מקום שנהגו פרק רביעי
פסחים
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואוכלין מתחת הנשרין. תחת הדקל המשיר פירותיו היו אוכלין מן הנושרות. וטעמא דכולהו מפרש בגמרא: ונותנין פיאה לירק. והוא פטור
נג א מיי' פ"א מהל'
א) ברכות י: [במשניו'
נדפס כל זה למשנה
ק"ש הלכה ד סמג
מן הפיאה כדמפרש בגמרא [ע"ב]: ומיחו בידן. משום דקא מפקעי ליה ממעשר שהיו עניים אוכלין אותה פיאה בטיבלה דסבורין שהיא פיאה
ועתוי"ט], ב) [סנהדרין
עשין יח טוש"ע א"ח סי'
גמורה ולקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר משום דהפקר נינהו: גמ' גירר עצמות אביו. משום כפרה ולא קברו בכבוד בדרגש ומטה
מז.], ג) [עי' תוס' ע"ז ג.
סא סעיף יג [רב אלפס
נאה ומפני קידוש השם שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים: כיתת נחש הנחשת. לפי שהיו טועים אחריו: וגנז ספר רפואות. כדכתיבח) והטוב
❖
ד"ה היום], ד) [תוספתא
ברכות פ"ב דף יא.]:
פ"ג הט"ז], ה) ס"א בן פזי,
(והישר) בעיניך עשיתי ואמרינן
ו) מנחות עא. [תוספתא
ואוכלין מתחת הנשרים בשבת ונותנין פאה לא
בברכותט) שגנז ספר רפואות לפי שלא
היו מפסיקין. בין שמע ישראל
פ"ג הט"ו], ז) מנחות עא.,
לעזי רש"י
לירק ומיחו בידם חכמים: גמ' ת"ר ששה
היה לבם נכנע על חוליים אלא
ח) [ישעיה לח], ט) [דף
לשם דמשמע דאומר לשם
א)
י:], י) [בפסוק: למה],
לו"ר. דפנה.
מתרפאין מיד: סתם מי גיחון.
שישמע ישראל ויענם :
א ס)
דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו
כ) [דף יב:], ל) [שמות יב],
ביי"ש. גרגירים (ובפרט
כדכתיב (ד"ה ב לב) (למען לא) י) יבאו
מחלוקת פירות הדפנה).
מ) [לעיל יא.], נ) בס"א
לו ועל שלשה לא הודו לו ב) גירר עצמות
מלכי אשור וימצאו מים לשתות: ולא
ליתא: שאינו נוהג אותו
שנבו"ג [שיאו"ר]. סמבוק
אביו על מטה של חבלים והודו לו כיתת נחש הנחשת והודו לו גנז ספר
כל השנה, ס) [ועי' תוס'
(צמח).
הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב"ה
❖
מנחות עא. ד"ה וכורכין],
ארשידור"א. בשר מטוגן
רפואות והודו לו ועל שלשה לא הודו לו קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך
שאמר (מלכים ב יט) וגנותי על העיר
❖
ומתובל.
אשור ולא הודו לו סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו עיבר ניסן בניסן ולא
הזאת להושיעה: עיבר ניסן בניסן.
לאחר שנכנס ניסן נמלך ועשאו אדר
הודו לו: מרכיבין דקלים כל היום וכו': היכי עבדי אמר רב יהודה מייתי
תורה אור השלם
מוסף רש"י
השני כדכתיב (ד"ה ב ל) ויועץ המלך
אסא דרא ושיכרא דדפנא וקימחא דשערי דרמי במנא דלא חלפי עליה
1. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ
גירר עצמות אביו. לפי
חזקיה לעשות פסח בחדש השני
אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
ארבעין יומין ומרתחי להו ושדו להו לדיקלא בליביה וכל דקאי בארבע
שהיה רשע בזהו ולא
דברים ו ד
וגו' כי מרבית העם רבים אשר לא
אמות דידיה אי לא עבדי ליה הכי צאוי לאלתר רב אחא בריה דרבא אמר
2. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
נהג בו כבוד בקבורתו
הוטהרו עדיין מטומאות שהחזיקו בהן
להוציאו כהוגן במטות
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא: וכורכין את שמע: היכי עבדי אמר רב
זהב וכסף (ברכות י:).
בימי אביו אחז הרשע: ולא הודו לו.
עַל לְבָבֶךָ: דברים ו ו
יהודה אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין רבא אמר
3. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו
גנז ספר רפואות. כדי
1
כדאמר בסנהדרין כ) ובברכות [י:]
שיבקשו רחמים (שם).
וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה
מפסיקין היו אלא שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא
ג)
החדש הזה וגו' זה ניסן ואין אחר ניסן:
2
ל)
סתם מי גיחון. מי
לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא
שלוח בדברי הימים (ב
מחר על לבבך: ת"ר כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה'
אסא דרא. הדס לח: ושיכרא דדפנא.
אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
ד)
❖
לב) ולמה כדי שלא יבאו
בראשית מט א
שכר של עץ שקורין לו"ר וגדילין בו
אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מפסיקין
מלכי אשור וימצאו מים
פרי שקורין ביי"ש: דלא מלו עליה
לשתות, ולא זהו גיחון
היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד א ואנן מאי
הנהר הגדול, דההוא לאו
ארבעין יומי. משנטחנה: ושדו ליה
הגהות הב"ח
טעמא אמרינן ליה כדדריש ר' שמעון בן לקיש דאמר רשב"ל ויקרא יעקב
ה)
בארץ ישראל היה, אלא
3
לדקלא בליביה. דקל יש לו לב מתוכו
(א) גמרא להביא לה
מעין קטן הוא סמוך
אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין
ויש לו מוח לאורכו כמו שיש לעץ
בחשאי: (ב) רש"י ד"ה ולא
לירושלים, שנאמר (מ"א א)
ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא
והורדתם אותו אל גיחון,
היו מפסיקין בין אחד
שקורין שנבו"ג ולאגוז והמשקה הזה
לואהבת ר"ל אין
ומתרגמינן ותחתון יתיה
ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה'
מועיל לדקל להתקיים: וכל. אילן
מאריכין דצריך להאריך
לשלוחא (ברכות י:). ולא
❖
אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד
דקאי בארבע אמות דידיה דלא עבדי
היו מפסיקין. ליתן ריוח
כצ"ל ותיבת אע"פ נמחק:
בין תיבה לתיבה (מנחות
ליה הכי: צאוי. מתייבש: רב אחא
באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
. מרכיבין דקלים
עא.)
בריה דרבא אמר. לאו היינו מרכיבין
אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו
כל היום. של ארבעה
מוסף תוספות
עשר בניסן, דסברי לאו
דמתניתין אלא מנחי כופרא דיכרא
יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי
מלאכה חשובה היא (שם).
א. וא"כ ליכא קבלת
לנוקבתא מניחין ותוחבין גמזיות רכה
❖
משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש
וקוצרין לפני העומר.
מלכות כלל. תוס' ר"פ.
בת שנתה שניתוספה באילן בשנה
ואע"ג דאמר ר' מאיר (שם
לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי אמר רבי אבהו התקינו שיהו
(א)
סז:) מוצאין שוקי ירושלים
שעברה וקרי ליה כופרא דיכרא על
מלאין קמח וקלי שלא ברצון
אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין ובנהרדעא דליכא מינין עד
רבינו חננאל
שם שמכניסין אותו בענף האילן
חכמים, דגזר דלמא אתי
השתא אמרי לה בחשאי: תנו רבנן ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה
שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את
ו)
למיכל מיניה, התם הוא
פירוש צאוי, יבש. וכורכין
דעסיק ביה טובא בקצירה
ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים ואלו ברצון חכמים מרכיבין דקלים
את שמע. קיימא לן כרבי
זה בתוכו. לשון אחר כופרא דיכרא
וטחינה וקלי והרקדה,
יהודה דאמר לא שהיו
ענף רך של דקל זכר ומרכיבו בסדק
כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ואלו שלא ברצון חכמים
ועוד שלא במקום פסידא
כורכין שמע ישראל עם
של דקל נקיבה מפני שדקל נקיבה
הוה, אבל אנשי יריחו
ואהבת את ה', אלא לעולם
גודשין לפני העומר ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר
דפסידא איכא וקצירה
מפסיקין היו, אלא שלא
אינה עושה פירות והזכרים עושין
לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים ומתירין גמזיות של הקדש של
לחודה שרינן להו, מודה ר'
היו אומרים ברוך שם
פירות: ולא היו מפסיקין. בין אחד
מאיר דברצון חכמים הוא,
כבוד מלכותו לעולם ועד,
חרוב ושל שקמה דברי רבי מאיר אמר לו רבי יהודה אם ברצון חכמים
לואהבת (ב) אע"פ דצריך להאריך באחד
תדע מדלא שרי גדישה (שם
ומאי כורכין דקתני דלא
היו עושין יהו כל אדם עושין כן אלא אלו ואלו שלא ברצון חכמים היו
עא.). מתירין גמזיות
היו מפסקי בדבר אחר
ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים
של הקדש. בהנאה, היו
בין שמע לואהבת את ה'
עושין על שלשה מיחו בידם
ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו שלא
לדברים אחרים שכל אחד מקבל עליו
מתירים ענפים של חרוב
אלקיך. ואנן מאי טעמא
מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין
ושקמה, שהיו אומרים
ואומר אחד הוא אלהינו בפסוק
אמרי' ליה, כי הא דדרש
אבותינו לא הקדישו אלא
ר' שמעון בן פזי, ויקרא
ראשון ופסוק שני לשון צוואה הוא:
לפני העומר ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל
קורות עיקר האילן ואנו
יעקב אל בניו, מלמד
רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא
שקמה ופורצין פרצות בגנותיהן ופרדסיהן להאכיל נשר לעניים בשבתות
נתיר גמזיות, וקא סברי אין
שבקש לגלות הקץ לבניו,
מעילה בגידולין, ולהכי נקט
שלא היו אומרים ברוך שם כבוד
נסתלקה שכינה ממנו, אמר
וימים טובים בשני בצורת נותנין פיאה לירק ומיחו בידם חכמים וסבר רבי
חרוב ושקמה, דסתמייהו
דלמא חס ושלום פסול יש
מלכותו. וכורכין כלומר שהיו מדבקין
יהודה קצירה שלא ברצון חכמים היא ז) והתנן אנשי יריחו קוצרין לפני העומר
לקורות קיימי
.
במטתי, פתחו כולן ואמרו
(שם עא:)
כל הקרייה כמות שהיא ולא היו
להאכיל נשר. פירות
שמע ישראל ה' אלהינו ה'
ברצון חכמים וגודשין לפני העומר שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם חכמים
שתחת האילן שנשרו, ורבנן
אחד, כיון ששמע להם כך
מוסיפין. ואית דגרסי שהיו אומרים
גזרו שמא יעלה ויתלוש
מאן
פתח הוא ואמר ברוך שם
ברוך שם כבוד מלכותו פי' שהיו
(שם). נותנין פאה לירק.
כבוד מלכותו לעולם ועד.
אומרים אותו בקול רם: קץ הימין. שיחזיר ימינו לפניו שהשיב אחור ימינו מפני אויב: שמע ישראל. לאביהם היו אומרים: נימריה. להאי
ואין פאה נוהגת בה,
התקינו חכמים במקום
דכלל אמרו בפאה כל
שאין בו מינין לאמרו
ברוך שם כבוד מלכותו בקרית שמע: ציקי קדירה. ארשדור"א: יש לה צער. צער גופה מחמת התאווה: מפני תרעומת המינין. שלא
שהוא אוכל ונשמר ומכניסו
בחשאי, ובמקום שיש בו
יהו אומרים עלינו שאנו מוסיפין דבר שאינו הגון בחשאי. ומאן דגרסי שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מפרש שהיו אומרים
לקיום, ואמרינן (שבת סח.)
מינין אומרין אותו בקול.
אותו בקול רם כשאר הקרייה וביניהן לא היו מינין: נשר. פירות הנושרין: ה"ג מתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה. כשהוקדשו
מכניסו לקיום למעוטי ירק,
באושאא) הוו שכיחי מינין.
וכי יהבי פאה מפקעי לה
הסדנין תחילה וניתוספו הגידולין: קוצרין לפני העומר ברצון חכמים. כלומר לא הקפידו חכמים דאיסורא דאורייתא ליכא דמקום שאי אתה
להך פאה ממעשר שלא
א) מדברי רבינו ז"ל אלו נראה
מביא הוא ואיסורא דרבנן נמי ליתא דילמא אתי למיכל מיניה לא גזרו דהא חדש מיבדל בדילי מיניה מ) כולי שתא שאינו נוהג אותו כל
כדין (מנחות עא:).
שהיה גורס בגמ' אמר רבי
השנה : וגודשין
שלא ברצון
חכמים.
כיון דלאו פסידא הוא גזרו
רבנן שימתינו
משום שמתוך שהוא מתעסק בו אתי למיכל מיניה:
נ)
אבהו באושא התקינו וכו'
ולפיכך נתן טעם משום
מאן
דבאושא הוו שכיחי מינין.