תמיד נשחט פרק
חמישי
פסחים
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תמיד
תמיד. של בין הערבים:
נשחט. מאחרינן ליה תרתי שעי. אבל טפי לא שלא
וקרב בתשעה ומחצה. גמר הקרבתו
א א ב מיי' פ"א מהל'
א) יומא כח:, ב) ס"א
ל"ג, ג) [לקמן נט: יומא
תמידין הלכה ג ה סמג
שהיו שוהין שעה אחת בעשייתו. ובגמ' מפרש טעמא:
היו רוצים לעשות כל כך בצמצום סמוך לחשיכה ורבא
לג.], ד) [יומא לג. לד.],
עשין קצ:
ערבי פסחים. מקדמינן ליה משום דבעי למיעבד פסח אחריו.
דמפרש לקמן מילתיה דר' ישמעאל כסדרו בחול בעלמא כן סדרו
ב ג מיי' פ"ד שם הל' י"א
ה) בס"א: ערבים, ו) י"ג
בברייתא מפרש בגמ' [נט.] מנא לן דפסח אחר תמיד: חל ערב פסח
❖
בשבת ערב הפסח וקרב הפסח י)(בשמונה) ומחצה היינו בדוחק ופ"ו הל' יא:
סרך, ז) [ע"ב], ח) [במדבר
כח], ט) [ויקרא כד],
בערב שבת. בעינן לאקדומי טפי
משום מכמר בישרא:
❖
י) [בעשרה. אולי צ"ל בט'],
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב
מוקמינן
ליה אדיניה בו' שעות
משום דבעי לשחוט פסח אחריו
א
תורה אור השלם
ולצלותו מבעוד יום: גמ' בין
ומחצה. בריש אמר
בתשעה ומחצה בערבי פסחים
1. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד
הערבים. משש שעות ולמעלה
להן הממונה (יומא דף כח:) פריך
הגהות הב"ח
נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה
תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ
שהצל נוטה קרינן בין הערבים והוה
ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי'
(א) רש"י ד"ה בזיכין וכו'
בין בחול בין בשבת א) חל ערב פסח להיות
הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין
ליה למכתב בערב ושני בדבוריה
מתחלת שבע ומשני משום
לאכילת כהנים כדכתיב
הָעַרְבָּיִם: במדבר כח ד
בערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע
❖
2. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
והיתה:
וכתב בין הערבים לדרשה חלוק
דלא מכווני:
ומחצה והפסח אחריו: גמ' מנא הני מילי
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
רבי
ישמעאל סבר מוספין קודמים
הערב לשני חלקיםה) שתי שעות ומחצה
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא את הכבש
לבזיכין. דוקא בשבת דערב
לכאן קודם לעשייתו וב' שעות ומחצה
1
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
גליון הש"ס
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
לכאן לאחר עשייתו: אלא אמר
הפסח פליגי דאיכא היתירא
אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה
❖
רש"י ד"ה אלא אמר
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
רבא. כולה תקנתא דרבנן היא
שמקדמים אותו מפני עשיית הפסח
בין הערבים חלקהו לבין שני ערבים ב' שעות
רבא דהיינו מחצי שבע
וכ"כ רש"י שבת ד"ט ע"ב
דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות
שאחריו ולא שייך למיגזר אטו חול
ומחצה לכאן שתי שעות ומחצה לכאן ושעה
ד"ה מנחה גדולה וצ"ע
כשירות דהיינו מכי ינטו צללי ערב
אבל א בשבת דעלמא קרב כסדר
רבינו חננאל
אחת לעשייתו מתיב רבא בערבי פסחים
מסוגיא דיומא דף כח ע"ב
$ דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה
החול גזירה שבת אטו חול: תמיד נשחט בשמונה
ורש"י לקמן דף צג ע"ב
נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה
וקעבדינן ליה בז' ומחצה.
❖
ד"ה ט"ו מילין:
נוטה למערב והצל למזרח כשאדם
ומחצה וקרב בתשעה
בין בחול בין בשבת ואי סלקא דעתך
ומחצה כו'. מנא הני
עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח
וא"ת וליעבדיה
מילי, ובא ר' יהושע
בשמונה ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן
חצי שש וחצי שבע היא עומדת
בתחלת שמונה ופי' בקונטרס לפי
לפרש כי מן התורה
מוסף רש"י
ליה אלא אמר רבא מצותו דתמיד משינטו
הוא זה השיעור, ונדחו
באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא
שאין חלוק הלחם כלה בסוף שבע
ב
חל ערב פסח להיות
דבריו, ופשיט רבא מצותה
צל כל אדם תחתיו: ואמר מר.
ואין נראה לר"י דהא לר"ע קאמר
צללי ערב מאי טעמא דאמר קרא בין הערבי'
בערב שבת. הוצרך למהר
דתמיד של בין הערבים
לקמן בהאי פירקא [נט:]: עליה חלבי
בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע
תמיד של בין הערבים בכל
מכי ינטו צללי ערב.
מעידנא דמתחיל שמשא למערב הלכך
יכולת, לפי שפסחים נשחטו
מאי טעמא. בין הערבים
השלמים. על תמיד של שחר השלם
לר"ע ליכא שהייה בהקטרה וחילוק
בשאר ימות השנה דאיכא נדרים ונדבות
אחריו וצריך לצלותן מבעוד
משעה שמתחיל היום
כל הקרבנות ולא תשלימם על תמיד
לחם אלא שעה ב ונראה לר"י כלשון
יום (יומא כח:). עליה
להעריב משמע תחילת
דרחמנא אמר 2 עליה חלבי השלמים ואמר
הערב דלאחר תמיד הערב לא
אחר שפי' בקונטרס:
חלבי השלמים. ודרש
שעה שביעית הוא בין
מידי ר"ע כסדר הפסח שחל
מר (עליה חלבי השלמים) עליה השלם כל
ליה לשון השלמה, עליה
ב)
ג)
שני הערבים בין ערב
תקריב קרבן לפיכך אף על פי
על העולה, תמיד של שחר,
דאתמול לערב דהאידנא
הקרבנות כולם מאחרינן ליה תרתי שעי
להיות ערב שבת קתני.
שזריזים מקדימין למצות התקינו
האמורה בראש המקרא,
שכל הלילה נקרא ערב
ועבדינן ליה בשמנה ומחצה בערבי פסחים
אע"ג דלרבא נמי איכא למיפרך
לאחרה כדי שיביאו נדריהם
שנאמר וערך עליה העולה
שנאמר ויהי ערב ויהי
והקטיר, והוסיף והשלים
בקר ונמצאת מצות התמיד
כדפריך בסמוך רבה בר עולא מידי
ונדבותיהן ויהא כשר להקריבן ובשבת
דאיכא פסח אחריו קדמינן ליה שעה אחת
אחריה כל הקרבנות, ולא
מתחלת שביעית. הלכך
כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת
נמי אף על גב דליכא נדרים
ועבדינן ליה בשבע ומחצה חל ערב פסח
על שבין הערבים, למד
כל השנה דבעינן להשלים
על תמיד של בין הערבים
בערב הפסח קתני רבא לא חשיב
ונדבות מאחרינן ליה משום סדר
כל קרבן ואחר כך תמיד
ו)
להיות ערב שבת דאיכא נמי צלייתו דלא
שהוא אחרון לכל הקרבנות
של בין הערבים דאמר
גזירת נדרים ונדבות דחול כדמפרש
ליה פירכא דהא ר' ישמעאל
❖
דחי שבת מוקמינן ליה אדיניה בשש ומחצה
.
מר והקטיר עליה חלבי
(שם לג.)
לקמן : צליית פסח אינו דוחה שבת
אמתני' קאי דקתני דערב הפסח
ז)
השלמים, השלמים למה
ת"ר כסידורו בחול כך סידורו בשבת דברי
לי, וכי אין מקטירין
מפני שצורך הדיוט היא ויכול לצלות
שוה בין בחול בין בשבת ועליה
ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר כסידורו בערב
אלא חלבי השלמים והלא
מוסף תוספות
מבעוד יום: ומוקמינן ליה אדיניה.
פליג רבי ישמעאל ולכך לא היה
חלבי החטאות והאשמות
פסח מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר כסידורו
מכי ינטו הצללים דהיינו בשש ומחצה:
צריך להזכיר בדבריו ערב הפסח:
א. אביי ורבא מודו. תוס'
כיוצא בהן, אלא לומר
חיישינן למיכמר בישרא.
שאנץ. ב. א"כ מאי שנא
בחול בערב הפסח כך סידורו בשבת בערב
לך עליה השלם כל
כסידרו. של
תמיד: כסידרו בערב
הקרבנות כולן. וכיון
דאין שיעור בזיכין לר"ע
פסח גרסי'
ברבי עקיבא: כסידרו
הואיל ואין הדחת
הפסח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר
דאיכא בכל השנה נדרים
כמו לר"י ולימא ר"ע
בחול בערב הפסח. דהיינו
בשבע
קרביו דוחה שבת כדאמר בפרק
ונדבות עבדינן להו קודם
מוספין בתחלת חצי שעה
כסידורו בערב הפסח שחל להיות בערב
שישית. שם.
התמיד של בין הערבים
ומחצה כך
סידרו בשבת
בערב
[אלו דברים] (לקמן דף סה:):
שבת כך סידורו בשבת ומתני' דקתני בין
מאחרינן לה לתמיד שתי
הפסח: ר' עקיבא אומר. בשבת
דברי שעות ומחצה ועבדינן ליה
בחול בין בשבת רבי ישמעאל היא במאי
של ערב הפסח הוא בשש
ומחצה
בשמנה שעות ומחצה.
קא מיפלגי במוספין קודמין לבזיכין קמיפלגי
רבי ישמעאל סבר מוספין
ד) ג
ערב פסח דבעינן פסח
כסידרו בערב הפסח שחל להיות
אחר התמיד עבדינן ליה
קודמין לבזיכין עבד להו למוספין בשש ובזיכין בשבע ועביד ליה
בערב שבת דכיון דבעי למיעבד
בשבע ומחצה. כדי שתהא
לתמיד בשבע ומחצה רבי עקיבא סבר בזיכין קודמין למוספין בזיכין
פסח אחריו ובשבת לא קרבי נדרים
השהות ביום לשחיטת
הפסח. חל ערב הפסח
ונדבות דניצטריך לאיחוריה מוקמינן
בחמש ומוספין בשש ועביד ליה לתמיד בשש ומחצה מתקיף לה רבא
להיות בערב שבת דאיכא
ליה אדיניה בשש ומחצה: ומתני'
מידי רבי עקיבא כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת קתני
נמי צליית הפסח דבעינן
דקתני. ערבי פסחים נשחט בשבע
מבעוד יום. עבדינן התמיד
כסידרו בערב הפסח סתמא קתני אלא אמר רבא הכי קאמר כסידרו
כדין התורה בשש שעות
ומחצה בין בחול בין בשבת רבי
בחול דעלמא כך סידרו בשבת בערב הפסח דברי רבי ישמעאל רבי
ומחצה. ת"ר כסדרו בחול
ישמעאל היא: במאי קא מיפלגי.
כך סדרו בשבת דברי ר'
עקיבא אומר כסידרו בערב הפסח ומתני' דקתני בין בחול בין בשבת רבי
ישמעאל ר' עקיבא אומר
אמאי קא מאחר ליה רבי ישמעאל
עקיבא היא במאי קא מיפלגי במכמר בשרא קמיפלגי רבי ישמעאל סבר
כסדרו בערב הפסח ופריש
הא מסתבר טעמא דרבי עקיבא
ליה אביי הכי, כסדרו בחול
חיישינן למכמר בשרא ורבי עקיבא סבר לא חיישינן למכמר בשרא
מפני שהפסחים מרובין לשחוט
בערב הפסח בשבע שעות
ומחצה כך סדרו בשבת
אי
וליקרב אחריו דבשלמא כשהוא חל
בערב הפסח דברי ר'
בחול מאחרינן ליה חדא שעתא משום נדרים ונדבות אבל בשבת למה לי לאחרינהו בשלמא בשאר שבתות לא חיישינן לאקדומי
ישמעאל, נמצאו דברי ר'
ולשנויי מחול דידיה משום נדרים ונדבות דחול אבל השתא משום פסחים בעינן לאקדומיה: בזיכין. היא לבונה הנתונה בשני בזיכים
ישמעאל כמשנתנו דקתני
בשבע שעות ומחצה בערב
על שתי מערכות של לחם הפנים ובשבת היו מסלקין הישנה ומסדרין את החדשה כדכתיב ביום השבת יערכנו [ויקרא כד] ומקטיר הבזיכין והן
הפסח נשחט התמיד בין
מתירין הלחם לאכילת כהנים (א) והיתה ללחם לאזכרה [שם] וחולקין הלחם מיד וצריך שעה אחת להתעסק בכך: ר' ישמעאל סבר מוספין
בחול בין בשבת, ר'
קודמין. לסילוק בזיכין והקטרתן וזמן מוספין אורחייהו בשש דכתיב בהו יום ולא כתיב בהו בקר דכתיב דבר יום ביומו [שם כג] וקיימא לן
עקיבא אומר התמיד של
בין הערבים של שבת
בסדר יומא בפרק אמר להן הממונה (דף לד.) בקר הוי הקדמה ויום משמע איחור: ובזיכין בשבע. דבעי לאחרינהו דבמוספין כתיב ח) יום
בערב הפסח היה נשחט
ובבזיכין כתיב ט) ביום ביום תרי זימני ומהכא ילפינן טעמא דאמר מוספין קודמין לבזיכין במסכת יומא (שם) מדכתב בהו ביום השבת ביום
בשש שעות ומחצה כסדרו
השבת תרי זימני לאחר ועבדינן ליה בשבע ומחצה. והוא הדין דמצי למיעבדיה בתחלת ח' אלא חדא דשמא אין חילוק לחם הפנים כלה בסוף
בערב הפסח שחל להיות
בערב שבת. ובהא פליגי
שבעה ועוד כל הני זימני לא משנינן ליה אלא בשש ומחצה כדיניה או בשבע ומחצה כשאר ערבי פסחים: בזיכין קודמין. וטעמא נמי מפרש
ר' ישמעאל סבר מוספין
התם גמר חוקה חוקה מחביתין: מי קתני כו'. במילתי' דרבי עקיבא. ולהכי לא פריך ליה אמילתיה דר' ישמעאל דאיהו נמי אמר כוותיה דאביי
קודמין לבזיכי לחם הפנים
במקצת ובההוא מקצת פריך ליה רבה בר עולא לקמן [ע"ב]: כסידרו. של תמיד: בחול דעלמא. כל ימות השנה דהיינו בשמונה ומחצה כך סידרו
הלכך מוספין בשש כו'.
ור' עקיבא סבר בזיכין
בשבת בערב הפסח דלא מקדמינן לי' למהר שחיטת הפסחים אחריו דהואיל ואינו יכול לצלותו עד שתחשך חיישינן שמא יתחמם בשר הפסח
קודמים הלכך בזיכים
ויסריח: ר' עקיבא אומר כסידרו. שאר ערב הפסח מפני שהפסחים מרובים וצריך להקדימם: לא חיישינן למכמר בישרא. חימום
בחמש ומוספים בשש
והתמיד בשש ומחצה.
הבשר ודומה לו באיזהו נשך (ב"מ עד.) על הכומר של זיתים שמניחין יחד בכלי כדי שיתחממו [ועי' פירש"י בחומש מקץ מ"ג פסוק ל']:
ודחי לה רבא להא דאביי
אי ואמר הכי מי[די] כסדורו
בחול בערב הפסח קתני כסדורו א) בחול סתמא קתני. ופירש רבא הכי כסדורו בחול בעלמא בשמונה ומחצה כך סדורו בשבת בערב הפסח, ר' עקיבא אמר כסדרו בכל ערב הפסח בשבע ומחצה כך סדרו בשבת בערב
הפסח, כמתניתין דקתני בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה. ובמכמר בשרא פליגי, ר' ישמעאל סבר כיון דלא צלינן ליה עד לעת ערב, אי שחטת ליה לפסח משעה תשיעית אתי בשרא למכמר, אלא מאחרינן ליה
ושחטינן ליה [לפסח] משעה עשירית ולמעלה, ור"ע לא חייש למכמר בישרא. פי' מכמר, כגון כימוש כדגרסינן באיזהו נשך בזיתים מכמר עיולי לבי דפא כו'.
א) [נראה כי לפני רבינו היתה גי' אחרת בגמ' דרבא מקשה על אביי דגם בדברי ר"י א"א לפרש כן דמידי כסדרו בחול בע"פ קתני וכו'].