התכלת פרק
רביעי
מנחות
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ג)ה"ג תנא בעלמא קאי: סימנא בעלמא נקט. כלומר האי דנקט ששה
הלא יזרוק היטב אחר התמיד לכך נראה דמדרבנן מיפסיל אפילו
א) ב)
קלח א
ג)
לאו לשבת וב' ימים ו] דוקא קאמר אלא אפי' כל ימות החול ז] בעי'
הקטיר ועשה הכל ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר:
קלט ב
ק) אית דגרסי הא איכא צפרא דתלתא בשבתא וחלו שני ימים
בלשכה ו' טלאים כולן ח] מבוקרין ד' ימים קודם שחיטה לבד יום
ד) ה) ו)
קמ ג
קמא ד
השחיטה שהיו שם בכל יום ששה ראויין
ליטול איזו שנים מהן שירצה
טובים של ר"ה אחר השבת ופריך וליטעמיך תמניא הוו
❖
כגון דביום חינוך הוו בה (ב) ד) (י"ב)
דהאיכא דפניא דמעלי שבתא וכסבור
ששה מבוקרים ד' ימים קודם
היה שבאמצע היום היה מדבר ואית
ט]
מ"מ שבעה הוו אלא תנא בעלמא קאי ומאי
ז)
תורה אור השלם
ונטלו ב' ביום ראשון ובקרו שנים
דגרסי הא איכא צפרא דחד בשבתא
כדי לשבת וב' ימים טובים של ר"ה סימנא
והכניסן תחתיהן ליום ב' נטלו ב'
ומונה הב' ימים טובים לפני השבת
י]
1. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה
בעלמא דיקא נמי דקתני כדי לשבת ולא קתני
ח)
בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחת הַבֹּקֶר
מן הראשונים ובקרו ב' יא] מן השוק
ובתר הכי נגרוס דפניא דמעלי יומא
ט)
לשבת ולב' ימים טובים של ר"ה ש"מ: לא
וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ
טבא: מכל מקום ז' הוו. דבשלמא
ונתנו שנים תחתיהן לשלישי נטלו ב'
י)
נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיְיָ:
הקריבו כבש בבוקר וכו' אמר ר"ש וכולה
שמות כט מא
[בין הערבים] דראשון אע"פ שצריך
מן הראשונים ובקרו שנים
2. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטרֶת
היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכין את
יב] (ג) תחתיהם אחרים והכניסו תחתיהן
ביקור ד' ימים יטרח וימצא מבוקרין
כ)
סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהיטִיבוֹ
ל)
מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים: חינוך מאן
נשארו שם ששה ה) מן הראשונים
שהמבקרין היו מבקרין אותן כדי
אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
מ)
שמות ל ז
ליום רביעי ו)יטלו עוד ב' מן הראשונים
למוכרן אבל בצפרא לא יכול בלילה
דכר שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני לא
נ)
3. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
לטרוח ולבקש מבקרין: דיקא נמי
ס)
והשנים שנתבקרו בראשון יהיו
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרתָּ לַיְיָ
הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים
ע)
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרתָּ
ז) ראוין יג] שנים של ראשון ושנים של
דקתני כדי לשבת. אף ע"ג דלעיל
פ)
א] במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח
דברים כג כד
א
בְּפִיךָ:
צ) ק)
תניא כדי שיכרוך וישנה
שני ושנים של שלישי וכן כולם
4. לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרה
יד]
אבל נתחנך המזבח יקריבו בין הערבים אר"ש
ר)
וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסךְ לֹא תִסְּכוּ
❖
לעולם יהיו שם ששה ראויין לישחט.
וישלש ליכא למיטעי התם:
שמות ל ט
עָלָיו:
אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם
שאין מחנכין. ר) פירש בקונטרס
ולא פי' טעם הדבר ולי נראה דקבעו
היו מזידין לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו
ש) ת)
דטעמיה דר"ש קאמר ומ"מ
חכמים מנין קבוע לדבר טו] דאי
מוסף רש"י
בין הערבים לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו
מתרמין (לא) משכחי טלאים
פריך שפיר חינוך מאן דכר שמיה
א) ב)
תנא בעלמא קאי.
בין הערבים מנא הני מילי דת"ר ואת הכבש
מבוקרין זה ד' ימים: סימנא בעלמא.
מעולת התמיד ולא יתכן חדא כיון
❖
1
שלא תטעה בגירסא אם טז] ו' או
דההוא הוה טעמא אידך נקט איידי
השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים
סימנא
בעלמא.
ה' או ד': כדי לשבת ולב' ימים.
ותו דבחסורי מיחסרא משמע דמהדר
ולא ראשון בין הערבים במד"א שלא נתחנך
הגהות הב"ח
❖
משמע סימן כלומר שראוי לג' ימים:
אדרבנן ש) (ותו) אלמא דרבנן מודו
(ערכין יג.)
המזבח אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין
(א) גמ' ולא
ולא תני לשבת ולב' ימים טובים.
בחינוך ותו מנלן דשלם הוה:
הערבים אמר ר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין
לא
במה ד"א שלא נתחנך. ואהא
דליהוי משמע לצורך שבת וב' ימים
הקריבו כבש בבקר לא
שיטה מקובצת
או שוגגין אבל אם היו מזידין לא הקריבו
(א)
טובים של ר"ה: ולא ראשון בין
קאי שאין מחנכין ת) דמתני'
יקריבו בין הערבים
(ב) רש"י
כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים לא
א] בד"א שלא נתחנך המזבח.
הערבים. שאם לא הקריבו בבקר
אבל נתחנך יקריבו כבש אחד דוקא
ובהכי קאמר דלא יקרבו בין
הקטירו קטרת בבוקר יקטירו בין הערבים
ולא שנים מדלא קתני וב' היו
לא יקריבו בין הערבים דהכי מידריש
י"ב
הערבים תחילה לפי שצריך
(ג) בא"ד
לחנכו בתמיד של שחר: ב] דלא
קריבים לר"ש אע"ג דגבי קטורת
קרא אם את הכבש יז] האחד תעשה
וכי כהנים חטאו מזבח בטל אמר רבא ה"ק
שכיחא. ללישנא (קמא)
בבקר הוכשר שני ליקרב בין הערבים
קרב כולה לא דמי כלל דהתם חדא
לא יקריבו הן אבל אחרים יקריבו לא הקטירו
[אחרינא] דפ"ה קשה דמשמע
מילתא היא: דלא שכיחא ומעתרא.
(ד) ד"ה
דכ"ש אם הקטירו אותה בבקר
ואי לא לא: במה דברים אמורים
קטרת בבקר יקטירו בין הערבים דכיון
שיקטירו בין הערבים וקשה הא
שלא נתחנך המזבח. דהאי קרא
עיקר הטעם משום דלא שכיחא דבפ"ב
אמרי' מעולם לא שנה בה אדם
ב] דלא שכיחא ומעתרא חביבא להו ולא
(ה) ד"ה הדלקה
דיומא מוכח מקרא דכתיב
בחינוך כתיב דכתיב לעיל מיניה וזה
והוכיח הרב ר' יוסף ביומא
פשעי: אמר ר"ש וכולה היתה קריבה בין
מאורתא (ו) ד"ה
דאפי' מבקר ועד ערב לא שנה
❖
וכליל על מזבחך ברך ה' חילו א) דעולה
אשר תעשה על המזבח בפרשת
נשיאים
בה: תו"ח (אא"ה עיין תו"י
הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא
נמי מעתרא : יכול יהא יחיד
ואתה תצוה: אבל נתחנך המזבח
ב)
יומא דף כ"ו ע"א שם כתבו
בשם הרב ר' יוסף איפכא דכהן
בקטרת הסמים של ג] בין הערבים וכו':
אפילו ראשון בין הערבים. דכתיב
מתנדב ומביא. והא דאמרינן
הזוכה בה שחרית היה זוכה בה
רבינו גרשום
והתניא בקטרת הסמים של שחר תנאי היא
בפרשת פינחס ואת הכבש השני תעשה
במעילה פרק חטאת העוף
ערבית עכ"ה): [ואכן מכאן]
מכל מקום שבעה הוו דהא
משמע שאותם כהנים עצמן
הנהנה מבשר קדשי קדשים קודם
בין הערבים כמנחת הבקר כו'
אמר אביי מסתברא כמ"ד בקטרת הסמים
ב
איכא ההוא דשחרית דמוצאי
שהיה [להם] להקטיר בבקר ולא
ובההוא קרא לא כתיב את הכבש
זריקה וכו' יביא קטורת שכולה
י"ט. תנא בעלמא קאי אפי'
של בין הערבים דכתיב 2 בבקר בבקר
הקטירו הן עצמן יכולין להקטיר
בימות החול דעלמא בכל
בין הערבים ומכאן יש להוכיח
אחד תעשה בבקר ח) ותניא בספרי ט)
למזבח היינו למוסרה לצבור :
בהיטיבו את הנרות יקטירנה אי לאו דעבד
שבוע ושבוע בכל יום לא
דאע"ג דחדשים מפיסין על
האי קרא למה נאמר והלא כבר
יפחתו בלשכה מששה טלאים
הקטרת ולא ישנים מפני
הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכא
ולמ"ד בקטרת הסמים של
והאי דקאמר לשבת ולב' י"ט
נאמר למעלה בפרשה את הכבש
שמעשרת מיהו בקטרת של בין
שחר גמר ממזבח העולה מה להלן בתמיד של שחר אף כאן
לאו לצורך ממש קאמר אלא
הערבים אין צריך חדשים אלא
אחד תעשה בבקר יח] ואת הכבש
לסימנא בעלמא. ואשמועינן
אפי' ישנים שהפיסו בשחרית
בקטרת הסמים של שחר: ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת:
וגו' שנים הוא מקריב ולא
י)
כ)
דליהוו לעולם ששה כדי
מפיסין ובמס' יומא מספקא לן
שיעור של שבת וב' י"ט.
בהכי [אא"ה בתוס' שלנו
אלא בחול איחנוכי הוא דלא מחנך הא קדושי מיקדיש היא גופה קמ"ל
ארבעה: יקטירו בין הערבים.
ואמאי הוו ששה כדי שיבואו
ובתו"י שם לא נמצא שום ספק
כדתנא טעמא דלא שכיחי דפשעו בה
דחינוך וקידוש דשלחן בשבת הוא כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא
לכל ימי השבוע שני כבשים
עכ"ה]: ג] בין הערבים. ולא
ג
שיהו מבוקרין ד' ימים קודם
מזבח העולה אלא בתמיד של
הילכך לא קנסי בה להו: (ד) ומזבח
בשבעה נרותיה בין הערבים: ת"ר ד] זהו קטרת שעלתה ליחיד על מזבח
שחיטה. הא כיצד היו לו
שחר והתניא בקטרת סמים של
בטל יט] כו'. דקאמר לא יקריבו בין
ביום א' ששה מבוקרין שחט
שחר ובמתני' משמע שמחנכין
החיצון והוראת שעה היתה היכא אמר רב פפא בנשיאים אלא יחיד על
ב' מהן ביום א' והביא ב'
אותו בקטרת של ערב כדתנן לא
הערבים: דלא שכיח. ל)דתמידמ) עולה
מזבח החיצון הוא דלא הא על מזבח הפנימי מקריב ותו על מזבח החיצון
תחתיהן נשתיירו ד' מבוקרין
הקריבו בבקר לא יקריבו בין
הוא ואע"ג דלא קרבה אלא תרי זימני
וב' שאינן מבוקרין הרי ו'
הערבים ואוקימנא שלא נתחנך
יחיד הוא דלא הא ציבור מקרבו והתניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא
ד
ביום ב' ישחט ב' מן המבוקרין
וקתני לא הקטירו בבקר יקטירו
ביומא איכא עולות אחריני דמקרבי
ויביא ב' תחתיהן וביום הג'
בין הערבים אלמא דבשל ערב
3 מוצא שפתיך תשמר ועשית ת"ל 4 לא
כיוצא בה נדבה וקורא אני ה] בה
כל יומא טובא הילכך לא חביב להו
ישחט ב' המבוקרין ויביא ב'
מחנך ליה: ד] ת"ר זו היא:
תעלו עליו קטרת זרה יכול לא יהא יחיד מביא שאין מביא חובתו כיוצא בה
ופשעי הילכך קנסו להו אבל קטרת
תחתיהן. אותו שהביא ביום א'
ה] אני בו: ו] וב' ימים דר"ה:
תחת אותו ששחט יהיו ראויין
ז] החול נמי בעינן: ח] מבוקרין
אבל
לעולם ליתא אלא תרי זימני ביומא.
להקריב ליום ד' שהרי הן
[כיצד מהרה יבנה בית המקדש
אדם בה: מעתרא. מעשרת כדכתיב ישימו קטורה
כדאמרי' במסכת יומא מעולם לא שנה
לישנא אחרינא לא שכיחא בחד גברא
מבוקרין ד' ימים דמקצת יום
אם ראוי המזבח להתחנך
ד' הוי ככולו ואותן שהביא
ברביעי בשבת צריך שיתחיל
: נ) ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר. כדאמרינן לעיל ולא ראשון בין ס) הערבים כ]
וכתיב בתריה ברך ה' חילו
ביום ב' יהיו ראויין ליום ה'.
לבקר התמידין של יום החינוך
דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו' כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מן הנרות: אי לאו דעבד (ה) מאורתא
ושל יום ג' ליום ו'. ושל יום
מיום השבת שלפניו דהיינו ד'
ד' ליום שבת ושל יום ה' ליום
ימים לפני הקרבתו לבד מיום
הדלקה. ממאי בעי לתקן כא] לצפרא אלמא חינוך מנורה בין הערבים וכיון דמנורה נתחנכה בערב קטרת נמי תחילתה בערב דכתיב
א'. וכך חוזרין חלילה [ונמצא]
שחיטה וביום אחד בשבת יקח
ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה: הא קדושי מקדש. ללחם אם יסדירוהו עליו בחול בתמיה דהא קיימא לן בפרק
דבכל יום הוי ב' שמבוקרין
שנים אחרים לצורך יום ה'
ד' ימים הילכך אין פוחתין
ובשני בשבת שנים אחרים
שתי הלחם דלא מקדש לחם אלא בשבת דקתני שאפילו כב] הוא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום דלא קדוש לא ליפסל ביוצא ולא
בלשכה מששה טלאים. דיקא
לצורך יום ו' ובשלישי בשבת
ע)לשם פסול: כדקתני סיפא כו'. ומנורה אינה מקדשת. כלומרפ) וכל מילתא דידה אינה אלא בין הערבים צ)[דהיינו] הדלקה ה"נ כל מילי דידיה
נמי דקתני כדי לשבת דהוי
שנים אחרים ליום השבת נמצא
[דקידוש וחינוך] דשולחן בשבת: זו היא קטרת. מפרש בסמוך דבנשיאים קמיירי דכתיב כף אחת עשרה זהב וגו': והוראת
סימן בעלמא ולא קתני לשבת
בלשכת הטלאים ח' טלאים
צ)
כג]
דהוי משמע דלצורך שבת וי"ט
קודם שיתחיל לחנך המזבח
שעה היתה. דשוב לא היה כד] בא על מזבח החיצון: הוא דלא. דקאמרינן הוראת שעה היתה: כיוצא בה. בקטורת (ו) : יכול.
קאמר ש"מ דלסימנא בעלמא
וברביעי בשבת שיהי' יום
יחיד הוא דלא יביא קטורת נדבה שהרי דין הוא שלא מצינו
שיהא מביא חובתו כיוצא בה שהרי קטורת חובה ליחיד לא מצינו:
כה]
הוא: בד"א בשלא הקריבו
החינוך כשיקח שנים המבוקרים
כבש בבקר לא יקריבו בין
ד' ימים עדיין נשארו בלישכה
אבל ו' טלאים ובו ביום יצטרך
הערבים. כשלא נתחנך המזבח
שאין מחנכין אותו בתמיד של ערב. אבל נתחנך כבר ולא הקריבו בבקר יקריבו בין הערבים. מנא הני מילי שאין מחנכין המזבח
להביא ללשכה שנים אחרים לצורך אחד בשבת וכן לעולם נמצא שלא יפחתו בלשכה פחות מששה טלאים המבוקרים ולא שיהו כולן
בתמיד של בין הערבים דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. אבל נתחנך המזבח במצות [התמיד] ושכחו ולא הביאו יום
מבוקרין ד' ימים קאמר אלא מבוקרים קצת כדי שיגיע יום הקרבתן יהו מבוקרין ד' ימים כדפי' וכדי לשבת ושני ימים טובים של ר"ה
א' כבש בבקר יקריבו בין הערבים. (היינו) אפי' ראשון בין הערבים. כלומר אע"ג דלא קרב ההוא דבקר: אמאי קאמר ר' שמעון
סימנא בעלמא נקט. רש"י של מהר"פ]: ט] א) תיבת ששה נמחק: י] והכניסו: יא] ובקרו ב' ונתנו תחתיהם לשלישי: יב] תיבת תחתיהם
לא יקריבו בין ערבים וכי משום דכהנים חטאו שלא הקריבו בבקר יהא מזבח בטל מתמיד של בין הערבים. לא יקריבו הן עצמן
נמחק: יג] ראוין [לחמישי] ושנים: יד] תיבת כולם נמחק: טו] דאי מתרמי ולא משכחי' טלאים להשים תחת טלאים דנטלו היום וכן מחר
אותן כהנים שחטאו אלא אחרים יקריבוהו: מאי שנא בקטרת דקאמר לא הקטירו בבקר יקטירו בין הערבים אפי' הן עצמן שחטאו
שיהיו מצויין להם טלאים כשרים לשלשה ימים בתוך כך יחזרו אחר טלאים: טז] אות ו' ותיבת או נמחק: יז] הכבש אחד אות ה' נמחק:
דכיון דלא שכיחא בכל יום כנדרים ונדבות אלא שחרית וערבית בלבד ומעשרין דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה'
יח] ואת הכבש השני וגו'. לפי שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר הרי שלא הקריב של שחר שומע אני שלא יקריב בין הערבים ת"ל
חילו חביבא להו ולא פשעי בה דלא למיקרבא (אלא) [אם] לא שהיו אנוסים ביותר הילכך יקטירו בין הערבים: ואם לאו דעבד
קרא בתרא ואת הכבש השני מגיד לך שאם לא הקריב של שחר יקריב בין הערבים ואת הכבש השני האמור בפסוק העליון בפרשת פינחס
הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מי איכא שבבקר היה חוזר ומשים שמן בנרות ומשים פתילות חדשות היינו הטבה ומדמטיב בצפרא
דריש ליה לדרשא אחריתי משום שנאמר בחנוכת המזבח וזה אשר תעשה וכאן אומר זה האשה שומע אני יקריב ארבע ליום ת"ל את
מכלל דאדליק מאורתא וכי אדליק מקטיר דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה אלמא דקטרת דערבית היה קודם
הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני. ותיבות אחד תעשה בבקר ואת הכבש נמחק: יט] תיבת כו' נמחק: כ] הערבים הס"ד ואח"כ
לקטרת דשחרית: מה להלן בתמיד של שחר כדאמ' ולא ראשון בין הערבים. כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בשבעה נרות
מה"ד בלחם הפנים. כתיב ביום השבת יערכנו הכהן הס"ד ואח"כ מה"ד מנורה. אין הדלקת נר אלא בין הערבים כדכתיב ובהעלות אהרן:
בין הערבים מה התם במנורה דקידושה וחינוכה היה בחול ולא בשבת אף שלחן חינוכו וקידושו לא הוה בחול אלא בשבת. זו היא
כא] לתקן. בצפרא: כב] שאפי'. היא: כג] דשלחן. ליתא אלא: כד] לא היה קטרת יחיד בא על מזבח החיצון להקריב: כה] שמביא חובתו:
קטרת שעלתה ליחיד היינו דנשיאים דכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת והוראת שעה היתה דלא מצינו קטרת על מזבח החיצון
א)
ולא יחיד שמביא קטרת: ומביא כיוצא בה כאותה שהקריבה על מזבח הזהב: