3/104

מקום שנהגו פרק רביעי

פסחים

נד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ואיש תבונה ידלנה. הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו: ואינהו כמאן סברוה. עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי

לט א מיי' פכ"ט מהל'

א) [ברכות מה. וש"נ],

ב) אבות פ"ה מ"ו [ע"ש]

שבת הל' כד סמג

אבא: עמא דבר. נוהג: באור ששבת. שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל

מכילתא בשלח סוף פ"ה,

עשין כט טוש"ע או"ח סי'

חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום

דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן

ג) נדרים לט:, ד) [בס"א:

רצח סעיף א וסי' תרכד

האור היום: באור היוצא מהעצים. דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה"כ אלא במוצאי

שבת שאף הוא תחילת בריית אור:

וטחן], ה) [ברכות כד. חולין

ס"ד: [רב אלפס ברכות

קלד:], ו) ועי' תוס' חולין

פ"ח דף מג:]:

רבי מפזרן. רבי כשרואה אור מברך

מ ב ג מיי' שם הל' כז

קלד: ד"ה דורשי חמורות

אלה בני שעיר החורי וכו' מלמד

עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף

ואיש תבונה ידלנה מים עמוקים עצה בלב

מ"ש בשם הערוך, ז) ב"ב

טוש"ע שם סי' רצח

❖

שעה מברך עליהן: מכנסן. על

קטו:, ח) [שם איתא רבה

שבא צבעון על אמו. תימה

סעיף ח:

איש זה עולא ואיש תבונה ידלנה זה רבה בר

ועי' שם בפי' הרשב"ם],

הכוס כמו שאנו עושין: באר. בארה

דביש נוחלין (ב"ב קטו:) מוכח מהאי

בר חנה ואינהו כמאן סברוה כי הא דאמר

ט) [שם איתא רבה],

של מרים סלע שיצאו ממנו המים

קרא דבני בנים כבנים וא"כ מנלן

י) [אבות פ"ה וע"ש כמה

ר' בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן א מברכין

גליון הש"ס

על ידי משה ועגול כמין כברה היה

שנוים], כ) [הצור ושכותי

שבא על אמו ועוד לא מצינו בכל

על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום

כפי עליך], ל) [כדאי'

רש"י ד"ה ראשית דרכו

ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין:

התורה שיקראו לבן אשתו בנו והכא

עירובין יט.], מ) [בכורות

כו' באש שחורה ע"ג

הכפורים וכן א)עמא דבר מיתיבי אין מברכין

כתב. קריאת שם האותיות: המכתב.

❖

אמר דלהכי קרי ליה בנו לפי שנולד

מט:],

לבנה. עי' ברש"י שיר

על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת

חקיקתן וצורתן כך שמעתי. ולי נראה

השירים בפסוק קוצותיו

מאשתו וי"ל דקרי ליה בנו לפי שהיה

❖

תלתלים שחורות כעורב:

כתב זו היא חקיקת צורתן והמכתב

ברייתו הוא וכיון שרואה מברך מיד רבי

בן בנו כדאמרינן ביש נוחלין והכא

תורה אור השלם

הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת

יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר רבי

דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה

1. יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ

הלוחות כי ההיא דקדושין (דף כא:)

שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב

יוחנן הלכה כרבי יהודה לא קשיא כאן באור

לעזי רש"י

קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז:

מניין לרבות הסול והסירא והמכתב

אלא ענה לחודיה ש"מ לפי שהיה

❖

ששבת כאן באור היוצא מן העצים ומן

משלי ח כב

טינליי"ש. צ¿ ב« ת.

ונראין דברי דקרייה לא קרי ליה

נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא

2. בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ

האבנים תני חדא ב אור היוצא מן העצים ומן

כתב: ומערה שעמד בו משה.

וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל

הכא עם שאר בני שעיר:

האבנים מברכין עליו ותני חדא אין מברכין

וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה

רבינו חננאל

ושמתיך בנקרת הצור כ) עד עברי

אין

תהלים צ ב

אֵל:

עליו לא קשיא כאן במוצאי שבת כאן

(שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר

3. תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא

ואותבינן עלייהו הא דתניא

במוצאי יום הכפורים רבי מפזרן רבי חייא מכנסן אמר רבי יצחק בר אבדימי

אין מברכין על האור אלא

האלהים חורב ויבא שם אל המערה

וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:

תהלים צ ג

במוצאי שבתות הואיל

וילן שם (מלכים א יט): לבלוע את

אע"פ שרבי מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו ואור

4. וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן

ותחלת ברייתו הוא, וכיון

הרשעים. עדת קרח: והפרד. אין

שרואהו מברך עליו מיד,

במוצאי שבת איברי והא תניא ב) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין

בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם

ר' יהודה אומר סודרן על

כל חדש תחת השמש ופרד ראשון

אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:

השמשות אלו הן באר והמן וקשת כתב ומכתב והלוחות וקברו של משה

הכוס, ואמר ר' יוחנן הלכה

בראשית ב ח

נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים:

5. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל

כר' יהודה. ופרקינן לא

ומערה שעמד בו משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע

האיל. של אברהם: השמיר. כמין

קשיא, הא דתניא אין

תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ

את הרשעים רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד ר' יאשיה

מברכין על האור אלא

הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב

תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד

במוצאי שבת ולא ביום

מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים

אומר משום אביו אף האיל והשמיר רבי יהודה אומר אף הצבת הוא היה

בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה

הכפורים באור היוצא מן

הַרְבֵּה נִשְׁמַת יְיָ כְּנַחַל

אומר צבתא בצבתא מתעבדא וצבתא קמייתא מאן עבד הא לאי בריה

את הבית במסכת גיטין (דף סח.):

העצים ומן האבנים, והא

גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ:

דאמר משמיה דר' אלעזר

ישעיהו ל לג

הצבת. טנליי"ש של ברזל: צבתא.

בידי שמים היא אמר ליה אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון הא לאי

6. כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם

מברכין אפילו ביוה''כ

שעושין עכשיו הנפחים: בצבתא

בריה בידי אדם היא לא קשיא הא באור דידן הא באור דגיהנם אור דידן

באור ששבת. ופירש רב

מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ:

מתעביד. על ידי צבת אחרת היא

נחמן בר יצחק בואלו

ירמיהו יז יב

במוצאי שבת אור דגיהנם בערב שבת ואור דגיהנם בערב שבת איברי

7. יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי

דברים שבין ב''ש וב''ה

עשויה שאוחזה בצבת ומכה בקורנס

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה

בסעודה, באור ששבת

שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ

ג)

עד שנעשית וצבתא קמייתא מאן

ממלאכת עבודה. תניא נמי

בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ:

וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח תורה דכתיב

עבדא: הא לאי. באמת על כרחך

הכי עששית שהיתה

תהלים עב יז

8. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי

ה' קנני ראשית דרכו תשובה דכתיב בטרם הרים יולדו וכתיב תשב

דולקת והולכת בשבת

בריה בידי שמים היא: יעשנה

כולה, במוצאי שבת

הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי

אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם גן עדן דכתיב ויטע ה' אלהים גן

בדפוס. על ידי יציקה כמו שיוצקין

מברכין עליה. ואקשינן

תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת

בעדן מקדם גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה כסא הכבוד ובית

ואור במוצאי שבת איברי,

כלי כסף וכלי נחשת: ויקבענה כיון.

וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ

והתניא אלו דברים

דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:

כולה כאחד מהר: ראשית דרכו.

המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח

שנבראו בערב שבת בין

ישעיהו סו כד

קודם לשאר דרכים והא דאמרן לעיל

9. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל

השמשות, באר שהיתה

דכתיב 7 יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו אמרי חללה הוא דנברא

מהלכת עם ישראל, ומן

אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב

הכתב בערב שבת בכתבן של לוחות

קודם שנברא העולם ואור דידיה בערב שבת ואור דידיה בערב שבת איברי

שירד להם, וקשת דכתיב

מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר

וזו היתה כתובה מתחילה $ באש

את קשתי נתתי בענן, כתב

והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה לעולם

יוֹם הַשִּׁשִּׁי:

שחורה על גבי לבנה: בטרם הרים

מכתב, פירוש כתב, צורת

בראשית א לא

שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות

01. וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן

האותיות. מכתב צירוף

יולדו. בראת מדת תשובה: תשב

האותיות להיות תיבה

וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה

ואשם לא תכבה ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי

אנוש עד דכא. עד ידכא לבבו לפניך:

להיקרות במילה. ד''א

אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם

טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם ואמר רבי אלעזר אע"פ

מקדם. מוקדם לעולם: מאתמול.

כתב, אלו כ''ב אותיות

בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת

כתב הקודש שאנו כותבין

הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו:

קודם לעולם: תפתה. שכל המתפתה

שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי שנאמר וירא אלהים את כל

בו ומשתמשין בו. מכתב

בראשית לו כד

ביצרו נופל שם ל): מרום מראשון.

אשר עשה והנה טוב מאד אלא חללה קודם שנברא העולם ואור דידיה

11. אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר

הוא נקרא טרטגונה שנראה

מרום הוא בערבות מראשון מקודם

ונקרא מכל צד מארבעה

הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן

בשני בשבת ואור דידן במחשבה עלה ליבראות בערב שבת ולא נברא

צדדין, והוא הכתוב על

וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:

העולם וכן מקום מקדשנו נברא

❖

עד מוצאי שבת דתניא ר' יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות

הלוחות, והוא שפירש

בראשית לו כ

מראשון: חללה. חלל של גיהנם קודם

הכתב והמכתב מכתב

בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה

אלהים הוא חרות על

בריית העולם ותירוצא הוא: אין לו

באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים ד) וטחנן זו בזו

הלוחות. ולוחות כמשמען.

מוסף רש"י

כבייה עולמית. שהוא אור של

וקבר משה רבינו, ומערה

ויצא מהן אור והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד רבן שמעון

גיהנם: חזר וכללו. לקרותו טוב

דורשי חמורות. קשרים

שהיא נקרית הצור שעמד

וסתומים הכלולים בתורה

בה משה רבינו ואליהו

בן גמליאל אומר פרד בימי ענה היה שנאמר הוא ענה אשר מצא את

לפי שהרשעים נידונין בו: אלא.

(ברכות כד.). שבא צבעון

זכור לטוב. ופתיחת פי

ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת

הימים במדבר דורשי חמורות היו אומרים ענה פסול היה לפיכך הביא

ה)

ו)

על אמו והוליד ממנה

האתון בלעם, ופתיחת פי

והא דתניא לעיל אור בערב שבת

ענה. נמצא שהוא אחיו

הארץ לבלוע קרח. ור'

פסול לעולם שנאמר 11 אלה בני שעיר החורי וכתיב אלה בני צבעון ואיה

ובנו

יאשיה אמר אף האיל

באור דידן ודתניא ברישא במו"ש לא

(רשב"ם ב"ב קטו:)

וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה ודילמא תרי

ומנו רבה. רבה נמי קרי

ז)

הנאחז בסבך, והשמיר

תיקשי כאן במחשבה כאן ביצירה

שבור מלכא, דהלכתא נמי

שבו בנה שלמה את בית

ענה הוו ח) אמר רבא אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו שמואל

בערב שבת עלה במחשבה ליבראות

כוותיה (רשב"ם שם ועי'

המקדש. ר' נחמיה אומר

❖

איכא דאמרי אמר ר"פ אמינא מילתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו רבא

גיטין עד:).

משום אביו אף האור ופרד,

ט)

ולא נברא עד מוצאי שבת: וטחן.

ר' יהודה אומר אף הצבת.

אמר קרא הוא ענה הוא ענה דמעיקרא תנו רבנן י) עשרה דברים

טח והכה ושפשף זו בזו: דורשי

קתני מיהא ר' נחמיה אומר

נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן באר ומן וקשת הכתב

חמורות. מקראות סתומים: פסול

דאור בין השמשות נברא.

מוסף תוספות

ופרקינן האי אור דגיהנם

היה. שאחיו מאמו היה אביו כדמפרש

והמכתב והלוחות

קברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו

הוא, אבל אור דידן

דילמא הא דחשיב ענה

א.

שבא צבעון על אמו והוליד: אלה

פתיחת פי האתון

ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים ויש אומרים

במוצאי שבת איברי.

עם בני שעיר היינו משום

ואקשינן איני והא גיהנם

בני שעיר וגו'. וצבעון וענה אלמא

דבני בנים הרי הם כבנים

אף מקלו של אהרן

שקדיה ופרחיה ויש אומרים אף המזיקין ויש אומרים אף

אחד משבעה דברים

ולעולם הוה בן צבעון

אחי הוו וכתיב אלה בני צבעון ואיה

בגדו

מאשתו ולא מאמו. תוס'

שנבראו קודם בריאת

וענה אלמא בנו היה: שמואל קרי ליה

ר"פ. ב. דאלה בני שעיר

העולם הוא, ואלו הן תורה

ותשובה גן עדן וגיהנם

דחשיב ענה היינו משום

רבא שבור מלכא משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני מ) כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור מלך פרסיים היה בימי רבא:

כסא הכבוד ובית המקדש

אשתו של שעיר קרי להו

בגדו ושמו של משיח. ופרקינן

בני שעיר. תוס' שאנץ.

חללה של גיהנם נבראת קודם בריית העולם ואור שלה בין השמשות נברא. איני והא אור של גיהנם בשני בשבת איברי. ופרקינן חלל של גיהנם נבראת קודם בריית עולם אור של גיהנם נברא בשני בשבת, אור דידן עלה

במחשבה להבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת. ר' יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ובמוצאי שבת נתן הקב''ה בינה באדם מעין דוגמא של מעלה, והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו ויצא

מהן אור, והביא מין סוס ומין חמורה והרכיבן זו על זו ויצא מהן פרד וכו'. ת''ר עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן מן ובאר וכו'. ויש אומרים אף מקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה ובגדו של אדם

הראשון והמזיקין.