לא מיפסלי דלא כתיב בהו פתח ושמא כיון דאכתי לא מטא זמן תמיד קרא לא איירי בהכי אי נמי לא מיפסיל בשביל כך כדמסקינן
א] טובא הוו. פ"ה
הכא למצוה בעלמא וכן משמע פ' תמיד נשחט דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דחי לעשה דהשלמה דדרשינן עליה השלם כל
ששה לתמידים ושש
הקרבנות כולם ואי הוה מיפסל לא שייך ביה דחייה ועליה השלם מהאי קרא דוערך עליה העולה הוא דדרשינן וכיון דהתם לא מיפסל
עשרה למוספין. ולא נהירא
שלעולם אין מוספין של
הוא הדין הכא וכן משמע נמי שלהי מי שהיה טמא ז] בכור שנתערב בפסח אם חבורת כהנים יאכלו ונתערבו מחיים קאמר מדפריך
ר"ה קריבין שני ימים שאם
בגמ' והא אין מביאין קדשים לבית הפסול מ) [ופי' רש"י] והוה ליה למימר ירעו עד שיסתאבו וזמן שחיטת פסח אחר תמיד הוא ואפי' הכי לא
באו עדים קודם מנחה
למחר חול ואם באו עדים
מיפסיל הבכור וכן משמע נמי בהאשה חמשה שנתערבו עורות פסחיהן [זה בזה] ונמצאת יבלת באחד מהן [כו'] ופטורין מלעשות
לאחר המנחה אותו היום לא
(פסח ראשון ו) פסח שני ופריך טובא ונייתי פסח שני וניתני במותר פסח ח] ודחיק טובא לשנויי והשתא אי מפסיל מאי קשיא ליה הא פסח
הקריבו (מנחתם) [מוספין]
ונראה דלא דק דלא הוי
שני זמנו נמי אחר תמיד דלא חשיב ליה בין דברים שבין פסח ראשון לפסח שני ואם כן אי שלמים הוי דמותר הפסח קרב שלמים הא מיפסלי ואין
אלא ארבע עשר. תו"ח
לומר דעשה דפסח דחי לעשה דהשלמה דהא לא הוי אלא ספיקא בעלמא ומיהו קשיא בהכי כיון דאיכא איסורא דאורייתא היכי מקריבין לכתחלה
[א"ה לא הבנתי דבריהם כי
ואין לומר דמשום ספיקת פסח דחי ליה איסורא דאורייתא ותו דמסקינן התם דמשום סמיכה שבקינן ליה דליכא נמי אלא מצוה בעלמא וגבי
לפענ"ד דברי רש"י מכוונים
ומדויקים דודאי ליכא אלא
בכור ט] דוחה נמי נ) (דבמותר הפסח איירי) לכך נראה דודאי בתמיד של שחר דכתיב תעשו הוא דמעכבי עשיות דדם אבל בתמיד של ערב לא
יום אחד ר"ה וז' כבשים
מעכבא אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה איירי וכן משמע בריש תמיד נשחט דמוקי לה בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה
דר"ח וז' כבשים משום
ר"ה הרי י"ד ועיין רמב"ם
אי נמי בבהמה ומעלה ומלינה בראשו של מזבח ואי קרא לא איירי אלא בהקטרה ניחא דלא מעכבא אלא הקטרה דעליה השלם כל ההקטרות
ה' תו"מ פ"ט וב' כבשים
כולן משמע אבל אי מתעשו נפיק דמסתבר לאשוויי תמיד של שחר לתמיד של ערב מאי טעמא לא מעכבא נמי עשייה והשתא ניחא דהני איירי
למוסף דשבת הרי ט"ז.
עכ"ה]: ב] דהא איכא צפרא
בשלא הקטיר התמיד דהקטרת אימורים כל הלילה כדדרשי' לעיל ס) וההוא דריש תמיד נשחט דמוקי לה בחטאת העוף לא בעי לאוקומה
דחד בשבתא: ג] ויבטל
כי האי גוונא דאם כן מאי דחייה איכא אבל השתא איכא דחייה מדרבנן מיהא גזירה אטו הקטרה מיהו בשמעתין מוכח דלא הוי
תמידין דיום טוב: ד] משום
דמבוקרין: ה] ממתניתין דכל
אלא למצוה ותימה דבפ' אלו דברים אמרינן שחטו ונודע שמשכו ידיהם קודם או שנטמאו ישרף מיד ופריך ואי אמרת לא בעי עקירה
התדיר: ו] בתר הכי דבתר
פסולו מחמת מאי הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים אלמא בהכי מיפסיל וי"ל דהאי דנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטירו וממילא
מלבד: ז] טמא (דף צח ע"א)
יפסל והא דאין מעלה ומלינה דקסבר לינה מועלת בראשו של מזבח ואע"ג דהקטרת אימורים לא מעכב כי אבדו כשר באכילה הני
פסח שנתערב בבכורות:
ח] במותר פסח ודחי דחוייא
מילי כי איחזו להקטרה אבל הכא הא לא איחזו אי נמי מדרבנן אסור י] ליזרק ולפירוש זה לא קשיא מידי מה שמביא ריב"א דתניא יא]
טובא: ט] וגבי בכור יש
בתוספתא דפסחים כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד הערב פסולין והשתא אי אמרת דמדרבנן פסילי שלא
(שם.:)
לדחות נמי דבמותר הפסח
איירי: י] אסור ליזרוק:
קשיא קודם תמיד של שחר ע) אפי' אסרינן ליזרק אמאי פסלינן ליה
ליזרק ניחא מיהו הקריבו משמע שהקריב כולו ואדרבה אי בשחטן איירי
יא] בתוספתא דפסחים. עיין
הלא
תו"י יומא (דף כט ע"א):