ז:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
פליגי בעל ביעור מר סבר לשעבר משמע. פירש ר"ת לשעבר
מעיקרא משמע. על ביעור שביערתי והרי עדיין לא בדיק דהא
מד א מיי' פ"ג מהלכות
א) [שבת קלז: מנחות
מב.], ב) סוכה מו.
חמץ ומצה הלכה ו
ברכה קודם בדיקה היא. ביעור היינו נמי בדיקה: נימא למול.
משמע טפי מלהבא אבל מ"מ משמע נמי קצת להבא דאי לא
[תוספתא ברכות פ"ו הט"ו
סמג לאוין לט טוש"ע א"ח
משמע כלל להבא אלא לשעבר א"כ היכי קאמר בסמוך נימא למול
בתמיה. משמע דאותו רופא המל את כל בני העיר צווה ט) למול את
ע"ש], ג) [שבת ל. וש"נ],
סי' תלב סעיף א:
דלאו איהו מהיל. עליו המצוה מוטלת
התינוק הזה: וכי לא סגי
לא סגי דלאו איהו מהיל וכי בשביל שאין אנו יודעין לתקן יאמר שקר:
מה ב מיי' פ"א מהלכות
ד) [מנחות מב.], ה) לקמן
לא סגי דלאו איהו מהיל. דעל
ברכות הל' ג ופי"א
קיט: מנחות לה: מגילה
והלא על אביו מוטל כדאמרן
הלכה ג ופ"ד מהלכות
כא: סוכה לט. נדה סג.,
בקדושין פרק קמא קרוב לסופו י)
האב מוטל כדפירש הקונטרס
כי פליגי בעל ביעור מר סבר מעיקרא
ו) ברכות נא., ז) [לעיל
תפילין הלכה ז סמג עשין
אבל המל גרים מברך למול את
אבל ביעור מצוה על בעל החמץ
ג. ע"ש], ח) [וימצא],
כג [טוש"ע או"ח סימן כה
משמע ומ"ס להבא משמע מיתיבי ברוך
ט) [נצטווה], י) [דף כט.],
סעיף ח וסי' קנח סעיף יא
הגרים ל) שהמברך חייב למול כמו
מוטלת וכל איש ואיש בודק ביתו
אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה התם
כ) [ה'] כצ"ל, ל) [שבת
א)
האב המל א: בעידנא דאגבהה
רב אלפס בהל' תפילין דף
והיכא דיכול לומר לבער לא נימא
קלז:], מ) [וע' תוס' סוכה
עג:]:
היכי נימא נימא למול לא סגיא דלאו איהו
מו ג מיי' פי"א מהלכות
נפיק ביה. וא"ת כיון דנפק היאך
על ביעור: ופרכינן אבי הבן מאי
לט. ד"ה עובר], נ) בן
מהיל אבי הבן מאי איכא למימר אין הכי
בתירא, ס) [וע"ע תוס'
ברכות הל' ז סמג
איכא למימר. אי על המילה לשעבר
יברך והלא צריך לברך עובר לעשייתו
עשין כז טוש"ע י"ד סי'
חולין קלו: ד"ה כרבי
נמי מיתיבי ברוך אשר קדשנו במצותיו
מ)ואומר ר"י אע"ג דנפק אכתי עוסק
משמע וזה אפשר לו לומר למול מאי
אלעאי], ע) [וע"ע תוס'
רסח סעיף ב:
❖
וצונו על השחיטה התם נמי היכי נימא
מז ד מיי' פ"ב מהלכות
במצוה שצריך לנענע בקריאת הלל
איכא למימר היכי שרינן ליה למימר
ברכות נא. ד"ה מעיקרא],
(סוכה לז:) לצאת יצא מיבעי
חמץ ומצה הלכה ד
על המילה: אין הכי נמי. צריך
נימא לשחוט לא סגיא דלאו איהו שחט
סמג עשין לט טוש"ע או"ח
ליה. לצאת משמע שלא יצא עדיין
לומר למול: פסח וקדשים. הבעלים
פסח וקדשים מאי איכא למימר אין הכי
סי' תלג סעיף א:
תורה אור השלם
מח ה מיי' שפ טוש"ע
באותה נטילה ומשכחת לה כשהפכו
נצטוו דכתיב (ויקרא א) וסמך ידו
נמי מיתיבי העושה לולב לעצמו מברך
ב)
❖
1. וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר
א"ח שם סעיף ב:
ושחט: נפק ביה. ומברך על שעבר:
כדאמרי' בסוכה (ד' מב.) דאינו יוצא
שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלו
לוֹ רוּץ וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ
והלכתא על ביעור. נמי להבא
אלא דרך גדילתו או שנטלו שלא
דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת
לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו
לצאת בו באותה נטילה וכשאדם נוטל
משמע. וגבי מילה נמי לא שנא אבי
הַכּוּשִׁי: שמואל ב יח כג
רבינו חננאל
על נטילת לולב שאני התם דבעידנא
2. וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם
לולב אין צריך להופכו כדפי' ר"י
הבן מאינש דעלמא דהא להבא
וכל המצות כלן מברך
וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע
דאגבהה נפק ביה אי הכי לצאת בו יצא
כיון שצריך לנענע בהלל או משום
משמע ועל מילה נמי כלמול דמי:
עליהן קודם עשייתן, חוץ
פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד
בו מיבעי ליה אין הכי נמי ומשום דקא
מן הטבילה בלבד, כדתניא
אָחִיו: בראשית לג ג
עובר. קודם כמו ויעבר את הכושי
שאינו רוצה לצאת באותה נטילה :
ב
ג)
והלכתא על ביעור חמץ.
3. עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם
טבל ועלה בעלייתו אומר
קדמו במיתת אבשלום: ויעבר מלכם
בעי למיתנא סיפא לישב בסוכה תנא
אקב"ו על הטבילה. יש
פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ
לפניהם. יקדים לילך בראש: דאכתי
יכול הוא לומר כן
מי שאומר דבטבילה דגר
רישא נמי לצאת בו דקתני סיפא העושה
בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם
ד)
בלבד הוא זה הדבר.
וַיְיָ בְּרֹאשָׁם: מיכה ב יג
גברא לא חזי. כגון טבילת בעלי
שאף זה הלשון משמע להבא או שמא
סוכה לעצמו אומר ברוך אתה ה' שהחיינו
4. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא
דתנן עלה וב"ה אומרים
דוקא על ביעור חמץ ויש טעם
קרי דקיימא לן בברכות (ד' כ:)
הפורש מן הערלה כפורש
וקימנו והגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה
יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל
בברכות ור"י לא מצא טעם לכל
שאסור בדברי תורה ובברכה דעזרא
מן הקבר. אבל שאר
אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
הברכות: על הטבילה. אומר ר"ח
אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו
חייבי טבילות מברכין
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת
תיקן טבילה לבעלי קריין לדברי
ואחר כך טובלין, דגרסינן
יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח
לישב בסוכה א והלכתא על ביעור חמץ
בשם הגאון דוקא בטבילת גר דלא
תורה ומשום ההוא טבילה תקון בכל
נדה קוצה לה חלה והלא
הָאָרֶץ: שמות יב יט
דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעינן לברוכי
הטבילות ברכתן לבסוף: למדנו
חזי קודם טבילה דלא מצי למימר
5. וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל
נדה טמאה היא ומברכת
וקוצה לה חלה. ויש
וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא
מציאה. האמורה בחמץ ממציאה
וצונו דאכתי נכרי הוא אבל שאר
מנלן דאמר רב יהודה אמר שמואל כל
ה) ב
אומרין כל טמא אינו מברך
הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:
האמורה בגביע דבנימין: ומציאה
חייבי טבילה כגון בעל קרי
המצות מברך עליהן עובר לעשייתן מאי
אלא אחר הטבילה, דתנן
בראשית מד יב
6. וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא
מחיפוש. כלומר ואותה מציאה של
וכיוצא בו מותר לברך כדאמרינן
בתרומות פ"א חמשה לא
משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא
יתרומו ואם תרמו תרומתן
אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם
בפ' מי שמתו (ד' כב.) נהוג עלמא
בנימין מחיפוש האמור אצלה דמה
אמר ר"נ בר יצחק דאמר קרא וירץ
תרומה, האלם והשכור
בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל
1
כתלתא סבי כר' יהודה בבעל קרי
מציאה של גביע ע"י חיפוש אף מציאת
נ)
והערום והסומא ובעל קרי,
הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל
אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי אביי
חמץ ע"י חיפוש: וחיפוש מחיפוש
ואמרינן בגמ' הללו חמשה
שיכול להתפלל ולברך וללמוד קודם
שִׁמְרֵיהֶם
הָאֹמְרִים
אמר מהכא והוא עבר לפניהם ואבע"א
אין תורמין לכתחלה, יש
בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יְיָ וְלֹא
2
וחיפוש מנרות. לאחר שלמדת שהיא
טבילה ס) אעפ"כ אומר ר"י דאין
מהם מפני הברכה, והם
צפניה א יב
יָרֵעַ:
מהכא ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם
לגעור בנשים שמברכות אחר הטבילה
ע"י חיפוש חזור ולמוד זה החיפוש
3
7. נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם
האלם והערום ובעל קרי
בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר
מפני שאינן יכולין לברך
כיון דאיכא טבילת גר דלא מצי
מחיפוש שכתוב בירושלים שהוא
חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן:
❖
ולתרום. ויש מהן שאין
משלי כ כז
לברך לא חילקו וכן בנטילת ידים
בנרות כדכתיב בעת ההיא אחפש את
בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי אלא
מכוונים את המובחר והן
ירושלים בנרות: ונרות מנר. דכתיב
לא חילקו בין נטילה של אחר בית
הסומא והשכור. שתוי
שופר מ"ט וכי תימא משום דילמא מיקלקלא
אל יתפלל ואם התפלל
הכסא דלא מצי לברך קודם מיהו
בנר יחידי נר אלהים כ) נשמת אדם
ג
גליון הש"ס
תקיעה אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי
תפלתו תחנונים, כלומר ידי
בנטילה יש טעם אחר לברך אחר
חופש כל חדרי בטן ולקמיה מפרש
רש"י זכר לדבר. דד"ת
תפלה לא יצא. שכור אל
אלא אמר רב חסדא ג חוץ מן הטבילה בלבד
הא למה לי: זכר לדבר. כדפרשינן
נטילה קודם ניגוב כדאמרינן (סוטה
מד"ק נינהו כדאי' בחגיגה
יתפלל ואם התפלל תפלתו
ד
❖
איתמר תניא נמי הכי טבל ועלה בעלייתו
י ע"ב:
ו)
גידופין. איזהו שתוי, זה
ד' ד:) האוכל לחם בלא ניגוב ידים
והשתא מפרש קראי היכא וראיה
ששתה רביעית. שכור
אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על
כאילו אוכל לחם טמא וי"מ דבכל
ממש ליתא אלא אסמכתא בעלמא
ששתה יותר מרביעית.
הטבילה: לאור הנר וכו': מנא הני מילי
טבילות קאמר דגברא לא חזי דקודם
$ דדברי תורה מדברי קבלה נינהו:
ר' זירא בעי קמיה דר'
מוסף רש"י
אסי, שכור מהו לברך
קולא הוא. דאקיל רחמנא גבי ירושלים
שירד למים אינו צריך לברך דילמא
אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה
העושה לולב. בערב יום
א"ל ואכלת ושבעת וברכת
משום ביעתותא דמיא מימנע ולא
דלא נבדקיה באבוקה אלא באור קטן
ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש
טוב, לעצמו. ולא לאחרים
אפילו מדומדם וכו'. אמר
(סוכה מו.). ויעבר את
טביל ואחר שיורד אז הוא ערום
הילכך לא ילפינן חמץ מיניה להקל:
רב חסדא למדנו מציאה
מנרות ונרות מנר מציאה ממציאה כתיב
הכושי. ויקדם את הכושי
ממציאה הכא כתיב שאור
תא שמע. מהאי קרא דבדיקה מעלייתא
ואסור לברך משום דלבו רואה את
הכא 4 שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם
קדמו לרוץ
לא ימצא, והתם כתיב
(מגילה כא:)
ונרות
מנר. וקשה
❖
הערוה :
היא דכתיב
חופש כל חדרי בטן:
ע)
לפניו (סוכה מו.).
ויחפש בגדול החל ובקטן
וכתיב התם ויחפש בגדול החל ובקטן
5
כלה וימצא. והכא כתיב
דהוה ליה למימר חיפוש מנר ולא
מפני
כלה וימצא ומציאה מחיפוש דידיה וחיפוש
מציאה בחפוש, וכתיב
נרות מנר וי"ל דחיפוש לא קאי אנר
קרא אחרינא בעת ההיא
מוסף תוספות
מנרות דכתיב 6 בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות
ונרות מנר דכתיב
ה לכך יש לפרש דיליף חיפוש דנר
אחפש את ירושלם בנרות,
נמצאת כי זו המציאה
נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש כל חדרי בטן תנא דבי ר' ישמעאל
א. דהחובה מוטלת על כל
מחיפוש דירושלים שהיא בנרות
ז)
7
ישראל. תוס' ר"פ.
הכתובה בשאור כאלו
ואותן נרות מנר ואתי שפיר דהשתא
לילי י"ד בודקים את החמץ לאור הנר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר
כתיב בה חפוש בנר. ואם
ב. ואע"ג דאמרי' מצוות
צריך לאתויי קרא דחיפוש נרות ולא
יש לומר חפוש ירושלם
אין צריכות כוונה ה"מ
לדבר שנאמר שבעת ימים שאור לא ימצא ואומר ויחפש בגדול החל
בנרות קולא הוא, כלומר
כשרוצה לצאת אבל כשאינו
סגי בקרא דנר ה' נשמת אדם וגו':
ובקטן כלה ואומר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר נר
ח)
שבנר אינו חפוש יפה,
רוצה לצאת בו פשיטא
מטה
דאינו יוצא. תוס' שאנץ.
הנה הפסוק אמר נר ה'
(אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש מאי ואומר וכי תימא האי בעת ההיא קולא
ג. דהא ידיו מטונפות. תוס'
נשמת אדם חופש כל חדרי
הוא דקאמר רחמנא לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא אלא בנהורא
ר"פ. ד. דמיקרי שפיר עובר
בטן, כלומר הנר חופש כל
לעשייתן. תוס' ר"פ. דכל זה
מה שבחדרים. ת"ר אין
דשרגא דזוטר נהורא טפי דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח תא שמע נר
ה' נשמת אדם:
הוא מצות נטילה. תוס'
בודקין לא לאור החמה
תנו רבנן אין בודקין לא
לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה
אלא לאור הנר
שאנץ. ה. אלא ה"ק נשמת
ולא לאור הלבנה ולא לאור
ד
ה
האבוקה אלא לאור הנר
אדם היינו נר, ואלקים חופש
מפני כל חדרי בטן. תוס' ר"פ.