מקום שנהגו פרק
רביעי
פסחים
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שנראה כמקדיש קדשים בחוץ. בכולי שמעתא פירש"י
משיגריעו. משגדלו הענבים קצת ונקראו גירוע ולקמן מפרש שיעורו
כו א מיי' פ"ה מהלכות
א) ברכות לו:, ב) [תוספתא
דשביעית פ"ז הי"א]
שמטה הלכה יח:
כפול הלבן: משיניצו. משיגדיל הנץ עליהן והוא כעין מתחלי ודומה
שעכשיו קורא שם ופירש נמי שלא התנדב כדרך המתנדבים
א
כז ב מיי' פ"ז מהלכות
עירובין כח: [ע"ש
לו בברכות (דף לו:) הפטמה של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף:
היינו דמחיים לא קרא לו שם פסח ואי נמי קרא לו שם בשעת צלייה
שמטה הלכה יא:
ושם ליתא מלת דתנן],
הוא בוסר. דאמר כל היכא דתנן או
בוסר או גירוע כולהו חדא
הוי שלא כדרך המקדישין וקשה דקאמר נראה כמאכיל קדשים בחוץ
כח ג מיי' פ"ב מהל'
ב
ג) [תוספתא דשביעית פ"ז
ה"ט], ד) מנחות פד.
ביכורים הלכה ב:
נינהו. בוסר תנן בגיטין (דף לא.)
והלא גם בפנים אין לעשות כן דאינו
כט ד שם הלכה ג:
בכורים פ"א [מ"ג], ה) נדה
משעת כניסת המים לבוסר: פול
קדוש אלא לדמיו ג והוה ליה למימר
משיגריעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות
ל ה מיי' פ"כ מהלכות
ח:, ו) ע"ז יד:, ז) נ"א
הלבן ס"ד. הא בגפנים קיימא: ומאן.
שהוא קרוב למעילת קדשים ועוד
מקום שנהגו שלא למכור,
שבת הלכה ה סמג
משיוציאו א) ואמר רב אסי הוא בוסר הוא
ח) שבת צד. בכורות
לאוין סה טוש"ע י"ד סי'
בגדי מקולס לר' שמעון נהי דליכא
תנא דשמעת ליה דאמר בוסר הוא
גירוע הוא פול הלבן פול הלבן סלקא דעתך
ב., ט) ברכות יט. ביצה
קנא סעיף ד:
למיחש שמא הקדישו עכשיו שאין זה
דהוי פירי כדקתני משיגריעו דהיינו
לא ו מיי' שם הל' ג:
כג. [תוספתא דביצה פ"ב
אלא אימא שיעורו כפול הלבן ומאן שמעת
לב ז שם הלכה ד:
כדרך המתנדבים מכל מקום ליתסר
בוסר אבל סמדר לא רבנן היא
הי"א], י) וכן גי' הערוך,
ליה דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני
לג ח מיי' פ"ח מהלכות
כ) [עי' רש"ש], ל) [דברים
למיעבד הכי שלא יאמר מחיים
וקתני דמודו בשאר אילנות. הא דרב
לג], מ) [דברים כו], נ) [שם
מצה הלכה יא סמג
שאר כל האילנות משיוציאו אלא רבי אילעאי
אקדשיה דסופו מוכיח על תחלתו
אסי הוא בוסר הוא גירוע נקט הכא
ח], ס) [שם], ע) בס"י
עשין מא טוש"ע א"ח סי'
בדניסחני קץ תנו רבנן אוכלין בענבים עד
איתא כחושה, פ) [לפנינו
שעשאו מקולס וע"כ טעמא משום
משום דלא תימא גירוע היינו סמדר
תעו סעיף א:
א
❖
לד ט י טוש"ע א"ח סי'
שם איתא רבי טרפון],
ורבי יוסי היא: בדניסחני קץ. תמרים
הכי הוא דהא מוקמינן לא שנא אמר
שיכלו דליות של אוכל אם יש מאוחרות מהן
❖
תסט:
ולא שנא לא אמר לכך נראה דעל
של דקל זכר ואינן מתבשלין בו
אוכלין עליהן אוכלים בזיתים עד שיכלה
ידי שאומר עכשיו בשר זה לפסח
עולמית וגודרין אותן בניסן והן
אחרון שבתקוע ר' אליעזר אומר עד שיכלה
תורה אור השלם
סברי אינשי דמחיים אקדשה ד ורבי
מתבשלות מאליהן בכלי כפות תמרים
לעזי רש"י
אחרון של גוש חלב כדי שיהא עני יוצא ואינו
1. וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף
ולעולם הן קטנות הלכך ר' אילעאי
שמעון אפילו אקדשה מחיים [לשחוט]
טריילי"ש. גפן מוגבה על
בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת
מוצא לא בנופו ולא בעיקרו רובע אוכלין
לא אפסיד מידי: אוכל. מקום
בחוץ לא הוי הקדש משום שלא
כלונסאות.
הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים
בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני אמר רבי
גלי"ש. עפצים (גידולים
אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב:
ב)
כרמים. ואית דגרסי של אבל י) והוא
התנדב כדרך המתנדבים כדמוכח
❖
❖
מלכים א י כז
טפיליים בעלה האלון).
יהודה לא הוזכרו פגי בית היני אלא לענין
אבל כרמים כ): דליות. טריילי"ש:
בתוספתא א] בפרק בתרא דמנחות
מעשר (דתנן) פגי בית היני ואהיני דטובינא
תקוע. מקום זיתים כדתנן במנחות
דקאמר הרי עלי עולה על מנת
גליון הש"ס
מוסף תוספות
(דף פה:) תקועה אלפא לשמן ומתוך
שאקריבנה בבית חוניו רבי שמעון
חייבין במעשר: אוכלין בתמרים עד שיכלה
שהשמן מצוי שם ורגילין בו מצויין
אומר אין זה עולה וה"נ הוי כמקדיש
גמרא סימן להרים מילין.
א. אליבא דר' שמעון.
האחרון שבצוער רשב"ג אומר אוכלין על של
❖
עי' ת' חכם צבי סי' ל"ב:
תוס' שאנץ. ב. [ו]משמע
חכמים בהן כדכתיב (שמואל ב יד)
על מנת להקריב בחוץ הוא דאינו
בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצין
דבפנים כי האי גונא שרי.
וישלח יואב תקועה וגו': גוש חלב.
קדוש והא דלא מייתי לה הכא אלא
ה
חי' הר"ן. ג. ולא מצי
ורמינהי ב אוכלין בענבים עד הפסח בזיתים
נמי איכא זיתים טובא והוא בחלקו
מייתי ההיא דמנחה משום דמפרש
הגהות מהר"ב
למיכליה בלא פדיון. שם.
עד העצרת בגרוגרות עד החנוכה בתמרים
ד. [ו]ה"פ, מפני שנראה
של אשר דכתיב ביה ל) וטובל בשמן
בה בהדיא שלא התנדב כדרך
רנשבורג
כמקדיש בהמתו מעיקרא
עד הפורים ואמר רב ביבי ר' יוחנן תרתי
רגלו במנחות (פה:): כדי שיהא עני
המתנדבים:
א] תוס' ד"ה מפני וכו'
כשהיתה חיה ולכך נראה
בתרייתא מחליף אידי ואידי חד שיעורא הוא
יוצא כו'. מותר לאכול מן הכנוסין
כדמוכח בתוספתא בפ'
רבי
כאוכל קדשים בחוץ. תוס'
בתרא דמנחות. צ"ל במשנה
שאנץ. ה. כיון שתודוס
עד שיכלו בשדה כל כך שיהא עני
ואי בעית אימא הא קתני בהדיא אם יש מאוחרות מהן אוכלין עליהן תניא
❖
דמנחות ד' קט.:
היה ברומי או בזמן הזה.
יוצא לבקש ואינו מוצא כו': גרוגרות.
❖
רבן שמעון בן גמליאל אומר $ סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים
שם.
ג)
תאנים יבשים: פגי בית היני.
סימן לנחלים קנים סימן לשפלה שקמה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר
תאנים של אותו מקום: לא הוזכרו.
מוסף רש"י
לדבר שנאמר 1 ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן
רבינו חננאל
בבית המדרש להחשב פירי אלא
משיגריעו. שהענבים
כשקמים אשר בשפלה לרוב סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים נפקא
גסים כגרוע (ברכות לו:).
למעשר: אהיני. תמרים: דטובינא.
ואמר רבי אסי הא דתנן
משיניצו. משיגדל הנץ
מינה לבכורים דתנן אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין ולא
הגפנים משיגריעו, פירוש
ד) ג
ד
מקום. ואותן פגים ואותן תמרים
סביב (שם). ומאן שמעת
בעת שיהיה בוסר כשיעור
מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים סימן לנחלים קנים נפקא מינה
לעולם קטנים: ואמר רב ביבי
ה)
ליה דאמר. גבי ענבים
פול הלבן יש לו גרעינין,
בוסר הוא דהוי פרי
לנחל איתן סימן לשפלה שקמה נפקא מינה למקח וממכר השתא דאתית
ומאותה העת נקרא פרי,
גרסינן. ולא תירוצא הוא: תרתי
אבל סמדר לא, רבנן.
ואסור לקצצו ולהפסידו,
להכי כולהו נמי למקח וממכר: מתני' מקום שנהגו למכור בהמה דקה
בתרייתא מחליף. בגרוגרות עד
ו)ה
הוא דפליגי עליה דר'
דלאכלה אמר רחמנא ולא
הפורים בתמרים עד חנוכה: סימן
יוסי במסכת ערלה וקאמרי
להפסדה, ש''מ דלהאי תנא
לנכרים מוכרין ז) מקום שלא נהגו למכור אין מוכרין וובכל מקום אין מוכרין
בשאר אילנות דמשיוציאו
בוסר נקרא פרי אבל סמדר
להרים מילין. עפצין גלי"ש. אבל
להם בהמה גסה עגלים וסייחין שלמין ושבורין ר' יהודה מתיר בשבורה
הוי פרי הראוי (שם).
אינו פרי, מאן שמעת ליה
שאר אילנות שבהרים אין יפין ונפקא
פגי. תאנים הן שלא
האי סברא רבנן, וקתני
ח)ז בן בתירא מתיר בסוס חמקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום
מינה דלא מייתינן בכורים מינייהו
נתבשלו, (ערובין כח:).
ושאר כל האילנות
שנהגו שלא לאכול אין אוכלין: גמ' אמר רב יהודה אמר רב אסור לו
בית היני. מקום (שם
ט
משיוציאו, והנה לא נחלקו
כדלקמן: דקלים. תמרים: שקמה.
ושם: ביתיוני). משבעת
רבנן על ר' יוסי אלא על
לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל
אינה עושה פירי: שפלה. ארץ
המינין. האמורים בפסוק
הגפנים בלבד. ופרקינן
קדשים בחוץ אמר רב פפא דוקא בשר אבל חיטי לא דמינטר לפסחא קאמר
ארץ חטה ושעורה וגו'
מישור ולקמיה מפרש מאי נפקא
לעולם כל אילן משיוציאו
י
ודבש דקרא היינו דבש
אסור לקצצן, ורבי אילא
מינה: כשקמים אשר בשפלה. שמע
ובשר לא מיתיבי אמר ר' יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול
ט)
תמרים (מנחות פד. מכת"י).
כפנייתא שחנטו בניסן
מינה דרך שפלה לשקמים ומיהו
גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גזרנו עליך נדוי
ולא מדקלים שבהרים.
קצץ, דלדברי הכל אין בהן
מתוקים, ולא מפירות
לאו ראיה גמורה היא לידע דאם
פרי. ירושלמי בשביעית
שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ קדשים סלקא דעתך אלא אימא
שבעמקים. תבואה (שם)
סוף פ''ג תאני רב חננא
אין בה שקמים לא תהא קרויה
קרוב
אע"פ שהם משבעה מינים
חרובין שלשולן הוא חנטן,
שפלה: בבכורים כתיב מ) אשר תביא
דדבש היינו דבש תמרים,
גפנים משיגריעו, אמר רבי
הני שבהרים ושבעמקים
יונה משיזחילו מים,
מארצך ודרשינן במנחות (דף פד:) נאמר כאן ארצך ונאמר להלן נ) ארץ חטה ושעורה וגו' מה להלן שבח ארץ דהא בשבחה הכתוב מדבר
אינן מן המובחר לפי
כדכתיב כי יגרע נטפי מים.
אף כאן שבח ארץ וילפינן מינה דאין מביאין אלא משבעת המינין האמורין שם ואין מביאין אלא ממקום משובח ותמרים משבעת המינין
שהן כחושים
פרק ד' תאני רשב''ג
(מנחות
הם דכתיב ודבש ס) דהיינו דבש תמרים: ולא מדקלין שבהרים. דאינן משובחין אלא דקלים של עמקים: ולא מפירות. תבואת דגן שבעמקים
שם). מקום שנהגו
מהוצאת עלין עד הפגים
למכור בהמה דקה.
חמשים יום, ומן הפגים עד
שהמים לנים שם ותבואתן כמושה ע) ומרקבת: לנחל איתן. לעגלה ערופה צריך שיהו קנים גדילים בו ואי לא לא מיקרי נחל: למקח
כגון מקום שלא נחשדו
השיתים נ' יום, ומן
וממכר. שפלה אני מוכר לך צריך שיהו בה שקמים: מתני' מקום שנהגו שלא למכור. דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור
על הרביעה, והכי מפרש
השיתים עד התאנים
גסה: ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזור ביה רבנן משום שאלה ומשום שכירות ומשום נסיוני במסכת ע"ז
לה בגמרא (ע"ז יד:). אין
חמשים יום. רבי אומר
מוכרין להם בהמה
כולהו מארבעים יום. לוקט
(דף טו.) וישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת: עגלים וסייחים. קטנים ואף על גב דלאו בני מלאכה נינהו מיחלפי במכירת גדולים
גסה. מפני שמיוחדת
תאנה ואינו יודע מאימתי
ושבורים מיחלפי במכירת שלימים: בשבורה. דלא משהי לה ושחטו לה הלכך לא חזי ליה ישראל גבי נכרי ולא אתי למישריה
למלאכה ועושה בהמתו
חנטה, אמר רבי יונה מונה
מכירה אחריתי: בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות דאין
מלאכה בשבת (שם).
מאה יום למפרע, אם חל
עגלים וסייחין שלמין
רוכבין על גבי בהמה גבי שבות תנן לה במסכת ביצה (דף לו:): שלא לאכול. דמיחזי כאוכל פסח בחוץ: גמ' בשר זה. ואפילו
לתוכן חמשה עשר בשבט
ושבורין. ואפילו שבורים
הוא יודע מתי חנטה, אמרו
שחוטה כבר: אבל חיטי לא. דמו מידי לקדשים וכי קאמר חיטין אלו לפסח דמנטר לפסח קאמר אצניעו לפסח לאוכלם ולא אמרינן מיחזי
שאינן ראוין למלאכה גזרו
לו והרי עמו בטבריא,
בהו רבנן דלמא אתי
כמאן דאמר למוכרן ולקנות פסח בדמיהן: ה"ג אמר רבי יוסי תודוס איש רומי. ישראל חשוב שהיה ברומי: מקולסין. צלויין ראשו
פירוש בנות שוח ועושות
לאחלופי ואתי למזבן להו
לשנה אחת, אמר לו והלא
על כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח דתניא בכיצד צולין (לקמן עד.) רבי עקיבא פ) קורהו מקולס לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו
גדולים ושלמים הראוין
עמכם בציפורי ועושות הן
תרגומו קולסא דנחשא: אלמלא תודוס אתה. אדם חשוב:
כנושא כלי זיינו בצדו. כובע נחושת בגלית (שמואל א יז)
למלאכה ואיכא למיחש להו
א) לשלש שנים. תנו רבנן
לשאלה ולשכירות ולנסיוני
אוכלין בענבים עד שיכלו
קרוב
כדמפרש בגמ' (שם). ר'
דליות של אבל. אמר לו
יהודה מתיר בשבורה. למכור לעכו"ם בהמה שנשברו רגליה ובמקום שלא נחשדו על הרביעה (בכורות ב.). מתיר בסוס.
רב יהודה לא הוזכרו פגי ביתוני אלא לענין מעשר, פגי ביתוני ואהיני דטובניא, פירוש גיסואן חייבין במעשר. אוכלין בתמרים
שאין מלאכתו אלא לרכיבה ורכיבה שבות היא ולאו מלאכה, משום דחי נושא את עצמו, לא איכפת לן אי אתי להשאילו
עד שיכלה האחרון שבצוער וכו'. ורמינהי אוכלין בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים, ואמר רבי ביבי רבי יוחנן
ולהשכירו (ע"ז שם וכעי"ז שבת צד. ובכורות שם) וסוס אי נמי דמושיל ומוגר לאו איסורא דאורייתא איכא שאין זו מלאכה
מחליף ותני אוכלין בגרוגרות עד הפורים בתמרים עד החנוכה. ושנינן אידי ואידי חד שיעורא הוא, כלומר התמרים כלים
אצל הסוס וגבי אזהרת שביתת בהמה מלאכה כתיבא (שבת שם). מקום שנהגו לאכול צלי. בזמן הזה (לקמן עד.).
בצוער בפורים. איבעית אימא הא תנינן בהדיא ואם יש מאוחרת מהן אוכלין עליהן. כיפין ושיצין כבר פירשנום למעלה.
גדיים מקולסין. צלויים כשהן שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קורהו מקולס שהוא
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר סימן להרים מילין, כלומר מילין, שהן עפץ גדילים בהרים. סימן לעמקים דקלים, כלומר
לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו (ש"א יז) וקולסא דנחשא (ברכות יט.) או: לשון כובע נחושת, דמתרגמינן
אין בית גדילתם אלא בעמקים, נפקא מינה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהם ראוי להביא בכורים, דתנן אין מביאין
קולסא דנחשא, דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור (לקמן עד.). בלילי פסחים. זכר
בכורים חוץ משבעת המינין, ולא מן הדקלים שבהרים, ולא מן הפירות שבעמקים, פירוש ששת המינין הנותרים לא תביא
לפסח שצולהו שלם שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב) כלומר עם כרעיו ועם קרבו (שם). אלמלא תודוס אתה.
מן העמקים שאינן גדילים כהוגן. מתני', מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים כו'. מקום שנהגו לאכול צלי בלילי הפסח
קדשים סלקא דעתך. מאי קרוב להאכיל קדשים
חכם גדול ונכבד (ביצה כג.).
איכא, היאך יכול להיות קדשים ואין
אוכלין וכו'. אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח, מפני שנראה כמקדיש בהמתו ונראה אוכל קדשים
אדם מקדישן (שם).
בחוץ. ומותבינן עליה מדרבי יוסי דאמר תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים וכו'.
א) לפנינו בירושלמי הגי' לשתי שנים, אמנם בפי' ר"ח למסכת ר"ה טו ע"ב וערוך ערך בנות שבע 'לשלש שנים'.