נג:
מקום שנהגו פרק רביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
שמעון בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר אף בגמר דבריו וכו'.
קרוב להאכיל. דומה לקדשים: שאינו מקולס לא. וקשיא לרב דאמר
לה א מיי' פ"ח מהל'
א) צ"ל בר"ש, ב) מנחות
מצה הלכה יא א"ח
קג. נזיר ט. [ערכין כ.],
בשר גרידא מיחלף בפסח: ומשני מקולס. אע"ג דלא אמר בשר זה
אע"ג דלר' יוסי חיילי תרוייהו היינו משום דתרי מילי קאמר
ג) [מנחות קג:], ד) [לקמן
סימן תסט בהג"ה:
ואינם פירוש זה לזה אבל הכא מן השעורים הוא פי' מה שאמר הרי
לפסח ולא מזכיר עליו את השם אסור אבל שאינו מקולס אמר הרי
לו ב מיי' פ"ג מהל'
נט: ס. נזיר ט.], ה) עי'
דנראה כקורא שם: רב אחא מתני לה
עלי מנחה וכיון דאף בגמר דבריו אדם נתפס מבטלים להא דאמר
בשר זה לפסח אסור משום
א
שביתת עשור הלכה י
שבת סג. וכתובות קיא:,
ו) [תוספתא פ"ג הי"א],
טוש"ע א"ח סי' תרי סעיף
להא מתני'. דתודוס: כר' שמעון.
בתחלה הרי עלי מנחה ואפי' אם אמר
ז) [שבת סג: וש"נ וצ"ל
א:
לז ג שם סעיף ג: אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא
אמר רבי שמעון תודוס איש רומי
קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ
יישר וכ"א בברכות מב:
כו': רבי שמעון פוטר. באומר הרי
הייתי נודר כך אלא כך דהיינו טעמא
לח ד מיי' שם טוש"ע שם
ובשבת סג: שבועות מ.
מקולס אין שאין מקולס לא אמרי מקולס אלא
❖
סעיף א:
מה: חולין יז: עה: יישר
דרבנן דאלים להו לשון ראשון ולא הוי
עלי מנחה מן השעורים דתנן במנחות
שנא אמר לא שנא לא אמר שאינו מקולס
בב' יודין], ח) [ויקרא
נדר ופתחו עמו כי אמר אילו הייתי
[קג.] מביא מן החיטין דכיון דאמר הרי
יח], ט) שייך לדף נד
פירש אין לא פירש לא רב אחא מתני לה
יודע כו' כדאמרינן בהמנחות והנסכים
עלי מנחה תפוס לשון ראשון ומנחה
ע"א, י) שהבין מדבריו של
הגהות הב"ח
להא מתני' כר' שמעון מתקיף לה רב ששת
(מנחות קג.) : מהראוחנניהמישאל
א)
רבי אבא ברבב"ח טעות
אינה באה מן השעורין נדבה הלכך
ב
(א) רש"י ד"ה מה ראו
כצ"ל רש"ל, כ) [ועי' תוס'
בשלמא למאן דתני לה כרבי יוסי ניחא אלא
ועזריה. פ"ה מה ראו שלא דרשו וחי
יביא מן החיטין ורבי שמעון פוטר
וכו' וחי בהם ולא שימות
כתובות לג: ד"ה אילמלי
❖
❖
למאן דמתני כר' שמעון מי ניחא והתנן רבי
דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס
בהם ולא שימות בהן וקשה דהא
בהם:
ותוס' ע"ז ג. ד"ה שלא],
ב)
ונדבק ודעתו לכל מה שמוציא בפיו
בפרהסיא הוה ומסקינן בסנהדרין
שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים
ולמנחת שעורין נתכוין וסבור שאדם
(דף עד.) דלכולי עלמא בפרהסיא חייב
אמר ליה רבינא לרב אשי ומאן דמתני לה
תורה אור השלם
רבינו חננאל
יכול להתנדב ולהביא כן ולפיכך אין
למסור עצמו אפילו אמצוה קלה
כר' יוסי מי ניחא והאמר רבא רבי שמעון
ג)
1. וְשָׁרַץ הַיְאֹר
ופרקינן גדי מקולס אפילו
בדבריו כלום. והאי מאכיל גדי מקולס
ומפר"ת דצלם זה שעשה נבוכדנצר
בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר אף בגמר
בסתמא שלא יזכיר לפסח
ד)
צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ
נמי מאי קרוב לקדשים בחוץ איכא
לאו ע"ז הוה אלא אינדרטא
אסור, אבל בשר שאינו
בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ
דבריו אדם נתפס מאי לאו מדרבי שמעון
הלא מחיים לא קרא עליו שם פסח
שעשה לכבוד עצמו ולכך קאמר מה
מקולס ראשו על כרעיו
וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ
סבר לה כר' יוסי רבי יוסי נמי סבר לה כרבי
ועל קרבו, אם הזכיר עליו
וּבְעַמֶּךָ
וּבְתַנּוּרֶיךָ
ואפילו היה קורא לו שם בשעת צלייה
ראו וכן משמע מדכתיב לאלהך לית
לפסח אסור, סתמא מותר.
וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ:
שמעון לא רבי שמעון סבר לה כר' יוסי ולא
שלא כדרך המקדישין הוא ואין השם
אנחנא פלחין ולצלם דדהבא לא נסגוד
אמר רב פפא ודוקא בשר
שמות ז כח
2. כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל
רבי יוסי סבר לה כר' שמעון איבעיא להו
כי האי גונא אסור, אבל
חל עליו: ר' שמעון. דפטר באומר
משמע דאלהא דידיה וצלמא תרי מילי
חטים ואפילו אומר חטים
הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת
נינהו ואתי נמי שפיר הא דאמרינן
מנחה מן השעורים ולא חייביה משום
תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל
הללו לפסח מותרין, מ''ט
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
באלו נערות (כתובות לג:) אלמלי נגדו
תפוס לשון ראשון בשיטת רבי יוסי
חטים דמינטרן לפסח
קהלת ז יב
אגרופין הוה ת"ש עוד זו דרש תודוס איש
3. וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים
קאמר. איכא דמתני להא
לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא
אמרה דאמר במסכת תמורה (דף כה:)
רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו
דרבי יוסי הכי, א''ר שמעון
לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר
ואי ע"ז הוה ח"ו שהיו משתחוים
אף בגמר דבריו אדם נדבק ונתפס
הנהיג תודוס איש רומי
[עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו
מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי
לו ג ומיהו לשון פלחו לא אתי שפיר ד
כלומר תופס הוא את גמר דבריו
כ)
לאכול כו'. ואתקפינן
ישעיהו ס כא
לְהִתְפָּאֵר:
קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים
4. מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב
בשלמא למאן דמתני לה
ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי
דתנן הרי זו תמורת עולה תמורת
כרבי יוסי, חייש ר' יוסי
אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה
שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו 1ובאו
קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו
שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר"מ
❖
בכי האי גוונא, אלא למאן
משלי כ ה
יִדְלֶנָּה:
[ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך
שעשה דניאל כדאמר בחלק (סנהדרין
דאמר תפוס לשון ראשון רבי יוסי
דמתני לה כר' שמעון מי
צג.) ג' היובאותהעצה ה: אין מברכין
חייש ר' שמעון כי האי
אומר אם לכך נתכוין תחלה הואיל
אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר
גונא, והתנן בסוף מנחות
מוסף רש"י
על האור אלא במוצאי שבת. הקשה
ולא הוה אפשר ליה להוציא שני שמות
בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת
הרי עלי מנחה מן
קרוב להאכיל את
ה"ר יוסף למה אין מברכין בכל שעה
כאחד ועל כרחו הוציא זה אחר זה
השעורים יביא מן החטים,
השם על אחת כמה וכמה רבי יוסי בר אבין
ישראל קדשים בחוץ.
קמח יביא מן הסלת כו',
שנהנה ממנו דאסור ליהנות מן העולם
דבריו קיימין ותרעה עד שתסתאב
אמר מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים
והכי שלחו ליה שאתה
עד רבי שמעון פוטר שלא
הזה בלא ברכה ותירץ דה"מ כשגופו
ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי
מאכיל את ישראל כעין
התנדב כדרך המתנדבין.
היה דאמר ר' יוחנן כל המטיל מלאי לכיס
ה)
קדשים והרואה אומר
חציה שלמים: מאי לאו מדרבי שמעון
הנה מי שיאמר כגון זה
נהנה ו אבל שאר הנאה לא ז ואף על
הוקדשו לפסח (ביצה כג.).
תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של
בשר זה לפסח לא חייש
סבר לה כרבי יוסי. בתפישת גמר
גב דמברכין על אור השמש בכל יום
ח
אף בגמר דבריו אדם
ליה דהא אין אדם מתנדב
מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף:
דברים: ר' יוסי סבר לה כר' שמעון.
היינו משום שמתחדש בכל יום :
2
ט
נתפס. כלומר תחלת דבריו
בשר לקרבן. ולר' יוסי מי
מתני' מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי
של אדם וסופן בכולן דעתו
ניחא, והאמר רבא רבי
במתנדב שלא כדרך המתנדבים דלא
אלה
ב
נתפסת וכולן מתקיימין
שמעון בשיטת רבי יוסי
אמר כלום וההיא דתודוס לא מתוקמא
יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ומדליקין
ג
(לקמן ס.) דלא אזלינן בתר
דסבר בגמר דבריו אדם
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים: גמ'
כר' יוסי: ה"ג לא ר"ש סבר לה כר'
לשון ראשון לחודיה ולא
מתפיס אמרה, דתנן הרי זו
בתר אחרון לחודיה אלא
תמורת עולה תמורת
יוסי ולא רבי יוסי סבר לה כרבי
תנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהן לדבר אחד
ו)
בתר כולהו (מנחות קג:).
שלמים, הרי זו תמורת
שמעון. והכי פירושא לא היא כדאמרת
המטיל מלאי לכיס.
עולה דברי רבי מאיר. אמר
נתכוונו אמר רב יהושע דרש רבא 3 ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ
אלא רבי שמעון סבר לה כרבי יוסי
מעות ומלאי להשתכר בהן
רבי יוסי אם לכך נתכוון
וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא
למחצית שכר (שבת סג.).
מתחלה אע''פ שאי איפשר
דאף בגמר דבריו נתפש דעת האדם
ודאי דאמריתו. לשון
לקרות שני שמות כאחד
לדבר אחד אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי
והוה ליה מתנדב שלא כדרך מתנדבין
שאלה הוא, אמת הוא
דבריו קיימין. ואוקימנא
שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא אמר ליה ההוא סבא ואיתימא רבה בר בר
ששמעתי שאתם אומרים
ורבי שמעון סבר הואיל ושלא כהוגן
לרבי יוסי דאמר אף בגמר
דבר זה של תימה (כתובות
דבריו אדם נתפס. לאו
התנדב אין בדבריו כלום אבל רבי
חנה ישר וכן אמר רבי יוחנן עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל
ז)
❖
פו.).
מדרבי שמעון סבר לה כר'
יוסי לא סבר כרבי שמעון במתנדב
ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה אמר ליה רבי אבא
יוסי ר' יוסי נמי וכו'.
שלא כדרך המתנדבין דלא אמר כלום
ואסיקנא תודוס איש רומי
לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי
חכם היה ומטיל מלאי
מוסף תוספות
אלא חיובי מחייב ליה להביא מנחת
שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה
בכיס תלמידי חכמים היה.
חיטין ולאו משום תפוש לשון ראשון
מתני' מקום שנהגו
א. וכאילו אמר הרי עלי
בישות א"ל אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמיה דרבי יוחנן
להדליק ביום הכפורים, מי
מן השעורין מנחה ולא
אלא משום דאין אדם מוציא דבריו
תרי מילי קאמר. תוס'
ר"ש בן אלעזר אומר ד יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו
שאמר להדליק סבר שאם
לבטלה. וגבי גדי מקולס נמי אע"ג
שאנץ. ב. אבל ר' יוסי דלא
יהיה הבית אפל ישמש
שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים
דשלא כדרך המקדישין הוא הוה ליה
מטתו, לפיכך ידליק
מחשיב ליה לשון ראשון
להתרחק מן העבירה, ומי
הכא נמי לא מחשיב ליה
אוסרים א"ל עדא תהא קרי עליה רב יוסף מים עמוקים עצה בלב איש
קרוב להאכיל קדשים בחוץ דאי הוה
4
שאמר לא ידליק סבר אין
לענין הכי אלא ה"ק הרי
אמר עליה הרי זה לפסח אמרי לדמי
ואיש
היצר מתאוה אלא לדבר
עלי מנחה מן השעורין אם
פסח קאמר: גברא רבה הוה. ומפני כבודו לא גזרו עליו נדוי: או בעל אגרופין. ומפני היראה:
ועוד זו דרש. אלמא גברא רבה הוה:
שהעין רואה, לפיכך לא
יכול לחול יחול ואם לאו
לא יחול. שם. ג. ולא היה
ידליק, שכיון שלא יראה
מה ראו. שלא דרשו (א) וחי בהןח) ולא שימות בהן [יומא פה:]: מטיל מלאי. נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה: בצל החכמה. במחיצת החכמה
לא יתאוה ושניהם לטובה
התלמוד אומר כן על
יכנס זה שהנההו מנכסיו: מתני' מקום שנהגו להדליק את הנר. בגמרא מפרש טעמא: גמ' בין שאמרו להדליק. אותן שנהגו להדליק
צדיקים כאלו. תוס'
נתכוונו. פירוש דבר אחר
והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד להפריש עצמו ממשכבי אשה האומרים להדליק משום דאין אדם משמש מטתו לאור
הרא"ש. ד. דלשון זה לא
תשמיש המטה. אבל
שייכא אלא בע"ז. תוס'
מדליקין בפונדקאות
הנר והאומרים שלא להדליק סוברים כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאווה לה: יישר. שפיר קאמרת. וכן א"ר יוחנן ולא גרסינן יישר:
שאנץ. ה.
ובבית המים. אמר רב
אלא שמסרו
ודאי דאמריתו כו'. אמת הדבר ששמעתי עליכם שאתם אומרים משמיה דר' יוחנן הכי: הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות.
יהודה אמר שמואל אין
והכינו עצמם לקדושת
נסתכל בו בפנים זועפות כלומר אתה אמרת בשם רבי יוחנן והוא לא אמר כן אלא אף במוצאי יוה"כ מברכין עליו הואיל ודבר חדש
מברכין על האור אלא
יוצרם ק"ו מצפרדעים.
שם. ו. בדברים הנכנסים
במוצאי שבתות הואיל
הוא שנאסר בו כל היום ועכשיו נהנה ממנו: אנא אהא אמרי להו. משמיה דרבי יוחנן דענה אחר התנא וחכמים אוסרין להדליק את
לגוף. חי' הר"ן. ז.
ותחלת ברייתו הוא, אמר
וריח
הנר אף ביום הכפורים שחל להיות בשבת עד מוצאי שבת ולא הזכרתי שמו של ר' יוחנן על אור במוצאי שבת אלא בזו והם סבורים
נמי נכנס לגוף הוא. שם.
ליה יישר, וכן אמר רבי
שעל דבר ברכת האור הזכרתי שמו: עדא תהא. זאת תהיה. בזו אני מודה שאמרה רבי יוחנן: זה עולא. שהבין מדבריו של רבה בר
יוחנן. אמר ליה רבי אבא
ח. [ד]ברכת השבח הוא.
ט)
י)
שם. ט. אבל תשמישו של
לעולא ודאי דאמריתו
בר חנה טעות וחזא ביה בישות וסתם דבריו שלא אמר לו כלום והיינו עצה בלב איש דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו למה אמרת כך:
משמא דרבי יוחנן אין
אור ואורו משתמשין בו
ואיש ביום ובלילה לפיכך אין
מברכין על האור אלא
במוצאי שבתות. אהדר דוא
לברך עליו בכל לילה,
ברבה בר בר חנה בישות, והרגיש רבה בר בר חנה ואמר ליה לא אמרי לך הכי, אלא הכי אמרי, תאני חדא קמיה דרבי וכענין שאמרו בברכת השבח שאין מברכין אותן אלא לפרקים, שהרואה את הים הגדול אינו מברך אלא בשעמד ל' יום ולא
ראוהו וכו', אלא במוצ"ש מפני שתחילת ברייתו הוא, ראוי לברך עליו וכו'. שם.
יוחנן, רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אפילו במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד
השבת, עאני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרין, ודייקינן מינה מאחר שאין מדליקין ביום הכפורים לא מצא אור ששבת
ממלאכת עבודה, לפיכך [נ''א: שמעינן מינה כי] אין מברכין על האור במוצאי יום הכפורים. אמר ליה עדה תהא, כלומר זאת היא, ופירוש עדה כדגרסינן בגיטין בעניין בנתיה דרב נחמן עדי גוברין, ותוב עדה סוראה כלן ענין אחד הן. וכיון שדחו
שמועה זו, כלומר אינה הלכה, כמאן סבירא, כי הא דאמרן משום ר' אלעזר מברכין על האור במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר.