נח:
תמיד נשחט פרק
חמישי פסחים
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
דברי
הכל היא. ובין בחול ובין בשבת דקתני במתני' לא קאי
אי לא חייש ניעבדיה בשש ומחצה. דהא הפסחים מרובין ובשבת
א) ב"ק קיא. תמיד כח:
1. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
מנחות מט., ב) יומא לג:
לא בעי לאיחוריה משום נדרים ונדבות: קסבר מוספין קודמין
ארישא אלא אערב הפסח והא דקאמר דברי הכל היא
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
לד. כתובות קו: [ב"מ
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
לבזיכין. ועל כרחך בזיכין בשבע ואינן פנויין בה: בעלמא. כל
היינו כלומר דמצינו למימר דברי הכל לפלוגתא דהך ברייתא
נה. זבחים קג:], ג) [עי'
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
ימות החול בשמונה ומחצה: כך סידרו. בשבתות של כל השנה
דקיימינן עלה אבל איכא שני ברייתות דמייתי בסמוך דפליגי
בתוס' ב"מ נה. ועי' ברש"י
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
❖
כתובות קו: ד"ה העולה],
בהדיא בשבת דערב פסח ומהנהו
ואף על גב דליכא נדרים ונדבות
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
❖
ד) [לקמן נט.],
ודאי איכא למיפשט דלאו דברי
חיישינן לסרך נדרים דחול דילמא
אי לא חיישינן ניעבדיה בשש ומחצה קא סבר
הכל היא:
אתו למסרך ולמיעבד בחול נמי
מוספין קודמין לבזיכין עביד להו למוספין
רבינו חננאל
כאילו חל בשני בשבת. אין
בשבע ומיפסלי נדרים ונדבות של
מוסף רש"י
בשש ובזיכין בשבע ועביד ליה לתמיד
[ואקשינן] אי לא חייש
אחריו: ר"ע אומר. כל שבתות
צריך לפרש דדוקא נקט
שלא יהא דבר קודם
בשבע ומחצה מתקיף לה רבה בר עולא
נעביד ליה לתמיד בשש
שני דהוא יומא קמא דמיקלע ביה
השנה הוא נשחט בשבע ומחצה
לתמיד של שחר. שלא
ומחצה כי דיניה והפסח
מידי כסידרו בחול כך סידרו בשבת בערב
יהא דבר ניתן על מערכה
אחריו. ושני, ר"ע סבר
ארבעה עשר דחד בשבתא לא חזי
כסידרו ערב הפסח דלא גזרינן משום
גדולה קודם לאברי התמיד
מוספין קודמין לבזיכין,
הפסח דברי ר' ישמעאל קתני כך סידרו
חול: דברי הכל היא. דר' ישמעאל
לארביסר דלא בד"ו פסח דהא ע"כ
(יומא לג:). העולה עולה
הלכך עביד להו למוספין
בשבת סתמא קתני אלא אמר רבה בר
לרבא דמוקי לה בשני בשבת דעלמא
ורבי עקיבא לא איירי בערב פסח
ראשונה. העולה משמע
בשש ולבזיכין בשבע
העולה תהא ראשונה
ולתמיד בשבע ומחצה
לא הוי שני בשבת דוקא דהא לא
כלל וכמתניתין סבירא להו בין בחול
עולא הכי קתני כסידרו בחול דעלמא כך
לכל הקרבנות
וקרב בשמונה ומחצה
(מנחות
בין בשבת: ניעבדיה בשש ומחצה.
בערב הפסח מיירי הוא הדין לאביי
סידרו בשבת דעלמא דברי ר' ישמעאל ר"ע
מט.) דאי לאורויי בעלמא
והפסח אחריו. ודחה רבא
דהא זריזין מקדימין למצות: קסבר
אתא שיקטירו עליה עולה
אם לא יהיה דוקא אין לחוש ורש"י
בר עולא להא דאביי
אומר כסידרו בערב הפסח דעלמא כך סידרו
ושלמים נכתוב וערך עליה
ולהא דרבא ואמר בשבת
מוספין קודמין לבזיכין גרסינן: כחל
שהקשה דעל פי הראייה היו מקדשין
בשבת דעלמא ומתני' דקתני בין בחול בין
או: ה' יתירה
דעלמא פליגי ופריש הוא
(יומא לד.)
להיות בשני בשבת. ערב הפסח
אין נראה לר"י דאע"ג דהיו מקדשין
דריש (ב"מ נה.) או: העולה
הכי כסדרו בחול דעלמא
בשבת דברי הכל היא במאי קמיפלגי בגזרת
משמע העולה האמורה
על פי הראייה היו נזהרין שלא יבאו
שהתמיד נשחט בשבע ומחצה:
בשמונה שעות ומחצה
נדבות ונדרים קמיפלגי ר' ישמעאל סבר
ראשון בסדרי קרבנות
כך סדרו בשבת דעלמא
בשני בשבת. חד מימות החול נקט.
תרי שבי בהדי הדדי דאמרינן בהדיא
והיא עולת הבקר, שנאמר
בשמונה שעות ומחצה.
גזרינן שבת אטו חול ור' עקיבא סבר לא
פרק קמא דראש השנה (דף כ.)
ואית דאמרי יומא קמא דשבתא דחזי
ואמרת להם זה האשה
ר"ע אומר כסדרו ערב
כו' וה"א יתירא קא
גזרינן אי לא גזרינן ניעבדיה בו' ומחצה
מאיימין על העדים על החדש שנראה
לארביסר נקט וחד בשבתא לא חזי
הפסח בשבע ומחצה כך
דריש (כתובות קו. וכעי"ז
סידורו בשבת דעלמא
בזמנו לומר שלא ראו והא דאמרי'
לארביסר דלא בד"ו פסח ולאו
קסבר מוספין קודמין לבזיכין מוספין בשש
❖
זבחים קג.).
אבל בערב הפסח שניהם
בשילהי אלו קשרים (שבת דף קיג.) חלבי
מילתא היא שהרי על פי הראייה
ובזיכין בז' ועביד ליה לתמיד בז' ומחצה
שוין שהיו בשבע ומחצה
היו מקדשין: ור"ע אומר כסידרו
שבת קריבים ביום הכפורים אלמא
בין בחול בין בשבת.
מיתיבי תמיד כל השנה כולה קרב כהלכתו
ובשבת דעלמא בלבד
מוסף תוספות
ערב הפסח גרסינן ותו לא: בשלמא
בהדי הדדי נינהו מוקי לה בהחליל
נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה
פליגי, ר' ישמעאל סבר
לאביי ניחא. דמדקאמר רבי ישמעאל
כאחרים דאמרי אין בין
העשויה כבר משמע,
(סוכה דף נד:)
א.
גזרינן בשבת להעשות
ובערב הפסח נשחט בז' ומחצה וקרב בח'
אלמא תמידין קודמין
התמיד בח' שעות ומחצה
עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד:
חל להיות בשבת כחל להיות בשני
למוספין. רש"י זבחים תוס'
אלא
ולא מקדמינן ליה גזרה
ומחצה חל להיות בשבת כחל להיות בשני
לרבא קשיא. תימה לרבה
בשבת על כרחך כסידרו ערב
שאנץ. ב. דהא משמע
שלא יבוא להקדימו בחול
בשבת דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר כסידרו
בר עולא נמי תיקשי
הפסח דקאמר ר"ע בע"פ שחל להיות
בזבחים דלאו בהכי מיירי,
וישארו הנדרים והנדבות.
אלא כגון שיש לו שתיהן
ור"ע סבר לא גזרינן שבת
בע"ש קאמר: אלא לרבא. דקאמר
דלדבריו לרבי עקיבא מוספין קודמין
בערב הפסח בשלמא לאביי ניחא אלא
ואתא קרא שיקדים תמיד
אטו חול, הכל יודעין
רבי ישמעאל למיכמר בישרא חייש
לבזיכין ולפי מה שהברייתא כאביי
לרבא קשיא אמר לך רבא לא תימא כחל
דקתני התם וגו'. תוס'
שהשבת אין שם נדרים
שאנץ. ג. בתוס' שאנץ תולה
וכסידרו בחול בעלמא קאמר הא
לרבי עקיבא תמיד נשחט בשש
ונדבות. ומקשינן אי הכי
בשני בשבת אלא אימא כשני בשבת
את זה בב' תירוצי התוס'
אי לא גזר ר"ע ניקדמיה
קתני הכא כחל להיות בשני בשבת:
ומחצה וא"כ בזיכין קודמין למוספין
❖
דעלמא מיתיבי חל להיות בשבת כסידרו כל
דלעיל.
בשש ומחצה כי דיניה.
אלא אימא כשני בשבת. שאינו ערב
ותירץ רשב"א דלרבה בר עולא לא
ופרקינן אית ליה מוספין
השנה כולה דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר
הפסח דהיינו בשמונה ומחצה
קאי ר"ע אלא ארישא דקתני תמיד
קודמין לבזיכין. ונמצא
כסידרו בערב הפסח דעלמא בשלמא לרבא
לטעמיה דאביי ר' ישמעאל
דחיישינן למיכמר בישרא: כסדר כל
כל השנה קרב כהלכתו משמע ל"ש
רבינו חננאל (המשך)
כמתני' ולטעמיה דרבא ר'
ניחא אלא לאביי קשיא אמר לך אביי לא
השנה. היינו בשמונה ומחצה דחיישי'
חול ולא שנא שבת ועלה פליג ר"ע
כלומר לא שנא חול ולא
עקיבא כמתני'. מיתיבי חל
תימא כסידרו כל השנה אלא אימא כסידרו
שנא שבת (לר"י) [לר"ע]
למיכמר בישרא: כל השנים. שערב
ואמר דשבת דעלמא כערב הפסח
ערב פסח להיות בשבת
דינם כאחד קשיא לאביי.
כחל להיות בשני בשבת
הפסח חל בחול דשחטינהו בשבע
והיינו ממש כרבה בר עולא או
כל השנים כולן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר
ומשני לא תימא כסדר כל
דברי ר' ישמעאל, ר"ע
ומחצה ור"ע אמר כסידרו ערב
יתרץ כרבא:
השנה דמשמע בשמונה
כסידרו ערב הפסח שחל להיות בערב שבת
אומר כסדרו בערב הפסח,
העולה עולה ראשונה. תימה
ומחצה אלא אימא כסדר
מאי לאו ר' ישמעאל היא
הפסח שחל להיות בערב שבת:
תנו רבנן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד
א)
כל השנים בערב הפסח בז'
דסבר בין בחול בין בשבת
מניין שלא יהא דבר. נקטר במערכה
דבזבחים פ' כל התדיר
ומחצה דברי ר' ישמעאל,
של שחר תלמוד לומר 1 וערך עליה העולה
בשבע ומחצה דהא בהדיא
(דף פט.) מפקינן מקרא אחרינא
משנערכה שחרית קודם לתמיד של
ר"ע אומר כסידורו ערב
קתני לה חל ערב פסחים
מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה
ב)
הפסח שחל להיות ערב
1
להיות בשבת כחל להיות
דתנן התמידין קודמין למוספין
שחר ת"ל וערך עליה בתר ובער
שבת. ת"ר מנין שלא
בשני בשבת כתנא דמתני'
ראשונה ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד
שנאמר מלבד עולת הבקר אשר
עליה הכהן כתיב דהוא סידור
יהא דבר קודם לתמיד
קשיא לרבא. ומשני רבא
של בין הערבים ת"ל והקטיר עליה חלבי
מערכה: מאי תלמודא. דהאי
לעולת התמיד וליכא למימר דהתם
של שחר כו' פשוטה
א
1
ואמר מתניתא הכי קתני חל
היא. ת"ר תמיד קודם
להיות ערב פסחים בשבת
העולה אתמיד של שחר קאי: העולה
איצטריך לצבור שאין להן תמידין
השלמים מאי תלמודא אמר אביי עליה
לפסח שהתמיד נאמר בו
דינן כשני בשבת כמו חול
עולה ראשונה. מדלא כתיב וערך
ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא
ב
שלמים ולא על חבירתה שלמים מתקיף לה
בין הערבים והפסח נאמר
דעלמא מה שני בשבת
קתני התם דם חטאת קודם לדם
עליה עולה אלא העולה הכי קאמר
בו בין הערבים, דכתיב
שהוא חול דעלמא התמיד
רבא אימא שלמים הוא דלא נקריב הא עולות
ושחטו אותו כל קהל עדת
בשמונה ומחצה אף ערבי
עולה ודומיא דזה הוי תמידין ומוספין
וערך עליה מיד העולה החשובה
נקריב אלא אמר רבא השלמים עליה השלם
ישראל בין הערבים, ונאמר
פסחים שחל להיות בשבת
וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא
האמורה תחלה לכל העולות והיינו
בו בערב שנאמר שם
התמיד נשחט בשמונה
כל הקרבנות כולן ת"ר תמיד קודם לפסח
תזבח את הפסח בערב,
תנינא לעכב דבהתכלת (מנחות דף מט:)
עולת תמיד דפרשת קרבנות ג)[בפ'
ומחצה דלא כמתני'. ר"ע
פסח קודם לקטרת
קטרת קודמת לנרות
וקטורת לא נאמר בה אלא
אומר כסדרו ערב הפסח
אמרינן בהדיא דליכא עיכובא וי"ל
פינחס] דקרבן תמיד כתיב ברישא:
בין הערבים שנא' בין
מה כל ערב הפסח התמיד
יאוחר
והקטיר עליה. אתמיד קאי דסיפיה
דהתם איצטריך למוספין דלא קדמי
הערבים יקטירנה. הנרות
בשבע ומחצה כך בשבת
נאמר בהן בין הערבים
והכא לנדרים ונדבות וצריכי דשמא מוספין חמירי שהן קרבן
דקרא הוא וה"ק והקטיר על העולה הזאת כלומר אחריה חלבי
בערב הפסח בז' ומחצה
דכתיב ובהעלות אהרן את
כתנא דמתני'. ודיקינן
השלמים: ואימא שלמים הוא דלא קרבי. אחר תמיד של בין הערבים:
צבור או שמא נדרים ונדבות חמירי שרגילים ומצויים יותר אי נמי
הנרות בין הערבים, וכתיב
מיניה מדקתני בשני בשבת
השלמים. לשון השלם: תמיד. של בין הערבים קודם לפסח:
קרא דהכא להקדמת הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה
בהן מערב שנאמר יערוך
דשביק ליה לאחד בשבת,
אותו אהרן ובניו מערב
וקתני בשני בשבת מכלל
לקטורת. של בין הערבים וכולהו יליף טעמאד): לנרות. להדלקת נרות:
וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית הדם
עד בקר.
דלא אפשר שיחול ערב
כתיב והא דפריך בהתכלת (שם) גבי הא דתנן התמידין אין
יאוחר
הפסח באחד בשבת דאם
מעכבין את המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית ליה ולקדם
והתניא מנין שלא יהא דבר כו' ומייתי הא דרבא ולא מייתי קרא
כן חייל פסח בשני בשבת,
מכאן תשובה לאומרים כי
דמלבד משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב [להכי] אתייה טפי מן המשנה אי נמי למימרא דאפי' בהקטרה דלא
בימי החכמים חל פסח
תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם ג אך קשה דאמאי איצטריך העולה ומלבד תיפוק לי' דתמיד קודם למוספין דבתמיד כתיב בבקר
בבד"ו וכי אחרי סתימת
ובמוספין כתיב ביום דמשמע בעיצומו של יום ולמאי דאמרי' בהתכלת דליכא עיכובא בהקדמה לתמיד אתי שפיר הא דאמרינן
התלמוד תקנו לא בבד"ו
פסח. תוב מותבי' לאביי
בריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא
מהא דתניא תמיד כל השנה
בזמן שהן נעולין דמטעם ששחטן קודם תמיד של שחר לא הוו פסולין והא דתני בתוספתא דמכילתין [פ"ד] כל הקדשים שהקריבן
קרב כהלכתו. חל להיות
קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר
תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך שמתעכב
בשבת כסדר כל השנה
דברי ר' ישמעאל, ר"ע
אחר תמיד של בין הערבים כו' האי פסולין היינו מדרבנן [ועיין תוס' עירובין ב'. ד"ה שלמים ותוס' יומא כט. ד"ה אלא ע"ש היטב שכתבו
אומר כסדר ערב הפסח,
קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין וכו']:
להדיא
אבל לשון התוספתא משמע דאפי' זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצות
אפ"ה
פסולין דקתני שהקריבו ולא
יאוחר