נ:
התכלת פרק
רביעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד לומר נ) [כו'] ככל אשר צויתיך יעשו. תימה לא] למה לי
אבל ציבור יביאוה. נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל
א) ב)
קמב א
ג)
יום: לא תעלו. משמע לרבים קאמר: לא מיבעיא יחיד על המזבח
קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה לב] מהכא
ד) ה)
קמג ב
הפנימי. דלא יביא דהא לא אשכחן לה טו]: מתני' חביתי.
ואומר רבי דה"א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור
ו) ז)
ח) ט) י)
היינו [מנחת] מחבת כ"ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן
מביא ותימה דא"כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל
קמד ג ד
מחציתה בבקר. על שם מחבת קרו
צבור ויחיד מקטרת זרה וי"ל לג]
כ)
קמה ה
ל)
[דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת
טז]
אבל צבור יהא מביא שמביא חובה כיוצא בה להו חביתים דכתיב על
מ)
קמו ו ז ח
מחבת בשמן תעשה: לא היו באין
נדבה על מזבח הפנימי והוי] שפיר
ת"ל לא תעלו יכול לא יעלו על מזבח הפנימי
נ) ס)
1
❖
חצאין. שלא יביא חצי עשרון בבקר
לד]
בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו
אבל יעלו על מזבח החיצון ת"ל את שמן
2
ע) פ)
ס)
חובה (או) מייתו נדבה ונראה
מביתו וחצי עשרון בערב ואע"פ
צ)
המשחה ואת קטרת הסמים לקודש ככל
דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך
שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה
ק)
תורה אור השלם
אשר צויתיך יעשו אין לך אלא מה שאמור
ר)
למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל
בבקר מחציתה משמע מחציתה של
1. לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת
בענין אמר רב פפא לא מיבעיא קאמר לא
שלימה יז] ו)(מחצה משלמה) מחצה מתוך
אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר
זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה ונֵסֶךְ לֹא
❖
מיבעיא ציבור על מזבח החיצון דלא אשכחן
תִסְּכוּ עָלָיו: שמות ל ט
שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם
[וה"א דעל מזבח החיצון מביא]:
2. וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאת
ומחצה אבד. קשיא לר' אלעזר
וחוצהו: ומינו אחר תחתיו. קודם
ולא מיבעיא יחיד על מזבח הפנימי דלא
קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כּכֹל
תמיד של בין הערבים: לא יביא
דאמר קדוש
הגהות הב"ח
אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ:
אשכחן אלא אפילו יחיד על מזבח החיצון
שמות לא יא
חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו
לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה
(א) במשנה
דאשכחן בנשיאים הוראת שעה היתה:
3. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן
של ראשון גרס : גמ' ת"ל
ולא חצי (ב) גמ'
ע)
משלם (להבאה) הוא וא"כ אמאי אבד
יח]
וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ
מתני' חביתי כ"ג לא היו באין חצאין אלא
א
מחצה
לַיְיָ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ
ומחציתה. מריבוייא דוי"ו משמע אפי'
דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף
(ג) רש"י
עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת
מביא עשרון שלם וחוצהו א] מקריב מחצה
כהן העומד בין הערבים אע"ג דאיכא
וא"כ בר פדיון הוא ואע"ג דמשמע
יביא מביתו
מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ
בבקר ומחצה בין הערבים ב] כהן שמביא
(ד) ד"ה
ב
בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:
חציו עשרון דראשון : מחצה
לה]
במסכת שקלים אבודין
(ג)
יט]
כשאפרשי' (ה) ד"ה
ויקרא ו יג
מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו
ראשון. שנשאר מכהן ראשון
פ) מליקרב מ"מ לו] מה בין זה
4. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשׂה
לא יביא חצי עשרון מביתו
וחצי
כ] ז) [ומחצה שני שנשאר מכהן שני]:
לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש"ה
מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִיני
❖
ג] (א)
מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיח
קרי ליה אבד: אפי' פיגול טעון
❖
תעובר צורתה. יפסול בלינה: כא] חזי
עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם
ויקרא ו יד
נִיחֹחַ לַיְיָ:
להקרבה. (ד) כי אפרשיה הוה
עיבור צורה. דיליף עון עון מנותר
(מחצה) ד] וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד
לעזי רש"י
אף לענין הא מדהתם איכא צ) [עיבור]
חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה:
נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין :
שיטה מקובצת
ג
ה]
לאיבוד אתי. ולישרפה לאלתר:
צורה הכא ה"נ כדדרשינן פרק קמא
אטינו"ר [אינטורטי"ר].
גמ' ת"ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי
א] וחוצהו ומקריב:
לעצב.
אפילו פיגול. דפסול חמור הוא
ובפרק איזהו מקומן
טוני"ר [טורני"ר]. לעצב
ב] הערבים וכהן: ג] מביתו.
אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית
ביום אתה שורפו ואי
ופסול דאורייתא הוא טעון צורה :
כב]
(את הבצק כדי לתת לו
ולא חצי. ד] שלם וחוצהו
❖
ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל
צורת פת).
ומקריב: ה] אובדין לא מינו
חביתי כ"ג. דכתיב מחבת וכתיב
אתה שורפו בלילה:
כהן הגדול אחר משל מי
תעשה
מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה
מורבכת: אופה. בתנור תחילה ואח"כ
אפילו בשבת תעשה
ו]
3
היתה קריבה ר' שמעון אומר
משל צבור ר' יהודה אומר
מוסף רש"י
מטגנה במחבת: תאפינה נאה.
אפילו בטומאה. הא
משלם הוא ז] מקריב הא כיצד מביא עשרון
משל יורשין ושלימה היתה
בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם
דמפקינן הכא מחד קרא שבת
שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה
חביתי כ"ג.
קריבה: ו] תיבות ומחציתה
בערב נמחק: ז] הוא מביא:
ק)
וטומאה היינו משום דגלי רחמנא
מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן
בין הערבים נטמא מחצה של בין הערבים
(להלן
ח] תיבות מחציתה בבקר
השמן ומן המחבת: תאפינה נא.
גבי פסח דדרשינן מבמועדו לז] אפילו
אפילו פיגול.
נמחק: ט] שלם וחוצהו:
או שאבד יכול יביא חצי עשרון מביתו
פז:)
בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו
בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי
י] ומינו כהן גדול אחר:
ערבית ויקריב ת"ל מחציתה בבקר
(פסחים לד:)
יא] ומקריב מחצה ומחצה
ח]
אל תאכלו ממנו נא כלומר
טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין
אבד נמצאו שני חצאין
ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא הא
בכך תהא מבושלת קצתו ואינה
ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין
כג] ח)
קריבין ושני חצאין אובדין:
יב] דבעידנא דפלגינהו:
כיצד מביא עשרון שלם ט] [מביתו] וחוצהו
מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא
הם ולא דמו לפסח ר) :
(שם עג:) חביתי כ"ג
יג] אבא א"ר חנינא: יד] ר'
ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין
הרי
מודו כ"ע דתרוייהו בעינן כדכתיב
לישתן ועריכתן בפנים.
דוסא אומר תאפנה רבה
ס"א רכה: טו] אשכחן
על מחבת בשמן וכתיב ט) תופיני:
קריבין ושני חצאין אובדין כ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר
י]
לה הס"ד ואח"כ מה"ד
תאפינה רבה. אפיות הרבה אופה
תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומחציתה
אין לך אלא מה שאמור
בענין. בפרשה החובה ועל
ומטגנה ואופה: אית ליה נא. מש"ה
בערב מחצה משלם הוא מביא ומקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו
מזבח הפנימי ודצבור דכתיב
אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש"ה
והקריב עליו אהרן בבקר:
יא] ומקריב (ב) ומחצה אבד נמצאו שני חצאין אובדין ושני חצאין קריבין:
אופה תחילה. לישנא אחרינא
טז] לה חביתין: יז] מחצה
תני תנא קמיה דר"נ מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית
(להלן
משלמה נמחק: יח] גרס
ד
❖
כד] רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו
צו.)
הס"ד ואח"כ מה"ד ושלימה.
השריפה א"ל ר"נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה אלא שני למה ליה עיבור
נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח"כ
עשרון שלם בבקר ועשרון
בין הערבים כל זמן שהיא
צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי דאמר לך מני תנא דבי רבה בר אבוה הוא
אופה כה] ואיכא י) טיגון נא ונאה
קריבה משל צבור הס"ד
רבינו גרשום
וגדולה היא: ל"א תאפנה רכה.
דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה רב אשי אמר אפילו תימא רבנן כיון
כ)
ואח"כ מה"ד גמ' ומינו אחר
אבל ציבור יהא מתנדב
תחתיו. קודם תמיד של בין
שירככנה בשמן כו] (קריבה נאה)
דבעידנא יב] דפלגי בהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו:
ומביא שכן מביא חובתו
הערבים: יט] דאיכא. חצי:
[הרבה] וזהו נוייה תחילה מטגנה
כיוצא בה בכל יום דקטרת
כ] מכהן ראשון. ומחצה
איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא א"ר יג] יוחנן אופה
משל צבור היתה באה:
שני שנשאר מכהן שני:
ואח"כ אופה ואיכא נא ונאה. שלשתן
ואח"כ מטגנה רבי אסי א"ר חנינא מטגנה ואח"כ אופה א"ר חייא בר אבא
אין לך אלא מה שאמור
כא] מחזי: כב] טעון צורה.
שמעתי: עריכתן. תקון החלות שקורין
בענין ככל אשר צויתיך
כדילפי' עון עון מנותר בפ'
כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה רבי אסי אמר כוותיה דידי
יעשו: חביתי כהן גדול.
כיצד צולין הס"ד: כג] תיבת
כז] אטינו"ר ובלשון צרפת טוני"ר:
מנחתו שהיה מקריב בכל
בכך נמחק: כד] ל"א גרסי'
מסתברא תופיני תאפינה נא כתנאי 4 תופיני תאפינה נא רבי אומר
בפנים. בעזרה דתנור של מתכת
יום קרויה חביתין משום
תאפינה רבה: כה] אופה
תאפינה נאה רבי יוסי אומר תאפינה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה
ה
היה בעזרה ולישה ועריכה ואע"ג
יד]
(ה)
דכתיב בה על מחבת בשמן:
והטיגון הוא נא: כו] בשמן
תלמוד לומר ומחציתה
הרבה. תיבות קריבה נאה
תנן התם חביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת
דקודם מתן שמן היא. והאי תנא אית
ו
ז
מוי"ו דומחציתה קא מרבה:
נמחק: כז] אנטישטיר ובלשון
ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך
מנא ה"מ אמר רב הונא תופיני תאפינה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשפה
מחצה של ראשון ושל
צרפת טוניר: כח] בפנים. והא
ח
שני שאובדין תעובר צורתן
בעינן בפנים: כט] שמוציאו
לישת שאר מנחות בפנים כח] הא בעינןל)
לה מתקיף לה רב יוסף אימא דכביש ליה בירקא דבי ר' ישמעאל תנא תעשה
לעביד להו לינה ושורפן.
לחוץ ואע"ג דאמרינן כלי
פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק
בשל ראשון משום הכי בעי
שרת לא קדיש ליפסל ביוצא
ואפילו בשבת תעשה ואפילו בטומאה אביי אמר אמר קרא 3 סלת מנחה תמיד
צורה. דאיחזי ליה להקרבה
מיהו גנאי הוא להוציא
חביתי כ"ג נמשח והאי דלא משחו את
הרי
דבשעת הפרשה שניהם
לחוץ לאחר שנתקדש בכלי
העשרון השלם מפני שכל אדם מודד
היו ראוים להקריב אחד
וא"ת מ"מ היתה בה שמן
בבקר ואחד בין הערבים:
וכלי הלח נתקדש וי"ל דלא
בו מנחתו ופעמים כט] שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא ל] לכהנים: מנא הני מילי. דדוחות שבת: אינשפא. נפוחה ברוח כמו נשפת
אפי' פיגול טעון צורה
היה מודד בלוג של כלי
ברוחך: דכביש ליה בירקא. טומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח: תעשה. על מחבת בשמן תעשה : מ) כמנחת תמידין. דדוחות שבת:
דיליף עון עון מנותר ונותר
שרת. תו"ח: ל] לכהנים. ולא
רבא
הרי [עיבור] צורה: אופה
נראה לר"י דאין זה טעם
בתנור תחילה ואח"כ מטגנה
ברור לחלק בין עשרון לחצי
בשמן: תופיני תאפינה כשהיא נאה. כלומר בלא שמן שאם היה מטגנה תחלה ואח"כ אופה היתה שחורה מחמת השמן ולא
עשרון כיון דתרוייהו מדת יבש היא ואומר ר"י דלהכי נקט חביתי כהן גדול כי אם משום דדוחות את השבת ואינו כשאר מנחות דאינן
היתה נאה: תאפינה נא. האי נא אפוי ולא אפוי כל צרכו והיינו כשהוא מטגנה אינה אפויה כל צורכה וכשהוא מכניסה לתנור
דוחות את השבת אבל לישתה ועריכתה בפנים לאו לאפוקי שאר מנחות אתא דה"ה שאר מנחות כן וכן משמע לקמן בפ' שתי הלחם
היא נא היינו תאפינה נא: תאפינה רבה. כלומר תאפינה הרבה אפיות. אית ליה לר' דוסא נא ואית ליה נאה. הילכך תאפינה
דקתני אחר בבא זו דמייתי הכא כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים פי' כגון לישה ועריכה ואפיה אלמא דשאר מנחות נמי לישתן
לכתחילה נאה בלא שמן ולא כל צרכה והדר מטגנה ועדיין היא נא והדר חוזר ואופה כל צרכה. ואית דאמרי תאפינה רבה כלומר
ועריכתן בפנים. תוס' אחרות: לא] למה לי קרא. ושמא לעבור עליו בלאו כתבינהו רחמנא תוס' אחרות: לב] מהכא. וי"ל דלא שמעינן
שיעשה חלה דקה ורחבה הרבה. אית ליה נא שמטגנה תחלה והויא נא והדר אופה ואית ליה נאה. היינו נאה שהיתה רחבה.
מהאי קרא [אלא] שלא ישנה מקומות שלא יקריב קטורת (של) [על] מזבח החיצון לפי שהכתוב מדבר על מזבח הפנימי ובכל כליה וכן
מורבכת אמר לן ר' היינו שאחר אפייתה היה חולטה ברותחין. פתים היינו שכופלה לשנים ושנים לארבעה ופותת ואח"כ היה מקריבה:
במזבח העולה וכליה ועל זה קאי כאשר צויתיךכו'. תו"ח: לג] וי"ל דהוי שפיר בכלל: לד] צויתיך.בין: לה] שקלים. גליון בירושלמיבמס' שקלים
אינשפא לה. כלומר שניא צורתה השתא ולא הויא נאה: אימא דכביש לה בירקא. כלומר שיכסנה בירק מפני החמה או מפני הרוח
פ"ז משמע דמותר מעות דעשירית האיפה של כה"ג אבודין דילכו לים המלח: גליון אחר. י"ל אפי' דקדושת דמים אבוד כדמוכח בפרק
ולא תשתנה צורתה ולא תדחה שבת:
בתרא דאפי' מותר מעות אבודין: לו] מ"מ עיין פסחים דף מ"ו ע"א: לז] מבמועדו. עיין פסחים דף סו ולקמן בתוס' דף עב ע"ב: