ס:
תמיד נשחט פרק חמישי פסחים
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
פסח
ששחטו לשמו ושלא לשמו. אומר ר"י דמיבעיא ליה אפי'
אלא לאו בעבודה אחת. אף בעבודה אחת כשר ומתני' בין בעבודה
א) הכי השתא כצ"ל,
אלא ודאי בעבודה אחת
ב) לקמן פט. [יומא מט:
לר"מ דסבר בעלמא תפוס לשון ראשון דילמא הכא פסול
אחת בין בשתי עבודות קאמר בעבודה אחת כגון בשחיטה מכשר
ומדסיפא כו' ובעיא דרב
גיטין כה.], ג) לשלא בזמנו
פפא לא איפשיטא. פי'
דלשמו דאינו נוהג בכל הזבחים לא חשיב למיחל והוי עקירה או
ליה דמשום מקצת אוכלין לא פסלי ובשתי עבודות כגון שחט
כצ"ל, ד) זבחים דף ד.,
פתיכי מעורבין כדגרסינן
דילמא אפ"ה אמר תפוס לשון ראשון
אליבא דר' יוסי הוה מצי
לאוכליו וזרק שלא לאוכליו אף על גב דכולה זריקה שלא לאוכליו כשר
ה) [או הלך או זרק
בתחלת שבועות בענין
כך יתכן להיות ועיין מה
למיבעי אפילו בשלא לשמו ולשמו
משום דאין מחשבת אוכלים בזריקה:
מראות נגעים, אימור
א
שכתבו התי"ט פרק ב'
דשמעת לה לר"ע בפתוך
ומדסיפא. אף בעבודה אחת קאמר
אלא להכי נקט לשמו ושלא לשמו
אלא לאו בעבודה אחת ומדסיפא בעבודה
דחולין מ"ז ד"ה שהמחשבה
בחלוק מי שמעת ליה.
משום דבעיא אפילו אליבא דר"מ:
רישא נמי אף בעבודה אחת קאמר
וכו' דדחוק למאד בפירש"י
אחת רישא נמי בעבודה אחת מידי איריא
ובמשנה בתחלת נגעים
בשאר ימות השנה. היינו קודם
❖
והרע"ב דהתם],
דלשמו ושלא לשמו פסול דאף בגמר
הפתוך כשלג ביין המזוג
הא כדאיתא והא כדאיתא סיפא בעבודה
כשלג הפתוך שבסיד כו'.
דבריו אדם נתפס ורבי יוסי היא
שהגיע זמן הפסח כדפי'
אחת ורישא או בעבודה אחת או בשתי
איבעיא להו פסח בשאר
ולא ר' מאיר: סיפא בעבודה אחת
בקונטרס ולכך בעי עקירה לפי
ימות השנה לשם פסח
הגהות הב"ח
עבודות איבעיא להו פסח ששחטו בשאר
רישא. אימא לך אי אף בעבודה
ולשם שלמים מהו, מי אתי
שעומד לפסח כשיבא ובכולה שמעתא
(א) תוס' ד"ה סתמו וכו'
שלא לשמו מפיק ליה מיד
ימות השנה לשמו ושלא לשמו מהו מי אתי
חשיב ליה דקאי לשמו אבל לאחר
אחת ורבי יוסי היא אי בשתי עבודות
❖
לאו לאלו אוכלין קאי והרי:
לשמו ומכשיר ליה או לא.
שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו ומכשיר
הפסח משמע לקמן (ד' סד.) דספיקא
קאמר ולא בעבודה אחת ור"מ דאי
מפורש בתחלת שחיטת
קדשים כי שלא לשמו
הוי דקאמרינן ש"מ פסח בשאר
בעבודה אחת כשר בלשמו ושלא לשמו
ליה או לא כי אתא רב דימי אמר אמריתא
בכל הזבחים פסול שלא
מוסף רש"י
דתפוס לשון ראשון: פסח בשאר
ימות השנה בעי עקירה:
לשמעתא קמיה דר' ירמיה הואיל ולשמו
עלו לבעלים לשם חובה
הכא נמי אתי שלא לשמו ומפיק
נמנין ומושכין את
ימות השנה. כגון שהפרישו קודם
ולשמו כשר, ופסח בשאר
מכשירו בזמנו ושלא לשמו מכשירו שלא
ידיהם ממנו. נמנין על
ימות השנה שלא לשמו
מידי לשמו. וא"ת והא
לכן ימים רבים וקיימא לן דכשר
בזמנו מה לשמו המכשירו בזמנו אין מוציאו
הפסח מי שרוצה לימנות,
כשר ולשמו פסול, זה
לשמו ושלא לשמו כשר לר"מ ולא
לשלמים בפירקין דלקמן (ד' ע:) ואם
ומושך ידיו ממנו מי
ביניהם, ופשיט ליה רבא
מידי שלא לשמו אף שלא לשמו המכשירו
שרוצה לימשך (יומא מט:)
אמרינן אתי שלא לשמו ומפיק מידי
שחטו לפסח פסול דלאו זמניה ואי
מיניה דאתי שלא לשמו
שלא בזמנו אין מוציאו מידי לשמו ופסול
מי שהיה נמנה ורוצה
מפיק ליה מיד לשמו וכשר
לשמו ושלא לשמו גרידא פסול אע"ג
לשם שלמים שחטו כשר והיכא דשחטו
לימשך ולהמנות על אחר,
ודייק ליה הכי דקאמר
ואמר לי לא אם אמרת בשלא לשמו שכן
לשמו ושלא לשמו מהו: אמריתא
דסתמא לשמו קאי ואור"י דהתם
מושך ידיו הימנו (גיטין
דהא לעולם דהא בסתמא
כה.). עד שישחט. אבל
נוהג בכל הזבחים תאמר בלשמו שכן אינו
לשמעתא. למילף מדין בנין אב
היינו טעמא דהכשר לשמו נוהג בכל
לשמו קאי וכי מפרש
לאחר שחיטה לא נמנין
בשאר ימות השנה שלא
דפסול: אין מוציאו מידי שלא לשמו.
הזבחים הילכך כי אמר לשמו אלים
נוהג בכל הזבחים אלא בפסח בלבד מאי
ולא נמשכין דכתיב ואם
לשמו נדחה לשמו וכשר,
למיחל טפי ולא אתי שלא לשמו
לתפוס לשון אחרון לבדו ולהכשיר
ימעט הבית, אם באו
הוי עלה אמר רבא פסח ששחטו בשאר ימות
כך אע"פ שהזכיר עכשיו
להמעט ולהמשך ממנו,
הנשחט שלא לשמו ולשמו: אף שלא
ומפיק ליה אבל האי פסול דלשמו
לשמו בא שלא לשמו
השנה לשמו ושלא לשמו כשר דהא סתמו
מהיות משה, בחיותו של
ודחאו ונמצא הזבח כשר.
לשמו כו' אין מוציאו מידי לשמו.
אינו נוהג בכל הזבחים ולהכי לא
❖
שה יתמעטו (שם).
לשמו קאי ואפילו הכי כי שחיט ליה שלא
ואקשינן עליה רב אדא והא
לתפוס לשון אחרון ולהכשירו: שכן
מקשה ליה אלא מלאוכליו ושלא
סתמא לאוכלין קאי ואי
לשמו כשר אלמא אתי שלא לשמו ומפיק
פריש שלא לאוכליו בלבד
נוהג. פסולו בכל הזבחים או לפסול
לאוכליו דלא שייך אלא בפסח גרידא:
סתמו
פסול אמאי נימא כאלו
ליה מידי לשמו כי שחיט נמי לשמו ושלא
מוסף תוספות
להני אוכלין קאי הני
לגמרי בפסח וחטאת או לפסול
לאוכליו ושלא לאוכליו
לשמו אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי
מימשכי כו'. הקשה
מעלות לבעלים לשם חובה בשאר
א. אי אמרינן הכא לר'
שחטו והיה כשר. ודחה
יוסי אף בגמר דבריו אדם
רבא ואמר לא דמי בשלמא
ריב"א מה לנו אי לא קאי להני
זבחים כדתנן (זבחים ד' ב.) כל
לשמו א"ל רב אדא בר אהבה לרבא דילמא
נתפס ופסול הואיל
פסח כיון שהקדישו לשם
אוכלין מ"מ סתמא לאוכלין קאי או
הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין
שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר דהא
ופסולא דלשמו אינו נוהג
פסח ודאי נקבע לשם
בכל הזבחים. תוס' שאנץ.
להני או לאחריני דסתמא לא לחולים
לזרוק ולהקטיר אימורים ולאכול
פסח וסתמו שם פסח עליו
לאוכליו ושלא לאוכליו כשר וכל היכא
ב. דהא מפרשינן לקמן
ואי אפשר לו לשנותו
או לזקנים קאי ב ואפ"ה שלא לאוכליו
בשרן ולא עלו לבעלים לשם חובה
דשחיט ליה שלא לאוכליו לחודיה פסול
דלאוכלין ושלא לאוכליו
מקדושתו. אבל הני אוכלין
מפיק מלאוכליו ושלא לאוכליו נמי
חוץ מפסח וחטאת שפסולין לגמרי
היינו לחולה ולזקן. שם.
מדבק דביקי ביה אי משכו
ואמאי הא סתמא לאוכליו קאי אלא שאני
אמאי לא עקר לאוכליו דקאמר
אלמא נוהג בכל הזבחים הלכך לא
הני ואתו אחרינא ונדחו
היכא דאמר מהיכא דלא אמר הכי נמי
קמאי לגמרי בעדנא דאתו
ברישא ואומר ר"י דכששוחט לאוכליו
אתי לשמו ומפיק לה מידיה לגמרי:
בתראי ופסח ליכא למימר
שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר א"ל
תאמר. בפסול דלשמו שאינו נוהג
ושלא לאוכליו אינו כשר אלא על
הכי ולפיכך שאני. איבעיא
מידי איריא בשלמא התם כמה דלא עקר
ידי אותם אוכלין ששחט וחישב
אלא בפסח בשאר ימות השנה וכיון
להו פסח ששחטו בשינוי
א)
בעלים בשאר ימות השנה
עליהן וסתמיה לאו לאלו אוכלין (א)
דקיל אתי שלא לשמו ומפיק ליה
ליה בשחיטה סתמיה ודאי לשמו קאי אלא
כגון שהיה פסח זה לראובן
מידיה: מהיכא דלא אמר. דאף על
והרי כאילו לא קאי לאוכליו:
הכא סתמיה לאוכליו קאי דילמא מימשכי
ושחטו לשם שמעון, מי
נחשב זה אותו שינוי
גב דהיכא דלא אמר ברישא לשמו
וישנו
הני ואתי אחריני ומימני עלויה (אחריני) דתנן
בעלים כשינוי קדש, כגון
ואמר שלא לשמו כשר היכא דאמר
ב) נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט איבעיא להו פסח ששחטו
מי שהיה לו פסח ושינה
פסול: דהא שלא לאוכליו פסול.
אותו ושחטו לשם שלמים
בשאר ימות השנה בשינוי בעלים מהו שינוי בעלים כשינוי קודש דמי ומכשיר
וכשר או לא. ופשטינן
ואף על גב דסתמיה לאוכליו קאי
שינוי קדש פוסל בזמנו,
ליה או לא אמר רב פפא אמריתא לשמעתא קמיה דרבא הואיל ושינוי קודש
אתי שלא לאוכליו ומפיק ליה מסתמיה
פי' בי"ד. גרסינן בשחיטת
פוסלו בזמנו ושינוי בעלים פוסלו בזמנו מה שינוי קודש שפוסלו בזמנו מכשירו
וכי אמר ברישא לאוכליו והדר שלא
קדשים אשכחן שינוי קדש
שינוי בעלים מנא לן, אמר
לאוכליו לא אתי שלא לאוכליו ומפיק
לאחר זמנו אף שינוי בעלים שפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו ואמר לי
ג)
ג)
רב פנחס אמר קרא ובשר
ליה מידי לאוכליו וכשר: הכי
לא ד) אם אמרת בשינוי קודש שכן
פסולו בגופו
וישנו בארבע עבודות
זבח תודת שלמיו, פי'
השתא. ומי דמי סתמא דלאוכליו
כשם שאם שחט הפסח
וישנו
לשם שלמים פסול, וזהו
לסתמא דלשמו דתילפינהו מהדדי
שינוי קדש הפוסל בזמנו,
התם סתמא דלשמו אלים טובא דכל כמה דלא איעקר ליה שם פסח מיניה סתמא לשמו קאי ואפילו הכי כי אמר שלא לשמו מפיק
כן אם שחט פסח ראובן
ליה מסתמיה הלכך כי אמר לשמו ברישא נמי יליף מיניה דאתי שלא לשמו ומפיק ליה מידיה דלא שאני לן בין היכא דאמר
בזמנו לשם שמעון פסול,
כשם ששינוי קדש שפוסלו
מהיכא דלא אמר אבל לאוכליו מי אלים סתמא דידיה דסתמא ליקו להני אוכלין הא אי בעי מימשכו הני מיניה ומוכרין אותו
בזמנו מכשירו שלא בזמנו,
לחבורה אחרת: דתנן נמנין עליו ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. הבא למנות עליו ימנה והרוצה למשוך ידיו ממנו שכבר
כך שינוי בעלים מכשיר
נמנה עליו מושך הלכך לא אלים סתמא דלאוכליו ואף על גב דאתיא מחשבת שלא לאוכליו ומפקא ליה מסתמא ופסל ליה
אותו שלא בזמנו. [ו]פריך
מה לשינוי קדש שכן
שאני לן היכא דאמר לאוכליו ברישא מהיכא דלא אמר דהתם טעמא משום דלא אלים סתמיה הוא ואיכא למימר אימשכו להו
נפסל בשמו, כי היה שמו
קמאי ואימנו עליה חולה וזקן ואישתחיט כוליה שלא לאוכליו וכי אמר לאוכליו ושלא לאוכליו הוו להו מקצת אוכלין ולא פסלי:
פסח ונשחט לשם שלמים,
נמצא כי נשתנה ונעשה
ה"ג פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים מהו ול"ג לשמו. שחטו סתם בשינוי בעלים. של ראובן היה ושחטו לשם שמעון
שינוי בגופו בזבח עצמו.
אבל לא עקר שם פסח ממנו: כשינוי קודש. שלא לשמו: שינוי בעלים פוסל. בפסח בזמנו לגמרי וכן בחטאת ובשאר זבחים מונען
עוד נוהג שינוי קודש
מלעלות לשם חובה וכל תורת שינוי קודש עליהן בשמעתא קמייתא דזבחים [ד.]: פסולו בגופו. שמחשבתו על עצמו של קרבן: וישנו
בארבעה עבודות בשחיטה
או בקבלה או בהולכה
בארבע עבודות. שחט או קיבל דמו (או ה) זרק או הלך) שלא לשמו פסול דבכל ארבע עבודות דם ילפינן
ליה לפוסלה בפ"ק
או בזריקה, בכל אחת
[דברים טז] שיהו כל
דזבחים (ז:) שחיטה מזבח פסח [שמות יב] שתהא זביחתו לשם פסח
ושאר עבודות מועשית פסח
עשיותיו לשם פסח:
מאלו נפסל, לאפוקי שינוי
וישנו
בעלים דאינו נפסל אלא
בשחיטה בלבד, כדתנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחוט אבל אם נשחט לשם בעלים אף על פי שנזרק לשם אחר כשר.