מקום שנהגו פרק
רביעי פסחים
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ביישוב
לא עבדינן. אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור דלא
ביישוב לא עבידנא. מלאכה ביום טוב שני הואיל ונהגו בו איסור
יד א מיי' פ"ח מהל' יו"ט
א) מו"ק יז., ב) [פי'
מתקבצין אצל הרב ואין
הלכה כ טוש"ע א"ח
לא אשנה לעיניהם את המנהג: דעדיפא מינה. החמורה ממנה:
אפשר למלאכה בצינעא כמו שאר דברים:
מלקין עד שיסכימו בהכאתו
סי' תצו סע"ג:
ממקום
שכלו למקום שלא כלו חייב לבער. תימה לר"י והלא
עבדי ליה. עשיתי לו: מימנו אנגדא דבר בי רב. תלמיד שסרח
ה)
טו ב מיי' פ"ז מהלכות
ולא מימני אשמתא אלא
אסור לשנות מפני המחלוקת אפילו לקולא כדאמר לעיל
היו נמנין להלקותו ולא לנדותו משום דשמתא חמורה וחוששין לכבוד
ת"ת הלכה א סמג
על דבר חמור ובדבר
לאוין רח טוש"ע י"ד סי'
חמור אין חולקין כבוד
התורה: ולית ליה לר' יהודה כו'.
אין בזה מפני שינוי המחלוקת דמימר
שלד סעיף מב:
לרב. לפיכך השמתא עדיפא
אמרי כמה בטלני איכא בשוקא הא
דמשמע שיכול לומר לו בן מקום שלא
ביישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת
טז ג מיי' פ"ו מהלכות
מן המלקות. ערוך ערך
אי לאו האי טעמא הוה אסור לשנות
כלו לבן מקום שכלו צא והבא לך אף
נגד ב'], ג) שביעית פ"ט
ת"ת הלכה יד סמג
במדבר מאי א"ל הכי אמר רב אמי א ביישוב
משנה ה, ד) [צ"ל דתניא
שם טוש"ע שם סעיף מג:
אתה ממקום שהבאתי ותמצא שלא
מפני המחלוקת ומיהו יש לומר אי
א
אסור במדבר מותר רב נתן בר אסיא אזל
יז ד מיי' פ"א מהלכות
והיא בתוספתא שביעית פ"ז
כלו שם לחיה ואכול מאותן שתביא
מדאורייתא חייב לבער משום מחלוקת
❖
הי"ב], ה) שייך למתניתין,
יו"ט הלכה כב סמג
מבי רב לפומבדיתא בי"ט שני של עצרת
לא יעבור על דברי תורה ועוד אור"י
(ב) ואותה שלך שיש לך בבית אסורין
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
שמתיה רב יוסף א"ל אביי ולנגדיה מר נגידי
תצו סעיף א:
דלא שייך מחלוקת אלא בדבר שתלוי
וטעמא משום דגדלו כאן ובזה המקום
יח ה מיי' פ"ז מהלכות
א"ל עדיפא עבדי ליה דבמערבא מימנו
הגהות הב"ח
א)ב
ב)
(א)
בגוף האדם אבל בפירות לא שייך
כלו אבל אני הבאתי את שלי ממקום
שמיטה הלכה ו סמג
אנגידא דבר בי רב ולא מימנו אשמתא א"ד
(א) גמרא דעדיפא עבדי
מחלוקת דאמרינן ממקום שכלו באו:
היתר ואין כאן מחלוקת ולית ליה לר'
עשין קמח:
❖
אביי אמר לעולם כדקתני. לדבריו
יט ו שם הלכה יא:
ליה: (ב) רש"י ד"ה ולית
יהודה דאסור משום חומרי מקום
נגדיה רב יוסף א"ל אביי נשמתיה מר דרב
ליה לר' יהודה וכו' מאותן
שהלך לשם ואפילו אין שם מחלוקת
אין חסר כלום מן המשנה
ושמואל דאמרי תרוייהו מנדין על שני ימים
שתביא ואותן פירות שלך
ג
שיש לך: (ג) ד"ה הכי
דהא ממקום שאין עושין למקום
דרבי יהודה אדיוקא דמתניתין קאי :
ב
טובים של גליות א"ל ה"מ איניש דעלמא
רבינו חננאל (המשך)
ד
הכובש שלשה כבשים. כגון
גרסינן וד"ה מילתא וד"ה
שעושין דטעמא לאו משום מחלוקת
הכא צורבא מדרבנן הוא דטבא ליה עבדי
ושמע וד"ה רבי יהודה
שהביאם, ואתא לאוקמה
הוא ואסרינן ליה משום חומרי מקום
לפת ובצל וקפלוט שאין
❖
הד"א:
דרבי יהודה לקולא ונדחה.
דבמערבא מימנו אנגדתא דבר בי רב ולא
שיצא משם: הכי גרסינן מילתא
ביעורן שוה רבי אליעזר אומר אוכלין
ואפיכנא למתני' ואוקימנא
מימנו אשמתא: כיוצא בו המוליך פירות
רבי יהודה לחומרא חייב
אחריתי קאמר או ממקום שלא כלו
על הראשון שטעמו אוסר כולם ולא
לבער, ות''ק לקולא אינו
מוסף תוספות
שביעית וכו': ולית ליה לר' יהודה הא דתנן
למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומן
חשיב כמבוער אך לרבי יהושע תימה
חייב לבער, והכין פירושו,
נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי
ת''ק סבר כיון דאייתינהו
א. אע"פ שמחמיר על
חייב לבער ורבי יהודה אומר צא
לר"י איך מותר גוף אותם שכלו
עצמו. תוס' שאנץ.
ממקום שלא כלו למקום
והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו
ואומר רבינו תם דבתורת כהנים
המקום שהלך לשם אמר רב שישא בריה דרב
שלא כלו נסתלקו תורת
ב. אדקתני או ממקום
והא לא כלו(ג): מילתא אחריתי קאמר.
בפרשת בהר סיני פליגי בקראי
אותו מקום שהביאו משם
שלא כלו למקום שכלו
אידי מילתא אחריתי קאמר ר' יהודה וה"ק או
מעליו, ואע''ג דכלו התם
חייב לבער דמשמע הא
תנא קמא: ושמע שכלו במקומן חייב
דתניא מן השדה תאכלו את תבואתה
ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע
השתא כיון דלא כלו הכא
החזירן למקומן אינו חייב
לבער. ואע"ג דאין כאן חומרי מקום
כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה
לבער. תוס' הרא"ש.
אין חייב לבער. ור' יהודה
שכלו במקומו חייב לבער ר' יהודה אומר
שיצא משם שבשעה שיצא עדיין לא היו
אוכל מן הבית וכו' מכאן אמרו
אומר לו צא והבא [לך]
וממילא ידענא דכל
ג.
צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו
ממקום שהבאת [אתה]
איסורין שבתורה איסורן
נוהגין בהן חומרא: ר' יהודה אומר
חכמים הכובש שלשה כבשים בחבית
בנותן טעם. שם. ד. כי
אותם, וכיון שאין שם
והא לא כלו להו למימרא דר' יהודה לקולא
צא. יכול זה לומר לבני מקומו שיצא
רבי אליעזר אומר כיון שכלה אחד
מי יביא חייב לבער,
הוא קולט טעם הציר
קאמר והאמר ר"א לא אמר רבי יהודה אלא
משם איני משנה ממנהגכם דהא
מן השדה יבער הכל מן הבית והיינו
וכאלו הביאם עכשיו
והחומץ יותר מן האחרים
ממקום שכלו למקום שלא
וחוזר ופולט ונותן טעם
הולכתים למקום שלא כלו וצא והבא
אוכלין על הראשון דבשמעתין ואם
לחומרא אלא איפוך אינו חייב לבער רבי
בהם. שם. ה.
כלו שנותנין עליו חומרי
דכבר שבע
לך משם ותוכל למצוא הרבה: לחומרא
תאמר לר' אליעזר לישתוק קרא מיניה
יהודה אומר צא והבא לך אף אתה מהיכא
ליה טעמא. שם. ו. צא
מקום שיצא משם, לפיכך
אמרה רבי יהודה. הכי הוה גמיר
דנפקא לן מולבהמתך וי"ל דסבר ר'
חייב לבער. והא דאמר
והבא לך אף אתה מאותו
ג
דאייתינהו והא כלו להו אביי אמר לעולם
❖
מין שנותן טעם. שם.
אביי ממקום שלא כלו
לה ר"א מרביה דרבי יהודה אמר
אליעזר דאי לאו האי קרא ה"א דאותו
כדקתני וה"ק או ממקום שלא כלו למקום
למקום שכלו והחזירן
לחומרא: אלא איפוך. תוספת זו
המין דוקא יבער ולא יותר אע"פ
למקומן שלא כלו, ת''ק
שכלו והחזירן למקומן ועדיין לא כלו אינו
סבר הרי הן בחזקתן,
שטעם האיסור מעורב בהן דלא דמי
שהוספנו על המשנה ואימא או ממקום
רבינו חננאל
חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך
ור' יהודה סבר כיון
שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו
איסור דביעור לשאר איסורים דהא
דעילינהו למקום שכלו
והא דשמתיה רב יוסף
אף אתה מהיכא דאייתינהו והא כלו להו
במקומן אינו חייב לבער דאין כאן
שרי לעניים וה"א דניחשביה כמבוער
נאסרו. ואתקפתא דרב אשי
לבר נתן אסיא. משום
מתקיף לה רב אשי לרבי יהודה אטו אגבא
פשוטין הן. ואוקמה רב
דאתא מבי רב לפומבדיתא
משום חומרי מקום שיצא משם
כיון שאין כאן אלא הטעם ור' יהושע
אשי בפלוגתא דהני תנאי,
ביום טוב שני דעצרת,
שכשהוציאם עדיין לא נאסרו ר' יהודה
סבר דודאי הטעם חשיב כמבוער
דחמרא קלטינהו אלא אמר רב אשי
דתנן הכובש שלשה כבשין
ואמר ליה אביי ולינגדיה
אומר יש כאן זילזול מקומו דאמרי ליה
והאי קרא אתי להתיר אף גוף אותו
בחבית אחת, ר' אליעזר
מר, אמר ליה רב יוסף
בפלוגתא דהני תנאי דתנן ג) הכובש שלשה
אומר אוכלין על הראשון,
דעדיפא מינה עבדי ביה,
בני מקומו הראשון צא והבא לך
שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם
כבשין בחבית אחת ר"א אומר אוכלין על
פירוש אותו הכבוש שכבש
כלומר השמתא חמורה מן
מהיכא דאייתינהו ממקום שהבאתם
המותרין ומן השדה משמע ליה מן
מתחלה, ור' יהושע אומר
המלקות, דבמערבא מימני
הראשון ר' יהושע אומר אף על האחרון ר"ג
ותמצא שכבר כלו: לעולם כדקתני.
דבר שמקצת הטעם ממנו בשדה
אף על האחרון כו', והכי
אנגדא [תרגום במשוך
אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו
ה
קתני במתני', וכן הכובש
היובל במגד שופרא] דבר
דלא איירי מתניתין במביא ממקומו
תאכלו אף האיסור שעמו ורבן גמליאל
שלשה כבשין בחבית אחת
בי רב, פירוש מתקבצין
מן החבית והלכה כדבריו רבינא אמר
למקום השוה לו אלא למקום שאין שוה
סבר ממשות של כל אחד שכלה מן
ולא כלה הכל, אלא אפילו
אצל הרב ואין מלקין עד
בפלוגתא דהני תנאי דתנן אוכלין בתמרין
לו: והכי קאמר. מתניתין המוליך
השדה אסור אבל הטעם הוא כמבוער
נשאר אחד מהן אינו חייב
שיסכימו בהכאתו, ולא
ד)
ו
לבער, רבי אליעזר אומר
מימנו אשמתא, למה שלא
פירות שביעית ממקום שכלו למקום
ובמגילת סתרים דרבינו נסים פירש
עד שיכלה האחרון שבצוער רשב"ג אומר
כיון שכלה אחד מהן חייב
תהיה שמתא אלא על
שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום
דראשון היינו שניתן ראשון בכבוש
אוכלין
לבער, שאומר לו צא והבא
דבר חמור, ובדבר חמור
שכלו חייב לבער החזירן למקומן ועדיין לא כלו אינו חייב לבער ורבי
ואחרון שניתן אחרון בכבוש והכי אמרינן בירושלמי מה טעם דרבי
לך אף אתה, וכיון שאינו
אין חולקין כבוד לרב
מוצא להביא [לפיכך] חייב
אלא משמתין אותו מיד,
יהודה מחמיר דאמרינן ליה צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו
אליעזר הראשון נותן טעם באחרון ד הלכך אם כלה מן השדה
לבער, נמצא רבי יהודה
לפיכך השמתא עדיפה
השתא והא כלו להו: גבא דחמרא קלטינהו. גבו של חמור שהכניסן
אותו שכבש ראשון אוסר הכל אבל האחרון אינו נותן טעם
דמחמיר כרבי אליעזר.
היא מן המלקות. איכא
וגרסי' בירושלמי מאי
דאמרי נגדיה כו'. ואמר
לתוך אותו מקום החמור קלטן בחומרי אותו מקום שלא יוכל
בראשון ואם כלה מין האחרון מן השדה אינו אוסר אותם שנכבשו
ה
טעמא דר' אליעזר הראשון
ליה דטבא ליה עבדי
להחזירן עוד הא לא גדלו שם ואינו אוכלן שם: הכובש שלשה
קודם וטעם דרבי יהושע אחרון נותן טעם בראשון פי' אף האחרון
נותן טעם באחרון, מ''ט
ליה דכי המלקות קלה
כבשים. שלשה מיני ירק בחבית אחת של חומץ או של ציר כדי
כדאמר הכא אף על האחרון וקסבר ר' יהושע דמיד כשכלה אחד
דרבי יהושע אחרון נותן
היא מן השמתא, דגרסינן
טעם בראשון. רבינא אמר
באלו מגלחין בהאי ענינא
להתקיים: אוכלין. משלשתן: על הראשון. על סמך הראשון הממהר
מהמינים האחרון או הראשון או האמצעי כולן אסורין דנותן
בפלוגתא דהני תנאי,
דלא מימנו אשמתא דבר
להיות כלה לחיה מן השדה דמשעה שיכלה אחד מהן מן השדה
טעם זה בזה ורבי יהודה דמתניתין לחומרא כוותיה ו ורבן גמליאל
דתניא אוכלין בתמרים עד
בי רב, מאי שמתא אמר
שלשתן אסורין דכבשייהו משוי להו כחד: אף על האחרון. על
סבר כדפרישית דהגוף שכלה אסור והטעם הוי כמבוער:
שיכלה האחרון שבצוער,
רב שם מיתה. ושמואל
רשב''ג אומר אוכלין על
אמר שמה היא. אמר רב
סמך מין הכלה אחרון ואוכל משלשתן ואע"פ שמין השנים כלה לחיה
עד
של בין הכיפים. פירוש
יוסף שדי שמתא אדנבי
כבר. ותנא דמתני' ור' יהודה בהא פליגי דתנא קמא סבר לה כרבי יהושע דמיקל והכי מישתמעא למילתיה ממקום שלא כלו למקום שכלו כולן
הנסבכין בין האמירין,
דכלבא והיא דידה עבדא,
חייב לבער אבל כלו מקצתן אוכל אף ממין הכלה כר' יהושע דאוכלין אף על האחרון ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה מאותו המין מן
שאיפשר לאדם ללקטן,
ודברים ברורין הן. כיוצא
ואין אוכלין על של בין
בו המוליך פירות שביעית
השדה והרי לא תמצא בשדה ואסור כרבן גמליאל: אוכלין בתמרים. בכל ארץ יהודה עד שיכלה דקל האחרון שבצוער שהיא עיר התמרים ותנן
השיצים, כגון שנסבכו על
כו'. ואקשינן ולית ליה
לקמן [ע"ב] שלש ארצות לביעור שאין בני יהודה אוכלין משכלו בכל ארץ יהודה ואע"פ שלא כלו בגליל אבל אוכלין הן ביהודה ואפילו במקום שכלה
קוצין שמכין היד, שכל
לר' יהודה נותנין עליו
עד שיכלה מקום אחרון שבכל ארץ יהודה לפי שחיה כשאינה מוצאת כאן הולכת למקום אחר והיא מתפרנסת שם ורחמנא תלה בה כדלקמן [שם]:
הרואה אותן מתיאש מהן,
חומרי מקום וכו'. ואמר
ואין נכשרין אלא לעופות.
רב שישא לעולם אית
אוכלין ת''ק כי הני, ור' יהודה
ליה, ומלתא אחריתי איכא
אומר
אומרים לו צא והבא לך אף
אתה ממקום שאתה בו, ואם כלה מאותו המקום
חייב לבער ולא חיישינן
במתני' דלא איתמרא בהדיא, דמאחר שהורה שהמוליך ממקום שכלו למקום שלא כלו וממקום שלא כלו למקום
מה שיש בצוער.
שכלו, הוצרך עוד לפרש המוליך פירות שביעית ממקום שלא כלו למקום
שלא כלו, ושמע שכלו מאותו מקום