סג:
תמיד נשחט פרק חמישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
לב א ב מיי' פי"ב מה' לאחד מבני חבורה. אומר ר"י דלא מיחייב בעל החמץ אלא
בעל בסמוך. כל היכא דכתיב על משמע בסמוך והכא על חמץ כתיבו)
א) [סוטה לז. מנחות
פסולי מוקדשין הלכה
כז. סב. צח. סנהד' יג:],
כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב): בפנים. בעזרה: לחמי תודה
השוחט והזורק דלא תשחט אמר רחמנא ועוד איך יתחייב לרבי
יוחנן הא לאו שאין בו מעשה הוא: לא אמרינן על בסמוך. תימה
ב) מנחות עח: [מעילה ג:],
טז:
משהוקדשו בפה קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה אבל לא
לג ג מיי' פ"ד מהל'
ג) שבועות דף ג: ודף
דבפ' שתי הלחם (מנחות צח.) אמרינן דלכל הפחות בעינן על בסמוך
קדשו קדושת הגוף ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין ושחיטת הזבח
שבועות הלכה כ:
כא. מכות דף טו: תמורה
לד ד מיי' פט"ז מהל'
דף ג:, ד) [מנחות עח:],
דפליגי תנאי בבזיכי לבונה של לחם
מקדשתן לגופן להיות נפסלין בטבול
ה) [תוספתא פ"ד ה"ד],
סנהדרין הלכה ד
סמג עשין קה: הפנים דאיכא למאן דאמר ונתת על
יום ובמגע מחוסר כפורים ובלינה
או לאחד מבני חבורה ועד שיהא עמו בעזרה
ו) [שמות לד], ז) [ויקרא ז],
המערכת על ממש ואיכא למאן דאמר
ואם נטמאו ישרפו כדכתיב ז) על זבח
לה ה מיי' פ"א מהל'
ח) [דף עח:], ט) [שמות
ר' יוחנן אמר $ אע"פ שאין עמו בעזרה במאי
❖
ל], י) [צ"ל אחר ד"ה לא
ק"פ הלכה ה:
על בסמוך וכן באלו נאמרין (סוטה לז.)
התודה חלות ואמר מר במנחותח) קרבנו
קמיפלגי אילימא בעל בסמוך קמיפלגי דרבי
תשחט], כ) בס"א: תותירו,
פליגי בקרא דונתת את הברכה על
על זבח מלמד שאין הלחם קרוי קרבן
והוא ד"א עם הקודם,
שמעון בן לקיש סבר א)על בסמוך ורבי יוחנן
אלא בזביחה: לא קדש הלחם. קדושת
הר גרזים אי על ממש אי בסמוך וי"ל
ל) [משפטים פרשה כ],
רבינו חננאל
סבר לא בעינן על בסמוך והא איפלגו בה
מ) [שמות כג], נ) [עי'
הגוף: בית פאגי. היינו מקום חיצון
דהתם סברא הוא דהוי בסמוך דהא
רש"י לעיל נט. ד"ה הכא
או לאחד מבני חבורה ועד
חדא זימנא ב) דתנן א השוחט תודה לפנים
בשעת הנחת הלחם היו מניחין אותם
שבירושלים. התם הוא דחוץ לחומת בית
דקאמר ר"י], ס) [ויקרא
שיהא החמץ עמו בעזרה.
ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ
ה], ע) [דף סד.], פ) [וע"ש
ובשעת סילוקו נקטרים וכן גבי הר
פאגי חוץ לירושלים הוא ואינו מקום
ורבי יוחנן אמר אפילו אין
❖
תוספות ד"ה אלא],
עמו בעזרה חייב. ואמרינן
גריזים סברא הוא דלכל הפחות סמוך
אכילת קדשים קלים ואם יצאו שם
לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי
ב
בהאי פליגי, ריש לקיש
בעינן דאי לאו הכי למאי כתביה וכן
נפסלין התם ודאי לא מקדשא ליה
אבל חוץ לחומת העזרה קדיש ולא בעינן על
סבר כיון דכתיב לא תשחט
משמע בסמוך דהיכא דסברא הוא לא
שחיטה אבל אי חוץ לחומת עזרה קאי
על חמץ, האי על משמע
בסמוך רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו חוץ
תורה אור השלם
אצלו במקום שחיטה. ור'
פליגי דקאמר אבל לענין מקדש אימא
אע"ג דלאו גבי זבח קאי בשעת
לחומת עזרה לא קדיש אלמא בעינן על
1. לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ
יוחנן סבר כיון דהוא
מודה ליה לריש לקיש:
זביחה הואיל ובמקום הכשירו היה
אצלו ברשותו אפי' במקום
דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר
בסמוך אלא בהתראת ספק קמיפלגי בהא נמי
התראת ספק לא שמה התראה.
עומד שפיר דמי ולא בעינן על
רחוק כאלו בידו הוא, ועל
זֶבַח חַג הַפָּסַח:
❖
הא פליגי בה חדא זימנא דאיתמר שבועה
קרינא ביה. ואמרינן למה
שמות לד כה
ג)
בסמוך: אלא. הכא גבי חמץ:
מתוך פ"ה משמע דלא
הוצרכו לחלק על זה הרי
שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה ר'
בהתראת ספק קא מיפלגי. דמלקות
הוי התראה משום כיון דלא ידעינן
נחלקין עליו במקום אחר,
יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוייהו אינו
דתנן במנחות פרק התודה
לאו התראה היא ולא נהירא לר"י דמה
ליתא אלא בהתראה וכי מתרינן ביה
גליון הש"ס
השוחט את התודה בפנים
לנו אם ספק למתרה אלא שיהא ודאי
לא תשחט על החמץ אי חזינן חמץ
לוקה רבי יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוה
ג
גמ' אף ע"פ שאין עמו
ולחמה בחוץ לחומה לא
למותרה דלא ניתנה התראה אלא
גביה ומתרין ביה הויא התראת ודאי
בעזרה. עי' ר"ש פ"א מ"ח
קדש הלחם, רבי יוחנן
ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו
דכלים וצע"ג: רש"י ד"ה
אמר חוץ לחומת בית פאגי
ואי לא התראת ספק היא ואפילו
להבחין בין שוגג למזיד ולשון הקונטרס
מעשה אין לוקין עליו אבל התראת ספק
ד
המקטיר וכו' וזריק'
במקום שאינו יכול לאכלו
נמי יש ליישב דה"ק כיון דאנן לא הוה
אשתכח דהוה ליה בביתיה כיון דאנן
מתרבאי במכילתא. עי'
שם שהוא רחוק מירושלם
שמה התראה ור"ש בן לקיש אמר אינו לוקה
ידעינן לאו התראה היא שיכול המותר'
לא הוי ידעינן לאו התראה היא ורבי
יומא דף ס"ג ע"ב תד"ה
וכתיב והקריב על זבח
משום דהוה ליה התראת ספק והתראת ספק
❖
זריקת דמים:
התודה חלות מצות וגו'
להכחישנו ולומר שוגג הייתי:
יוחנן סבר התראת ספק שמה התראה
וחומת בית פאגי רחוק
לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כו'.
לא שמה התראה אבל לאו שאין בו מעשה
ואי אישתכח דהוה ליה מיחייב: פטור
הוא ונמצא זבח בלא
לוקין עליו אמרי לעולם בעל בסמוך קא
ממלקות. דלא תשא: התראת ספק.
מפורש בהשוכר את הפועלים
לחם כי הוא במקום אחד
מוסף רש"י
מידי
והלחם במקום אחר, אבל
דהוי אכלי שרת.
(ב"מ צ:):
וכי מתרינן ביה אכלהו היום פן
מיפלגי וצריכא דאי איפליגו לענין חמץ הוה
ד)
ולחמה חוץ לחומה לא
לפנים מחומת בית פאגי
פי' בקונטרס דאין מקדשין אלא מה
תעבור על השבועה שמא יעבור שמא
אמינא בההוא הוא דקאמר רבי יוחנן דלא
קדש הלחם. דכתיב על
שאוכלין שם קדשים קלים
זבח התודה חלות, ובעינן
שבתוכן. וקשה מה שייך זה לשחיטת
לא יעבור על התראתנו דעדיין יש שהות
שפיר דמי כדגרסינן בענין
בעינן על בסמוך משום דאיסור הוא וכל היכא
על בסמוך (מעילה ג:).
החבוש בבית האסורין,
ביום: וצריכי. לאיפלוגי בחמץ ובלחמי
הזבח שלא יקדש אלא מה שבפנים
דאיתיה איתיה אבל לענין מקדש לחם לא
חוץ לחומת בית פאגי.
אבל אי קאי לפנים מבית
תודה: מידי דהוה אכלי שרת. דמקדשי
לעזרה הילכך נראה לפרש מידי דהוה
היינו חוץ לחומת הר הבית,
פאגי אפשר דמעיילי ליה
קדיש אלא בפנים אימא מודה ליה לר"ש בן
אבל אם היו בהר הבית
להתם ואכיל. כן גם זה
אכלי שרת שאין מקדשין מה שבתוכן
לגופה כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש
ט)
קדשו אע"פ שאין בעזרה
לקיש דבעינן על בסמוך דאי איתיה גואי קדיש
לחם התודה אם הוא
ואין מקדשין אלא הנכנס לתוכן: רב
אלא כשהן בעזרה וכן משמע בפרק
(מנחות עח:) או: חוץ
בירושלים שהוא מקום
אי לא לא קדיש מידי דהוה אכלי שרת צריכא
אושעיא. הא דפשיטא לר"ל לעיל הוא
המזבח מקדש (זבחים פח.) דקאמר
פ)
לחומת החיצונה בירושלים
אכילת קדשים קלים קדש
(שם מכת"י). ולא בעינן
ואי אשמעינן לענין מקדש לחם ה"א בהך
הלחם דעל זבח קרינא
מיבעיא ליה: אפי' לאחד בסוף העולם.
כלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן ואין
על בסמוך. אע"ג דכתיב
ביה. וריש לקיש אמר אפי'
מקדשין אלא בפנים וא"ת דתנן בלולב
שאינו מבני חבורה נמי אם ישנו עמו
קאמר ר"ש בן לקיש דבעינן על בסמוך דאי
והקריב על זבח התודה
חוץ לחומת עזרה לא קדש
וערבה (סוכה מח:) כמעשהו בחול כך
בעזרה יעבור השוחט הזה עליו אם
חלות, לא דרשינן על
הלחם דבעינן לחם הסמוך
איתיה גואי קדיש אי לא לא קדיש אבל לענין
בסמוך שיהיה הלחם אצל
לזבח באותו מקום שהוא.
מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא חבית
התרו בו: י)כל בני חבורה בכלל לא ילין
חמץ מודה ליה לרבי יוחנן דלא בעינן על
התודה בשעת זביחה,
ופרקינן אלא רבי יוחנן
מן הבשר הן בבל תותירו: לא תשחטכ)
של זהב שאינה מקודשת מערב שבת
ואיסור יוצא ליכא שהרי
וריש לקיש הכא בהתראת
בסמוך דאיסורא הוא וכל היכא דאיתיה איתיה
ולא ילין. בחד קרא נינהו: המקטיר
ופריך (שם מט:)
ואמאי ניתי מקודשת
תודה ולחמה נאכלין בכל
ספק פליגי. ריש לקיש
צריכא בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי אין
העיר (שם). אפילו חוץ
אמר כשמתרין לשוחט זה
את החלב. של פסח על החמץ שיש לו
א"ר זעירי קא סבר אין שיעור למים
לחומת עזרה. ואע"ג
לא תשחט על חמץ, שכל
לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו
וכלי שרת מקדשין שלא מדעת פי' ואי
בשעת הקטרה אי לא היה לא' מבני
דהוי לפנים מחומת בית
השוחט על חמץ לוקה,
אמר ליה מי כתיב לא תשחט על חמצך לא
פאגי לא קדש (מנחות שם).
מייתי מקודשת איפסיל להו בלינה
חבורה חמץ בשעת שחיטה ויש לו
אם הוא החמץ עמו בעזרה
1
דאמרי תרוייהו אינו
נמצאת התראת ודאי, אבל
והשתא אכתי נייתי מקודשת ויניחנה
לכהן המקטיר בשעת הקטרה עובר
תשחט על חמץ כתיב אמר ליה אי הכי אפילו
לוקה. ומכל מקום חולקין
אם אינו עמו חיישינן
חוץ לעזרה דלא מיקדשה אלא בפנים
הוא. ואע"ג דלא כתיב אלא לא תשחט
לאחד בסוף העולם נמי אמר ליה אמר קרא
בטעמו של דבר, טעמא
שמא נאכל או נשרף,
דיהיב מר לא יהיב מר, ומר
וי"ל דטוב להביא שאינה מקודשת
נמצא המתרה מתרה אם
$וזריקה מתרביא במכילתא מדם אתיא
ל)
לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך
לית ליה טעמא דמר ולקמן
לא הושבת אותו חמץ
נמי הקטרה מדסמכיה ללא ילין כל
ויניחנה בפני' ממקודשת ויניחנה בחוץ:
דקיימי עליה משום לא ילין אמר רב פפא
מפרש פלוגתייהו
שהיה לך שראינוהו שם
(שבועות
שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה
הא
ג:). משום דהוה ליה
בחצרך, אלא אם הוא קיים
הילכך כהן המקטיר את החלב עובר בלא
לאו שאין בו מעשה.
עכשיו ואתה שוחט הפסח
ישנו נמי באזהרת חמץ הילכך מקטיר
אבל משום התראת ספק
תעשה הואיל וישנו בכלל הלנת אמורין תניא כוותיה דרב פפא ה)ה השוחט את
קודם השבתתו, אתה עובר
נמי עובר: הואיל וישנו בהלנת אמורין.
לא הוה מפטר, דהתראת
בלאו. נמצאת זו התראת
הפסח על החמץ עובר בל"ת אימתי בזמן שהוא לשוחט או לזורק או לאחד
דכתיב בהו נמי מ) לא ילין חלב חגי:
ספק שמה התראה (מכות
הספק דאיכא למימר
טז.). משום דהוה ליה
דילמא אדם השביתו כבר.
מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו ואחד השוחט ואחד הזורק
אבל המולק את העוף. של מחוסר
התראת ספק. ספק אם
הלכך ספק הוא והתראת
כיפורים דאמרן בפירקין (דף נט.)
ואחד המקטיר חייב אבל המולק את העוף בארבעה עשר אינו עובר בלא
יעבור על התראה אם לאו,
ספק כי האי גוונא אינה
דכשר להקרבה אחר התמיד שהוא
שיכול לומר עדיין יש לי
התראה. ור' יוחנן סבר
כלום ורמינהי השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר
שהות ביום, ואין המתרה
התראה כי האי גונא
זמן שחיטת פסח אינו עובר עליו משום
אף התמיד אמרו לו לא אמרו אלא בפסח בלבד אימתי בזמן שיש לשוחט
יכול לכוין שיעבור היום
הויא התראה. ודבר זה
לא תשחט על חמץ ולקמן [סד.] מוקי לה
בתוך כדי דבור של התראה
מפורש באלו הן הלוקין
או לזורק או לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו ואחד
כר"ש דמחייב נמי אשאר זבחים
(שבועות כא.) דאי אתרו
ובענין השוחט אותו ואת
השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה חייב אבל הקומץ את המנחה
ביה הזהר שתאכל הככר
בנו כו'. עוד הקשינו גם
במועד והכא טעמ' לפוטרה משום די"ד
שנשבעת עליה, יכול לומר
בזה חלקו במקום אחר,
אינו עובר בלא תעשה המקטיר את האימורין אינו עובר בלא תעשה
לא מיחייב עליה אשאר זבחים. ועוף
אין לי בית מיחוש בהתראה
דאיתמר שבועה שאוכל
קשיא
זו, דאכתי יש לי שהות,
דנקט לאו דוקא אלא משום דאין דרך
ככר זה היום ועבר היום
וכן כל היום כולו, ואפילו
ולא אכלה רבי יוחנן
לשחוט שום קרבן בזמן שחיטת פסח דהיינו אחר חצות אלא קרבן של מחוסר כיפורים כדי שיאכל פסחו לערב ורובייהו עוף מייתין זב וזבה ויולדת
כי עבר היום יכול לומר
ורבי שמעון בן לקיש
אפי' עשירים ומצורע ענינ): אחד השוחט. את הפסח ואחד הזורק את דמו ואחד המולק חטאת העוף דמחוסר כיפורים: ואחד המזה. מדמה כדכתיבס)
שכוח הייתי ולא נזכרתי
דאמרי תרוייהו אינו לוקה
לא בשבועה ולא בהתראה
והזה מדם החטאת וגו' ובחטאת העוף קאי. והך סיפא דמשמע דעובר אף אשאר קרבנות רמי לקמן ארישא דקתני לא אמרו אלא פסח בלבד: אבל
וריש לקיש אמר אינו
ע)
ואינו לוקה (תמורה ג:) אבל
לוקה מפני כשמתרין אותו
הקומץ מנחה. במועד על החמץ: אינו עובר. דקמיצה ודאי לאו שחיטה היא: המקטיר את האימורין. בין פסח בי"ד בין במועד אשאר זבחים אינו עובר:
משום לאו שאין בו מעשה
בשעת שבועה אל תשבע
קשיא לא הוה מפטר דקסבר לאו
שמא לא יזדמן לך לאכלה
שאין בו מעשה לוקין עליו
היום ונמצאת עובר על שבועתך הויא התראת ספק, כי יתכן לו לאכלה ויקיים שבועתו, וכי האי גוונא אינה התראה. רבי יוחנן אמר התראת ספק שמה התראה, אלא למה אינו לוקה, משום דהוה ליה
(מכות טז.).
לאו שאין בו מעשה, כי לא עשה מעשה כלום, אלא ישב ולא אכל, הנה לא עשה מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ואסיקנא לעולם בעל בסמוך פליגי, והאי קאמרת הא איפלגו בה
חדא זימנא, כלומר נתברר לנו דבריהם במקום אחד ומשם אנו יודעין כי כך דעתם בכל מקום. והילכתא כרבי יוחנן. אסיקנא צריכה לברר הכא והתם חלוקתם, דאי אשמעינן הכא וכו', ופשוטא היא.
בעא מיניה רבי אושעיא מרבי אמי אין לו לשוחט חמץ כלל אבל יש לו לאחד מבני חבורה מהו. אמר ליה לא תשחט על חמץ ולא ילין קאמר רחמנא, כל מאן דאיתיה בלא ילין איתיה בלא תשחט.
ודייק מינה רב פפא אפי' אם יש חמץ לכהן המקטיר את האמורין עובר הואיל ואיתיה בהלנת אימורין. תניא כרב פפא השוחט את הפסח על החמץ עובר בלאו כו' עד אחד השוחט ואחד הזורק
ואחד המקטיר אבל המולק העוף על החמץ
בי"ד
אינו עובר. איני והתניא אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה עובר עליו בלאו אבל
הקומץ המנחה והמקטיר
את האימורין אינו עובר,