נד:
מקום שנהגו פרק רביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מא א ב מיי' פ"ה מהל' תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב. פ"ה לאכול מבעוד יום
בגדו של אדם הראשון. שהיו חקוקות בו כל מין
חיה ובהמה והוא
א) מכילתא סוף בשלח
פרשה ה, ב) [בס"א:
תענית הל' י סמג
ולאסור במלאכה ושאר חומרי האמורים שם וא"ת תשעה באב
נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גבור ציד (בראשית י) ועשו הרגו
תפול], ג) [תענית ל: ברכות
עשין מד"ס ג טוש"ע או"ח
מי הוי כתענית ציבור לאסור במלאכה וי"ל דה"ק אין תענית ציבור
ונטלו לפיכך היה איש ציד והן שכתוב בהן החמודות אשר אתה בבית
יז:], ד) תענית יא: וע"ש,
סי' תקנד סעיף כב:
אין
בבבל אפילו במקום שלא נהגו לעשות מלאכה: בין תשעה באב
(שם כז). ואני שמעתי בגדיו של אדם הראשון היינו כתנות עורט) שהיו
ה) תענית יב:, ו) ברכות
ג [מיי' פ"ג מהל' תענית
כא., ז) [בברכות וגם בתוס'
הל' יא טוש"ע או"ח סי'
ליום הכפורים. הא דלא חשיב מלאכה
לו: ויום הנחמה. של כל אדם מתי
דהכא ליתא], ח) [מ"ק טו:
תקסח ס"ו]:
יתנחם מדאגתו: ועומק הדין. הרוב
שמותר בתשעה באב במקום שנהגו
בגדו של אדם הראשון ת"ר שבעה דברים
מב ד מיי' פ"ה מהל'
א)
תענית יג.], ט) [גי' רש"ש
נראה לר"י משום דבסיפא מסיק לה
טועים בו. אי נמי עומק הדין העתיד:
אור], י) [מלאכי א], כ) עי'
תענית הל"י טוש"ע
מכוסים מבני אדם אלו הן יום המיתה ויום
הגהות רש"ל, ל) ס"א
שם סעיף ה:
מלכות חייבת. רומי שכתוב בהי) גבול
לשריותא דמלאכה גבי אין בין ט'
הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע מה בלבו
מג ה מיי' שם הלכה ז
על המטבע שיצא. דאל"כ
רשעה ורשעה היינו חייבת כ): עלו
באב לתענית ציבור והא דלא חשיב
וסמג שם טוש"ע
במה היו עניים מתפרנסי'
של חבירו ואין אדם יודע במה משתכר
במחשבה. ונתקיימו: ואם לא עלו דין
תפילת נעילה דליתא בט' באב
או"ח סי' תקנג סעיף ב:
שאין להם עבודת שדה
ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות חייבת
וכרם:, מ) [תענית יב:],
ו [טוש"ע או"ח סי' תקנד
הוא שיעלו. דאל"כ לא היה אדם
כדלקמן משום דבברייתא לא איירי
נ) [עי' רש"י דתענית יג.
סעי' ז]:
מתי תכלה ב) ת"ר ג' דברים עלו במחשבה
מתקיים: שיסריח. שאל"כ הקרובים
אלא
במידי דאיסור והיתר:
ז [מיי' פ"ג מהל' תענית
ד"ה כשאמרו כו' והמ"א
לאו
ליבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו על
דשרי בין השמשות דידיה.
היו מצניעין אותו ורואין את צערן
הל' ד טוש"ע או"ח סי'
סי' תקנד ס"ק כג הניחו
❖
בצ"ע], ס) [תענית יב:],
תקעה סעי' ג]:
תמיד לפניהם: ועל התבואה שתרקב.
תימה לר"י אמאי קתני גבי
המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב
ע) [ועי' תוס' ר"ה ט. ד"ה
יוה"כ
ספיקו הא אפילו ודאי יום
שאל"כ היו בעלי בתים מאצרין אותה ורבי עקיבא],
❖
ועל התבואה שתרקב וי"א על המטבע
ומביאין רעבון לעולם ל): מתני'
שיצא: מתני' מקום שנהגו לעשות
אסור
דתוספת יוה"כ דאורייתא
הגהות הב"ח
ג) א
ובכל מקום. בין נהגו בין לא נהגו:
ותירץ
דנקט ספיקו לאשמועינן
מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו
(א) גמ' לכל דבריהם זה
מוסף תוספות
תלמידי חכמים בטלין. ממלאכה
דבט' באב אפילו ספיקו מותר :
❖
ע)
וזה שוין:
שלא לעשות מלאכה אין עושין ובכל מקום
לקביעא דירחא. אין לפרש
אותו היום: רבן שמעון כו'. ולא
א. והכא היינו ודאי
תלמידי חכמים בטלים רשב"ג אומר לעולם
התפלל. תוס' ר"פ.
ב
כגון בני בבל שאין
אמרינן מיחזי כיוהרא ואם רצה
יעשה אדם עצמו תלמיד חכם: גמ' אמר
ב. ולא פליג עלה ר'
גליון הש"ס
ליבטל רשאי: גמ' אין תענית
יודעים מתי הוקבע החודש בא"י
יוחנן. תוס' הרא"ש.
גמ' בה"ש שלו מותר.
שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא
ג. כמו בספק התפלל.
ציבור בבבל. הואיל ואין צריכין
שהיו צריכים לעשות יוה"כ שני ימים
ד) ג
❖
עיין עירובין מא ע"א
שם.
דבהדיא אמר בסוף פ"ק דר"ה (דף
לגשמים אם גוזרין על דבר אחר
תשעה באב בלבד למימרא דסבר שמואל
❖
תד"ה אי אתם מודים:
כא.) שאין עושין אלא יום אחד אלא
אין חומר תענית ציבור נוהג בו
ט' באב בין השמשות שלו אסור והאמר
ה"פ ספיקו אסור אם מסתפק אפילו
לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה
רבינו חננאל (המשך)
שמואל תשעה באב $ בין השמשות שלו
רבינו חננאל
ושאר חומרי האמורים שם מ): בין
בא"י מתי הוקבע החודש כגון
ופרקינן הכא דאמר ולואי
מותר וכי תימא קסבר שמואל כל תענית
השמשות שלו אסור. באכילה
שמהלך במדבר עושה ב' ימים כדין
רשות הוא, התם בתענית
ת''ר שבעה דברים מכוסין
ציבור בין השמשות שלו מותר והאנן תנן
ה)
צבור תפלת נעילה חובה,
מבני אדם, יום מיתה
כל ספיקות דאורייתא דאזלינן
נ) ובמלאכה דמחמירין על ספיקו
וכי אתא ואיצטריך למימר
ויום נחמה ועומק הדין
אוכלין ושותין מבעוד יום למעוטי מאי לאו
לחומרא הקשה רשב"א דמשמע
כדאמרינן בתענית ציבור ושמואל
[ת''ב] אינו כתענית ציבור,
ואין אדם יודע מה
למעוטי בין השמשות לא למעוטי משחשיכה
לקביעא דירחא הן חלוקין הא לכל
קא משוי ט' באב כתענית ציבור:
למיפטריה מתפילת חובה
בלבו של חברו [ואין
קאתא. איבעית אימא
אדם יודע במה משתכר]
מבעוד יום למעוטי מאי לאו למעוטי
דבריהן שוין והא יום הכפורים
נימא מסייע ליה אין בין תשעה באב ליום
למיפטריה מכ''ד ברכות.
ומלכות בית דוד מתי
בין השמשות. ספק: לא למעוטי
תוספתו אסור וט' באב תוספתו
הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו
ופירק רב פפא פירוק
תבוא ומלכות חייבת מתי
משחשכה. ודאי אבל על ספיקו לא
מותר ותירץ ר"י דלא מיירי אלא
אחר אליבא דרבא אינו
תכלה. ת''ר שלשה דברים
מותר מאי ספיקו מותר לאו בין השמשות
כתענית ציבור כתעניות
עלו במחשבה ליבראות,
מחמרינן: אין בין ט' באב ליוה"כ.
בדברים דשייכי בתענית עצמו:
לא כדאמר רב שישא בריה דרב אידי
הראשונות דקילו, כדתנן
ואילו לא עלו דין הוא
והאמר
ר' יוחנן ולואי שיתפלל
לכתחילה קאמר אבל דאיעבד טובא
אוכלין משחשיכה וכו',
שיעלו, המת שיסריח
לקביעא דירחא הכא נמי לקביעא דירחא
כל היום. אע"ג דר'
אלא כאחרונות דחמירן
וישתכח מן הלב והתבואה
איכא זה כרת וזה איסור בעלמא:
דרש רבא עוברות ומניקות מתענות
ובין השמשות שלו אסור.
שתרקב, ויש אומרים
ד
דרב שישא לקמן: לקביעא דירחא.
יוחנן איירי דוקא בספק לא התפלל אבל
ומותבינן על רבא מהא, אין
אף על המטבע שיצא.
ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות
ודאי התפלל אסור להתפלל כדמוכח
לעשות שני ימים כי מספקא לן אם
א
בין ט' באב ליוה''כ אלא
מתני' מקום שנהגו לעשות
ביום הכיפורים ובין השמשות שלו אסור
שיוה''כ ספקו אסור וט'
מלאכה בתשעה באב
עברו ב"ד חדש שעבר אי לא: מאי
במי שמתו (ברכות כא.) דקאמר
ה
באב ספקו מותר, מאי לאו
עושין כו'. אמר שמואל
לאו. לאכילת בין השמשות: לא
ספק התפלל ספק לא התפלל אל
וכן אמרו משמיה דר' יוחנן ומי אמר ר' יוחנן
ספקו בין השמשות, וקתני
אין תענית צבור בבבל
למלאכה. של יום עצמו משתחשך
יתפלל ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל
מותר. ודחי רב שישא
אלא תשעה באב בלבד,
הכי והאמר רבי יוחנן תשעה באב אינו
מאי ספקו קביעא דירחא,
ופריש דסבר שמואל
כל היום וקאמר אם התפלל ומצא
ואשמעי' דבתענית ציבור אסור ובט'
כתענית ציבור מאי לאו לבין השמשות לא
שיוה''כ תופס שני ימים
אחד תענית צבור ואחד
באב שרי: ואפילו לר' שמעון. לאו
ציבור מתפללין אם יכול לחדש דבר
וט' באב יום אחד. דייקינן
תשעה באב ביה''ש שלו
למלאכה מלאכה תנינא מקום שנהגו
בתפלתו יחזור ויתפלל ואם לאו
למיסר אתא אלא אם ירצה מי שאינו
מינה מדקתני אין ביניהם
מותר ואינן אסורין אלא
לעשות מלאכה בתשעה באב עושין ובמקום
אלא כך וכך, הא לכל
משחשכה. נימא מסייעא
אל יתפלל מ"מ פריך שפיר כיון
תלמיד חכם לעשות עצמו כתלמיד
ב
דבריהם ט' באב ויוה''כ
ליה אין בין תשעה באב
שנהגו שלא לעשות אין עושין ואפילו
דר' יוחנן על הספק מחייב להתפלל
חכם וליבטל במקום העושין רשאי
שוין, מסייע ליה לר'
ליום הכפורים אלא שיום
רשב"ג לא אמר אלא דכי יתיב ולא עביד
א"כ בתשעה באב דדמי לתענית
ולא חיישינן דילמא מיחזי כיוהרא:
אלעזר דאמר אסור לאדם
הכפורים ספיקו אסור
להושיט אצבעו במים בט'
ותשעה באב ספיקו מותר,
לתפלת נעילה. שבתענית ציבור היו
ציבור בכמה דברים ובתענית ציבור
לא מיחזי כיוהרא אבל מיסר לא אסר אלא
באב כדרך שאסור להושיט
מאי לאו בין השמשות.
איכא תפלת נעילה בט' באב נמי
מתפללין תפלת נעילה כדתנן בפ'
מאי אינו כתענית ציבור לתפילת נעילה
אצבעו ביוה''כ. מיתיבי
ודחינן לא לקביעא דירחא,
יתפלל ומשני התם חובה והכא רשות
בתרא דתענית (דף כו.) בג' פרקים
אין בין תשעה באב לתענית
כלומר אם מסתפק לך
והאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם
ו)
צבור אלא שתענית צבור
מתי נקבע החדש אתה
פי' לא לגמרי רשות אלא לאו חובה
בשנה כהנים נושאים כפיהן ד'
ז) והולך כל היום כולו התם חובה הכא רשות
אסור בעשיית מלאכה
תופס מספק שני ימים
הוי אלא מצוה
מיהא איכא :
פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה
ג
ומפורש בתענית פ''ק,
יום כפור, ולא שני
ואיבעית אימא מאי אינו כתענית ציבור
וט' באב מותר בעשיית
ימים תשעה באב, וכדאמר
ונעילה ואלו הן ג' פרקים תעניות
קולי
לעשרים וארבעה רב פפא אמר מאי אינו
מלאכה במקום שנהגו בו
רב שישא. דרש רבא
ומעמדות ויוה"כ: והאמר ר' יוחנן.
לעשות מלאכה, דייקינן
עוברות ומניקות, מתענות
כתענית ציבור אינו כראשונות אלא כאחרונות ואסורה מיתיבי אין בין
במסכת ברכות דאין בתפלה יתירה
מינה הא לכל דבריהם זה
ומשלימות בו כדרך
וזה שוין, ואלו גבי תענית
שמתענות ומשלימות ביום
תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר מאי
משום ברכה לבטלה: התם דחובה.
צבור תניא כשאמרו אסור
הכפורים, ובין השמשות
בתענית צבור חובה מדרבנן ובתשעה
ספיקו מותר לאו בין השמשות שלו אמר רב שישא בריה דרב אידי לא
ברחיצה לא אמרו אלא
שלו אסור, וכן אמרו
באב אשמועינן דלאו חובה הוא ומ"מ
כל גופו אבל פניו ידיו
משמא דר' יוחנן.
לקביעא דירחא הא לכל (א) דברים זה וזה שוין מסייע לרבי אלעזר דא"ר
א)
ורגליו מותר. והנה הקיש
והאלהים לא אמרה הכי,
אם בא להתפלל כל ימות השנה מותר
אלעזר אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור
ו
ט' באב לתענית צבור,
פירוש בשבועה לא אמרה
לעשרים וארבעה. דתנן
ולואי:
מה תענית צבור פניו ידיו
ר' יוחנן ורבא אמרה עליו
להושיט אצבעו ביום הכיפורים מיתיבי אין בין תשעה באב לתענית
במסכת
תענית (דף טו.)
שמוסיפין
ורגליו מותר, אף ט' באב
כך. ואקשינן ומי אמר
ציבור אלא שזה אסור בעשיית מלאכה וזה מותר בעשיית מלאכה במקום
פניו ידיו ורגליו מותר,
ר' יוחנן הכי, והאמר
בתענית ציבור שש ברכות על
ואיך אמר אסור להושיט
ר' יוחנן תשעה באב
שנהגו הא לכל דבריהם זה וזה שוין ואילו גבי תענית ציבור תניא ח)כשאמרו
עשרה: רב פפא אמר.
שמונה
אצבעו במים. ופרקינן תנא
אינו כתענית צבור, מאי
אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו לא א"ר פפא
לעולם כדסלקא דעתין מעיקרא
חומרי חומרי קתני, פי'
לאו לבין השמשות, מכלל
ז
תנא אין בין ט' באב ליום
שבין השמשות שלו מותר.
תנא
דאינו כתענית ציבור דאמר לבין
הכפורים אלא חמור יום
ודחי רבא לא למלאכה
השמשות קאמר ולא תקשי לרבי יוחנן קמייתא דהאי דקאמר אינו כתענית ציבור לחומרא קאמר והכי קאמר אינו כשלש ראשונות שמותר בין
הכפורים מט' באב שיום
מותר. ואקשינן למלאכה
הכפורים ספקו אסור וט'
השמשות שלהן כדתנן בהו בתענית [י.] אוכלין ושותין משחשיכה אלא כאחרונות דתנן בהו אוכלין ושותין מבעוד יום: לאו בין השמשות. וקשיא
הא תנינא לה מקום
ס)
באב ספקו מותר כדאמרן,
שנהגו לעשות מלאכה
לרבא ולרבי יוחנן דאמרי בין השמשות שלו אסור: הא לכל דבריהן זה וזה שוין. מילתא באנפי נפשה היא ודייק לה ממתניתין דלעיל דקתני
וכן עוד שנה חמור תענית
בתשעה באב עושין, דאי
אין בין תשעה באב ליום הכפורים שיהא מותר לכתחלה בזה מה שאסור בזה אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר: אין בין תענית
צבור מט' באב שתענית
ס''ד איסורא היכא דנהגו
צבור אסור במלאכה וט'
במקום איסורא מי שבקינן
ציבור לתשעה באב. קס"ד בין להקל בין להחמיר אלמא לא חמיר תשעה באב מתענית ציבור ובתענית ציבור תניא דפניו ידיו ורגליו מותר:
באב מותר במקום שנהגו,
להו, אלא מאי אין תשעה
תנא ויש עוד חומר לט' באב
באב כתענית צבור לתפלת
מתענית צבור, בט' באב אסור אפילו ברחיצת פניו ידיו ורגליו, ובתענית צבור אין אסור אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו מותר.
נעילה, כלומר אין מתפללין תפילת נעילה בתשעה באב, ומאי איכפת לן והא אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
א) נראה מדברי רבינו אלו דהיה לו גירסא אחרת בסוגיא זו וצ"ע.