נא:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. ו) מהכא דרשינן פ"ק
מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה עשרון כו': ה] מתני' ושלימה.
א) ב)
קמט א
ג)
דכריתות דכ"ג בן כ"ג טעון משיחה והיינו הא
עשרון שלם בבוקר ועשרון בין הערבים כל זמן שהיא קריבה משל
ד)
ציבור: גמ' הכהן ו] המשיח תחתיו אחד מבניו יעשה אותה.
נמי דמצריך בתמורה ההוא קרא לכהנים גדולים:
ה)
קנ ב
שתהא כולה בהקטרה. פי' בקונטרס שלא יעשה לה שיריים
ו)
דמשל יורשים קריבה עד יעמוד אחר: יכול יקריבו. יורשין לחצאין
טו]
קנא ג
כמו שהיה אביהן עושה: משל עולם.
והא דבעי לקמן ורבי
קנב ד
מנחה הבאה עשרון וכו': א] מתני' לא מינו
משל צבור מתרומת הלשכה: שתהא
יהודה האי כליל תקטר מאי עביד ליה
כולה בהקטרה. שלא יעשה ממנה
כיון דההוא מנחת כהנים פשיטא
כהן אחר תחתיו משל מי היתה קריבה ר"ש
ז) ח) ט)
קנג ה
שיריים לאכילה. לישנא אחרינא
דכולה כליל ולא איצטריך אלא לר"ש
אומר משל ציבור ר' יהודה אומר משל
א
י)
שיקטירו שלימה ולא לחצאין כל זמן
דקסבר משל עולם תהא עוד פי' ל"א
היתה קריבה: גמ' ת"ר
כ)
קנד ו ז
יורשין ושלימה
❖
וי"ו
שהיא קריבה משל צבור דבשלימה לא
שאינה קריבה לחצאין:
לא
כ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו מנין
דריש. הכא לא דריש ר"ש וי"ו וכן
פליגי ר' יהודה ור"ש. מפי המורה:
שתהא מנחתו קריבה משל יורשין ת"ל
יכול יהו אהרן ובניו מקריבין קרבן
פ"ק דסנהדרין גבי זקניך
שיטה מקובצת
ל)
והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה
אחד. ביום המשחם: ובניו בפני
ושופטיך ובפ"ק דסוטה אבל
1
א] מתיבות מתני' לא מינו כו'
עצמן. ז] לשם החינוך ומאותו יום
וי"ו מוסיף על עניין ראשון ז) [בפרק
יכול יקריבנה חצאין ת"ל אותה כולה ולא
ב
מ)
עד היתה קריבה גמ' נמחק
❖
נ)
ח)
טז]
הקומץ רבה] דריש וכן וי"ו הדר
ואילך לא אבל כ"ג בכל יום דכתיב
ומקומו לעיל נ ע"ב בסוף
חציה דברי רבי יהודה ר"ש אומר חק
עולם
מתני': ב] תיבות מנחת כ"ג
תמיד: כהנים הדיוטות. דכשכהן
ערביה דריש מרובה
משל עולם כליל תקטר שתהא כולה
מנחת כהן הדיוט נמחק:
ופרק ב' דע"ז וקשה דבפרק
הדיוט נתחנך לעבודה באותו יום היה
כליל. תימה תקטר למה לי
תורה אור השלם
בהקטרה והאי הכהן המשיח להכי הוא
כיון דכתיב כליל כליל:
כל האסורין דריש ליה
מקריב עשרון. ל"א ביום המלואים
1. וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו
ג] תיבת ליתן נמחק:
דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא 2 זה קרבן
גבי אם נאמר נוגח למה נאמר רובע
היה כך אבל לדורות לא נוהג. ולא
ד] תקנות. כתובות דף יב
מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק
אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח
ע"א: ה] מתיבות מתני'
עוֹלָם לַיְיָ כָּלִיל תָּקְטָר:
מפי המורה: או אינו אלא כהנים
ומוי"ו הוא דדרשינן הכי ויש לומר
ושלימה עד משל צבור גמ'
ויקרא ו טו
אותו יכול יהו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד
גדולים. דה"ק קרבן זה יקריבו בני
דמשום דאיכא מן מוכח דומן למדרש
2. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו
נמחק ומקומו לעיל נ ע"ב
אחר ד"ה לא יביא:
ת"ל אשר יקריבו לה' אהרן בפני עצמו ובניו
אהרן לדורות כל כ"ג שיעמוד ח]:
אתא מיהו הך קושיא דריש ד' מיתות
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בְּיוֹם
ג
ו] המשיח. דהכי משמע הכהן
הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפה
הרי כ"ג אמור. דה"ק קרא הכהן
גבי בת כהן אחת
בפני עצמן בניו אלו כהנים הדיוטות אתה
המשיח שמת תחתיו:
סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲציתָהּ
ז] עצמן ליום: ח] שיעמוד
ארוסה ואחת נשואה בשריפה דריש
המשיח שיעמוד מבני אהרן תחתיו
בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:
אומר כהנים הדיוטות או אינו אלא כהנים
ויקרא ו יג
מהן הס"ד: ט] כתיב בקרא:
לאחר מותו יעשה אותה: א"כ.
בת ובת כר' עקיבא וברייתא דריש
3. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת
גדולים כשהוא אומר והכהן המשיח תחתיו
י] בראשונה. היו:
ט)
פירקין מוכח כר"ש ובמעילה פרק
דכוליה ליורשין אתי שיקריבו החביתים
יא] שנודרים. נדרים ונדבות:
אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מחוּץ
מבניו הרי כ"ג אמור הא מה אני מקיים בניו
יב] אותה. והיינו:
לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר
י) דריש ר"ש דם
קדשי מזבח
כל זמן שלא מנו כהן אחר תחתיו:
יג] אדאורייתא. כדמעיקרא:
וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי ישְׂרָאֵל
אלו כהנים הדיוטות א"כ לכתוב קרא הכהן
לכתוב הכהן המשיח תחתיו בניו יעשה
שרץ דטמא מדכתיב וזה ומוכח
יד] מעילה. ס"י דקרבן מעילה
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חטָּאת
❖
המשיח תחתיו בניו יעשה מאי מבניו שמעת
במדבר יט ט
ממש תקין רבנן וא"ת שהוא
הִוא:
אותה. כשימות הוא: מאי מבניו.
כ) בבראשית רבה דמוי"ו קדריש ותו
מביא חולין לעזרה י"ל דכיון
מינה תרתי ור"ש האי אותה מאי עביד ליה
דמשמע אחד מבניו שיעמוד תחתיו
דרבי יהודה דריש הכא וי"ו ובפרק אלו
שהתנו ב"ד שתקדש קדושת
דמים האפר ממילא אית בה
הגהות הב"ח
לכ"ג (א) דמשמע תרתי: אותה מאי
מציאות גבי ומצאתה
מיבעי ליה לכ"ג שמת ומינו אחר תחתיו
מעילה וכן מועלין בדמים
עביד ליה. כיון דנפק ליה שלימה
וסוף פ"ק דסנהדרין גבי
(א) רש"י
שלא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון
משיצאו לנחל קדרון כדתנן
משמע
במס' יומא ואמרי' דהך
ושופטיך דריש וי"ו ובריש תמורה
מכליל תקטר דבשלמא הכהן המשיח
של ראשון ותיפוק ליה מן ומחציתה וי"ו
(ב) ד"ה
מעילה מדרבנן משום האי
❖
גבי ואם המר ימיר אמרינן וי"ו
מוקי להך דרשא דאמרינן לעיל הרי
דליגבי
טעמא נמי ב"ד מתנו
לא דריש ורבי יהודה האי חק עולם מאי
לא דריש ופ' טרף בקלפי
כ"ג אמור אלא אותה מאי עביד ליה:
שיקדשו לדמיו משיצאו מידי
עביד ליה חוקה לעולם תהא כליל תקטר
מעילתו ראשונה חוזרת
ומינו כהן אחר תחתיו. בו ביום:
איברים ופדרים שנתעכלו
קדושה לחול עליו בתנאי
רבינו גרשום
למה לי מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא
ותיפוק ליה מן ומחציתה בערב.
מבערב ופ"ב דסנהדרין גבי
ב"ד: טו] שיריים. ולא נהירא
ושלימה היתה קריבה בין
דא"כ מאי קא קשיא ליה
עליונה ב] מנחת כ"ג בכליל תקטר ותחתונה
כדאמרן לעיל: חוקה לעולם תהא.
מלך דלא שרו רבי יהודה ור"ש אלא
לר' שמעון בין לר' יהודה.
בסמוך ור"ש האי אותה מאי
מנחת כהן הדיוט בלא תאכל מנין ליתן
שתהא מצוה זו נוהגת לדורות:
י"ח נשים ומאן דדריש וי"ו דריש טפי
שלא היו מקריבין אותה
עביד ליה הא מבעיא ליה
לחצאין אלא שלימה. חק
לדרשה דאותה ולא חציה
עליונה. חביתין ט] דכתיב בקרא
ושמא להני דרשי הוא דלא דרשי ליה
את האמור של זה בזה ואת האמור של זה
עולם משל עולם. כלומר
עכ"ל תו"ח וי"ל כיון דרישא
ברישא בצו את אהרן וכתיב בה כליל
וטובא אשכחן כי ה"ג ל) :
משל רבים דהיינו צבור.
בזה ת"ל כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן
דקרא לר"ש לא אתי לכהן
חק זו לעולם תהא. דה"א אהרן
שתהא כולה בהקטרה
שמת ולא מינו אף אותה
תקטר והדר כל מנחת כהן כליל
כליל ונאמר להלן כליל מה כאן בכליל
כלומר שלימה. אהרן בפני
דסיפא דקרא לא אתי למימר
מקריב חביתין בכל יום ובניו
תהיה דמשתעי במנחת נדבתו וכתיב
עצמו חביתין שלו: ובניו
אותה ולא חציה. דברי
תקטר אף להלן בכליל תקטר ומה להלן
בה לא תאכל: מנין ליתן האמור
בפני עצמן כשמחנכין
בשעה שנעשו כהנים גדולים אע"פ
תלמיד: טז] דריש עיין תוס'
ליתן ג] לא תעשה על אכילתו אף כאן ליתן לא
אחד מבניו לעבודה מקריב
לעיל דף יט ע"א: יז] תימה.
כו'. שיהו שניהם כליל בהקטרה
שכבר נתחנכו בכהונת הדיוט ורבי
תחילה עשירית האיפה:
בין למ"ד קדשי בדק הבית
תעשה על אכילתה וסבר ר"ש משל ציבור
והאוכל משירי שתיהם יעבור בלאו:
שמעון לית ליה האי סברא:
אם כן דלחדא דרשא אתי
היא ובין למ"ד קדשי מזבח
ותו לא לכתוב בניו. ור'
אף
היא בתרוייהו אית בהו
דאורייתא והתנן אר"ש שבעה דברים התקינו
ת"ל כליל כליל. כליל תקטר כליל
כאן לא תעשה על אכילתו.
שמעון דנפקא ליה דשלימה
מעילה וי"ל דאשמועינן קרא
תהיה לא תאכל: ז' דברים.
אבל איסורא נפקא לן מכליל
במסכת
ב"ד וזה אחד מהן עובד כוכבים ששלח עולתו
היתה קריבה מכליל תקטר
דמועלין בה כקדשי מזבח
ד
אותה מאי עביד ליה: לכ"ג
דיש בה מועל אחר מועל.
שקלים בפרק מעות שנמצאו: וזה
תקטר וקצת קשיא אמאי לא דרשינן
ממדינת הים שלח עמה נסכים קריבה משלו
שמת בחצי היום. חוקה
תוס' אחרות:
אחד מהם. התם קאי דקתני לעיל
לאו
נמי מדכתיב לאמר לאו
לעולם תהא שבכל יום
ואם לאו קריבין משל ציבור וכן גר שמת הוהניח
יקריבנה. עליונה חביתים.
בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר
אמור כדדרשינן פרק כל שעה
זבחים יש לו נסכים קריבין משלו ואם לאו
ותחתונה שאר מנחת כהן.
:
וכמדתה לכל רוח זכרים עולות
בלא תאכל. שלוקה אם
קריבין משל ציבור ותנאי ב"ד הוא כ"ג שמת
יש
אכלה. והתנן א"ר שמעון ז'
לו נסכים. שהפרישן בחייו
נקבות שלמים בראשונה ממשכנין
י]
דברים התקינו במס' שקלים
ולא מינו כהן אחר תחתיו ושתהא מנחתו קריבה
דלאחר מיתה הוי הכל הפקר:
את מוצאה להביא נסכיה עד שהיו
וזה אחד מהן אותה שנאמר
דקא מדחקא לישכה. שבבית שני
משל ציבור א"ר אבהו שני תקנות הוו
מניחין אותה ובורחין התקינו ב"ד
ד]
למעלה בראשונה היו
ממשכנין את מוצאה וכו'.
דאורייתא מדציבור כיון דחזו דקא מידחקא
שהיו כהנים שלא הוציאו שנתן מ) :
שיהיו נסכיה קריבין משל צבור וקאמר
ועובד כוכבים ששלח עולתו
חטאת
ר"ש ז' דברים התקינו ב"ד וזה
מלמד שמועלין בה.
לישכה תקינו דלגבי מיורשים כיון דחזו דקא
וכו' כיון דחזו דקא מידחקו
לישכה שהיו מתין בכל
תימה יז] תיפוק לי דקדשי
שאמרנו אחד מהם והדר מפרש לאינך
פשעי בה אוקמוה אדאורייתא ועל פרה שלא
ז
שנה כדאמרי' במס' יומא
בדק הבית היא ויש לומר דאיצטריך
שש עובד כוכבים ששלח כו' דעובד
ושנות רשעים תקצורנה.
יהא מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא
ואילו היו מביאין מן
נ)
למועל אחר מועל דאינו אלא
כוכבים משלח קרבנותיו כדאמר
חטא' היא מלמ' שמועלין בה היא בה מועלין
הלשכה היתה מתרוששת:
3
בפרק אלו מנחות איש מה
בבהמה וכלי שרת בלבד:
כיון דחזו דקא פשעי ביה
באפרה
שפעמים לא היו מביאין
ת"ל איש איש לרבות את העובדי
ואין
כוכבים שנודרים יא] נדבות כישראל: שלח עמה נסכים. דמי נסכיה: וכן גר. להכי נקט גר דאין לו יורשים דאי ישראל הוו מקרבי
יורשים נסכיו: משל ציבור. אלמא תנאי ב"ד הוא ולאו דאורייתא: דאורייתא מדצבור. כדכתיב חק עולם משל עולם:
דקא מדחקא לשכה. שהיו פוחתין השקלים שבלשכה לפי שבכל שנה היו צריכין בכך כדאמרינן בפ"ק דמסכת יומא ושנות רשעים
תקצורנה זה מקדש שני שעמדו יותר מג' מאות כהנים גדולים דכל אחד לא הוציא שנתו תקינו (ב) מיורשין: דקפשעי. ואין מביאין
אותה יב] דהיינו שתי תקנות דמעיקרא תקנוה מיורשין והדר תקנוה להדורה אדאורייתא יג] כמעיקרא: ועל פרה. היינו מאותן ז' דברים:
שלא יהא מועלין באפרה. הנהנה מאפרה לא יתחייב קרבן מעילה: חטאת היא. בפרה כתיב. מלמד שמועלין בה כשאר חטאות עד שלא
היתה להן שעת היתר לכהנים: ה) למכתן. אפר מרפא מכה: פרשי מספק הזאות. משום יד] מעילה. בשמעתא קמייתא דמעילה
מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא: ספק הזאות. כגון שנטמא בספק טמא
מת כגון סככות ופרעות:
בתחילה מגבין להן.
כלומר עכשיו
כשמביאין אותן גובין את
המעות
מכל
אחד ואחד ואין
באין
מתרומת
הלשכה
כשאר קרבנות צבור:
הי