נט:
תמיד נשחט
פרק
חמישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשאום
כמי
שנטמאו אימורין או אבדו. למאן דאמר (לקמן
והעלה הכהן את העולה ואת המנחה וגו'. ב] בפר חטאת כתיב
יא א מיי' פ"ט מהלכות
א) [זבחים פה:], ב) [שבת כ.
וש"נ], ג) [יבמות מ. צ. יומא
מעשה הקרבנות הלי"א:
דף עז:) אין הציץ מרצה על העולין ניחא הא דנקט
ומדהוה ליה למיכתב ואת העולה יעלה וכתיב והעלה משמע אפילו
יב ב מיי' פ"י שם הלכה א:
סח:], ד) ולא, ה) [לעיל נח.
הביא העולה קודם לחטאת יכפר: דסברי דיומיה היא. כשמקטירים
הכא שנטמאו או אבדו אבל ברייתא דלקמן (דף פ:) על מה
יג ג מיי' פ"א מהלכות
יומא לג.], ו) [צ"ל לרבא וכ"א
הציץ מרצה על הדם ועל החלב צ"ל
הואיל ומדרבנן לא מרצה
כל הלילה אברים שניתותרו
מקרבנות שנשחטו ונזרק דמן קודם
תמידין הלכה ח ופ"א
בילקוט פנחס רמז תשפ"ב ופ'
מהלכות ק"פ הלכה ח:
משפטים רמז שנ"ז וידוע דרב
הוי כאילו אבדו האימורין :
לתמיד ויראו את האברים הללו יהו
א
יד ד מיי' פ"א מהלכות
ספרא דא"ל רבא משה שפיר
יכול
נטמאו או שאבדו לא יהו
סבורין שגם אלה ניתותרו וראויין
והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר אמר
1
תמידין הלכה ז:
קאמרת שבת קא: וכן בשאר
הכהנים כו'. הכי סלקא
להקטירם היום ויקטירם ועברי אעשה
טו ה מיי' פט"ו מהל'
דוכתי ובזה אתי נמי שפיר
ליה רב שמן בר אבא לרב פפא לדידך
פסולי המוקדשין הלכה
שהשיב רבא כבר רמייה ניהליה
דהשלמה: זריזין הן. והמעלן שם
מסקנא הכא דאי לא אכלי כהנים
דאמרת מעלה ומלינה בראשו של מזבח
ג הלכה יח ופ"ד מהל' ק"פ
ראב"ח לר' אבהו משא"כ רב
לא מכפרי בעלים ולא משתרו לאכול
יודיע לאחיו הכהנים ויזהרו בהן:
הלכה א:
היה זמן טובא קודם לר'
קיימין א) ועבדינן מילתא לכהנים דאתו בה
[טז] ו מיי' פרק
אמר ליה רב אשי כו'. אדרב פפא
בקדשים ומקשה ריב"א דבהאשה רבה
אבהו], ז) ולא, ח) [לקמן פג:
לידי תקלה דסברי דיומיה הוא ואתו לאקטורי
שבת כד:], ט) [שבת קיד.],
י"ג מהלכות פסולי
פריך דאמר מלינן: מכדי כל כמה
(יבמות דף צ.) אמר ת"ש דם שנטמא
י) [קדושין סח. נדה לג.],
המוקדשין הלכה א [מהר"י
אמר ליה ב) כהנים זריזין הן אמר ליה רב אשי
דלא מקטרי אמורין. דחטאת כהנים
וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה
❖
כ) [זבחים יג.], ל) גי' רש"ל
לנדא]:
לרב כהנא ואמרי לה רב הונא בריה דרב
רבא, מ) [שמות יב], נ) [ועי'
והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצי
בשר החטאת לא מצי אכלי ובעלים לא
תו' לקמן ע. סד"ה לאו],
כו' ומשני מאי לא הורצה להתיר
הויא להו כפרה ועדיין מחוסר
נתן לרב פפא והא כמה דלא מתקטרי
ס) [גי' תוס' היא בעי רבא וכן
מוסף תוספות
בשר באכילה אבל בעלים מתכפרין
כפורים הוא והיאך יאכל בקדשים:
❖
אמורין כהנים לא מצו אכלי בשר דתניא
מצאתי ברש"ל ובמהרש"א],
בחזה ושוק. הנתונים לכהנים מן
אלמא אף על גב דבשר אינו נאכל
א. נ"א. תימה מה ענין
יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק קודם
א
נטמאו לאבדו, דטומאה ציץ
השלמים: ואכלו אותם. במלואים
בעלים מתכפרין וי"ל דהיכא דחזי
הקטרת אמורין תלמוד לומר 2 והקטיר הכהן
מרצה וכו', ואומר רבי וכו'
תורה אור השלם
כתיב: אשר כופר בהם. כתב כפרה
לאכילה מדאורייתא מתכפרין והכא
דהואיל ומדרבנן לא מרצה
את החלב המזבחה והדר 2 והיה החזה
1. וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה
בעי למימר דכל כמה דלא חזו
גבי אכילה למימרא דאף באכילה
הוה כאילו אבדו האימורין.
לאהרן ולבניו וכמה דכהנים לא אכלי בשר
תוס' שאנץ. ב. ומסיק
וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר
תלויה כפרה: כיון דלא אפשר.
כהנים לאכילת בשר (א) לא מתכפרים
לכשתמצא לומר לדברי רבי
עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר:
בעלים לא מתכפרי דתניא ואכלו אותם
בעלים ומיהו קשה מנטמא בשר
לאקטורינהו האידנא משום עשה
ג) 3
עקיבא נדרים ונדבות אין
ויקרא יד כ
2. וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב
קרבין ביו"ט. שם. ג. נ"א.
אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים
היאך זורק את הדם הא אין לבשר
דהשלמה עשאום כמי שנטמאו או
ב
והשתא הא דקאמר ולא
הַמִּזְבֵּחָה וְהָיָה הֶחָזֶה
שעת היתר לכהנים ונראה לפרש דכל
שאבדו ומשתרו כהנים באכילת בשר
ובעלים מתכפרין אמר ליה כיון דלא אפשר
עולת חול ביו"ט, לאו מהאי
לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו: ויקרא ז לא
והויא כפרה לבעלים: הא כל הלילה
זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי
3. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר
קרא נפיק, אלא וכו' דלא
עשאום כמי שנטמאו או שאבדו א] דתניא יכול
אשכחן דשרי רחמנא אלא
ילין. למטה ומעלן ומקטירן כל הלילה
בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם
בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ
נטמאו אמורין או שאבדו לא יהו כהנים
עולת שבת, וממילא ידעינן
אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ
נטמא אחרי כן או יצא או נעשה נותר
ואינו נפסל אלא אם כן מצאן בעלות
דלא חול ביו"ט משום
שמות כט לג
זכאין בחזה ושוק תלמוד לומר 2 והיה החזה
הֵם:
מתכפרי בעלים:
השחר כשהוא למטה אלמא כל הלילה
4. לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם
דנדרים ונדבות אין קרבן
ולא עולת חול ביו"ט. הקשה
לאהרן ולבניו מכל מקום רב כהנא רמי
ביו"ט. שם. ד. נ"א. תימה
זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד
ראוי להקטיר: והכתיב עליה השלם.
לר' מנא ליה לתלמודא דלא
שמות כג יח
בֹּקֶר:
כתיב ד)4 לא ילין חלב חגי עד בקר עד בוקר
ריב"א דהא קרא בשבת כתיב
דמשמע שלא יתעכב דבר אחר תמיד
5. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
ילין לבקר זבח מיירי
הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין וכתיב
של בין הערבים: כשנתותרו.
דחמיר אבל ביו"ט דקיל מנא לן דלא
באימורין, דילמא בנותר
בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ
דבשר מיירי וכו' ובשר ודאי
הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
מקרבנות שנזרק דמן קודם תמיד
קרבה וי"ל דאתיא כרבי עקיבא
והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם
ה)
5
כל הלילה ילין דהא כר"ע
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר
ולא הספיקו להקריב דכיון דנראה
דאמר בסוף אלו קשרים (שבת דף
כל הקרבנות כולן הוא מותיב לה והוא מפרק
אוקימנא לסוגיא דהכא וכו'
עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
קיד.) עולת שבת לימד על חלבי שבת
להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר
[וס"ל] דפסח נאכל כל
ויקרא ו ה
לה כשנתותרו רמי לי' רב ספרא לרב כתיב
ו)
6. לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם
הלילה. שם. ה. דדריש מיניה
הוא מושלם: הא כל הלילה ילין.
שקרבין בי"ט ב ומשמע ליה קרא עולת
לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא
אימורי חגיגת חמשה עשר
זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח
ז)6
שבת זו בשבת אחרת דהיינו של
ויקטירנו בלילי י"ט ואע"פ שנותר
דנפסלין בלינה. שם. ו. נ"א.
חַג הַפָּסַח: שמות לד כה
ילין הא כל הלילה ילין $ והכתיב עולת
ח) 7
7. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל
תימה לר' מאי שייך כאן
שבת בי"ט מכלל דשל חול בי"ט לא
מקרבן של חול דהא י"ד שנזרק דם
שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא
פלוגתא דר"מ ור"י דהא
עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ:
הפסח בו חול הוא: ואנן ניקו
קרבה וקשה לר' עקיבא תיפוק לי'
ג
❖
מסקינן בתמורה וכו' דאי
במדבר כח י
עולת חול ביום טוב אמר ליה כבר רמייה
כו'. קושיא היא: שבקיה לקרא
דחלבי שבת קריבין בי"ט מקרא
אמר תמורת עולה ושלמים
ניהליה רב אבא בר חייא לר' אבהו ושני ליה
[ולא אמר תמורת עולה
דהוא דחיק ומוקים אנפשיה. מדקשו
דהכא דלא ילין הא כל הלילה ילין
תמורת שלמים] הוה מודה
הגהות הב"ח
דלכל הפחות מיתוקם בארבעה עשר
קראי אהדדי על כרחיך קראי גופייהו
הכא ג בארבעה עשר שחל להיות בשבת
ר"מ, והכא לשמו ושלא
שחל להיות בשבת תימה לר"י הא
מוקמי אנפשייהו הכי:
(א) תוס' ד"ה יכול וכו'
לשמו הוי כתמורת עולה
עסקינן ט) ד דחלבי שבת קריבין ביום טוב
מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו.
י"ל וכו' דכל כמה דלא חזו
ושלמים, ותירץ ר' דרבא
קרא בנותר דבשר מיירי דהא לקמן
אמר ליה משום דחלבי שבת קריבין ביום
כהני' לאכילת בשר. נ"ב פי'
לטעמיה וגו'. שם. ז. עד סוף
לשם שלמים: או קיבל או
(דף סג:) מחייב שוחט על חמץ אחד
❖
אפילו מדאורייתא:
השחיטה שאז נאמרו שניהם.
טוב אנן ניקו ונימא ליה דהאי קרא בארבעה
❖
הלך או זרק שלא לשמו. שבארבע
מבני חבורה מדכתיב לא ילין בתריה
שם.
עשר שחל להיות בשבת הוא דכתיב אמר
דמשמע הני דקיימינן עלי' בלא ילין
עבודות הללו הפסח נפסל במחשבתן
ליה שבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקים
גליון הש"ס
י)
וכל הלילה ילין כדר' עקיבא אוקימנא
אם לפסול אם לפגל כדיליף בשמעתא
אנפשיה: מתני' הפסח ששחטו שלא
רבינו חננאל
גמ' והכתיב עולת שבת.
קמייתא דזבחים (דף ד.): או לשמו
לסוגיא דהכא ושמעינן ליה לר'
כ) ה
עי' שבת ד"כ ע"א תד"ה
ואמר ליה רב שמן בר אבא
ושלא לשמו. בגמרא מפרש אי
עקיבא דפסח נאכל כל הלילה עד
לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו או לשמו
ו
למשרי. וביומא דף מו ע"א
לרב פפי וכי עבידי מילתא
❖
שעת חפזון ואיכא למימר דמשמע
במחשבת עבודה אחת קאמר אי
ד
ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו פסול
תוד"ה אבל וצ"ע:
דאתי בה לידי תקלה, הני
ליה למסדר הש"ס דקרא בכל הזבח
במחשבת שתי עבודות כגון קיבל
אמורין דאמרת מעלן ומלינן
כיצד לשמו ושלא לשמו לשם פסח ולשם
בראשו של מזבח. ניחוש
לשמו וזרק שלא לשמו: פסול.
מיירי בין בבשר ובין באימורין ומדלא
שלמים שלא לשמו ולשמו לשם שלמים
הגהות מהר"ב
דילמא סברי דיומיה נינהו
כתיב חלב כמו גבי חלב חגי ומדלא
דכתיב זבח פסח הואמ) שתהא זביחתו
ולשם פסח: גמ' בעי רב פפא בעבודה אחת
ואתו לאקטרינהו. ופריק
רנשבורג
ל)
כהנים זריזין הן ולא אתו לידי
כתיב גבי אכילה דואכלו את הבשר
לשם פסח וכתיב הוא למעוטי
א] גמ' דתני' יכול נטמאו
תנן או בשתי עבודות תנן בעבודה אחת תנן
תקלה. והא כמה דלא מתקטרי
כדכתב התם לא תותירו ש"מ
נשחט שלא לשמו:
אמורין. הרמב"ם השמיט
אימורין לא מיתכיל בשר ואי
ורבי יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם
גמ'
בעבודה אחת תנן. וחישב בה
דבתרווייהו משתעי:
ברייתא זאת עיין צל"ח דף
לא מיתכיל בשר לא סלקא
בארבעה עשר שחל להיות
נ: ב] רש"י ד"ה והעלה
לבעלים טהרה, שנאמר ואכלו
נתפס דאי ר"מ
הא אמר תפוס לשון ראשון
לשמו ושלא לשמו ואפ"ה קתני
הכהן וכו' בפר חטאת. צ"ל
אותם אשר כפר בהם מלמד
בשבת עסקינן.
פסול ור' יוסי היא דאמר במסכת
או
❖
בתר חטאת:
שהכהנים אוכלין ובעלים
בירושלמי דייק מקרא דלא ילין חלב
תמורה (דף כה.) אף בגמר דבריו
מתכפרין. ופרקינן כיון דלא
אפשר להקטיר לאימורין
אדם נתפס דבוק: דאי ר' מאיר האמר תפוס לשון ראשון.
חגי כה"ג ומוקי לה נמי ר' אבהו בי"ד שחל להיות בשבת ופריך
הללו נעשו כמי שנטמאו או
מוסף רש"י
דלא מצי לאוקמי בשבת דחגי כתיב דהיינו חגיגה הבאה עם הפסח
במס' תמורה (ג"ז שם) גבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת
נאבדו והכהנים אוכלין
דלא דחיא שבת כדאמר לקמן באלו דברים (דף סט:) ומפרש
שלמים ר"מ אומר הרי זו תמורת עולה ר' יוסי אומר דבריו קיימים
כהנים זריזין הן. בקיאין הן
ובעלים מתכפרין דתניא יכול
בכל, דכתיב בהן (דברים לג)
נטמאו אימורין כו'. רב כהנא
דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין שיקריבהו מבעוד יום בשעה
ותרעה עד שתומם ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמי':
יורו משפטיך ליעקב (שבת
רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד
או קיד:) או: דכיון שנכנס
הראויה לו ותימה על ירושלמי דפריך מינה דהאי קרא דחלב חגי
בקר וכל הלילה ילין ויקטיר
לעבודה בידוע שלמדוהו
דבחגיגת חמשה עשר מיירי כדמוכח באלו דברים הקשה רשב"א לבן תימא דדריש לקמן באלו דברים (דף ע.) חגיגה הבאה עם הפסח
איזו שעה שיזדמן לו שיקטיר
ה
הלכות קודש (ערובין קג.).
מן הלילה יקטיר, והכתיב
הרי היא כפסח דזבח חג זה חגיגה היכי מיתוק' האי קרא בשבת הא מודה דלא דחיא שבת כדמוכח התם נ) וי"ל דבן תימא יסבור כר'
ואכלו אותם. את הקדשים,
והקטיר עליה חלבי השלמים
ישמעאל דאמר באלו קשרים (שבת דף קיד:) דחלבי חול קריבין בי"ט אי נמי בן תימא יפרש שמרהו שלא יבא לידי בל ילין כדמפרש בירושלמי:
אשר כפר בהם. כי היכי
עליה השלם כל הקרבנות,
דאי ר' מאיר האמר תפוס לשון ראשון. אור"י דרבא לטעמיה דאית ליה דפליגי בתפוס לשון ראשון דאמרינן בפ"ב דזבחים
דתהוי כפרה שלמה (יבמות
הנה כל הקרבנות עם תמיד של
ס)
מ.). עליה השלם כל
שחר היו קרבים קודם תמיד
(דף ל.) עדיין היא מחלוקת פירוש אפילו בתמורת עולה ושלמים פליג ר"מ ו ובלאו הכי הך דיוקא דהכא לא מיתוקם אלא
הקרבנות כולן. על תמיד
של בין הערבים. ופריק באותן
אליבא דרבא דמייתי לקמן בפירקין (דף סג.) גבי אחרים אומרים הקדים מולים לערלים כו' וסבר אינה לשחיטה אלא לבסוף
של שחר השלם כל הקרבנות
החלבים שנותרו מן היום
ולא תשלימם על תמיד הערב,
מקריבין כל הלילה והזהירה
וכדרבא דאמר עדיין היא מחלוקת ופליגי בתפוס לשון ראשון אפילו בכי האי גוונא אף על גב דאינה לשחיטה אלא לבסוף וברגע
דלאחר תמיד הערב לא תקריב
תורה לא ילין שלא ילינו מכל
אחרון יש לשניהם לחול וסבר ר"מ התם תפוס לשון ראשון אע"פ שלא חל בשעה שאמר ז דלרבה ואביי דלקמן דסבירא להו דישנה
קרבן (לעיל נח.) ודרש ליה
אותן החלבים עד הבקר. רמי
לשחיטה מתחלה ועד סוף חיילי תרווייהו אפילו לר"מ כמו שנאמר לקמן וא"כ לא יכשיר הכא לר"מ לשמו ושלא לשמו אפי' בעבודה אחת:
לשון השלמה, עליה על
ליה רב ספרא לרבא כתיב לא
העולה, תמיד של שחר
ילין לבקר זבח חג הפסח
אבל
האמורה בראש המקרא,
לבקר הוא דלא ילין הא כל
שנאמר וערך עליה העולה והקטיר והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות, ולא על שבין הערבים, למד על תמיד של בין הערבים
הלילה כשרין להקרבה, והא הפסח נשחט בארבעה עשר והוא חול והלילה שהוא לילי חמשה עשר יום טוב הוא וכתיב עולת
שהוא אחרון לכל הקרבנות (יומא לג.). ולא עולת חול ביום טוב. כגון אברי תמיד של ערב יו"ט שלא הוקטרו מבעוד יום אין
שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת (ולא עולת שבת בחול) ולא עולת חול ביום טוב. ופרקינן האי קרא כתיב לא ילין לבקר זבח
מעלין אותן (שבת כד:). דחלבי שבת קריבין ביום טוב. שחל להיות במוצאי שבת (שבת קיד.). וקבל והלך וזרק. או או
חג הפסח ודיקינן מינה לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין, כלומר יקריב לילי חמשה עשר אע"פ שהוא יו"ט, בארבעה עשר
קתני, קבל או הלך או זרק (זבחים יג.). אף בגמר דבריו אדם נתפס. נדבק ונתפס, כלומר תופס הוא את גמר דבריו (לעיל
שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט, כלומר דברים הנשחטין בשבת חלביהן קריבין ביום טוב. אמר ליה רבא
נג.) דלא אזלינן בתר לשון ראשון לחודיה ולא בתר אחרון לחודיה אלא בתר כולהו (מנחות קג:).
ונימא ליה לקרא דבארבעה עשר שחל להיות בשבת כתיבת. א"ל שבקיה לקרא כיון דלית ליה דרשה אחרינא הוא דחיק ומוקים
נפשיה בהכי. מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו כו'. בעי רב פפא בעבודה אחת מאלו העבודות אמר לשם פסח ולשם שלמים,
או דלמא בשתי עבודות בשחיטה אמר לשם פסח ובקבלה אמר לשם שלמים. ודברי ר' מאיר דאמר בתחלת דבריו אדם נתפס ור' יוסי הוא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס. מפורשין הן במשנתנו בתמורה פ' חמישי. האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים
הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר אם לכך נתכוון בתחלה אע"פ שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין, אם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, ומיפרשא בגמרא אליבא דרבי מאיר דאמר בתחלת דבריו
אדם נתפס, לר' יוסי בדקינן ליה אי מהדר הוא דקא הדר ביה תפוס לשון ראשון, ואי אמר לתמורת שניהם נתכוונתי דבריו קיימין, מאי.